קולדפליי בבבל, נראה כמו גן עדן

(4070 מילים)

כיצד נעשה טקס רוחני בהופעת רוק?

מיהן רוחות העולם?

חשוב להכיר את רוחות העולם כפי שחשוב למי שחי בג'ונגל להכיר את הטורפים שמסתובבים בו. בעידן המודרני אנחנו לא מסתובבים בג'ונגל פיזי אלא רוחני. אך במושג 'רוחני' אינני מתכוון בהכרח ל'רעיונות נשגבים'. העולם הרוחני שבו אנחנו חיים כולל מלבד 'רעיונות נשגבים' גם ג'ונגל רעיוני של ממש ורעיונות אלה מתממשים בעולמינו וקובעים איך חיינו נראים בכל היבט ופרט מעשי שלהם.

'רוחות העולם' שאחראיות על יצירת הג'ונגל הרעיוני של העולם שונות עקרונית מרוח אלוהי ישראל. אופיין אחר, הן מתקשרות אחרת עם בני אדם, מטרותיהן והדרכים להשגת המטרות שלהן שונים. ה'עולם הזה' נשלט כיום בידי רוחות העולם ומתנגד למטרות ולדרך של אלוהי ישראל, לכן מי שמתהלך בדרכו של אלוהי ישראל צריך להיזהר מרוחות העולם הזה ולא לאמץ את מטרותיהן ודרך החשיבה שלהן.

יחד עם זאת נראה לי שאלוהים מעודד אותי להקשיב למסרים שבאים מה'עולם הזה' ולמסרים שבאים מהכוחות הדמוניים המנהלים את העולם, לחקור ולנתח את מה שראיתי וחוויתי כדי לתת לי את המסקנות שלו לדברים. באופן הזה אפשר ללמוד לא מעט. והרי חלק מהלימוד, בכל תחום, הוא על דרך השלילה. אתה לומד מה לא נכון ועל ידי כך מעמיק את הידע לגבי מה נכון. כמו כן חשוב לדעת לזהות את רוחות העולם (שאוהבות להתחפש למלאכים של אור) ולדעת להפריד ביניהן לרוח אלוהי ישראל. אין גם שום צורך למאמין לפחד מרוחות העולם (להיזהר אך לא לפחד) כי אם אלוהים באמת איתו הוא ידריך אותו כיצד להיזהר ויגן עליו מדבר לא רצוי.

בנוסף, העולם הזה צופן בחובו אינספור שיעורים חשובים שהבורא הטמין בו כאשר ברא אותו. העובדה שרוחות דמוניות השתלטו על העולם לא משנה זאת. הדבר דומה לספריה גדושה בספרי חוכמה מצוינים שגורם זר השתלט עליה והוא מפרסם קטעים מהספרים לצרכיו תוך שהוא משנה ומוסיף דברים ומוציא אותם מהקשרם. אך הקורא החכם יכול לדעת (בעזרת רוח אלוהים) לסנן את הדברים ולהוציא את הפנינים המקוריות מתוך הרפש. העבודה הזו מאוד חשובה לאלוהים ולא יכולה להיעשות על ידי ה'מאמין' הדתי שכבול למסגרות דתיות.

רוחות העולם נחשפות לעיניים במיני אופנים. לעיתים הן נחשפות דרך אומנות, לעיתים דרך אירועים שמתרחשים, דרך התנהגות אנשים והרעיונות שהם מקדמים. מוזיקה למשל, שנעשית בהשפעת רוחות העולם היא דרך חביבה עליהן במיוחד לקידום מטרותיהן. להלן אדגים כיצד אני מתבונן בצורה ביקורתית ומושכלת באירוע מוזיקלי, חושף את הרוחות ומוציא משם תובנות מסייעות.

מהו עיקרון האחדות?

עיקרון האחדות הוא עיקרון רוחני בסיסי ורוחות העולם יודעות להשתמש בו לצורכיהן. הדוגמא שלהלן מראה את אופן הפעולה של רוחות העולם באמצעות עיקרון האחדות. לצורך הזה נביא שיר מתוך הופעה של הלהקה הבריטית קולדפליי (COLDPLAY) בקטע PARADISE (לצפיה לחץ כאן).

קולדפליי מככבת שנים במרכז הקונצנזוס התרבותי העולמי, ולאורך שנים אלה התגבשה בהם איזו יציבות\בגרות אידאולוגית\רוחנית, שמתודלקת תדיר בידי מיליוני המעריצים. התפיסה הרוחנית אידאולוגית שלהם, המציאות שהם רואים, היא התפיסה והמציאות שרווחת ב'עולם הזה'. ואולם, כפי שאמרנו, ה'עולם הזה' איננו רואה את עצמו חלק מדרכו של אלוהי ישראל אלא מורד בו.

