תפריט
טוב לשבת במקום התצפית ולראות את כל מעגלי החיים נעים וסובבים, כיצד נעשו כולם בחן ובחכמה. טוב לשחרר את אחיזת ההזדהות במעגל זה או אחר ולחוש את אלוהים המנחה אותי אליו, אל השלום שבו, אל השלם שהוא.
שים לב שלא מדובר פה ב'ניתוק' בנוסח תורות המזרח, שם טוענים כי הבריאה, או בלשוננו – מעגלי החיים, הם אשליה או כבלים. תורות המזרח מטיפות להתאיינות שהיא ה'נירוונה' כלשונם, ואילו אלוהי ישראל לא מטיף לזה. את מעגלי החיים הבריאים (יש גם מעגלים שעוותו ואותם צריך לתקן) הוא ברא למען אושרם של הברואים, הם אינם אשליה ולא כבלים ואין צורך להשתחרר מהם. להיפך, הוא יצר אותם כדי שנלמד מהם עליו ועל עצמינו.
אלוהים רוצה שנכנס למעגלי חיינו בנאמנות, בצדק, בטוהר ובשמחה, בנחישות והתמדה. ואולם הוא רוצה גם שנדע גם לנוח בעמדת התצפית שלו. אלוהים הוא הכל, הוא גם המעשה וגם העומד מעל המעשים. העומד מעל לכל המעשים הוא אהבה, אך בלא מעשים האהבה עקרה, מתה. האדם נועד להתנסות בפיזי, לעבוד את האדמה, להפעיל את חושיו, לאהוב בפועל.
עם זאת, בלא מנוחה בעמדת התצפית, האהבה הולכת לאיבוד בתוך אינסוף עשיה חסרת תכלית, כי העשיה כשלעצמה לא יודעת מי היא, היא צריכה שימקדו אותה, שיתנו לה הקשר רוחני וחיבור למקור.
אלוהים הוא ששת ימי הבריאה וגם השבת. אלוהים רוצה להנחיל לאדם את כל ההיבטים של מלכותו כדי שנהיה בה שלמים. לכן אמר ששת ימים תעבוד וביום השביעי קודש לאדוני.