(האם יש לאדם חופש בחירה?)
(4000 מילים)
פרק א. הכל צפוי והרשות נתונה מה זה אומר?
כשאנחנו, בני האדם, רוצים לממש את רצונותנו, לעשות משהו, לפתור בעיה או תקלה אנחנו מחפשים את הדרך, את הכלי הנכון, את המידע, העיתוי והגישה שיובילו לפתרון. המחשבה שלנו מתובנתת כך שהיא מחפשת את הדרך מהבלתי ידוע לידוע, מהכואב אל הנעים, מהבעיה לפתרון. אלוהים אינו פועל באופן הזה כי הוא חי את הכל בו זמנית ויודע הכל מראש. אין לו צורך לחפש דרכי פתרון או כלים מתאימים, לנסות להמיר כואב בנעים כי הכל, כל הזמן, נמצא בבהירות לפניו.
כשאנחנו מכילים את צורת המחשבה שלנו על אלוהים אנחנו לא מבינים אותו, אך אם ברצוננו ליצור איתו איזושהי מערכת יחסים ולא רק להתלונן שהוא לא עונה לציפיותנו, שהוא לא מובן או איננו, עלינו גם לנסות להבין איך הדברים נראים מהצד שלו. אחד הדברים שעוזרים להבנה הוא נושא הבחירה שהוא נושא מהותי, אך הפער בתפישה בין האופן שאלוהים רואה זאת לבין האופן שהאדם רואה הוא גדול. הבה ננסה לעמוד על הפער ואז גם לנסות לגשר עליו.
אלוהים כבר יודע את אחרית האדם את אחרית העולם, כל בעיות האדם והעולם פתורות לו מראש, כל מה שיהיה והיה. לעיתים נראה כי הוא מצפה ומבקש את ליבנו וכי זו כביכול ה'בעיה' היחידה שלו שכן בעניין הלב הוא הניח לנו חופש בחירה. ובכל זאת, על פי דבריו, דרך הלב הנכונה תתממש בסופו של דבר ואחרית האדם והעולם תהיה טובה.
אולם כיצד אלוהים יכול להיות בטוח שהאדם (לא כולם אלא שארית מתוכם) יבחר בסופו של דבר בדבר הנכון ואחריתו תהיה טובה? אם יש באמת בחירה כיצד אפשר לדעת מראש מה ייבחר ומה תהיה התוצאה? הרי אם זה קבוע מראש אז אין בעצם בחירה.
ובכן, שני אלה, חופש הבחירה וריבונות אלוהים אינם סותרים זה את זה אלא תלויים בזווית הראיה. מזווית ראייתו של האדם ישנן דרכים רבות ובהגיעו לצומת זכותו ואף חובתו לבחור, אך מבחינת אלוהים כל הבחירות ידועות וכל הנסיבות ידועות ולכן הכל כבר נקבע וידוע ואין לו צורך להתלבט כשמגיעים לצומת כדי להחליט לאן לפנות. יתרה מכך, ידוע לאלוהים שיש רק פתרון אחד נכון לחיים וכל שאר הפתרונות שגויים לכן אין מדובר בבחירה שהאדם צריך לעשות בין שתי דרכים מקבילות. הבחירה היא בין הדרך היחידה האפשרית לחיים לבין האפשרות להתכחש לה.
עניין הבחירה וזוויות הראיה השונה מזכירים אב שמניח לבנו הקטן לנסות נניח לפתוח בורג עם מפתח ברגים. הפעוט ינסה עם צד המפתח הלא נכון, ינסה לסובב בכיוון ההפוך, לא יחזיק את המפתח כהלכה, לא יפעיל מספיק כוח, וכל אותו זמן אביו יודע שיש רק דרך אחת שבה הבורג ייפתח, והוא גם יודע שבנו בסופו של דבר ילמד את הדרך הזו וידבק רק בה. האב יודע כל זאת ואין זה סותר את העובדה שהוא מניח לבן להתנסות ולבחור והבן משתמש בזכות הבחירה שלו כדי לשקול, לבחון, להתנסות ולבדוק את הדבר מכל זווית שעולה בדעתו. לבן ולאב שתי נקודות מבט שונות והשאלה: האם יש בחירה ומהי בדיוק הבחירה תלויה בנקודת המבט.