ההופעה התקיימה בפריז ב2012 והיא כרגיל מהנה מאוד. בכל פעם שאני צופה בקליפ אני לא יכול שלא לחייך. מתמיד היתה בלהקה איזו אנושיות פשוטה, אופטימית, עם מלודיה זורמת, נעימה לאוזן ובכל זאת לא שטחית אלא יצירתית, אינטליגנטית. איכויות אלה הן מתנותיו של הבורא והעובדה שקולדפליי משרתים את רוחות העולם לא משנה זאת (אלה עדיין מתנותיו של הבורא). אך בשיר הזה לא הלהקה מחייכת אותי אלא הקהל… הסתכלו בהם: האצטדיון ענק, מלא על גדותיו בבני אנוש שהשיר מקפיץ על הרגליים, מניף להם את הידיים, כולם יודעים את המילים, שרים כאיש אחד, שמחים ורוחם עולה ומתרוממת. זה לא קליפ, זאת לא רק מוזיקה, זוהי דת!

בבראשית פרק י"א מסופר על בני האדם לאחר המבול שהתאספו בארץ שינער לבנות עיר ומגדל וראשו בשמים. אלוהים ירד אז לראות את מעשיהם ואמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכוּלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (בראשית י"א 6).

זה כוחה האדיר של האחדות, הכוונה המשותפת, השפה האחת והיכולת להשתלב בהרמוניה זה עם זה. התוצאה היא: "לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת". הדגש הוא על "כֹּל", כלומר יש פה מפתח להגשמת כל דבר שמעלים על הדעת.

אלוהים בזמנו לא רצה שבני בבל ימשיכו בכך משום שמטרתם היתה מרדנית, "נַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" הם אמרו. במקום שיפעלו למען שמו של אלוהים הם פועלים למען שם עצמם וזו לא המטרה שלשמה נבראו. אז אלוהים לקח מהם את הכלי שבעזרתו יכלו לעשות מה שרצו, דהינו ביטל את האחדות, והמגדל התפרק.

בעולמנו המודרני יש סבל רב, אין אונים וייאוש כי ברגיל אין אחדות אלא פירוד, שנאה, מריבה, מחלוקת, חוסר פרגון וחוסר שיתוף פעולה. בין השאר זוהי תוצאת קללת אלוהים על בני האדם, שבלבל את שפתם. כלומר הפריד ביניהם בגלל שרצו ועדיין רוצים להשתמש בכוח האחדות לעשות שם לעצמם.

הפתרון למצב מנקודת ראות אמונית הוא חזרה בתשובה קולקטיבית, אז אלוהים יסיר את קללותיו, ישלח את ברכותיו ונחזור לפעול באחדות ובהרמוניה למען שמו ולא למען שמנו. מזווית הראיה של רוחות העולם, פתרון המצב הוא מרידה בקללות או בברכות שציווה כשהמטרה בסופו של דבר היא הכנעת אלוהים והדחתו מכיסאו. אז יוכלו לפעול למען שמם ולעשות מה שהם רוצים בלי שיתערב במעשיהם (אלוהי ישראל, בורא העולם, גם כיום, הוא הריבון העליון לגבי כל דבר ועניין, זאת למרות שחלק מסוים מבריאתו – העולם הזה – מנוהל כרגע על ידי המורדים. המורדים כאמור מעוניינים להסיר מעליהם את הריבונות הזו לחלוטין).

הסטירה המתמדת בין מטרותיו של הריבון העליון לבין אלה של השליטים המקומיים המורדים מביאה למתח ולמאבק מתמיד. המאבק איננו מאבק כיפופי ידיים כוחני. אלוהים הרבה יותר חזק מרוחות העולם, כאמור הוא הריבון העליון ובמאבק כוחני הוא מנצח בקלות. המאבק הוא רעיוני אידאולוגי, מאבק על ליבם והכרתם של בני האדם.

בניית מגדל בבל והתפרקותו בזמנו היו עדות למאבק המתואר, אם כי נראה ששם אלוהים דווקא השתמש בכוחו הגדול כדי לשבש את זה. מאז רוחות העולם שבות ומנסות להקים מגדל כמו בבבל ועושים זאת ביתר שאת בעידן המודרני, ואולם נראה כי אלוהים כיום לא משתמש בכוחו כדי לפרק את המגדלים השונים אלא מניח להם להתפרק מעצמם. על ידי כך הוא מראה כי הדרכים שאינן דרכו מובילות לאבדון ומתפרקות מעצמן גם כאשר הוא לא מתערב להשמדתן.

ההופעה של קולדפליי בפריז היא אחת העדויות למגדל האידאולוגי הכלל עולמי ששב לנסות להיבנות ולאחד תחת דגלו את כל העמים והתרבויות לכפר אחד גלובלי – זו הגלובליזציה והפרוגרסיביות שפועלים כיום בעולם בשם ה'שוויון', ה'חופש' הקוסמופוליטיות וכולי.

מהו טקס רוחני פולחני?

