(1190 מילים)
להלן המאמר השמיני והאחרון בסדרת המאמרים על השטן החטא והמוות (אחד עשר בסדרה הכללית על ה'אין'). במאמר זה, לאחר שסרקנו היבטים רבים של הנושא, אבחן היבט מעשי יומיומי של עיקרון ה'אין' ואיך להשתמש בו.
לעיתים, אירוע יומיומי עוזר לחבר הרבה קצוות ולהוליד תובנה רוחנית. כך היה כשיום אחד צפיתי באיזו תוכנית על חייה של משפחה X. תוך כדי ראיון עם אם המשפחה היא הצביעה על הלול שבו הניחה את התינוקת שלה ואמרה: 'לעיתים אני צריכה להניח את הילדה בלול לזמן מה כדי שאוכל לעשות דברים בחדר בלי לסכן אותה'. ואז היא הוסיפה בחצי חיוך: 'אתם חושבים שהתינוקת אוהבת את זה? לא. היא ממש לא אוהבת'.
החיוך של האם כאשר אמרה שהתינוקת לא אוהבת לשבת בלול הביע השלמה מעורבת במעין סיפוק על כך שהיא (האם) למעשה מלמדת את ביתה להיכנע לעיקרון מאוד חשוב בחיים – לעיקרון ה'לא'. הטון שבו אמרה את הדברים הצביע על כך שהיא עצמה מושרשת בהבנת הכוח והנחיצות שאין לה תחליף שנמצאים בעיקרון זה. אנשים שיש להם כזו הבנה הם תמיד אנשים אינטיליגנטים ובוגרים. אם כי לא מדובר באלה שמשתמשים בעיקרון ה'לא' באופן לא מוסרי, בגלל עצלות או תאוות שליטה. כשראיתי את התובנה הבוגרת של האם התחברתי לשם והבנתי גם אני את הכוח והחשיבות של העיקרון הזה. גם נזכרתי שאחד מפירות הרוח שמקבלים מאלוהים נקרא: אורך רוח או סבלנות. ובכן סבלנות היא היכולת של אדם לדחות סיפוקים, לא להגיב בצורה נמהרת, לדעת להגיד לעצמך לא. ובמילים אחרות מדובר שוב באותה תכונה שנובעת מעיקרון ה'לא'.
עיקרון ה'לא' הוא עיקרון ה'אין' והוא אחד משני עמודי התווך של הקיום. עקרון זה אכן יאצור בקרבו עוצמה גדולה, ובתנאי אחד: שיהיה כנוע לעיקרון ה'כן' או לעקרון ה'יש' ויכפיף את כל ה'אין' שבו לו ולשירותו (ראה פוסטים רבים אחרים שמדברים ומפרטים על הנושא). אם הישות שנושאת את ה'אין' לא תכפיף את ה'אין' שבה ל'יש' אזי עיקרון ה'אין' הופך מגורם אדיר כוח, אחד משני העקרונות המרכזיים של הקיום, לכלי ריק, נלעג, שאין בו כלום.
עוד לפני שה'אין' נכשל להכפיף עצמו ל'יש', עוד לפני שהוא בפועל מורד והופך כלי ריק, ניתן לראות של'אין' יש תמיד נטיות אנוכיות בדלניות, נטיה למרוד, נטיה להגיד לא. אני רואה זאת על עצמי ועל בני אדם באופן כללי (כולנו ישויות שנועדו לשקף את עיקרון ה'אין') – אני רואה כיצד אני נכשל פעמים לא מעטות להכפיף את ה'אין' שבי לאלוהים אשר הוא ה'יש' (אין 'יש' עקרוני אחר כי אין שום גורם אחר שיכול להוציא יש מאין). אלוהים זה לימד אותי שעלי תמיד וללא הרף להקדיש את ה'אין' שבי וסביבי לו, כולל את התלונות, את החטאים ואת המרד. הסיבה לכך היא שרק הוא יודע לטפל ב'אין' שהוא גורם מסוכן וערמומי.
אם לחזור לראיון עם האם והתינוקת שהשאירה בלול, שם היה מדובר בעניין פעוט, יומיומי, שאין בו מרד ואין בו טעות (חטא), להיפך, היא לימדה את התינוקת דבר נכון, והוא כי היא לא תמיד יכולה לקבל את מה שהיא רוצה ועליה להיכנע לסמכות. בעולמנו בני אדם מאוד מסובכים ומסתבכים עם ה'לא'. הם מאוד רגישים כשאומרים להם לא, זה לא פוליטיקלי קורקט זה גורם לתדהמה, לכעס, לנתק, לעלבון. מצד שני כולם כל הזמן אומרים לא עקרוני לאלוהים שברא אותם, לבני זוגם, להוריהם, לעצמם. ה'לא' הפך עקרון מקודש שכולם מתחפרים בתוכו, אנחנו חיים בלב ליבה של תרבות ה'לא', ששולט בחיינו בכל התחומים ויחד עם זאת אנו כל כך מפחדים ממנו, נבהלים, בורחים, נעלבים.