אפשר לצייר את שתי נקודות המבט במשל נוסף: אדם מעפיל לראש הר ויש רק שביל אחד צר שניתן דרכו להגיע לפסגה והמון דרכים אחרות שלא מובילות לשם. בפסגה יש מצודה ובה מזון והגנה, אם המעפיל לא יצליח להגיע למצודה ימצא את מותו ברעב בקור או בנפילה לתהום. המעפיל לא מכיר את ההר ואת דרכיו לכן מנקודת ראותו עליו לבחור את דרכו בקפידה ותוך כדי טיפוס הוא עושה אינספור החלטות. ואולם נקודת הראות של בעל המצודה, המכיר כל אבן וכל דרך ויושב בראש ההר עם משקפת וצופה בתנועותיו של המעפיל, שונה עקרונית.
ממקומו בפסגה הוא יודע מראש דברים רבים על המעפיל ועל הבחירות שיעשה בדרכו כי בחן למשל את הגישה בה נקט עוד לפני שהתחיל במסע: מה הכין, באיזה הלך רוח הוא נמצא, האם קרא בעיון את ההנחיות הברורות הכתובות על שלט מאיר עיניים שהוצב למטה? האם הוא מבין ומיישם את ההנחיות שמסבירות איך למצוא את השביל האחד ואיך לא לטעות? האם התעדכן בתחזית? איזה ציוד הכין ואיזה ביגוד? האם דעתו מוסחת או שהוא ממוקד? היושב בראש ההר גם יודע על פי נתונים המגיעים למשרדו האם צפוייה סערה או מזג אוויר נוח? האם צפוייה מפולת שלגים? האם הדרך חסומה וכולי. לכן מבחינת השוכן בפסגה, לאחר שהתבונן בכל אלה, אין למעפיל בחירה וזאת במובן שגורלו כבר נחתם. כל מה שיעשה, כל מה שיבחר, ידוע מראש, זאת כפי שאדם מיומן יכול לצפות את מסלולה של אבן שנזרקה ומה יהיו תוצאות נפילתה על פי משקלה, המהירות שנהדפה הזווית וכולי. אמנם הנתונים המשפיעים על מסלול המעפיל על ההר רבים ומורכבים בהרבה ממסלולה הבליסטי של אבן, אך כל ההבדל ביניהם הוא בכמות הנתונים.
ואולם מדוע הדרך הנכונה של אלוהים היא צרה? במילים אחרות, מדוע יותר אנשים הולכים בדרכים השגויות ומעטים בדרך הנכונה? האם על פי תורת הסטטיסטיקה לא אמור להיות שחצי מצליחים חצי טועים?
לא, הדרכים השגויות הן רבות וכמספר הדרכים השגויות מספר האנשים השוגים. מדובר בחוק קוסמי האומר כי ככל שהמשימה מורכבת יותר כך הדרכים הנכונות לבצע אותה מצומצם. המשימה לנהל את הקיום ואת העולם היא המורכבת ביותר שיש ולכן בני אדם צריכים לעקוב אחר אלוהים שיוביל אותם בדרך האפשרית האחת. הרבה פחות מורכב מכך הוא למשל למצוא את הדרך הנכונה להטיס כלי טיים כבד מהאוויר, ובכל זאת בני אדם במשך מאות שנים ניסו אינספור דרכים שכולן נכשלו, עד שנמצאה הדרך הנכונה ומאז ועד היום כל המטוסים דומים במראה שלהם, כי הם מבוססים על דרך צרה שרק בה ניתן הדבר.
היושב בפסגת ההר יודע את הדרך האחת לפסגה, אך הוא לא רק צופה באירועים ויודע לחשב כל מה שיקרה לאדם המעפיל, הוא גם מחולל האירועים. הוא זה שיצר את ההר, הוא יצר את השבילים והנסיבות, הוא יצר את תכלית הטיפוס וכולי. העובדה שהוא גם הצופה וגם היוצר מחזקת את הדטרמיניזם המוחלט של הסיטואציה שכביכול מקשה על האפשרות שתהיה איזושהי בחירה. ואולם יש זווית ראיה נוספת לעניין הבחירה מלבד השתים שתוארו וזו זווית הראיה הרוחנית הטהורה, זו של אלוהים ממקומו מעל לעולם הדואלי של טוב ורע, מעל ראיית דרך כנכונה או לא נכונה, מעל לזמן, מעל לבריאה. מזווית ראיה זו יש לאדם חופש בחירה ויש לאלוהים חופש בחירה (והרי אם אמרנו שיש רק דרך אחת נכונה, אזי כביכול גם לאלוהים אין חופש בחירה), וחופש זה הוא מהות פועלו של אלוהים, וגם הסיבה לבריאת העולם והאדם. הכיצד?