ההופעה כאן היא טקס רוחני פולחני לכל דבר. לטקס כזה, מאז ומעולם, יש מאפיינים וחוקים ברורים ומבנה ידוע. החוקים נשמרים גם כאשר האירוע מנוהל על ידי רוחות העולם וגם כאשר הוא מנוהל על ידי אלוהי ישראל כי אלה החוקים היחידים ש'עובדים'. קודם כל על הטקס להיות מנוהל באופן מובהק על ידי כוחות רוחניים (לא על ידי בני אדם). שנית, הדבר שצריך תמיד לעמוד במרכז פעילות רוחנית הוא אידאולוגיה או חזון. אידאולוגיה זו או אחרת היא מרכיב הכרחי בכל פעילות רוחנית והיא העומדת בבסיס הקיום של כל רוח (גם רוחות העולם וגם רוח אלוהי ישראל).

הרוח מעוניינת לקדם את האידאולוגיה שלה במגוון אמצעים, והאמצעים הם לאו דווקא הסברים פילוסופיים או הגיוניים. במקרים רבים רוחות העולם מעדיפות לפעול דרך אירועים וחוויות רגשיות שמציירים איזו תמונה בתוך נפשות בני האדם ולאו דווקא באמצעות הגיון. לתוך התמונה שהם יוצרים נוצק כוח רוחני רב, מהפנט, מלהיב, מושך. בני אדם, לאחר שתמונת הדבר האטרקטיבי, המושך, העוצמתי, התקבעה בהכרתם, יודעים כבר בעצמם, בווירטואוזיות מפליאה, לסובב את ההיגיון הישר, את העובדות, את המצפון ואת ניסיון העבר בהתאם לאינטרס שהתמונה תכתיב.

כמובן שגם אלוהי ישראל משתמש בחוויות רגשיות שמציירות תמונות רבות רושם בנפשות המאמינים (חציית ים סוף, מעמד הר סיני ועוד) ואולם אלוהי ישראל אוהב במיוחד להעביר את המסרים שלו דרך לימוד מושכל, הגיוני, כחלק מתהליך של השתנות והתבגרות שנעשה בהדרכתו, ולאו דווקא על ידי אירועים גרנדיוזים. יחד עם זאת טקסים רוחניים פולחניים הם חלק מכל אמונה ועבודה רוחנית, כולל האמונה באלוהי ישראל.

בכל טקס רוחני יש צורך במתווכים בין הרוח לבין בני האדם, אלה הכוהנים, ובטקס שמתרחש בהופעה של קולדפליי חברי הלהקה הם הכוהנים. ברגיל יש היררכיה בין כוהנים, וכאן, Chris Martin סולן הלהקה הוא המנהיג. מרטין גם ידוע באידאולוגיה שהוא מקדם לאו דווקא דרך מוזיקה. הוא חבר בארגון אמנסטי ומקדם רעיונות ליברליים כמו סחר הוגן –MTF , מקדם קמפיינים פרו פלסטינאים, נגד 'הכיבוש הישראלי'  ופעילויות נוספת.

אידאולוגיה וחזון אלה שרוחות העולם מקדמות דרך מרטין וההופעה של קולדפליי ידועה ומוכרת. בתוך מילות השיר ובעיקר ברוח של המוזיקה שהם מבצעים נמצא החזון אשר הוא החזון הפרוגרסיבי שהזכרתי ואותו ניתן לשייך לרוח ספציפית. לרוח זו יש אמנם לבוש מודרני ואולם זוהי רוח שפועלת בעולם כבר אלפי שנים. בעבר היא פעלה דרך דמויות נשיות אליליות כמו עשתורת, דיאנה, וונוס, ועוד. כיום זהו הלבוש הפמיניסטי ניו איידג'י פרוגרסיבי שאנחנו מכירים. מהותה של כל ישות רוחנית הוא כאמור: רעיון, אידאה או עיקרון רוחני (עולם הרוח = עולם הרעיונות, האידאלים או החזונות שמולידים את המציאות הפיזית). ואולם כל עיקרון רוחני שכזה הוא גם ישות בעלת תודעה. את הישות הרוחנית אפשר לייצג\לשקף בעזרת תמונה (תמונה פיזית, פסל או תמונה שבני אדם מחזיקים בדמיונם).

בימי קדם התמונות שייצגו רוחות היו דמויות אלילים שציירו או פסלו. בשיר שלנו זוהי תמונת הילדה שהתאכזבה מהעולם אך בלילות היא עדיין חולמת על גן העדן ועפה לשם בשנתה. כלפי חוץ זוהי דמות תמימה כביכול שבעולם המודרני אפשר להזדהות איתה באופן מידי, ואולם מאחורי דמות הילדה חיה רוח האישה\ילדה האלילית המוכרת. זוהי סין או עשתורת במסורת השומרית והכנענית, דיאנה, וונוס, ואירופה במסורת היוונית והרומית, אללה במסורת הערבית (היא אלת הירח, האלה השלטת בפנתאון האלים במכה עוד לפני האסלאם), קאלי במסורת ההינדואיסטית (על פי הכתבים ההינדואיסטים העתיקים העידן המודרני הוא העידן של קאלי) וכל אלה מתנקזים לתרבות המודרנית שהיא המשכה של התרבות הרומית, שמרכזה באירופה (היבשת שנקראת על שם האלילה ההיא) ומשולבת אידאולוגית עם תורות המזרח (והעידן של קאלי), ונמצאת ביחסי אהבה שנאה עם אללה של האסלאם וכולי.

