יהוה הוא שם אלוהים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
(1100 מילים)

איך שם אלוהים קשור למאבק לחיים?

מדוע המאבק לחיים הכרחי? ואיך לנצח בו?

לחיות זה להיות. להיות זה שם אלוהים. יהוה. משמעו: ההווה, הקיים, החיי. באמצעות אלוהים החי אני יכול להיות, לנשום, לראות, ללכת קדימה מטוב לטוב יותר, אני יכול ללכת קדימה עכשיו, בהווה, להתחבר לחי העכשווי אשר הוא יהוה. מה שנמצא בתוך תהליך ממית פוסק בהדרגה (או לא בהדרגה) להיות, מתפורר, ניפרד למרכיביו. מרכיביו מאבדים את הסדר והאחדות העושים מהם מערכת מתפקדת חיה. החיים הם אחדות, וההתפוררות היא מוות. אלוהים הוא האחדות הזו בין מרכיבים. אחדות והרמוניה בין מרכיבים שונים ומנוגדים לכאורה, זו אהבה. באמצעות האהבה אלוהים מקיים את ההווה החי שלו, עכשיו, ולנצח.

כל החי והצומח (הנבראים) חפצים להיות ולחיות. אך על מנת לחיות בטבע יש צורך להיאבק, צריך להתאמץ, להיות אקטיבי. התקיף בטבע זוכה לחיות. בכל זאת, החיים אינם שייכים לשום ייצור גם לא לגיבור ולחזק ביותר. החיים אינם בידיו של אף אחד כי ישנו רק אדון אחד לחיים וכשהאדון פוסק כי החיים יפסקו כל חי וצומח מקבל על עצמו את הפסיקה בלא להתלונן ובלא להתמרמר וחדל להיות. ככה זה בטבע – הכל מכירים בריבונותו של אלוהים. הם חפצים חיים, נאבקים מתאמצים, כי זו מצוותו לכל הנברא – לחפוץ חיים ולהאבק – יחד עם זאת, מעל ומעבר לכל, הם כנועים תמיד לאלוהים ולפסיקתו.

החיים הפיזיים והחיים בטבע הם סמל, רמז לחיים העליונים ברוח. הדבר הסמלי שבטבע הפיזי מצביע באופן רגעי על האמת הנצחית. לכן היצורים שבטבע ממלאים את התפקיד הפיזי הזמני שהוטל עליהם וחדלים. הם ששים למלא אחר משאלות האדון, וששים לחיות רגע למענו כדי להדגים את מסר החיים שלו. מסר החיים שלו מודגם על ידי ריבוא היצורים הנאבקים לחיות וגם על ידי נכונותם להיכנע לו, כי המאבק לחיים יחד עם הכניעה הם הדבר המחייה. אלוהים הוא המחבר בין הקצוות, בין הניגודים והחיבור הזה בטבע מדגים את מהותו.

כל היצורים ששים לחיות רגע למענו אך רק האדם צווה "ואהבת את יהוה אלוהיך…", על שאר היצורים לא היה צריך לצוות, הם יודעים. רק האדם נוטה להתמרד, כי יש לו את החופש לבחור.

כל צמח עשב החפץ חיים ישנס מותניו יזדקף, יתאמץ, יפרוש עליו ויחכה לאור. האור הוא החיים. האור הוא אלוהים. כל החי והצומח החפצים חיים תרים ללא הרף אחר מזון. המזון הפיזי מאפשר חיים, אך אל-שדי הוא המזון האמיתי. כך גם לגבי האוויר, כל חי וצומח זקוק לאוויר. אוויר בתנועה הוא רוח. אלוהים הוא רוח, רוח חיים. כל החי נושם, צורך, כל הזמן אלוהים. בלי אלוהים אין חיים אפילו לרגע. החיים והרוח אינם פוסקים, אלוהים אינו פוסק, הוא הווה חי נצחי.

לאדם כמו לכל צומח וחי חיים פיזיים זמניים (שהם הצבעה זמנית על האמיתות הנצחיות של הריבון), אך יש לו גם חיים רוחניים נצחיים. החיים הרוחניים הנצחיים ניתנו לאדם מראש אך בדרך כלל הוא בוחר להתעלם מהם. לחיים הרוחניים כמו לחיים הפיזיים שבטבע יש להשתוקק, ללחום בעבורם, להתאמץ. בדומה לאמני ההישרדות בטבע, כך גם ברוח, מי שחזק ברוחו משגשג. החיים הנצחיים ברוח, הם מתנת חינם שקיבלנו מאלוהים, אך אלוהים גם רוצה שנאבק למענם מרגע שניתנו, שנחפש ונבקש אותם באופן אקטיבי.

החפצים ברוח החיים הנצחית הם ציידים ולקטים של רוח, ציידים ולקטים של אור אהבה וחיים, ציידים של אלוהים. אלוהים רוצה שנהפוך לאמני רוח כפי שבעלי החיים והצמחים בטבע הם אמני החיים של העולם הפיזי. גם הם קיבלו את החיים הפיזיים שלהם במתנה עם לידתם, אולם מאז הם נקראים להיות אמני הישרדות. יחד עם זאת ובמקביל הם גם נקראים להיכנע כניעה מוחלטת לטבע המנהל אותם. הם חפצים חיים אך מוסרים עצמם מיד ובהכנעה בידי אלוהים אדון הטבע הזה.