ובכן, על מנת להבין את חופש הבחירה המהותי הזה שיש לאדם יש להבין תחילה את חופש הבחירה המהותי של לאלוהים. חופש בחירה נמצא ביסוד המושג אהבה, האלוהים הוא אהבה ולכן ברור שלו עצמו אמור להיות חופש בחירה. ואולם היכן הבחירה כשיש רק דרך אפשרית אחת?
האהבה במהותה נמצאת מעבר לשאלת הטוב והרע, לשגוי ולנכון, מעבר לדרכים השונות, מעבר לדואליות הבריאה. אמנם אלוהים בוודאות יודע שיש רק דרך אחת נכונה ובוודאות יודע כיצד לממש אותה, בכל זאת, ממקומו שמעבר לטוב ולרע הוא החליט לדבוק בטוב, באהבה, באור וכולי.
הסיבה שאלוהים בחר בטוב ולא נדחף לכך מתוך חוסר ברירה היא אותה סיבה מדוע השטן בחר ברע. השטן הוא ייצור מפותח מאין כמוהו, שני לאלוהים בלבד. הוא בחר ברע לא מפני שהוא טיפש ואיננו יודע שהרע היא דרך שלא תיתכן. הוא בחר ברע כי זוהי בחירתו החופשית שעומדת מעל כל דבר. מבחינתו, אם הרע היא דרך שלא תיתכן, הרי שילך בדרך שלא תיתכן ולדעתו לשום דבר אין זכות לעצור אותו.
האדם קיבל מאלוהים את אותו היבט רוחני מטוהר שמעבר לכל המושגים וההגדרות, את אותו היבט שמתוכו יש לו יכולת לבחור בטוב או ברע ממקום אובייקטיבי, בבחירה לגמרי חופשית. זה נכון שיחד עם החופש הזה מוצבת לאדם דרך אחת בלבד שבה אפשר למצוא חיים וזה נכון שבהכרח, בסופו של דבר אין לשום ייצור ברירה אם הוא רוצה להיות במחוזות החיים, אבל זה בנוסף לבחירה ולא במקומה.
הבחירה האובייקטיבית באהבה היא מקום משכנה וזה מקום משותף נצחי לאלוהים ולאדם שבחר בכך. הבחירה האובייקטיבית במפריד ובממית היא מקום משכנם ומקום משותף מעכשיו ולנצח לשטן ולאדם שבחר בכך.
זו מהות הסיבה לכך שהאדם הוא מרדן. הוא מרדן כי בלב ליבו הוא לא מוכן לקבל תשובות מוכתבות, לא על ידי הנסיבות ולא על ידי שום דבר. הוא לא יקבל דבר כמובן מאליו, הוא רוצה לבחור בלי קשר לשאלה מה יהיו תוצאות הבחירה, בלי קשר לעובדה שדרך אחת תוביל לאבדון והשניה לחיים. המקום המטוהר הזה של הבחירה הוא מקודש ולכן אלוהים לא יחסום אותו בשום מחיר, גם במחיר שהמונים ילכו לאבדון.
יחד עם זאת את הטוב והרע צריך לשפוט. על מנת לשפוט אלוהים משתמש בשתי זוויות הראיה שתוארו בהתחלה. דהיינו, בזווית האלוהית שאומרת שבעצם אין בחירה כי יש רק דרך אחת נכונה ולכן אין אפשרות מעשית לערער על החלטותיו, ומבחינת זווית זו לאלוהים מותר להחליט שהוא בורא כלי אחד לכבוד ולישועה וכלי אחר לקלון ולאבדון, ובזווית הראיה השניה, מצד הנברא, שאומרת: יש לי בחירה ואני אשתמש בה כדי להבין ולבדוק האם דרך אלוהים היא הדרך האפשרית האחת? וגם לבדוק, אם יקום אלוהים אחר עם גישה אחרת, האם באמת כל דרך אחרת תיכשל מלהתקיים כי תיסתור את עצמה ותתאיין? (בעולם הזה אלוהים מתיר לשטן להיות שליט. השטן מנסה להביא מיני דרכים חלופיות כדי לסתור את טענת אלוהים, וכך לבני האדם יש הזדמנות לבחון לאן הדרכים החלופיות מובילות). על פי שתי זוויות הראיה העולם פועל ועל פיהן אלוהים ישפוט כל יצור וכל דבר ושיפוטו יהיה אמיתי וצודק. כיצד אלוהים שופט הכל באמצעות שתי זוויות הראיה נראה בפרק הבא.