הילדה\אישה שבשיר חיה את גן העדן בכוח הרוח הפנימית שבה, בכוח הדמיון, בכוח האמונה בעולם ללא מלחמה, עולם של 'אהבה' ו'חופש', ביטול ה'מחיצות' בין העמים והתרבויות, טשטוש הזהות המגדרית, ביטול הדת והלאומנות. דמות אלילית זו לוותה תמיד בדמות גברית מקבילה (זאוס בעלה של אירופה, האל בעל בעלה של אשתורת, האל שיווה בעלה של קאלי וכולי) ואולם בעידן המודרני הדמות האלילית הנשית היא בבירור השלטת. רוח זו מוכרת לנו גם למשל מהחזון של ג'ון לנון – אחד הגורואים הבולטים של הפרוגרסיביות המודרנית – בשיר IMAGINE. התנועה הפרוגרסיבית התחילה עם ילדי הפרחים המשיכה עם הניו איידג' ותנועות נוספות שהעידן המודרני העלה, ולוותה תמיד על ידי גיבורי תרבות, במיוחד מתחום המוזיקה.

מהו הניו איידג'?

ה'ניו איידג' המודרני אכן נוכח בהופעה של קולדפליי באופן בולט, עם הפרחים וכלי הנגינה המצוירים. הניו אידג' נהגה מראש על ידי הרוחות השולטות כדי לנסות לאחד את תרבויות המזרח והמערב וכך לבטל ולייתר את אלוהי ישראל. אם כי בינתיים הוא מצליח לאחד (למראית עיין) את המערב עם המזרח הרחוק ואולם את המזרח הקרוב ואפריקה של האסלאם טרם הצליח באמת לצרף לחזון הגלובלי (על פי הכתובים הוא יצליח בעתיד). הניו אידג' והפרוגרסיביים מנסים לעשות זאת כיום על ידי ערבוב פיזי של העמים והתרבויות (באירופה למשל), אם כי יתכן שנסיון הערבוב הזה יביא דווקא לחורבנם.

בהופעה ניתן לראות כיצד סביב האידאולוגיה מוצגים על במה מוגבהת הסמלים והסממנים של הפולחן הדתי המודרני שמרכיביו, מלבד גיבורי תרבות ומוזיקה, בין השאר: הערצת העיקרון הנשי, הערצת הנעורים או הילדות (משום כך הדמות הנשית בשיר מופיעה כילדה), כריזמה כישרון ומראה מצודד, טכנולוגיה עילית שכאן מיוצגת בדמות אצטדיון אדיר, תותחי לייזר מרהיבים ומערכות קול שומטות לסת. המדע והטכנולוגיה הם גם חלק מסממני הדת האלילית המודרנית וגם הם במרכז הקונצנזוס. הקהל מריע לכל זה, נסחף לתוך ומתאחד עם האנרגיה החזקה שמואצלת על האירוע על ידי הרוח השלטת, כל זה ממש כמו בטקסים הפגניים מאז ומעולם.

התעלות הרוח פה היא ברורה ומוחשת, אך הצופה הביקורתי, שעיניו בראשו, צריך רק לשאול את עצמו את זאת: מי היא הרוח שמניעה ועומדת מאחורי הדברים? כדי לא ליפול בפח מראית העין, כאילו מדובר ב'סתם' תרבות חילונית או כאילו מדובר באירוע מוזיקלי תמים.

גם בתקופת התנ"ך ובימי קדם היו במות ("על כל גבעה ירוקה ותחת כל עץ רענן") שהיו מרוממות את רוחו של העם באקסטזה דתית פגאנית. המחולל של אירועים מסוג זה הוא תמיד רוח. על הבמה תמיד עומדים משרתי הרוח, הכוהנים, שתמיד נמצאים במרכז הקונצנזוס (לפחות של אותם מאמינים שהתקבצו סביבם ובאמצעותם חווים אקסטזה דתית). קולדפליי עושים זאת עם מוזיקה שבמשך שנים מצליחה להיות מיינסטרים, סוחפת, אך לא שטחית ולא שבלונית.

זוהי העילית התרבותית\רוחנית של ההמונים כיום, אלה הם המנהיגים הרוחניים שבמרכז מדורת השבט ואליהם נשואות העיניים. הם לא מנהיגים רודניים (הרודנים הם המנהיגים פחותי הערך) אלא מנהיגים אמתיים שהמעוררים השראה ומובילים את הקהל שלהם למחוזות אליהם הוא חפץ להגיע. ההופעה מתקיימת בפריז שהיא אחת מבירות ה'עולם החופשי', הוא העולם המערבי, בלב אירופה, בירת עבודת האלילים המודרנית.

כיצד נראה חיבור רוחני אמיתי?

