(1350 מילים)
זהו המאמר השני בסדרה בת אחד עשר מאמרים ברצף על עיקרון ה'אין'.
האדם ביחס לאלוהות הוא היסוד השלילי – שלילי לאו דווקא מבחינה ערכית אלא מבחינת הפוזיציה. היסוד השלילי (כמו בסוללה חשמלית שם יש קוטב שלילי וחיובי) הוא המקבל, הפאסיבי, המגיב והמכיל. היסוד החיובי הוא הנותן, היוזם, הפועל. (על מבנה האלוהות ומקום האדם בתוך המערך הזה ראה פוסט בנושא כאן.)
אחד המאפיינים העיקריים אם כן של האדם כיסוד השלילי ביחס לאלוהות הוא התגובה. אלוהים יוצר, בורא, יוזם, מנהיג, ותפקיד האדם להגיב לזה. כאשר האדם מגיב באופן שלילי לאלוהים, דהיינו, מתווכח, מתלונן, מורד (עושה להיפך ממה שהתבקש) אזי זוהי תגובה שלילית ערכית. כאשר האדם מגיב למה שאלוהים עושה בו, בחייו, בסביבתו, או למה שאלוהים אומר, לחוקים שקבע וכולי – באופן חיובי, דהיינו, מקבל, משלים, מצדיק, סומך, מציית, משתף פעולה, אזי מדובר עדיין בתגובה של העיקרון השלילי (העיקרון השלילי הוא האדם עצמו) ואולם מבחינה ערכית זוהי תגובה ערכית חיובית.
עם האדם כיסוד שלילי עקרוני אין לאלוהים בעיה – ככה הוא יצר אותו. את האדם שהופך לשלילי באופן ערכי אלוהים שונא, ואת האדם שבוחר להגיב באופן ערכי חיובי אלוהים אוהב.
יוצא מכך שחופש הבחירה של האדם אינו החופש שלו להיות מה שהוא רוצה, לעשות מה שהוא רוצה, להשיג דבר זה או אחר, כל אלה נקבעים בשבילו. חופש הבחירה של האדם מתבטא בחופש שלו לבחור איך להגיב למה שאלוהים עושה והתגובה הזו תקבע הכל בשבילו. (פוסט על השאלה האם יש או אין חופש הבחירה ראה כאן).
הכל בעולם בנוי באופן היררכי וכמו שהאדם הוא היסוד השלילי ביחס לאלוהות כך בעלי החיים למשל הם היסוד השלילי ביחס לאדם והאדם שם הוא היסוד החיובי. ביחס לבעלי חיים האדם הוא היוזם, היוצר (משנה הסביבה בהתאם לרצונו), המנהיג וכולי. במערכת היחסים גבר אשה, האשה היא היסוד השלילי והגבר חיובי. במערכת היחסים הורים ילדים הילדים הם השלילי וההורים חיובי.
יש שיסתייגו מהגדרת המנהיג בהיררכיות השונות כ'חיובי' והגדרת המונהג כ'שלילי' ואולם הסיבה שאני משתמש במושגים האלה היא משום שכדי להבין לעומק את האופי העקרוני של המנהיג או המונהג יש לראות שמעבר לעובדה שהמונהג הוא פאסיבי, מקבל, מגיב וכולי, יש לו גם נטיה מובנית להתלונן, לפחד, להתפתות, לשתף פעולה עם גורמים שהורסים את המערכת, למרוד, לאבד סבלנות, לאבד אמון וכולי.
אפשר לראות זאת לדוגמא בשירות הצבאי. בצבא, לעיתים, חיילים שהיו ממורמרים, בעיתיים, נגטיביים, מקבלים יום אחד אחריות והופכים למפקדים. אז לפתע החייל הממורמר והבעייתי הופך לתורם משמעותי, לוקח אחריות, יוזם, משקיע, נותן דוגמא אישית חיובית וכולי. מה קרה כאן? מכוח תפקידו כמפקד החייל משנה פוזיציה, מפוזיציה שלילית לחיובית. כמובן שיש גם לא מעט דוגמאות של אנשים שקיבלו סמכויות, מנהיגות, והשתמשו באלה באופן שלילי, מושחת, כדי לנצל אחרים, ואולם שים לב שהמנהיג שמשתמש בסמכויות שלו באופן ערכי שלילי הוא עדיין בצד ה'חיובי' מבחינת הגדרת התפקיד. הכיצד?