אמרנו שבגלל האופן שבו העולם בנוי יש לאדם אפשרות להבין ולראות את עניין הבחירה ואת שתי זוויות הראיה ואולם הבנה כזו לא פשוטה להשגה וקשה לאדם לאחוז בה. אלוהים עשה את זה כך כדי לראות מי מבני האדם באמת רוצה באמת ומוכן להתאמץ לשם כך. כמו כן על ידי כך שהגביל את הבנותיו ויכולותיו הרוחניות, כאשר האדם בוחר בטוב או ברע למרות שהוא מוגבל בהבנתו, אלוהים מראה ומדגים את זווית הראיה השלישית. הוא מראה שיש כאן גורם שמעבר לחישובי כדאיות ותועלת, יש כאן גורם שמעבר להגיון הרגיל, מעבר לעולם הדואלי, משהו רוחני טהור, עליון על הכל, שעומד בתשתית המושג אהבה.
אני יכול להעיד שאין יום שעובר בלי שאני נדחף לחשוב ולהסיק שהדרך האחת של אלוהים לחיים איננה אפשרית או איננה כדאית או קשה מדי או לא הגיונית או לא קיימת בכלל. אני נדחף לכך כמו שאר בני האדם בגלל חולשת הראיה המובנית בי, ויחד עם זאת יש בי את אותו דבר שמצליח להפוך על פניהן את הספקות והמסקנות ה'הגיוניות' הללו. זוהי הבחירה במובנה הרוחני המטוהר.
פרק ב. שאלות שכל אדם עשוי לשאול בגלל שתי זוויות הראיה הסותרות כביכול, ופתרונן.
נ
בעזרת שתי זוויות הראיה ניתן לענות לכל אדם או ייצור על כל שאלה או טענה. הן מאפשרות לאלוהים ליצור את הסדר בעולם הנברא ולשפוט בין טוב לרע, שכן שאלת הבחירה היא שאלה מהותית לעניין המשפט ולעניין ריבונות אלוהים בכלל.
יכול למשל לבוא השואל ולהקשות: אם אלוהים יצר את כל דרכי העולם וכולן ידועות לו מראש ואם יש רק דרך אחת נכונה (רק דרך אחת להעפיל אל ההר) ואם ניתן לצפות מראש במדויק את תוצאות תנועותיו של כל אדם, אזי למעשה אלוהים לא הציב לאדם בחירה אלא קבע מראש את הכל. בנוסף הוא עוד מאפשר לאדם ללכת לאיבוד באינספור דרכים שגויות עד שימצא (אולי) את הדרך הנכונה. ואז עוד שופט ומעניש את מי ששגה, וזאת במקום לתת לבני האדם באמת בחירה בין דרכים שונות או לפחות, אם הוא מתעקש על דרך אחת, להגביל אותם רק לה ולמנוע את הליכתם לאיבוד. האם כך נוהגים באהבה?
ובכן, זה לא שאלוהים יצר מראש את העולם עם פתרון אחד בלבד ואז מתעקש שילכו רק שם, אלא שאובייקטיבית יש פתרון אחד בלבד. גם אם יבוא אלוהים אחר וינסה ליצור יקומים מקבילים ושונים עדיין אין פתרון אחר לקיום, לכל קיום, ויהיה בעל מאפיינים כלשהם, מלבד הפתרון של אלוהים – זהו הפתרון שהוא מנסה להנחיל לאנושות כבר אלפי שנים. לכן אין פה מעשה שרירותי והסיבה שאלוהים מניח לטעות היא משום שרק כך הברואים יוכלו להבין לעומק את העניין הזה בדיוק.
אלוהים גם הודיע מראש מה הפתרון הנכון וכתב את הכל לפרטיו בשלט ברור. אי אפשר לטעון שהוא לא הסביר, הזהיר והדגים בכל דרך אפשרית את הדבר. ואולם הוא יצר את האדם עם האפשרות לסרב ולהתנגד לפתרון שפרסם, וזאת למרות שפרסם גם שאין בשום אופן פתרון אחר. האדם המאמין יעבד את האינפורמציה הזו יחד עם זאת שיתנסה בדרכים שונות, יטעה, וישוב יחזור ויבחר בדרך הנכונה. זה בדומה לאותו ילד שהקשיב להסברים של אביו על הדרך לפתוח את הבורג אך הוא צריך גם להתנסות בזה בעצמו. ואולם האדם יכול גם לבחור לא להקשיב בכלל וללכת בדרך הקשה.
