(3380 מילים)
זהו המאמר החמישי בסדרה בת אחד עשר מאמרים ברצף על עיקרון ה'אין' והשני מתוכם על השטן החטא והמוות.
אחד השיעורים שאלוהים מלמד את איוב במהלך השנים הקשות שהוא עובר הוא כי אל לו לנסות להילחם בשטן כי לא יצליח. בספר איוב, פרקים מ' ומ"א מוסבר מדוע השטן חזק מבני אדם ולסיום, בפסוק, 25 אלוהים כך מסכם: "אֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ, הֶעָשׂוּ לִבְלִי חָת. אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה, הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ". ובעברית מודרנית: בני אדם (שעשויים מעפר) לא יכולים למשול בשטן וכי הוא לא מפחד מדבר ואף אחד. הוא מזהה את כל מי שמתגאה ומולך על השחצנים כולם. בפרק מ' אלוהים גם מסביר לאיוב ששחצנות היא להתיימר לקרוא על השטן מלחמה ומזהיר אותו: "זְכֹר מִלְחָמָה, אַל תּוֹסַף".
בברית החדשה לעומת זאת מתואר מאבקו של ישוע בשטן המסתיים בנצחון גדול לישוע. ואולם לא רק ישוע ניצח את השטן (על ידי כך שהקריב את עצמו למען אלוהים ומצוותו) אלא גם המאמין באלוהי ישראל, על פי הברית החדשה, נקרא לעמוד מול השטן ולנצחו: "עַל כֵּן הִכָּנְעוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים. הִתְיַצְּבוּ נֶגֶד הַשָּׂטָן וְיִבְרַח מִפְּנֵיכֶם" (איגרת יעקוב ד' 7).
לעומת זאת שאול השליח שהוא אחד התלמידים הבולטים של ישוע מעיד על עצמו כך באותה ברית חדשה: "אַךְ אֲנִי הִנְנִי בָּשָׂר וָדָם וּמָכוּר לַחֵטְא. אָכֵן אֵינֶנִּי מֵבִין אֶת מַעֲשַׂי, כִּי לֹא אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ אֲנִי עוֹשֶׂה, אֶלָּא דַּוְקָא אֶת מַה שֶּׁשָּׂנוּא עָלַי אֲנִי עוֹשֶׂה. וְאִם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁאֵינֶנִּי חָפֵץ לַעֲשׂוֹת, אֲנִי מוֹדֶה שֶׁהַתּוֹרָה טוֹבָה. מִכָּאן שֶׁלֹּא עוֹד אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא הַחֵטְא הַשּׁוֹכֵן בִּי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בִּי, כְּלוֹמַר בִּבְשָׂרִי, לֹא שׁוֹכֵן הַטּוֹב. אָמְנָם לִרְצוֹת אֲנִי יָכוֹל, אַךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַטּוֹב אֵינֶנִּי יָכוֹל; כִּי אֵינֶנִּי עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ, אֶלָּא אֶת הָרַע שֶׁאֵינֶנִּי חָפֵץ בּוֹ אוֹתוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה… אוֹי לִי, אָדָם אֻמְלָל שֶׁכְּמוֹתִי, מִי יַצִּילֵנִי מִגּוּף זֶה שֶׁהַמָּוֶת בּוֹ?" (אל הרומים ז' החל מפסוק 13).
בעקבות הפסוקים עולות מספר שאלות: 1. האם אכן יש תהום אידאולוגית פעורה בין התנ"ך לברית החדשה בשאלה האם ניתן לנצח את השטן ולהתגבר על החטא כאשר התנ"ך טוען שאי אפשר והברית החדשה טוענת שאפשר? האם ישוע הביא איזה שינוי לעולם שמאפשר את הנצחון הזה (כפי שחלק מהתאולוגים טוענים)?
- מדוע בתוך התנ"ך נטען מצד אחד (בספר איוב) שאל למאמין אפילו לנסות להילחם בשטן ומצד שני בתורה, בספר דברים מתוארת הברכה והקללה על כל מי שיקיים או לא יקיים את מצוות התנ"ך ונאמר שהדבר הוא על פי כוחו האנושי של כל אדם ולכן גם יש שכר ועונש: ברכה וקללה. קיום המצוות על פי התורה הוא הרי ניצחון על השטן.
