מוזיקה, חושך, אור ושבת

(1580 מילים)

בעקבות המוזיקה. להקת Archive בשיר Light.

הקדמה: המלחמה בין חושך לאור, מאז ומעולם, כל הזמן מתקיימת. במקום בו יש חושך אין אור ולהיפך, הגדרת כל אחד מהמושגים קשורה בשני, לכן שני המושגים קשורים, ולמעשה, אין קיום לאחד ללא השני. אמנם האור, באמצעות סמכותו, יכול לקבוע לחושך גבולות, (רק לאלוהים, אשר הוא האור, יש את היכולת האמיתית להגביל את החושך ואת השפעתו ובני אדם, אם הם רוצים למצוא הגנה מפני השפעתו המזיקה של החושך, צריכים לבקש זאת ממנו), אולם איזור הגבול, היכן  שהחושך והאור נפגשים, תמיד פעיל.

אפשר להמשיל זאת למדורה שמדליקים בלילה בשדה ריק. ניתן לשבת סביב למדורה ולהנות מהאור והחום, אבל כשמתרחקים עוברים לתחום הקר והאפל. בכל זאת, גם אם נשב במרחק אידאלי מהמדורה, אזור הגבול ילך ויקרב אלינו ובסופו של דבר, אם נרצה שידם של החושך והקור לא תהיה על העליונה, נצטרך להוסיף עצים למדורה, ובמילים אחרות, נצטרך לעבוד ולתרום את חלקנו במאבק בחושך. אפשר גם להמשיל את האור או האש לאטום, לשמש או לגלקסיה שבה מיליארדי שמשות, קנה המידה לא חשוב, חשוב העיקרון האומר כי היש, האור, האלוהים, מתקיים בתוך האין, וסביבו חושך וואקום או כאוס.

אלוהים הוא המקור ליש, לאור ולחום. הוא זה הזורח בחושך, אך בו עצמו אין שום חושך והחושך החיצון לא יכול להפסיקו. מניסיון אני יכול להעיד כי ההסתופפות סביב אורו של אלוהים היא הדבר המאושר, היפה, המדהים ביותר. שם השלום והשמחה האמיתיים. ואולם כדי להנות מהאור הזה צריך א. לבקש זאת מאלוהים ולכרות איתו לשם כך ברית. ב. לתרום את חלקך בעבודה למיגור החושך בהתאם להוראות שתקבל מאלוהים (על פי המשל שנתנו, אלוהים ידריך היכן למצוא, איך להביא ולהוסיף עצים למדורה).

הקיום הוא עבודה נצחית אשר מזינה את האש ללא הרף. הקיום תמיד הוא מאתגר כי המתח המתמיד בין אור לחושך, כמו במשל המדורה, יוצר מצב מאתגר, שלא נח ולא שוקד על השמרים. זה לא רק מצבו של האדם, זה המצב בכל סוג של קיום וזה המצב גם של אלוהים עצמו. אלוהים משקף זאת בבריאתו וגם הטבע סביבנו משקף זאת. עד כמה שהטבע מעורר השראה, מאוזן באינספור איזונים עדינים, הוא גם מאבק הישרדות יומיומי שמסמל את המאבק והאתגר הרוחני המתמיד מול החושך.

החוק הבסיסי כך אומר: שישה ימים עובדים ומתמודדים ויום אחד נחים. אלוהים עצמו נוהג על פי הכלל הזה. לא מדובר כאן על המלחמה בין השטן לאלוהים או בין כוחות האור לכוחות החושך שמתואר בכתובים. השטן הוא דמות קיקיונית, זמנית, שאלוהים עושה בה שימוש לצרכיו והיא תעלם מהעולם בעוד זמן לא רב ולא תהיה יותר. אך גם לאחר שהשטן ינוטרל בידי אלוהים והמלחמה האחרונה תסתיים, החושך עדיין יתקיים והוא עדיין יהיה מאתגר. הוא לא יהיה מייאש כמו היום, אלא מאתגר.

מאמינים רבים מזרמים שונים מבקשים להתבטל, רוצים להפסיק להיאבק ורק 'להנות מהחיים' שאלוהים כביכול אמור לספק להם. גן העדן שהם מדמיינים לעצמם דומה יותר למשתה תענוגות בסגנון רומי, אך זו אשליה ושקיעה בניוון. לא רק מאמינים, כל העולם כולו מבקש לעצמו את 'החיים הטובים' ואנשים כיום, יותר מאי פעם, מפחדים להתמודד, מבקשים את ה'שלום' המלאכותי שבבריחה מהתמודדות. אך רק בעקבות התמודדות יש שלום האמתי. החושך תמיד נמצא היכנשהו (גם אם אלוהים מנטרל את השפעתו הרעה ושם לו גבולות) ואי אפשר להתעלם ממנו. בשביל האור צריך לעבוד, להילחם. תמיד. פציפיזם הוא שקר.