האדם הלא מאמין לא יקשיב ויזלזל בהסבר, אך אלוהים יצר גם אותו לצרכיו. על ידי כך שנוצרו גם בני אדם מזלזלים ושחצנים שטועים באינספור דרכים שוגות שלא יביאו אותם לשום מקום, אלוהים מוכיח באופן מעשי את טענתו שיש רק דרך אחת נכונה וההוכחות האלה (לקח חייהם של אינספור בני אדם שבחנו כל טענה, כל מצב וכל דרך פעולה לגבי כל מערך נסיבות שאפשר להעלות על הדעת) יהיו תלויות על לוחות המודעות בשמים לנצח וכל אחד יוכל לעיין ולהסיק את המסקנות.
אלוהים יודע שיש רק דרך אחת נכונה אך הנברא לא יודע, על מנת שהנברא יידע וימצא את הדרך עליו לקבל אפשרות בחירה. ללא הבחירה, ניסוי וטעיה, הנברא לעולם לא ילמד את הדרך ולא יידע להעריך אותה כדרך היחידה. אפשר ליצור נברא שילך בדרך הנכונה באופן אוטומטי אך כשהוא הולך בצורה אוטומטית אין זה אומר שהוא מכיר ויודע אותה. בצורה כזו הוא לא יכול להיות שותף אמיתי לאלוהים וכך דרך האהבה לא יכולה להיות מיושמת (לצורך אהבה חייבת להיות בחירה חופשית).
אז יבוא שוב השואל ויאמר: על פי התאור הזה – אם הוא נכון – יש רק דרך אחת נכונה, אך אלוהים יצר את האדם כך שהוא גם מוגבל בהבנתו וגם מרדן ועליו לטעות אינספור פעמים ואז ימצא או לא ימצא. ואולם שוב, לא מדובר פה באמת בחופש בחירה אלא במשחק מרושע שאלוהים משחק בברואיו.
אזי יאמר לו כך: זווית הראיה של אלוהים שונה עקרונית מזו של האדם ומזו של כל נברא בלי יוצא מן הכלל. הנברא נקרא לממש את מה שאלוהים יודע כבר מראש וזה לא משחק מרושע כי אין דרך אחרת לנברא היפותטי כלשהו. אלוהים יודע שגם אם יסביר לנברא מהי הדרך הוא לא יבין אותה לעומקה. הוא אמנם מסביר כדי שלא יגידו שלא ניסה ואולם כדי להבין באמת, כדי להפסיק לשגות ולמצוא את המקום בו אלוהים נמצא (זהו פסגת ההר שבה כל הברכות), על האדם להשתמש בחופש הבחירה שניתנה לו ביחד עם כוח הציות, האמונה והאהבה ובעזרת כל אלה במשולב להתקדם אל המטרה. אלוהים לא יצר את בני האדם מרדנים אלא יצר אותם חלשים וחסרי בינה, כמובן שהחולשה וחוסר הבינה מיתרגמים במהרה למרדנות כי אדם חכם מבין במהרה שהמרדנות והאנוכיות לא מובילים אותו למקום טוב. אך על ידי כך שאלוהים יצר את בני האדם חלשים וחסרי בינה הוא מאפשר להם לסלול לעצמם את הדרך בעצמם (לרכוש את הבינה בעזרת אינספור הבחירות שיעשו בעצמם).
הדרך הזו שכל אדם יכול לעשות ממצב של עולל רוחני ועד לזקן מלא כוח אלוהי וחכמה היא הדרך ממצב של חוסר יכולת בחירה למצב של חופש וחיי בחירה אמיתיים. זאת אומרת, שעל ידי כך שאלוהים פתח לאדם את האפשרות לבחור הוא מאפשר לו לגדול ולפתוח עוד אפשרויות בחירה ועוד חופש שתיתן לו הבחירה הנוספת. כל צעד קטן נכון שהאדם עושה מגדיל את החופש שלו ופותח לו עוד ערוצי בחירה. אילו אלוהים היה נותן לאדם את כל אלו מראש אזי לא היתה בחירה לגבי כל הצעדים והפרטים שבדרך וכך לא מתקיימת דרך האהבה.
מנקודת ראות האדם, הבחירה שניתנה לו היא אמיתית והיא הכרחית. המסע שלו באמת לא ידוע לו ותוצאותיו (החכמה שמקופלת שם) לא יכולים להיות ידועים לו מראש, לא משנה כמה אלוהים ינסה להסביר. אלוהים הרי ברא ייצור שמראש ידע את הכל ומראש קיבל את כל החכמה וכל העוצמה. אלוהים ברא כך את השטן. אך האם כל זה עזר לשטן לבחור נכון? למצוא את דרך האהבה שהיא הדבר העיקרי? לא עזר. לכן מבחינת האדם או נברא כלשהו, אין ברירה אלא לעבור דרך מימד הזמן, לעבור דרך כל התהליך בזמן ובנסיבות של העולם הזה, והדבר הנדיב ביותר שאלוהים יכול לעשות בשבילו הוא לאפשר לו את המסע הזה.
