(234 מילים)
כמה אנשים היו אמורים להתארח אצלי. ביניהם אשה רווקה ומאוד יפה. שמתי לב מה קרה אז בליבי. כשחשבתי והכנתי את הערב שמתי לב לפתע שמחשבותיי נוטות לגלוש אל עבר אותה אשה. באופן לא מודע נטיתי לחשוב כיצד לרצות אותה, כיצד להרשים. מערכת שלמה של ציפיות, מחשבות, תוכניות, התכוונויות, תשוקות, רגשות, ותקוות באותו רגע ניעורו בי באופן לגמרי אוטומטי. זה לא חטא (אם לא לוקחים את זה רחוק מידי) זה הבשר. ואין בכך כל בעיה במידה ומישהו רוצה סתם לחיות ולמות.
אך החיים ברוח הם משהו אחר, ההתמקדות בהם שונה. אדם מממש בחייו את אותם הדברים אליהם הוא משתוקק ולהם הוא מקווה. הדברים שתיארתי בקשר לאותה אשה, הם התקוות והאמונות של האדם הבשרי, זאת אומרת שלי. אך אלוהים בחסדו, לוקח אחד מיסכן כמוני ולאט לאט משנה את מחשבותיו, ציפיותיו, תקוותיו, רגשותיו, תוכניותיו, כוונותיו, ומכוון אותם איליו. זה נס (שקורה לעיתים באל כורחך. לי זה קורה באל כורחי.) זה דבר בלתי אפשרי אשר רק אלוהים יכול לעשות.
בזמנו, כשאלוהים ברא את האדם הוא הפך עפר (בוץ) לבשר, לגוף חי, ועתה הוא הופך את האדם-בשר לאדם-רוח.
עצם הנכונות של מישהו לעבור תהליך שכזה והנכונות שלו לעמוד בכל הקשיים הכרוכים בטרנספורמציה כזו הוא חסד שרק מאלוהים עצמו הוא מגיע. יש לשוב ולהדגיש: אדם לא יכול בכוח עצמו להפוך מאדם-בשר עשוי בוץ לאדם-רוח, הוא רק יכול להסכים לעבור את התהליך (שאיננו קל), ורק אלוהים עצמו יכול לעשות זאת בשבילו. הוא עושה זאת כפי שהוא עשוי להפוך את התולעת לפרפר.