הגישה ה'הומניסטית' המודרנית הצבועה של התרפסות בפני הרע (החושך) במקום התמודדות אמיצה ונחושה אתו, לא תביא לעולם שלום, לא תביא את האור.

כפי שניתן לראות בטבע ובחוקי הפיזיקה את העקרונות על פיהם העולם והיקום בנויים כך ניתן לראות עקרונות אלה גם באומנות וגם במוזיקה. כאשר האומנות מבטאת זאת היא מספרת משהו כביר.

הפוסט: התיאור להלן לקוח מהקטע המוזיקלי lights של להקת Archive.

מי שאוהב את הז'נר (מוזיקה אלקטרונית) יכול להאזין לו מכאן.

שימו לב כיצד היצירה ניבנת לאט, בסבלנות. זה קטע ארוך, אינסטרומנטלי ומונוטוני בהתחלה, כאילו משעמם. זאת העבודה, ההתמודדות, ששת ימי החול. כך בונים בחושך. בעקשנות, לאט.

אך עוד בתחילת הקטע יש משהו מטריד, צליל טורדני שאיננו לגמרי בקצב ואיננו הרמוני. הקיום, המציאות, לאו דווקא תמיד מחייכים גם למי שעושה את העבודה בנאמנות. הקטע הזה מדבר על ההתמודדות הזו, על הקושי, יש בו משהו נוגה, עמוק, שפורט על איזה עצב דלקתי, אך הוא גם נחוש ועקשני, מלא כוח. הוא מתחיל בעבודה היומיומית, כמו חציבה בסלע – שוב ושוב ושוב. למה? לאן? הדברים לא ברורים עדיין כי עדיין יש יותר מדי חושך סביב.

ואז, בערך באמצע הקטע, זמר הלהקה מתחיל לשיר, והמילים הן על כאב: כואב להרגיש, כואב לדבר, כואב להקשיב, להתעורר…

זה נכון, כל דבר, אפילו הקטן ביותר, מכאיב כאשר הולכים בחושך, אבל אין ברירה, הקיום הוא התמודדות בלתי פוסקת מול החושך, מול העצלות, מול השקיעה באנוכיות, מול החולשות, ולעיתים ההתמודדות הזו קשה ומכאיבה מאוד. כל דבר יכול לעלות בכאב. זו הליכה שאינה מיועדת לחלש, למי שמרחם על עצמו, ולעיתים זה כל כך 'מסחרר', "Turn my head" שר הזמר בשיר ואת ה "head" הוא מושך ומושך, עד שגם לך המאזין נעתקת הנשימה. כמה אפשר למשוך ולמשוך, להסתחרר?

… ואז זה נגמר. כל הסחרור הזה פשוט נגמר. אחרי חמש עשרה דקות ארוכות של התמודדות אינטנסיבית, אתה לא מאמין שזה נגמר, וכל הצלילים נעשים שלוים ורגועים. זו השבת אשר רק כאשר היא באה לאחר עבודה אמיתית, היא שבת אמיתית. התעלות הנפש. היופי כאן הוא אדיר ולפתע על הרקע הזה אתה מבין את כל הקטע המוזיקלי. זה צובע גם את ההתמודדות הלא פשוטה בצבעים יפים. לפתע הכל, כמערכת אחת שלמה הוא מדהים. הוא מדהים כי יש נקודה בה הכל מתאחד ואם הגעת לשם, לדבר המאחד, לעולם לא תלך עוד לאיבוד. הנקודה הזו היא נקודת האיזון, מרכז הכובד, נקודת הייחוס, מקור הכל, בעזרתה ובחסדה, בסופו של דבר, תדע לחיות את השבת גם בתוך הזמן המאתגר ואת הזמן המאתגר בתוך השבת. תדע להביא את האור אל תוך החושך ותדע גם את החושך בתוך האור, אך החושך שם יהיה נשלט, הוא ישרת את האור ולא להיפך.

מעניין שהם קראו לקטע lights . זה נראה לי כשם קולע ביותר, אלא שחברי להקת Archive הם אזרחי התרבות המעוקמת שבה אנחנו חיים, תרבות שעובדת בשירות כוחות החושך ולא האור. הם יצרו יצירה מסוגננת שחושפת יפה את טבע הדברים, יחד עם זאת, המסקנה שלהם, השבת שלהם, לאחר שכל ההתמודדות מסתיימת ומגיע הזמן לסכם היא:  "Turn it off, forever" – כך הם שרים. אתם מבינים? השלום שלהם הוא הכניעה לחושך – "Turn it off". כאילו שאם נכבה, נפסיק את ההתמודדות יהיה שלום, כאילו שהחושך שיורד כאשר מכבים הוא הפתרון לקושי. זוהי הפילוסופיה של התרבות המעוקמת בה אנחנו חיים: בריחה מהתמודדות, כניעה לחושך ולמוות שם כביכול מושגת שלוות העולמים. מעניין לקרוא את הביוגרפיה של בודהה ולראות כיצד כל חייו התמודד עם בעיית החושך וכיצד התשובה\פתרון שלו (הבודהיזם) הפ בדיוק זה: כניעה לחושך, " "Turn it off forever.