האם בסרטון הבינה את עיקרון ה'לא' באופן נכון, השתמשה בו נכון, לא פחדה לשקף אותו לתינוקת (לעיתים קרובות אנחנו כל כך משותקים מפחד ה'לא' שאנחנו לא מסוגלים להגיד לילדים שלנו לא), יחד עם זאת היה ברור שאיננה מקדישה אותו לאלוהי ישראל (אדון ה'יש'). כי אפילו בשימוש לגמרי חיובי אינטליגנטי ובוגר (על אחת כמה וכמה כשהשימוש הוא למטרה לא מוסרית או אנוכית) האדם ייפול בפח של ה'לא' במידה ולא יקפיד להביא אותו בפני אלוהים כדי לקבל ממנו הנחיות, כיצד להשתמש, מתי להשתמש, מתי לא להשתמש, איך לנטרל את כל ההשפעות השליליות שיש בהכרח בכל שימוש (גם חיובי) בעקרון ה'אין'. גם אני נכשל לא מעט ליישם את הכפפת ה'אין' ל'יש', מדובר בתרגול לא פשוט כי התובנה הזו נוטה ללא הרף להישמט מהזיכרון. כשאני בסערת רגשות, כשמשהו חזק מפעיל אותי אני נוטה להגיב מיד עם ה'לא' האוטומטי ושוכח לפנות לאלוהים.
כעיקרון, מלבד את ה'לא' אני שואף תמיד להביא בפני אלוהים גם את הטעויות שאני עושה, גם את החולשות, את הכיעור שבי, גם את החטאים. גם כשאני חוטא (בשוגג או ביודעין) אני עושה זאת בשם אלוהים למענו ותחת ריבונותו (עד כמה שהדבר נשמע אבסורדי), מדוע? שוב, מפני שכל ה'אין' ללא יוצא מן הכלל צריך להיות כפוף לו. כל מה שבחושך צריך לצאת אל האור ולהודות שהאור הוא אדונו היחיד. אין דרך אחרת.
האשליה הניו איידג'ית כי ניתן לנטרל את הרע על ידי כניעה ל'אין' או הכלה של ה'אין' לעולם לא תביא פרי אמיתי, להיפך, גם אם יש מאחורי הכניעה 'כוונות טובות' כביכול זה יביא בסופו של דבר להתפרצות של הרוע בצורותיו המחרידות ביותר. גם האשליה כי ניתן לשלוט ברוע או ב'אין' תביא לאסון וגם האשליה כי ניתן להתעלם ולהתכחש לו תביא לאותו אסון.
אדם ששואף להיות 'טוב' או 'צדיק' 'לתקן את עצמו בעצמו' או 'לתקן את העולם' חי באותה אשליה הרת אסון. שכן כדי להתמודד עם ה'אין' או ה'רע' או ה'לא', כדי לפתור את 'בעיית המוות', 'בעיית החטא' וכולי צריך מאוד להיזהר מצורות המחשבה האלה ולהתמסר רק לדרך הצרה שמכתיב אלוהים.
השטן, שהוא אויבו של אלוהים ואדון העולם הזה, איננו באמת אדון עיקרון ה'אין'. השטן היה בעבר אדונו של זה אך הוא נושל ממעמדו בשמים והושלך אל הארץ. על הארץ השטן יהיה אדונם של אלה בנפשם של אותם אנשים שיעניקו לו את הסמכות הזו. כאשר האדם, בכל המופעים השונים של ה'אין' וה'לא', מכריז ומעניק במודע ובפועל את האדונות על אלה לאלוהים אזי אין לשטן דריסת רגל אצלו. לכן אמרתי שאפילו את החטא שאלוהים ציווה לא לעשות אני מקדיש ומכפיף לו, אז לא השטן שולט יותר בחטא שלי אלא אלוהים.
אלוהים אדון ה'יש' יודע להתמודד גם עם ה'אין', גם עם החטאים, הוא לא מוכרח את השטן שיעשה זאת בשבילו. כאשר אלוהים מקבל לסמכותו הבלעדית, נניח חטא מסויים שאני עושה מתוך חולשתי (לא כמרד שעושים על מנת למרוד, אז מדובר באדם שלא מקבל את ריבונות של אלוהים ואלוהים מתייחס אליו באופן אחר), אזי הוא יעשה בזה כרצונו: כרצונו יעניש אותי או יעניק לי את הפרי המר של החטא, כרצונו ילמד אותי וייתן לי את הכוח והיכולת לא לחטוא יותר, כרצונו יהפוך את ה'רע' בחיי לטוב ויברך אותי מעל ומעבר למה שמגיע לי, כרצונו לא יעשה שום דבר מכל אלה אלא יעשה משהו לגמרי אחר, או לא יעשה דבר וימתין. הוא האדון. ברגע שאני שם בידיו את מלוא הסמכות על הכל תוך כניעה מלאה לפסיקתו, רק אז הפקעתי מידי השטן את הסמכות על ה'אין' בחיי.
לכן, גם אם חשבתי לשים את התינוק שלי בלול, גם אם חשבתי להגיד למישהו מילים לא נעימות, להתנגד למשהו, למחות, לכעוס, להעניש, להתעלם – כל שימוש במשהו שמכיל בתוכו גורם נגטיבי ששייך ל'לא', אני אשתמש בו לאחר התיעצות עם אלוהים, לאחר ששמעתי ממנו האם לעשות, איך ומתי לעשות. ואז אם אכשל ואשכח להתייעץ אשים גם את זה בידי אלוהים. כי כל דבר שמכיל גורם נגטיבי ולא אכפיף אותו לאלוהים עובר באופן אוטומטי להיות תחת סמכות השטן ואז (גם אם השתמשתי בכלי נגטיבי כזה מתוך כוונה טובה או 'בצדק') השטן יהפוך את הסיטואציה על פניה, לרעה, באופן הרסני, ממכר, לא מובן, לא בונה וכולי.
כמובן שאלוהים קורא לאדם להכפיף לו את הכל, גם את ה'יש' וגם את ה'אין' ואולם כאן התעכבתי על ה'אין' כי זה המקום המסוכן והמסובך ביותר.