מוות

(950 מילים)

להלן המאמר הרביעי בנושא השטן החטא והמוות (שביעי בסדרה על ה'אין') ובו מסופר על המוות וכיצד להיחלץ משם.

הסדרה התחילה כאן.

כולנו באנו לעולם הזה על מנת למות. כשאלוהים אמר לאדם וחוה שימותו אם יאכלו מהפרי הוא התכוון לכך ומה שאנחנו חווים בעולם, זה בדיוק זה. המוות שלנו בעולם הזה איננו רק התחנה הסופית של מסענו פה אלא הוא זה שגם מנהל את המסע עד למוות הסופי של הגוף. אנחנו חווים את המוות אינספור פעמים בזמן שאנחנו מתהלכים על פני האדמה, באינספור צורות ובכל המישורים והתחומים.

האשליה שלנו שאנחנו יכולים או צריכים לנצח את המוות הפיזי הזה (ובמובנים רבים גם הנפשי) או לכל הפחות לדחות אותו מביאה עלינו ללא הרף מפח נפש גדול, ומפח הנפש מביא את המוות להשתרש בתוכנו עוד יותר. האמת היא שאנחנו מתים (פיזית ונפשית) כתוצאה ממפח נפש יותר מכל דבר אחר. אך גם מפח הנפש שאנחנו חווים הוא בלתי נמנע. כל התורות שמנסות ללמד איך להישאר אופטימיים ואיך לחשוב 'חיובי' נדונות לכישלון. אלוהי ישראל לא מטיף את תורת האופטימיות הזו, הוא לא לימד זאת את איוב שסבל סבל קשה, הוא לא אמר את זה דרך שלמה שמכריז בספר קוהלת כי הכל הבל ולמעשה חסר כל טעם. לא שלחשוב חיובי או להיות אופטימי אינם רצויים, הם רצויים וגם אלוהים ממליץ על זה ואולם לא שם המהות של תורתו. התקווה היא אחת משלושת העיקרים שאלוהים מלמד (התקווה האמונה והאהבה) ואולם התקווה הזו איננה לעולם הזה אלא לבא.

למות או לא למות הן לא אופציות שעומדות לבחירתנו. אנחנו בפועל מתים ואין כל דרך למנוע את זה. מה שכן עומד לבחירתנו, יומיום, רגע רגע, הוא איך למות, שכן המוות הוא תהליך יומיומי שהגישה שלנו לגביו נתונה לבחירתנו. יש שתי דרכים למות, גם ביומיום וגם בסוף דרכינו על פני האדמה. הדרך הראשונה היא סתם למות, תוך כדי נסיון לא מוצלח להילחם במוות או תוך כדי וויתור למוות – זה לא משנה, גם הוויתור וגם הנסיון להילחם חסרי ערך, חסרי סיכוי. והדרך השניה היא למות למען אלוהים, תוך כדי אמונה בו ובדברו, תוך כדי הכרזת נצחונו וריבונותו על הכל – אני מכריז את הנצחון שלו גם על חיי וגם על מותי, גם על המוות באופן כללי.

כאשר מתים למען אלוהים אזי אלוהים (בחסדו) יקים אותנו מן המתים. זו האופציה היחידה, הדרך היחידה לנצח את המוות (בסופו של התהליך, לא באמצעו). כאשר אני מת למען אלוהים ותוך כדי הכרזה רציפה של אמונה ונאמנות לו אזי המוות שלי אינו מבוזבז. אלוהים משתמש בכוח המוות ומאחד אותו עם כוח החיים, וביחד, החיים והמוות, אשר הם שני הכוחות הבסיסיים של הכל, יכולים ליצור בעבורי מציאות נצחית, על זמנית, אלמותית שמעל זוגות הניגודים. זוהי התחיה, הגאולה, מלכות אלוהים הנצחית.

היהלום הוא החומר החזק ביותר והוא נוצר עמוק במעבה האדמה תחת תנאים של לחץ וחום אדירים. מבחינה כימית היהלום עשוי מאטומי פחמן שמספרם שש. שש מסמל את העולם הזה ואת האדם והפחמן מסמל זאת כמו כן. במופעיו הפשוטים (לפני שהוא הופך יהלום) זה יסוד שימושי אמנם, אבל יומיומי ביותר, שחור, ארצי ואף מזהם. ואולם בדומה ליהלום שהוא סוג שונה של פחמן, לאדם יש אפשרות להפוך מפואר, מיוחד, אלמותי, אם יניח לכוחות האדירים של המוות לעצב אותו בהדרכת אלוהים.