בשמים, בגן העדן השמימי, מקום משכנו של אלוהי ישראל, הכל מתרחש סביב אלוהים ומשמש עדות לגדולתו, פארו והדרו. אלוהים הוא המרכז האידאולוגי רוחני רגשי ואליו ממוקד הקשב של המאמינים, הוא התשוקה האמתית שלהם, כל הכוונות והמעשים מכוונים אליו וכל שאר הדמויות, הטקסים, האבזרים, אינם העיקר, הם רק משרתים את הקודש. גם בהופעה של קולדפליי ובלא מעט אירועים דומים רואים את אותן עקרונות, כאשר התשוקה והקשב מופנים לרוח שמנהלת את האירוע ובמקרה זה רוח מרוחות העולם ולא רוח אלוהי ישראל. באירועים אלה רוחות העולם מחליפות את אלוהים אך שאר העקרונות דומים. השמירה על עקרונות רוחניים נכונים הוא אחד המקורות לכוחן הגדול של הרוחות. את עקרונות האלה הרוחות למדו מאלוהים והן מעתיקות/מחקות אותן בטקסים האליליים.

כאן מונח דבר שהמאמינים באלוהי ישראל יכולים ללמוד ולהפנים. כי המאמינים באלוהי ישראל ברוב המקרים לא יודעים לכוון את התשוקה והקשב שלהם לרוח באירועים מרובי משתתפים. לעיתים קרובות יש נתק בין הרוח והמאמינים באירוע כזה, ויש נתק בין הרוח והאירוע. אז המאמינים מתוך מבוכתם הרבה, כאשר הם חשים את אין האונים, ממקדים את הקשב שלהם במנהיג, במטיף, ברב או באדם כזה או אחר, ב'מצוות' כאלה ואחרות, בטקסים כאלה ואחרים, במקום ברוח. לעיתים קרובות, לאחר שהמבוכה גוברת, המאמינים באלוהי ישראל פונים בייאושם לרוחות העולם הזה כדי שייצרו בעבורם כוח רוחני מאחד וזו הסיבה מדוע רבים מהאירועים הרוחניים רבי המשתתפים של המאמינים באלוהי ישראל נראים בדיוק כמו הפגניים ואם הם מצליחים לסחוף אחריהם את הקהל הם סוחפים אותו תחת השפעה של רוחות העולם שמתחפשות לאלוהי ישראל.

בעידן המודרני רוחות העולם מצליחות ליצור אירועים רוחניים מכוננים רבי משתתפים הרבה יותר טוב מאשר רוח אלוהי ישראל. הסיבה לכך היא שאלוהי ישראל מעוניין שהמאמינים בשמו יעשו זאת (במיוחד בעידן המודרני) מתוך הבנה ומודעות ולא מתוך הסחפות רגשית לא מודעת.

לעומת זאת, מעניין להבחין כי במקרים רבים, כאשר המאמין באלוהי ישראל שרוי לבדו ומתרגל איזשהו סוג של דבקות, מדיטציה, תפילה, הגות רוחנית (כל המונחים מקבילים), התמונה מתהפכת. אז המאמינים באלוהי ישראל, לעיתים לא מאוד רחוקות, מצליחים להעמיד את הרוח במרכז הקשב שלהם. כאמור רוח אלוהי ישראל דורשת כי המאמין המעוניין בחיבור איתה יעשה זאת באופן מודע תוך הבנה מודעת של העקרונות הדרושים. מעניין להבין מדוע המאמין האינדיבידואלי באלוהי ישראל מוצא את הדרך לחיבור מודע עם רוח אלוהי ישראל בעוד אותם מאמינים, כאשר הם בקבוצה, לא מצליחים לעשות זאת. הסיבה היא כי בנוסף לעקרונות הבסיסיים שהמאמין הפרטי באלוהי ישראל יודע ליישם, ישנם עקרונות נוספים שיש ליישם לגבי קבוצת המאמינים ואת העקרונות האלה המאמינים באלוהי ישראל משום מה לא מכירים. סיבה נוספת היא שהחיבור הקבוצתי לרוח תלוי רבות במנהיגים (הכוהנים) ומנהיגים אלה לרוב מערבבים שיקולים אישיים ושיקולים זרים בפעילויות שהם יוזמים ואז רוח אלוהי ישראל לא מוכנה להשתתף.

בניגוד למאמינים באלוהי ישראל שלעיתים לא רחוקות מצליחים בחיבור האישי עם אלוהי ישראל, המאמינים האליליים מתקשים לעשות זאת כמעט תמיד. המאמינים הפגניים חייבים את התמיכה הקבוצתית כדי לחוש את החיבור הרוחני כיוון שאצלם בדרך כלל הקשר לא מודע והם לא מצליחים לחולל אותו בעצמם באופן מודע.