באותו אופן, הרוצה לחיות חיי רוח, צריך להיכנע לרוח ובאותו זמן להשתוקק לה. לציית למסגרותיה ובאותו זמן להיאבק למענה תוך הפגנת כישרון וחשיבה מחוץ למסגרת. זוהי פאסיביות ואקטיביות משולבים, נשיות וגבריות מחוברים. זוהי ההרמוניה המופלאה של אלוהים, חיבור האהבה שלו. אני אומר חיבור האהבה שלו כי רק בחסדו, האדם, או כל נברא, יכול לעשות את החיבור הזה.

גם באופן אישי אני נקרא ליישם את אותן עקרונות. באמצעות הכתוב פה ודרך שאר הכתובים שלי אני מתאמץ לבטא את האמיתות שהוא הראה לי על ידי סמלים זמניים שהן אותיות (לבטא, לשקף את הנצחי באמצעות הזמני), יחד עם זאת אני נקרא להיות כנוע לפסיקת המוות שלו שכן אני כותב ומבטא דברים שאף אחד לא קורא. לכן אני כותב דברי חיים שהאדון פסק (כרגע לפחות) שימותו במחשכים. לא תמיד האדון פוסק שדבר מסויים ימות, לעיתים הוא פוסק שיחיה, ישגשג, לעיתים הוא פוסק שצריך פשוט לחכות. ואולם הפסיקה למות, או להקריב, היא המאתגרת מכל. השילוב והחיבור בין הדרישה לחיות ולהיאבק למען החיים והדרישה הסותרת כביכול, למות או להקריב אינו קל להכלה בעבור המחשבה האנושית, יחד עם זאת, בחסד אלוהים ובהדרכתו, זה ניתן ואפילו קל לביצוע.

מה שתמיד עומד למכשול הוא צורת המחשבה הבשרית שאנו דבקים בה מתוך בחירה (שגויה). האדם הוא היחיד בכל הבריאה שפוחד ממוות ומתמרד כנגדו. האדם פוחד גם משום שהוא חוטא והמוות הפיזי מסמל בשבילו את המוות הנצחי שמעבר לפיזי, וגם משום שהוא לא נועד למות. אמנם בעידן הזה עליו להיכנע למותו הפיזי ככל חי וצומח, אך אם הוא נאבק למען החיים הרוחניים (ומצליח להתגבר על צורת המחשבה הבשרית, מרדנית, פחדנית, אנוכית שלו), הוא מקבל בחסד חיים נצחיים ומגשים את ייעודו, אזי אינו פוחד מהמוות יותר.

אדם אמור להתהלך בשדה הרוח כמו שאריה מתהלך בערבת העשב הפיזית. האריה ער לכל הקורה סביבו, אך לא חרד ולא פוחד. הוא מתהלך שלם ובטוח. האריה יודע כי הוא במקומו הנכון, הטבעי, השלם, יודע כי הוא ממלא אחר הייעוד שהוצב לו, ויודע ששום דבר שקורה סביבו אינו סתמי או מיקרי. הוא שמח ובטוח אך גם נכון תמיד להיכנע לפסיקתו של הבורא. ובכל זאת, יחד עם כל זה, הוא מבין מעט את העולם הפיזי שסובב אותו. הסודות שמניעים את הטבע אינם ידועים לו. לו ידע את סוד פעולתה של האש, לו ידע כיצד לבנות בית, מה עקרון פעולת החשמל, הגלגל, הרובה?… במהלך חייו, האריה לומד ולומד אך רחוק מלמצות את הניתן לדעת בסביבתו הפיזית.

באותו אופן מתהלך לוחם הרוח האנושי בשדה הרוחני. משתאה אמנם, נפעם, מסוקרן, אך יודע מעט. הוא שמח בחלקו הרוחני, בטוח בעצמו, לומד ללא הרף תוך כדי כך שהוא יודע להיות אקטיבי וכנוע בו זמנית, יחד עם זאת הוא רחוק ממיצוי. לעומת השדה הרוחני, בשדה הפיזי, האדם הוא אדון, סודות הטבע והחומר מתפענחים לו, ביכולתו לעשות בהם שימוש ולמשול פיזית במה שסביבו. בשדה הרוחני הוא עדיין לא בעמדה כזו והוא מתהלך שם כמו שהאריה מתהלך בטריטוריה שלו.

בעולם הבא, במלכות השמיים, ייחשפו כל ילדי האלוהים- אלה אשר נושעו בחסדו מכיליון – לסודות הרוח היותר עמוקים, אז יהיו מושלים בעולם הרוח כפי שכיום ניתנה להם הסמכות והתובנה למשול בעולם הפיזי. עד אז (וגם אחר כך) – למרות שהמשכילים לכרות ברית עם האדון נושעו עקרונית מכליון – עליהם להיאבק כמו האריה, להיות אמני השרדות רוחניים, תלמידים מוכשרים של הרוח, להתהלך תוך כניעה, ציות, תשוקה לחיים, מאבק עיקש ואי פחד גם יחד. תלמידי הרוח נקראים לעשות כל זאת למרות שכולנו יודעים מעט מאוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.