רוב הפחמן בעולם לא הופך ליהלומים כי התהליך הדרוש הוא מאוד ספציפי. רק אלוהים יכול להדריך את האדם בתהליך הזה ורק הוא יכול לשלב אל תוך המוות את החיים שלו כדי ליצור את אותו דבר מאוחד ואלמותי.

יש במעבה האדמה הרבה מקומות חשוכים שבהם לחץ וחום אדירים אך לא נוצרים שם יהלומים. כל הכוח הזה של הרס ומוות סתם מתבזבז שם בלי שהוא שותף ביצירה של שום דבר שימושי. באותו אופן, כוח המוות יכול ליצור באדם לחץ אדיר, סבל וייאוש על רקע כמיהות וערגונות עמוקים, מהלך חיים מלא כוח של חלומות גדולים, תכניות, שאיפות שהופכים למשברים, ובכל זאת כל זה יתבזבז, יהלום לא יווצר.

אמנם אלוהים יכול להחיות כל אדם וכל דבר, פשוט כי יש לו את האיכות הזו שנקראת חיים (רק הוא יכול ליצור את זה) וכשהוא נוגע במוות (ב'אין') הדבר המת מיד מתחייה. ואולם אלוהים לא יכניס אדם בוגדני ומורד למלכות החיים הנצחית כי אז הוא יכניס מרד הרסני לתוך הבית שלו והוא לעולם לא יעשה את זה. אלוהים יכניס לביתו רק אדם שהוכיח מעל לכל ספק שהוא נאמן עד הסוף, שהוא מוכן להקריב את המוות שבו, ואת החיים, את הכל למען אלוהים, למען מלכותו. רק אדם כזה מבין את המציאות שסביבו ולכן הוא אומר: אלוהים, זה מי שאני, מוות, אין לי יכולת לשנות את זה. אבל אני שם את זה לרגליך, תעשה בזה מה שאתה רוצה, זה שלך. אתך או בלעדיך אני ממילא מת, לכן עדיף לי להקריב לך את המוות הזה, שתשתמש בו בצורה נכונה, מאשר שהוא סתם יתבזבז בלי תכלית. אני יודע שכאשר אני נותן לך את זה אתה תיגע ותהפוך את זה לחיים מפוארים.

הדרך היחידה לאדם כיום להקריב את עצמו, את החיים והמוות שבו לאלוהים היא ללכת אחרי ישוע מנצרת. ישוע הדגים וסלל בפני האדם המודרני את הדרך לעשות את ההקרבה הזו ועל ידי הודאה ואמונה במעשה ההקרבה של ישוע על הצלב האדם המודרני יכול ללכת בדרכו, הווה אומר למות למען אלוהים (ההודאה והאמונה לא מספיקים, הוא צריך גם ללכת). אז תיפתח לו האפשרות להתחיות מן המתים בחסדו, ישוע ימחל לו על המוות שמקורו בחטא ויתן לו את החיים שלו שהם מעל החיים הטבעיים. החיים הטבעיים של העולם הזה הם ניסיונו הלא מוצלח של השטן ליצור מציאות, ליצור 'חיים', בלי המתכון הייחודי של אלוהים.

כאשר המאמין מת עם ישוע ומתחייה אתו בחיים העל טבעיים שלו, הוא מתאחד עם האלוהות (ישוע הוא אלוהים ואלוהים רוצה לקחת לביתו את כלתו אשר היא האדם המאמין). כל אדם שמבין שה'חיים' שיש למלכות השטן אשר בעולם הזה להציע אינם בדיוק החיים שהוא חלם ושואף אליהם ומבין שבכל זאת החיים שהוא רואה בחזונו צריכים להיות היכנשהו, יכול גם להבין שיש זהות בין החיים שלהם הוא מקווה לבין מלכות אלוהים. בנוסף הוא יכול להבין שאלוהים לא יתאחד וייקח לביתו אדם שלא הוכיח נאמנות בכך שהסכים להקריב את המוות את הרוע ואת חסר התועלת שבו.