ניתן לראות זאת כשמתבוננים במנהיגים שליליים, שמצד אחד רודים בעמם ומצד שני, לעיתים קרובות יש לאותו עם אופי שלילי או פאסיבי והמנהיג העריץ דרוש כדי לאזן את הדברים. כאשר זה המקרה, אם המנהיג העריץ מסולק מתרחשת התפרצות של כאוס גרוע בהרבה מהמצב שהיה קודם לכן, וכאשר נותנים לעם שכזה לבחור בעצמו את דרכו ואת מנהיגו, הם ימליכו שוב עריץ, לעיתים קרובות גרוע מהראשון. בדוגמא זו ניתן לראות את ההבטים החיוביים (אקטיביים, יוזמים) אפילו של המנהיג הדיקטטור. מנהיג זה לפחות מאפשר את תפקוד המערכות החברתיות והשלטוניות השונות, מונע כאוס ושומר על הסדר הבסיסי שמאפשר חיים, וזאת בגלל הפוזיציה החיובית שבה נמצא גם המנהיג העריץ. העובדה שאותו מנהיג בוחר לנצל לרעה את תפקידו החיובי כבר שייך לשלילי הערכי שזה סיווג שונה כפי שהסברנו.
תגובת כל אדם וכל יצור לנסיבות, היא הבחירה בין השלילי הערכי והחיובי הערכי. תגובה זו היא תמיד תגובה ותשובה שהוא משיב לזה שמעליו בהיררכיה. מנהיג עריץ שמשתמש בסמכותו באופן אנוכי מגיב\משיב לאלוהים באופן ערכי שלילי, גם כאשר הוא גורם מייצב ששומר על הסדר ומאפשר תפקוד. התגובה של מונהג במדינה זו או אחרת היא כלפי המנהיגים בחברה שלו. נשים משיבות ומגיבות לפוזיציה העקרונית של מנהיגות בעליהן וילדים משיבים למנהיגות הוריהם.
ואולם מעבר לכל המנהיגים והמונהגים, כולם מגיבים\משיבים לאלוהים המנהיג העליון ובסופו של דבר זוהי התגובה הקובעת לגביהם. כאמור חלק מהתגובה/תשובה לאלוהים היא תגובתי למנהיגים האנושיים שמעלי בהיררכיה. אשה למשל שלא מכבדת את בעלה, גם אם הבעל לא ראוי לכבוד שלה, משיבה תשובה ערכית שלילית לאלוהים שיצר את התפקידים וההיררכיות.
אני מדגיש את עניין התגובה משום שהבעיה הכרונית שאני מזהה אצל בני אדם מכל האמונות והזרמים היא חוסר הבנה של מי הם ביחס לאלוהים (עוד לפני החטא בגן עדן), מה תפקידם ולמה התגובה שלהם לנסיבות, לאירועים וכולי היא הדבר העיקרי ולא היוזמות שלהם והמעשים מטעם עצמם.
כמובן שעוד לפני שמגיבים\משיבים לאלוהים, חשוב להבין מיהו, מה ההיסטוריה שהוא הכתיב, מה המצוות שביקש לקיים ואיך כורתים איתו ברית, כי בלי הברית אין איתו תקשורת, אין מערכת יחסים, ובלי מערכת יחסים כל תשובה\תגובה אליו תהיה תלויה באוויר. ואולם לאחר שהברית נחתמת השאלה שתהיה במרכז תשומת הלב תהיה שאלת התגובה.
כאמור, תגובה היא הדבר המתבקש מאת הצד המקבל, הפאסיבי, המונהג (ה'אין'), ואולם התגובה עצמה צריכה להיות אקטיבית ולא פאסיבית. אלוהים רוצה שנביא את עצמנו (כולל החושך שבנו וה'אין') אל הדו שיח ומערכת היחסים בלי לפחד ולהסס, כדי שנתמודד עם הדברים, שנגיב להם עם כל מי שאנחנו.