יחד עם זאת, יש להבין כי מזווית הראיה של אלוהים, אין שום בחירה. הכל ידוע לו מראש והדרך היחידה הנכונה ידועה לפרטיה. ידוע גם שהדרך הזו תיבחר בסופו של דבר על ידי מיעוט קטן בלבד. אלוהים שמתקיים מעבר למימד הזמן – במקום בו העבר ההווה העתיד, האפשרויות ותוצאות כל הדברים ידועים עכשיו – תכנן מראש לפרטי פרטים את הכל, כולל כיצד הוא בורא כל דבר, כיצד ישתלשל גורלו של כל דבר בזמן, מה ייבחר בצומת זו או אחרת וכיצד בחירה זו תשפיע על כל הדברים שסביבו.
עתה עשוי לשאול השואל: אם כך, כיצד אלוהים, שמגדיר את עצמו צדיק, שופט צדק ואמת, יהין לשפוט את האדם באחרית הימים ויטיל עליו את האחריות לבחירתו כאשר מזווית הראיה שלו עצמו אין לאדם בעצם בחירה כי הכל תוכנן בשבילו כבר מראש לפרטיו?
התשובה היא פשוטה: מזווית ראיה זו של אלוהים אין בחירה אך אין גם משפט ואין שכר ועונש אלא רק מיון שייעשה באחרית הימים בין החיטה והקש, כאשר ידוע מראש איזה אחוז חיטה יתקבל ואיזה אחוז של קש, מי בחיטה ומי בקש. מה שקורה הוא בדיוק מה שתוכנן והוא אכן הדבר שיקרה. אם אדם מסויים מגורש מממלכתו של אלוהים, זה מה שנקבע. הרי אלוהים ברא את הכל יש מאין ולכן זכותו להחליט שנברא מסוים יזכה לברכה ונברא אחר לקללה. גם בני אדם כאשר הם מקימים למשל יקב יין, הם מתכננים ומיצרים מראש חביות שהיין יתישן בהן, ואז הם יודעים וקובעים מראש שהחביות הללו ישרתו את היקב כך וכך שנים ולאחר מכן ייזרקו לאשפה. האם מישהו יכפור בזכותו של היינן לעשות כך? כמו כן אלוהים. לעומת זאת את היין אלוהים שומר כי הוא הפרי המשובח שיצר לברכה והנאה שבנצח.
יחד עם הנאמר יש לציין פה במאמר מוסגר שאלוהים לא בדיוק תכנן את הכל מראש שכן (על פי מיטב הבנתי) כאשר נוצר אדם חדש הוא נוצר באופן רנדומלי מתוך מאגר גנטי מסויים ומתוך קשת השפעות קוסמולוגיות, ואלה נקבעים כמו זריקת קוביות. אלוהים עשה את זה כך על מנת להראות (כנראה בדרישת השטן) שהוא יכול לשלוט בתוצאות הדברים ולדעת כל דבר לאן יתגלגל ומה יהיו השפעותיו גם כאשר לתוך המערך נכנס אלמנט רנדומלי. זה כמו שאמן שש בש תמיד ינצח – בטורניר, לאו דווקא במשחק הבודד – למרות שהמשחק מבוסס על זריקת קוביות רנדומלית.
ועדיין יכול השואל לבוא ולומר: הרי מזווית ראייתו של האדם מתקיים משפט והוא זוכה לגמול או לעונש על מעשיו שנעשו מזווית ראייתו בבחירה חופשית, ואם כך, כיצד אלוהים – שמזווית הראיה שלו לא באמת מתקיים משפט, גמול ועונש – מצדיק את קיומו של משפט בעיניי הנברא שלו? הרי מבחינת הנברא נעשה פה אי צדק כי ניתנה לו כביכול בחירה בעוד אין לו בחירה ואז הוא נענש על כך. לחביות היין אין חשיבה מודעת, אין בעיניהן בחירה ואין הן רואות צדק או אי צדק, לכן אצלן הבעיה המוסרית לא קיימת, אך אצל האדם היא קיימת.
למענה על שאלה זו אקדיש פרק נפרד, את הפרק הבא.
פרק ג. תשובות נוספות שאדם עשוי לקבל מאלוהים לטענה כי הוא לא שופט אותו בצדק, ובאיזו סיטואציה הוא עשוי למצוא את עצמו אז?