אני הייתי אומרTurn it on! . כי עכשיו אני מבין שכל זה הוא חלק מאושר מאוחד, אלוהי, פעיל, שזורח בחושך והחושך לעולם לא יכול לו. שם אני יודע לקבל גם את ההתמודדות באהבה, לקבל את הבריאה, את החיים של אלוהים, לא כאשליה שצריך 'להתעורר' ממנה אלא כמתנת אהבה ממנו. במקום הזה אני ממשיך להתפלל: אלוהים,  Turn it on, המשך להזין את האש, את החיים על כל ההיבטים שלהם, אבל עשה זאת כאשר אתה במרכז כי רק אתה, כאשר אתה במרכז, יכול לתת משמעות יפה לכל זה, בלעדיך זה אכן חסר טעם ומייאש. מאחר וכרתי אתך ברית ואתה איתי, אנחנו יכולים באמצעות הדרכתך לנצח את החושך תמיד ולהזין את אש החיים.

לסיום: הקטע המוזיקלי הזה של Archive יכול לשמש דוגמא כיצד יש להתייחס לאומנות שמשרתת את כוחות החושך ואת המסרים שלהם. והרי כמעט כל האומנות בעולם משרתת את כוחות החושך בצורה זו או אחרת (כולל אומנות שעושים מאמינים), והרי גם ברגע שיוצאים לרחוב נתקלים במסרים של כוחות החושך מכל עבר וללא הרף, זה נמצא בכל מקום, כמעט בכל אנטרקציה, בעבודה, במשפחה, וגם בתוך תוכי, במחשבות, בלב. והרי גם אם אשב במערה מבודדת במדבר, כוחות החושך ממלאים את החלל בשידורים מכל הסוגים, והשידורים האלה מוצאים בי, ובכל אחד, נקודות אחיזה בהתאם לחולשות ולחטאים. לכן המאבק בחושך הוא עובדה שאין להימלט ממנה ואין טעם לנסות ל'כבות' את הזה. לכן הדרך להתמודד איננה לפחד או להירתע גם ממסרים כאלה (ואחרים) של חושך אלא להתמודד איתם בעזרת הכלים הטובים שאלוהים שם ביד המאמין (בידיי מי שכרת איתו ברית).

אחת הטכניקות הנפוצות מאוד של כוחות החושך היא להביא אמת, להביא אור כלשהו, ואז, ברגע מסויים להסיק מסקנה מעוותת שהופכת את המסר המאיר על פניו והופכת אותו למסר של חושך. הקטע המוזיקלי שכאן הוא דוגמא לכך. וכיצד מתמודדים?

ובכן, במקום הנסיון לברוח משם, לברוח מכל העולם, לברוח מעצמי (דבר שאינו מעשי) אני משתמש באור שהקטע הזה לדוגמא מביא (האור שם הוא הכישרון, הרגישות, התובנות הכן נכונות, הנסיון של פיסת החיים שהוא מביא וכולי) ובמקביל אני חושף את השקר שהוסיפו שם כדי להטעות. על ידי שימוש בטכניקה זו (אני יכול לעשות כל זאת בחסד אלוהים ובהדרכתו בלבד) אני א. מוסיף אור לעולם – ומוסיף דווקא את אותו אור שהחושך רצה להביא כדי לפתות ולהטעות, ובכך גואל את אותו אור שנשבה בחושך ב. אני מתרגל (בהדרכת אלוהים) טכניקה למאבק בחושך – אני לומד איך להוסיף עצים למדורה. ג. אני חושף את הטכניקות של כוחות החושך וחושף את שליחיהם ואת השקרים שלהם. ד. אני מנטרל את העוקץ שיש בפיתוי ובמשיכה שיש בכולנו לאובייקטים של חושך. המשיכה לשם קיימת בנו כי החושך מסווה את עצמו ונראה במבט ראשון כמו אור. ברגע שבחסד אלוהים אני יכול להפריד ולהציג את האור שיש במעשי החושך כאור, ואת החושך שם כחושך, הקסם ההיפנוטי של החושך מפסיק לעבוד ואני יוצא לחופשי מתוך הערבוב הזה.

ואפשר גם לסכם זאת מפי דוד המלך, הלוחם הדגול של כל הזמנים, העשוי לבלי חת:

"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני. תערוך לפני שולחן נגד צורריי. אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית יהוה לאורך ימים"! (תהילים כ"ג). אתה הולך בגיא צלמוות, בתוך ההתמודדות בחושך, אבל בזכות הברית אתה יושב בבית יהוה, אצל המקור האינסופי של האור שמדריך אותך כיצד מתמודדים ומאציל עליך אור עולמים.