(150 מילים)
מבט החרדי שבצומת, שמחלק\מוכר ספרים, מרמז על הכרת ערך עצמית מתנשאת. נוכח מבטו נעשה ברור עוד יותר שאי אפשר לשים את אלוהים בתבניות שיצרו אנשים, וכאשר מנסים, התוצאה – התנשאות. זה מבהיל, אצל רוב המאמינים שאני מכיר, מכל הכיתות והזרמים אני רואה את אותו סוג מבט בדיוק (זה בכלל לא אופייני רק לחרדים).
הוא לא ראה – החרדי שבצומת – כיצד התלתל הארוך הבהיר, שהשתלשל לו מתוך המגבעת, מתוך הפאות, זהר רגע בשמש בנוגה נדיר, כזהב טהור, תמים, בתולי. מוזר, הרגשתי כיצד אלוהים מברך אותי דרכו, דרך התלתל הזה. לא דרך הספרים שחילק ולא דרך הכרת עצמו המתנשאת אלא דרך משהו אצלו שבוודאי אינו משער.
אלוהים לא אוהב להתנהל בתוך תבניות שאנשים יצרו. יחד עם זה הוא נתן לנו את דרכיו, את התבניות שלו, על מנת שיהיה לנו קל יותר להתהלך בדרך מובחנת. אם נלך בדרכיו ובתבניותיו שלו הוא ייתן לנו גם את החופש שלו, החופש למצוא אותו בדברים שקשה לשער.