ובכן, אלוהים יאמר בתגובה: כי אין אי צדק בעניינו של האדם כפי שאין אי צדק במקרה של עצמים כמו חביות יין. כי כפי שהצדק בעניינם של חביות היין נקבע על פי זווית הראיה שלהן ומשום שאין להם תודעה ולא בחירה אין אצלם בעיה של אי צדק. באותו אופן הצדק לגבי כל אדם ייקבע על פי זווית ראייתו. אם במהלך חייו הוא מבין באמת ולעומק את זווית הראיה של אלוהים שלפיה אין בחירה, הכל נקבע מראש כי לאלוהים הידיעה המוחלטת שמאפשרת את הריבונות המוחלטת, אזי כתוצאה מהבנה זו הוא יסכים לריבונות וסמכות אלוהים והתוצאה תהיה שביום המשפט לא יהיו לאלוהים טענות כלפיו.
לעומת זאת האדם שבמהלך חייו לא מבין כי מנקודת הראות של אלוהים הוא ריבון על כל הדברים ללא יוצא מן הכלל, כאשר יבוא יום המשפט יאמר לו: מנקודת ראותך ההחלטות היו בידך, מהזווית שלך אינך סתם חבית יין, יש לך הבנה ואפשרות בחירה ואם כך, למה לא בחרת ללכת בדרך הנכונה? למה לא השתמשת בהבנה שלך שנובעת מהחופש לראות בעיניים פקוחות ולבחור נכון? מאחר ואתה מתלונן אזי ברור שלא צפית את התוצאה, לא היתה לך הבנה ולכן לא היתה בחירה, והיית כחבית היין שאיננה רואה, אין לה הבנה ואין לה בחירה. אז אפשר להשליך אותה לאשפה בלי שיש בכך בעיה מוסרית.
ואולם אדם יכול לבוא ביום הדין ולומר אחרת: מאחר ולי הבחירה אני גם קובע מה טוב ומה רע, ולכן אני לא מקבל את סמכותו של שום אלוהים. אותו אדם גם יוסיף ויאמר כי על פי שיפוטו האישי הוא בחר בטוב ואין לאלוהים זכות לערער על כך.
אזי יאמר לו כך: אם כך, נכבד את החלטתך ובחירתך ואתה תלך למקום שבו אין אלהים, כי את האלוהים אתה לא מקבל, ורק אתה השופט של עצמך. תלך למקום שאין בו בריאה, אין בו דבר מלבד חושך וריק ואתה עצמך.
יש להדגיש כי המקום שאין בו אלוהים חשוך וקר, אין בו חמצן, מזון, מים, אור וכולי (הם לא נבראו שם), ולא מתקיימות שם מערכות יחסים כלשהן ולכן אין בו אהבה. אם אדם כלשהו יבוא לשם מתוך מחשבה שביכולתו ובסמכותו לברוא לעצמו אור, חמצן, מערכות יחסים, אהבה, בבקשה, יתנו לו לנסות – אך מהר מאוד יגלה שאין לו מושג איך לעשות זאת. מה שיקרה הוא שאותו אדם (או נברא כלשהו (יש גם מלאכים שנפלו ועומדים בפני אותה סיטואציה) יגלה שהוא חסר אונים לחלוטין ונשאר לגמרי לבד. אז הוא מאוד יבהל, כי לפתע יבין עד כמה הוא חסר אונים ומבודד. אז, באופן טבעי יתחיל לפחד, ובעקבות הפחד ינסה להתנגד למצב, להיאבק בקושי הפסיכולוגי הבלתי נסבל, ולנסות למצוא את דרכו בתוך הנסיבות הבלתי אפשריות (שום נברא – אדם, מלאך, שד – ויהיו אלה בדרגה התפתחותית גבוהה ככל שיהיו לא יכולים להימנע מהבהלה למראה הריק והחושך המוחלט שכן הם נוצרו עם כוח חיים בתוכם, וכוח החיים לא יכול שלא להיבהל למראה וואקום מוחלט שכזה. ואולם שום נברא לא מסוגל ליצור חיים יש מאין כמו אלוהים).