בכל מקרה עניין הקשב של המאמינים לרוח ולא לבני האדם הוא עניין מרכזי וחוק יסודי. נכון שברבים מהפולחנים הפגאניים רבי המשתתפים, גם המודרניים, יש מנהיג נערץ שמוכנים להתבטל לפניו, ואולם יש לשים לב: אצל הפגניים ברוב המקרים גם המנהיג הנערץ הוא עדיין מכשיר! האנרגיה הרוחנית כמו עוברת מעליו והיא מכוונת ישירות אל הרוח (המקור הרוחני). אפשר לשים לב כיצד הדבר הזה מתרחש בהופעה של קולדפליי. כריס מרטין ולהקתו הם דמויות נערצות, אין ספק, אך הקהל לא משולהב בגלל מרטין, הוא משמש תבלין משובח ואף המוזיקה שהוא יוצר משובחת ואולם התשוקה והקשב מכוונים אל הרוח (האלילית) ולכן יש לאירוע כוח והשפעה מכוננת. כאשר בני אדם נמצאים במרכז הקשב במקום הרוח לא קורה כלום – האירוע הוא חסר כוח לחלוטין.

עדות אחרת להפעלה נכונה של עקרונות רוחניים באירועים פגאניים רבי משתתפים אפשר לראות גם בכתות מסוימות. מי שמעוניין לחקור את הנושא יכול לצפות בסדרה של נטפליקס בשם wild wild country  על הגורו אושו והרשת העולמית שהקים. אושו סחף אחריו בזמנו מיליונים והשפעתו על התרבות המודרנית עד היום היא רחבה ועמוקה ביותר. גם כאן נוצרה השפעה ארוכת טווח מכוננת באמצעות אירוע פולחני מאחד, מרובה משתתפים. בסדרה ניתן להבחין באותה תופעה מעניינת: למרות שאושו היה מנהיג כל יכול שההערצה כלפיו הרקיעה שחקים, בכל זאת, אם מתבוננים היטב, אושו הוא רק כלי. במשך שנים הוא שתק ולא הוציא מילה מפיו וזה לא שינה את מעמדו. התשוקה והקשב של המאמינים שלו היתה מכוונת באירועים רבי המשתתפים שקיים הישר אל הרוח (רוחות העולם האליליות) ובזה כוחם הגדול.

כדאי לשים לב: החיבור האישי עם הרוח משנה את האדם הפרטי, (בהתאם לרוח שאליה הוא מתחבר). החיבור הקבוצתי אל הרוח, כאשר הקבוצה יודעת להפעיל את עיקרון האחדות, משנה את העולם, בהתאם לאופי הרוח שאליה הקבוצה מתחברת. שינוי עולמי שורשי חיובי יתרחש כאשר המאמינים באלוהי ישראל, יידעו להתאחד, להפעיל את עיקרון האחדות ביניהם, ואז להחיל את האחדות הזו באירוע רוחני פולחני רב משתתפים בהנהגת אלוהי ישראל. אך רוח אלוהי ישראל לא תסכים לנהל אירוע כזה כל עוד לא ימוגרו משם כל ההיבטים האליליים שהמאמינים באלוהי ישראל מביאים איתם לאירועים האלה.

לשם כך לא צריך שהמאמינים יהיו מושלמים או חסרי דופי אלא יהיו נאמנים לברית שכרתו עם אלוהי ישראל וצריך שהמנהיגים שלהם יפסיקו להיעזר ברוחות העולם כדי שיסייעו להם להתגבר על אין האונים שלהם, או יכסו על האינטרסים הזרים שהם מכניסים, אלא יתנו לרוח אלוהי ישראל באופן בלעדי לנהל את האירוע לאחר שטיהרו את המניעים שלהם. לגבי כריתת הברית יש צורך לומר שכדי להיחשב על ידי אלוהי ישראל למאמין אמת יש צורך בכריתת ברית על פי הכללים לכריתת ברית שהוא קבע, אחרת זה לא תופס. המנהיגים צריכים, בין השאר, להבחין בין מי שכרת ברית לבין מי שמתחזה כי גם המתחזים מכניסים לאירועים את המרכיבים הפגניים והאינטרסים הזרים וכאשר המנהיג לא מגיב לזה (הוא צריך להגיב בהדרכת אלוהי ישראל), גם אז, רוח אלוהים לא תסכים לנהל את האירוע.

הבהרה נוספת דרושה למונח 'אירוע רב משתתפים': באירוע כזה צריכים להיות לפחות שניים או שלושה שמחילים ביניהם את עיקרון האחדות כאמור.

כיצד נראים פאר והדר רוחניים?

הגדולה הפאר וההדר באירועים הרוחניים המכוננים מכל הסוגים (של אלוהי ישראל או רוחות אליליות), כאשר הם מכוונים אל הרוח (לא אל בני האדם) מרגישים טבעיים, רק אז הגדולה הזו לא צורמת, לא מרגישה מזויפת, לא מנקרת עיניים או מיועדת להפריד את המנהיג מהקהל שלו. זאת בניגוד למנהיגים הרודנים המזויפים של העולם הישן, או המנהיגים הדתיים המזויפים של היום, דהיינו, רבנים, אימאמים, כמרים, מנהיגי קהילות מאמינים וכולי.

