בעוד לא הרבה זמן המעגלים בעולמי כאן יפסיקו לנוע ואני אמות לעולם (מלבד אותם דברים שאשאיר פה מאחורי כמורשת). יש מעגלים שמתים בהדרגה, אחרים מתים בבת אחת, באלימות או באורח בלתי צפוי. ואולם אין ספק שרגע המוות הוא רגע מכונן מבחינת מעגלי חיי. המעגלים יעצרו אך אני אעבור טרנספורמציה ודברים רבים שהעסיקו אותי והיו חשובים ויקרים לליבי, לא יהיו כאלה יותר. אז אראה את כל הדברים באור חדש לגמרי.
בעולם הבא, במלכות השמיים, אזכה למימוש כל תפילותיי ואזכה להיכנס לכל המעגלים שרציתי בצורה שלמה ומבורכת. כיום מתקיימים בי (כמו אצל כל אדם) אותם מעגלים אפשריים במסגרת מגבלותי כאדם והמגבלות שיש בעולם הזה.
מלכות השמיים, בעולם הבא, לא תהיה מנותקת מהחיים שהיו לי בעולם הזה. המעגלים שאכנס אליהם שם יהיו בזיקה לחיים שחייתי בעולם הזה, ותהיה שם המשכיות לחלק מהדברים שעשיתי או חשבתי או רציתי בעולם הזה. ויהיה להם פרי.
ואולם רוב המעגלים על פני האדמה הזאת מובילים לכליון ולמוות שאין בו המשכיות או פרי כי העולם הזה הוא מקום שנפל ועוות. מפעלי האדם על פני האדמה יתפוררו בסופו של דבר ויהיו כלא היו. מה שישאר וישא פרי במלכות אלוהים השמימית אלא אותם מרכיבים שיש בהם אהבה אמיתית שבאה מאלוהים, כל השאר ייכחד. במלכות השמים הכ לחי ומתפתח ללא סוף כי במלכות אלוהים אין מוות. הבדל נוסף בין החיים כאן לבין מלכות השמיים הוא 'איכות החיים' בתוך המעגלים. כשנכנסתי למעגליי חיי בעולם הזה השטן עשה כל מאמץ לשבש לי את הנתיב ולהכניס שם אבני נגף. אבני הנגף מקלקלים ומשבשים את פעולת המעגל וההתנהלות שלי בתוכו.
לגבי אבני הנגף יש לומר כי בחסד אלוהים אפשר לתקן את מה שמשובש בתוך מעגל זה או אחר בעולם הזה. אך תיקון כל המנגנונים העדינים בתוך מעגל מסוים בעולם הזה היא עבודה רבה הלוקחת זמן רב ועוברת דרך כאב ומאמץ. מנגנון השעון המכאני יכול לשמש משל (פשטני למדי) למורכבות הרבה של מנגנוני החיים. קל לקלקל שעון ולשבש את מהלך פעולתו, מספיק למשל לתקוע לשם מסמר, אך התיקון מסובך הרבה יותר. רק בעזרת אלוהים אפשר להתחיל לתקן.
אך יש לקבל כי בעולם הזה (כפי שהוא עכשיו) התיקון לא יושלם. ישנם דברים שיימנעו ממני וישנם דברים שלא אשיג. בנוסף ישנם דברים מהותיים שפשוט חסרים בעולם הזה והם משפיעים לרעה על כל מעגל ומעגל.
בסופו של דבר, כאמור, יום אחד אניח את כל העניינים החלקיים והחולפים מאחור, את הטוב שבהם ואת הרע, את המתוקן והמקולקל, אמות לעולם הזה ואעבור למציאות חדשה.
הכליון שרוב הדברים בעולם הזה עוברים ויעברו הם הדרך של הבורא לשחרר את העולם הדואלי הזה (דואלי בכך שיש בו טוב ורע, חיים ומוות) מכל הדברים ההרסניים שנוצרים בו כל הזמן. אחרת הדברים המעוותים יחנקו ויסתמו את נתיבי החיים בעולם הזה סופית.
לכן זכותו של הבורא להסיר את מה שאינו ממלא את התפקיד שהועד לו ומפריע לקיום הבריאה בעולם הזה, זאת כפי שזכותו של גנן לעקור צמח שהסתבר שאינו צומח באופן הרצוי, לא מניב את הפרי או לא נותן את הפרח או הריח המצופה.
זכותו של הגנן להסיר צמח שגורם נזק, שמשתלט מעבר למה שהוקצב לו, צמח חולה, או צמח שמסכן אחרים. אלוהים טהור וקדוש והוא ברא את בני האדם על מנת שישרתו את הטוהר והקדושה שלו גם בעולם הדואלי הזה. לכן זכותו של אלוהים להסיר אדם או חברה שמטמאים ומחטיאים את המטרה שלשמה נבראו.
בגלל שיש בעולם הזה כל כך הרבה פסולת אלוהים צריך ללא הרף לנקש. אלמלא היה מנקש ושורף מדי פעם את הפסולת העולם היה מזמן נחנק בטומאתו. במלכות האלוהים שתבוא באחרית הימים לא תהיה פסולת ואלוהים לא יצטרך לנקש ולגרום סבל הכרחי לבני האדם שמתעקשים להמשיך ולהרעיל את הכל.
אלוהים הבטיח לאדם הראשון שימות אם ימרוד בו. האדם הראשון מרד ומאז נמצאת האנושות תחת שלטון המוות והכליון. אלוהים הוא טוהר מושלם והוא לא יתפשר עם פחות מטוהר. אפילו קצת טומאה היא כמו מעט שמרים שמערבבים בכמו גדולה של בצק, ואז, כעבור זמן לא רב כל הבצק תוסס. העולם הזה תוסס כולו בטומאה שאלוהים חייב מדי פעם לנקש.
ואולם כשהוא מרחיק מעליו משהו או מישהו, הדבר מת (מיד או בשלבים), כי אין בשום מקום חיים מלבד אצל אלוהים.