הנסיון הבלתי נמנע של אותו נברא להיאבק בחושך, להתגונן כנגד הוואקום שאין לו תחתית, לשנות את המצב, למלא את עצמו בדבר כלשהו ויהיה זה אף הדבר הפעוט והסתמי ביותר, יהיה המאבק הקשה ביותר שאותו נברא התנסה ולעולם לא העלה בדעתו את מימדיו. כתוצאה מכך הוא יעלה באוב מיני דימויים ותמונות והמאבק ייצור בו תחושה של חום ושריפה למרות שבמקום ההוא אין באמת אש ואין באמת מאבק, זה מקום ריק לחלוטין. ואולם שום הכרה של שום ייצור (כולל זו של השטן) לא יכולה לסבול ריק מוחלט שכזה ולכן הם, בהגיעם לשם נאבקים מאבק נורא והוזים בדמיונם כבשני אש ומפלצות צמאות דם. זהו מאבק שאין לו סוף, אין לו תכלית, אין בו תחתית ושום הגיון. זהו מאבק ללא שביב של תקווה, ללא עתיד, ללא עבר שניתן להישען בו על איזה נסיון או חכמה שנרכשה, אין בו שום שותפות או עזרה. התיאור הזה הוא כמובן תיאור הגיהנום.
אבל אלוהים – ינסה אותו אדם לשוב ולטעון – היה רק נדמה לי שההחלטה בידי, והרי אתה הוא זה שתכננת אותי ויצרת אותי בדיוק ככה מראש, עכשיו אני מבין שההחלטה לא היתה באמת בידי ובגלל שההחלטה לא היתה בידי אין לך זכות מוסרית לשפוט אותי.
ישיב לו אלוהים: כל תובנה באדם עשויה להתרחש רק עד רגע מותו (כי רק עד רגע מותו הוא נמצא במימד הזמן ובתוך תהליכי השינוי שעשויים להתרחש בזמן), אם באמת ידעת שהריבונות בידי, היית מניח בידי את חייך ואז הייתי משנה אותך וחייך כרצוני ולטובה – מצייד אותך במה שצריך לקראת הקיום במימד הנצחי. מאחר ולא עשית כך הרי שלא הבנת מעולם שהריבונות בידי ואין דרך אחרת מלבד דרכי – אף אינך מבין זאת עכשיו. כל מה שאתה מנסה לטעון הם תירוצים ששיננת כדי להימלט מתוצאות מעשיך ואולם אתה הוא זה ששופט את עצמך.
אבל אלוהים – יטען השואל – אתה יצרת אותי ככה, חסר הבנה שוגה ומרדן.
ישיב לו אלוהים: אם מראש יצרתי אותך חסר הבנה ומרדן ואם כל הריבונות ללא יוצא מן הכלל בידיי ואם אין לך למעשה כל בחירה, אזי כמוך כחבית היין הפגומה ויש לי זכות להשליך אותך מלפני. יצרתי אותך מראש על מנת שתושלך. אם, שלא כחבית, היתה לך תודעה ויכולת הבנה יכולת לפקוח את העיניים ולהבין שיצרתי הכל מראש כרצוני, ורצוני הוא הטוב היחיד. אז היית מניח את עצמך בידי והייתי גואל אותך מגורלך. כרגע כבר מאוחר מדי. אתה נמצא במימד הנצחי ומה שאתה ומי שאתה הם אלה שיהיו.
בשאלות, ותשובות בדו שיח היפותטי זה בין האדם לאלוהים אני מנסה להראות שלאדם או לכל נברא אין כל אפשרות להיות צודק מאלוהים כי אלוהים הוא הצדיק המושלם. יחד עם זאת, סביר להניח שבתאור כזה או אחר של דו השיח לא אשכנע אף אחד, אבל אלוהים ביום המשפט יראה לכל אדם ואדם את הצדק שלו והאדם יראה זאת ברור כקריסטל ולא יוכל להתווכח, כי בעת ההיא הזמן לוויכוחים ייתם.
ולסיכום השאלה: האם לאדם בחירה כן או לא?
תלוי את מי שואלים ומאיזו זווית ראיה. לכל זוויות הראיה יש תוקף (זו מהות הזכות לבחירה), וכל המעשים שבהתאם לכך יישפטו על פי אותן זוויות ראיה. הפסיקה תותיר את השואל חסר מענה כי מקורה בצדק המוחלט.
ואולם מעבר לעניין המשפט, לזוויות הראיה השונות, לשאלת הטוב והרע, מעבר לכל הנברא, יש בלב ליבו של אלוהים חופש (זו הדרך השלישית שמעבר לשתיים האחרות). חופש לאהוב, חופש לבחור, חופש לעשות את הטוב. ואשרי האדם שבוחר בבחירה חופשית אמיתית ללכת לשם.
(מידע משלים ונוסף על חופש הבחירה ניתן למצוא במאמר על הגיון לעומת מיסטיקה – כאן. המאמר מסביר שבעזרת הגיון ניתן לבחור בעוד שהמיסטיקה לא באה מאלוהים והיא לא מאפשרת בחירה.)