(320 מילים)
היא תמיד כאן, רוח האמת, ספוגה בכל, עד למקום העמוק ביותר. כשנישאתי לשם, היא מילאה את ליבי ומלבדה נותר רעש חסר משמעות, רעש הפעילות הקדחתנית של העולם הזה. רוח העולם הזה מחפשת לשווא, חסרת מנוחה, שרויה במחסור, ושלום אין בה.
לעיתים, רוח העולם אוספת את עצמה, ובתנועה לא צפויה זוהרת לפתע בנוגה אדום כמו חי, בוערת לשעה באש זרה. מרוצה מעצמה. אז היא תאמר שאין כמוה, שאין בלתה, ותתבע כי תשבע לה אמונים ותהיה לה לעד. אז תלך ותטעה בביצות טובעניות של הבטחות שווא, ברדיפה אחר אשליה במדבר. תעמול בפרך ולא תראה ברכה, תהיה מובל בידי רוח העולם, כשחבל קשור לטבעת נזם שתשים באפך ותיגרר אחריה מהופנט, עד שתהפוך חלק מהרעש המחריד, המחריש, של תנועה קפואה שאין בה דבר.
רוח החיים לעומתה בקלות זורמת, בדממה. מוציאה אותך לחופשי למרות שאתה נישא עמה לאן שתוביל אותך. תמיד ניתן לבטוח בה. אין היא נעה בהכרח בקו ישר ואין היא תמיד צפויה. אתה הולך עמה באשר היא תחפוץ, באמתחתה תמיד שינוי לטובה, תמיד רעננה וחדשה, תמיד תביא דבר מזין עימה. רק שתדע בסבלנות, לחכות רק לה, להסכין לשוני שבה.
לא ניתן להינשא עם רוח החיים עם עודף משקל. כל שאינו שייך למסע, כל מה שתתעקש להחזיק בו והוא מיותר, יגרום לך ליפול מעל גבה. היא דורשת מחויבות לדרכה. אזי המבט יתבהר והנשימה תהפוך קלה. אז נפרש הכול לפניך ותדע מה שתרצה ורצית לדעת.
לא בהכרח שתדע עתיד או עבר, אלא שתדע את מה שעכשיו. רצונך העמוק ייפתח. לא בהכרח שתוכל להגשים כל רצון שיעלה בדעתך אלה שסוף סוף תבין מה רצונך, ואת זה תוכל להגשים בעזרתה.
אתה נכנס לתחום ההווה. אתה נכנס לתחום הקיים והחיי. אתה נכנס לממלכת יהוה. נורא הוד, כל יכול, אהבה טהורה, חופשית, נאמנה. עד מוות. בכל מצב. כאן אפשר להתחיל לחיות, להפסיק להביט חרד אל מעבר לפינה. אינך צריך עוד להביט שם, אל האימה שבטומאת העולם, אל הבלבול שבשקר ובבגידה. אתה גם לא רוצה עוד להביט לשם, משום שעיניך עצומות לרווחה, כי הנך שר עם יהוה תפילת הודיה ובלבך שמחה.