אמנם המנהיגים הרודנים של העולם הישן הצליחו במידה מסויימת בעבר לחבר את הקהל שלהם לרוח מרוחות העולם וכך לייצר שינויים עולמיים ואולם השינויי שנוצר מוגבל וזמני ולכן נראה שגם רוחות העולם הולכות ונוטשות את הדרך הזו. כדוגמא אפשר להזכיר את אדולף היטלר (דווקא מתוך ההיסטוריה המודרנית) שהיה בהחלט מחובר לאידאולוגיה רוחנית (שטנית). הרוח יצרה בנוסף לשלטון הרודני של היטלר ומפלגתו גם תנועת המונים ואירועים מרוממי רוח רבי משתתפים שהשפיעו ויצרו שינויים ניכרים בכל העולם. ואולם ההשפעה הזו לא החזיקה מעמד זמן רב ודומה כי כיום, עשרות שנים בלבד לאחר האירוע, לא נותר ממנה כמעט כלום (מלבד הטראומה). 

כאן, בהופעה של קולדפליי, הדרך אחרת ומיושמים עקרונות רוחניים נכונים יותר. כאן המנהיג הוא אחד מהעם, מופיע בפשטות ובצניעות, מפרגן לקהל – כל תפקידו לשרת את הרוח הגדולה הנוכחת סביב ולשרת את המאמינים המריעים בהתרוממות עילאית של הרוח. זה שהוא נערץ זה לא משנה. גם דוד המלך היה נערץ וגם משה ואולם הם היו מנהיגים רוחניים אמתיים (לאלוהי ישראל במקרה ההוא) והביאו לשינוי ארוך טווח, היסטורי אדיר. השינוי ההיסטורי וההשפעה מרחיקת הלכת איננה משום שהמנהיג נערץ או לא נערץ אלא אך ורק משום שהרוח נוכחת באופן מובהק באירוע רב משתתפים שבו יש אחדות. באירוע כזה הרוח היא המנהיגה האמתית, אליה נשואות כל העיניים והיא זו שמאחדת את הלבבות – לא המנהיג.

דומה שרוחות העולם מחקות בהצלחה, בהופעה שכאן, חלק מהעקרונות הרוחניים שלעיל אך הן יוצקות לתוך התבנית הנכונה את האידאולוגיה שלהן המורדת. הן מנסות להפוך את קללת בבל שכוונה אליהם, באופן כזה שהמאמינים באלוהי ישראל ימשיכו לסבול ממנה ואילו הם יצליחו לעקוף אותה. נראה כי בעידן המודרני הם מצליחים לעשות זאת במידה מסוימת של הצלחה ולשוב ולבנות את המגדל שלהם, ואילו אלוהים לא ממהר לשוב ולפרק את זה. אין ספק שיבוא יום ואלוהים יפרק את כל מפעליהם כמו שהיה בימי מגדל בבל וכמו שהיה בימי נוח או סדום.

יחד עם תיאור האירוע של קולדפליי וההצבעה על העקרונות הרוחניים הנכונים, יש להדגיש: התרוממות הרוח, כאשר היא באה מאת רוח אלוהי ישראל, יש לה מאפיינים אחרים, תכנים אחרים, תחושות אחרות מאשר אלה שרואים כאן. גם פיזית זה נראה אחרת. התבוננו היטב בהופעה ונסו לחוש את התרוממות הרוח, מבלי להיסחף אחריה מעבר לאותו רגע (ומבלי לפחד ממנה!) אבל חרטו את הדבר בזיכרונכם. אם תראו תכנים דומים, מאפיינים דומים, תחושות דומות סביב אירוע כלשהו שקשור באלוהי ישראל, תוכלו לדעת בוודאות שלא רוח אלוהי ישראל מחולל את האירוע אלא רוחות העולם שיובאו לאירוע בגלל מבוכה ואין אונים של המאמינים והמנהיגים שלהם שלא יודעים להתחבר לרוח אלוהי ישראל באמת ומחפשים תחליפים. לצערי התרחיש הזה כל כך נפוץ באירועים מטעם אלוהי ישראל כביכול, שאנשים בטעות חושבים שכך נראית רוח אלוהי ישראל. הדיסוננס הזה שנוצר בין הרוח הזרה לבין כותרת האירוע שמצביעה כביכול על אלוהי ישראל גורמת לרבים לחשוב בצדק שהדת הזו מזויפת, קהילות המאמינים שלהם מזוייפות, המנהיגים שלהם מזוייפים והאירועים מזוייפים (חסרי כל כוח רוחני כזה או אחר).

במקרה הנדיר שבו אירוע רוחני מכונן מתרחש בהשתתפות והובלת רוח אלוהי ישראל, העולם מתקדם לעבר האור הצדק החופש והאהבה האמתיים והלא מומצאים של הניו איידג'. כאשר האירוע המכונן הוא בהובלת רוחות העולם, העולם דווקא מתרחק מאלה. אך רוחות העולם מתמחות בהונאה מתוחכמת. השיר של קולדפליי, במיוחד בפזמון, נשמע כמו המנון, כמשהו שקורא להצטרף, יש לו כוח סוחף של מסה אדירה שצועדת קדימה ביחד, למען עתיד טוב יותר, וכל אלה מיד מוציאים החוצה את הילד, את האידאולוג התמים שבכולנו. אחד למען כולם וכולם למען אחד…!