מי שמבין באופן בריא את מהות היחסים בין גבר ואשה יכול להבין את מהות היחסים שאני כאן מתאר עם האלוהות. כי נשים וגברים הם הדגם שאלוהים יצר לצורך ההבנה הזו. לנשים אפילו קל יותר להבין כי עליהן רק להתבונן בתכונות הנשיות שלהן (במידה ונשיותן בריאה ולא מעוותות) כדי להבין שאשה מושלמת היא אשה שמקבלת ללא עוררין את מנהיגות הגבר שלה ומצד שני תגובתה לדברים שהגבר עושה בה איננה תגובה פאסיבית. טוב לאשה (ולזה היא בעצם משתוקקת) להביא לשם את כל כולה באופן פעיל ומודע, לשים את כל מי שהיא בפניו, כדי שהגבר שלה קודם כל יקבל אותה כפי שהיא, יאפשר לה להיות ואז גם יתקן וישלים אותה תוך דו שיח. עליו לקחת את כל מי שהיא כולל היופי הרב שבה וכולל הבעייתיות שבחושך שבה, להביא את כל זה לאור ולשדרג אותה למקום הפתוח המואר. להעלים את הצללים שבה, את הקמטים שמהווים מקום מסתור לעיוות לכיעור ולמוות.
למעשה גם גברים יכולים להבין את הדבר באותה קלות, במידה ויתבוננו על האשה המושלמת שהיו רוצים לעצמם. בני אדם אמורים להיות נשותיו של אלוהים, על ידי הבנת האשה האנושית ביחסיה עם הגבר שלה מבינים את האדם ביחסיו עם אלוהים.
מאמינים רבים רוצים משרות בקהילותיהם, תפקידים בארגונים השונים שהם מקימים וכולי. הם רוצים ל'שרת' בתחום הרוחני (ליזום) כי הם חושבים שזה מה שאלוהים מבקש מהם. לכן הם שואפים להגיע לעמדות השפעה ומנהיגות, לבנות קהילות, לבנות מערכות השפעה רוחניות, להפיץ את ה'תורה', ל'קנות' מאמינים חדשים וכולי. אבל לא כך משרתים את אלוהים, לא ככה מגיבים באופן ערכי חיובי למנהיגותו, זאת טעות בתפישה. הדרך להגיב באופן ערכי חיובי לאלוהים הוא להקשיב למה שהוא אומר לי, להקשיב למה שהוא רוצה לעשות או לא לעשות איתי – איתי אישית, לא בשל איזה דמיון או איזה פסוק שבהכרח מצביע על חוק כללי – ואם הוא לא אומר לי באופן ברור ומפרש לקבל על עצמי נניח איזו משרה, גם אם זו משרה 'רוחנית', לא לעשות את זה.
אלוהים יכול להגיד לי להקים מרכזים רוחניים ולהיות עסוק בהם כל הימים והוא יכול לומר לי לשבת לבד במדבר ולא לעשות 'כלום'. זה לא יכול להיות כתוב בשום מקום ואף בן אדם לא יכול להגיד שכך או כך נכון לי לעשות. לכן אין דרך אחרת מלבד להקשיב, לשמוע באופן אישי, ואז להגיב למנהיגותו באופן ערכי חיובי. התגובה הערכית חיובית היא להיכנע למה שהוא! עושה בי ולנסיבות שהוא יוצר סביבי, להצדיק אותו תמיד, לא להתלונן, לציית כאשר הוא נותן הוראה חד משמעית (בדרך כלל הוא נמנע מזה, אלא מבקש שניכנס איתו לתהליך משותף שבו אנחנו מלבנים את הנושא, ושם אני מתמודד, כדי להבין בסופו של דבר את שורש הדברים. תהליך כזה מחייב הקשבה ושיתוף פעולה, להיפתח אליו, לבקש ללא הרף את הקשר, להיות כנה, להיות פעיל ביחסים, לא להתבייש, לא להיות קטן אמונה ולחשוב שאני מדבר אל האוויר, לא לכעוס כשאני לא מבין או כשקשה לי לקבל כי לא קיבלתי את מה שאני רוצה, לתקשר (כל הזמן, כל הזמן, לתקשר ולתקשר), לתמוך באג'נדה שלו, לפרגן לו תמיד ואף להלל. להיות מה שהוא רוצה שאהיה בשבילו, לא מה שאני הייתי רוצה להיות בשביל עצמי.
אני חושב שכל אשה או גבר יכולים לראות שבתאור שלמעלה תארתי את האשה המושלמת.
האשה המושלמת היא סמל שטבוע בבריאה, למען המאמין.
(בכוונה תארתי פה רק את תפקיד האשה כלפי הגבר ולא את תפקיד הגבר כלפי האשה, כי יחסי גבר אשה אינם הנושא כאן, זו רק דוגמא שנועדה להסביר, דרך תפקיד האשה האנושית, כיצד המאמין אמור להשיב\להגיב לאלוהים).