(שירה)
אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ אַתָּה חוֹלֵם
אֶת עֹמֶק הַתְּכֵלֶת עַל יֵרֵךְ הַדֶּרֶךְ, עַל אֵם הַדְּרָכִים
אֶת הַאוֹר הַנּוֹשֵׁב בְּנוֹף הֶהָרִים
וְחוֹם הָאֲדָמָה הַמֵּעִיד שֶׁאַתָּה בַּחַיִים
אַתָּה יוֹדֵעַ, אָנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לַפְּסָגּוֹת, לַכְּפָרִים הַצִּיּוּרִיִים
הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ הִיא גַּעְגּוּעַ מַתְמִיד לִתְכֵלֶת
לְשׁוּם מָקוֹם אַחֵר אָנִי לֹא רוֹצֶה לָלֶכֶת יוֹתֵר
מֵעַתָּה רַק אֶתְבּוֹנֵן בְּךָ
מְצַיֵּר