כמאמין, איני יכול שלא לחייך כשאני רואה חיקוי כה רב כוח למה שמתרחש למעשה בשמיים אצל אלוהים, בגן העדן השמימי. גם שם הקליפParadise, , בוודאי, איננו מקרי. אני מחייך בגלל בני האדם שאולי יום אחד, לפחות חלק מהם, ישתמשו באותו להט והתלהבות רוחנית כדי להתחבר למקור במקום לחיקוי. יחד עם זאת, כאמור יש למאמינים באלוהי ישראל מה ללמוד מאירועים פגאניים כאלה.

הברכה והקללה.

את בני האדם שהשתתפו בהופעה הזו ואת בני האדם בכלל אני מבקש לברך מכל הלב – את בני האדם, לא את הרוחות. את הרוחות שהנהיגו את ההופעה של קולדפליי אני מבקש לקלל.

הרוחות האלה הן רוחות אחיות לרוחות אחרות וכולן עובדות בשיתוף פעולה. אלה שהנהיגו את ההופעה גונבות לאדם את האמת, את הדעת ואת המצפון הנכון בדרך של פיתוי, בעוד הרוחות אחרות שעובדות איתן בשיתוף תוקפות באופן אלים ומערערות את שפיות דעתו של האדם, מחוללות אינספור מחלות נפש לצד מחלות פיזיות, מחלות סביבתיות וחברתיות, מלחמות וכולי. הרוחות המפתות והאלימות כאחד מבקשות להביא על האדם אסונות, בורות, שיעבוד, על מנת להרוס אותו ואת כל הבריאה הזו.

במשך שנים הייתי קורבן להתעללויות של רוחות העולם ואני מכיר את מי שיוזם אותן היטב. בתקופה ההיא חשתי ברוחות אוחזות במעיי ללא הרף והתפתלתי בכאב. אז, במשך שעות וימים הייתי שומע את צלצול חרבות המלאכים שבאו להגן עלי (אלמלא המלאכים הייתי מת) כשהן מתנגשות בחרבות הרוחות. נשמתי באותן השנים נראתה כמו שדה קרב מהסוג הגרוע יותר. מי שראה סרטים דוקומנטריים של מלחמת העולם השנייה ושל השואה יודע במה מדובר – הרס וכאוס נורא, ערמות של גופות, הכל מסביב מתפוצץ, נחרב, מדמם, לא נותרת אבן על אבן.

לכן, לא הייתי רוצה שמישהו יטעה: רוחות ההרס שאני מתאר עובדות ביחד ובשיתוף פעולה עם רוחות העולם של הניו איידג' והפרוגרסיביים למען אותה מטרה ועל כן אני מקלל אותן שיסתבכו וימעדו בעצמן בתוך סבך הקורים שהן טווים לאחרים. אני מתפלל שאלוהים ישלים במהרה את העדות שהוא רוצה לתת לעולם לגבי הלקח: מה קורה כאשר רוחות העולם מיישמות את האידאולוגיה שלהן, מה קורה להן ולעולם גם בלי שהוא מתערב? ואז שייכה בהן (ברוחות, לא בבני האדם) ללא רחמים שישרוף אותן בנשמת אפו (אלוהים = אש אוכלת) ושלא תהיה להן עוד תקומה לעולמי עולמים. ובינתיים שיוכו הרוחות בסנוורים מכוח הרוע והטומאה שבהן, שלא יראו ולא יידעו מימינן ומשמאלן מעוצמת הבלבול, מעוצמת האמת שמוקרנת ממשרתי האמת שלאלוהי ישראל, ולא יהיו מסוגלים לתפקד.

באשר לקהל המשתתפים בהופעה של קודפליי, אני מבקש את ברכת אלוהים ואת רחמיו עליהם. אמנם אינני חושב שיש מישהו מהם או מבין בני האדם בכלל (כולל אותי) שהוא תמים והרוע לא פועל בו באופן מודע ופעיל. בכל זאת לא נראה שמישהו מהמשתתפים בהופעה של קולדפליי היה מודע עד הסוף למה שקורה שם סביב, אם כי הם כמובן חווים את הכוח הרב שפשוט מתפרץ.

כאן מונח ההבדל עקרוני בין רוחות העולם לרוח אלוהי ישראל וזו גם הסיבה מדוע האירועים הרוחניים המכוננים בהובלת אלוהי ישראל הרבה יותר נדירים: לרוחות העולם לא אכפת שהחסידים שלהם יסגדו להם בלי לדעת מה הם עושים, להיפך הם מעוניינים בטשטוש הזה. אלוהי ישראל לא מעוניין שיסגדו לו בלא מודעות ברורה לסיטואציה הרוחנית, לדעת בדיוק מי היא הרוח שלה סוגדים, מה הדרך שלה, מהן הדרישות שלה מה שמה וכולי.