המחלות שבנפש

(314 מילים)

את השינויים שאנחנו עוברים המקרבים אותנו לאלוהים ומוציאים אותנו לחופשי מהמחלות שבנפש אפשר להשוות לשינויים שגוף נגוע, למשל בשפעת, עובר על מנת להירפא. הנפש שלנו חולה כי העולם הזה חולה, כי הבריאה חולה, כי היא נפלה ביחד עם האדם בחטא גן העדן שהביאה אותו לאבד את האחדות השלום וההרמוניה שהיו לו עם אלוהים (אדון הרוח). לכן כולם זקוקים לריפוי.

ואולם במחלה הפיזית, מה גורם לאי נוחות רבה יותר, פעילותו של החיידק או הנגיף או מלחמת הגוף בהם? ובכן, מסתבר שרוב הכאב שאדם חולה חווה, נובע ממלחמת הגוף בפולש. מערכת החיסון היא זו שיוזמת למשל את עליית טמפרטורת הגוף (שיוצרת אי נוחות רבה) כדי ליצור תנאי מחיה שאינם אופטימליים לנגיף. מערכת החיסון לא תהסס לצאת למלחמה שתגרום הרס וכאב לתאי גוף רבים אם הדבר תורם לריפוי, כי ההיגיון אומר שעדיף לכאוב לזמן מוגבל ולהשתחרר ממחלה מאשר לא לכאוב ולמות ממנה. אלוהים פועל באופן דומה בבואו לרפא את המחלות שבנפש. הכאב הוא תוצאת לווי של תהליכי השינוי הפנימיים.

הריפוי הפיזי הוא תהליך אוטומטי, ברובו לפחות, ואנו נעבור אותו גם אם איננו יוזמים אותו. לעומת זאת אלוהים לא יפעל בנפש בלי שנבקש. גם תפקיד הכאב שונה בשני המקרים. כשחולים בשפעת, לקיחת משככי כאבים אינה גורעת מתהליך הריפוי ואין כל סיבה רפואית לא לקחת אותם, אך כשאלוהים מרפא יש לכאב תפקיד חשוב. הכאב מביא למודעות לתהליך הריפוי (שאמור להיעשות תוך השתתפות אקטיבית של האדם), מדרבן התבוננות לעומק וחושף דברים חבויים. הוא נותן פרופורציה חדשה לדברים, מביא לענווה, ותשוקה להשתנות (כדי להיפטר מהכאב).

איננו מבקשים כאב, להיפך, אנו מתפללים לאושר נטול כאבים. בכל זאת אין חיים בעולם הזה ללא כאבים ובאדם החי הם מעידים על המלחמה התמידית המתנהלת בין חושך לאור (גם הגוף שלנו במימד הפיזי נאבק ללא הרף 7\24 במיקרואורגניזמים מזיקים, והמלחמה הפיזית המתמדת הזו מסמלת את המלחמה הרוחנית).

משום שאפשר להניח שכל אדם נאבק ונתון לכאבים, חובה עלינו תמיד להיות נכונים להעניק לכל אדם עזרה רוחנית. גם בפיזי, הרי לא נניח לאדם פצוע וכואב שנפגע בתאונה למשל, בלי לנסות להגיש לו עזרה כלשהי.