- מדוע דומה כי גם הברית החדשה נחלקת על עצמה בשאלה זו, כאשר באיגרת יעקוב ממליצים להתיצב נגד השטן ומבטיחים שיברח מפנינו, כמו גם במקומות נוספים שבהם מודגש כי מי שדבק בחטא ינחל גיהנום ולא גן עדן (כלומר, יש לאדם אפשרות בחירה, אפשרות להתיצב כנגד השטן והחטא ולנצח), בעוד שאול השליח, בכנות נדירה ומאוד מוערכת (יש כאן תיעוד ייחודי גם לתנ"ך וגם לברית החדשה של מאמין בכיר שמעיד על חייו), שאומר: בגופי אני מכור! לחטא. ואני לא יכול להתגבר על זה.
מהו אם כן הפתרון לשלל המסרים הסותרים לכאורה? האם יש בכלל פתרון?
ובכן, שאול השליח עצמו מסביר כי הנצחון על החטא הוא בחסד אלוהים ולא על פי המעשים. ואם אלוהים במקרה מסויים מחליט לא להעניק את הנצחון המאמין נשאר עם החטא (לעיתים כדי שהמאמין יוכל שוב ושוב לפנות אליו לבקש מחילה ולקבל חסד), וזאת על פי מה שהוא כותב באותו פרק: "אַךְ הוּא אָמַר לִי: דַּי לְךָ חַסְדִּי, כִּי בַּחֻלְשָׁה תֻּשְׁלַם גְּבוּרָתִי. עַל כֵּן בְּשִׂמְחָה רַבָּה אֶתְגָּאֶה בְּחֻלְשׁוֹתַי, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלַי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ". שאול עוד מסביר כי תורת המעשים שבברית הישנה הורגת את המאמין כי הוא נשפט על פיה לחובה כי לעולם אינו יכול לקיים את כל המצוות במסגרתה, ואילו תורת ישוע באה להשלים את תורת המעשים ולומר למאמין (לאחר שנעשה מודע לחטא בשל התורה) כי הוא נושע מהחטא בחסד אלוהים, ובלבד שיודה באלוהים ובדרכו וידבוק בהם בכנות. יחד עם זאת חשוב לציין שגם תורת החסד של ישוע איננה חדשה והיא מבוססת כמו כן על התנ"ך שמלמד את תורת החסד והכפרה במקביל לתורת המעשים בדיוק כמו בברית החדשה.
כאשר משלבים כך את תורת המעשים עם תורת החסד זה פותר את כל התסבוכת וחשוב למאמין להגות, לפרק את המסר הזה ולסדר לעצמו את כל התשובות לשאלות באופן שלא יהיה שם ספק ופתח לבילבול מחודש. על פי ניסיוני השטן מנסה ללא הרף לבלבל את דעתם של המאמינים על מנת להכניס לשם ספק, על מנת שיתיאשו ויזנחו את דרך האמונה.
נחזור איפה לשאלה המרכזית ונשאל:
ש: האם על פי התנ"ך או הברית החדשה המאמין יכול לנצח את השטן ולהפסיק לחטוא?
ת: על פי התנ"ך והברית החדשה כאחד המאמין לא יכול לנצח את השטן ולא יכול להפסיק לחלוטין לחטוא. גם הנסיון המעשי של כל אחד מאיתנו יכול להעיד על כך. ואולם המאמין יכול בעזרת אלוהים ולאחר שכרת איתו ברית לנצח את החטא בחייו בהדרגה, בכל פעם אלוהים יתן לו עוד ניצחון בתחום נוסף למרות שלעולם, שום מאמין לא יצליח להדביר את החטא לגמרי במהלך חייו על האדמה.
ש: מדוע אם כן יעקוב למשל, בברית החדשה, מצהיר שאם נתייצב מול השטן הוא יברח מפנינו?
ת: יעקוב מתייחס לעניין העקרוני. בעיקרון השטן נוצח על ידי ישוע וישוע יכול להנחיל גם למאמין את הנצחון, לכן על המאמין להתייצב מול השטן עם אותו עיקרון! (לא עם המעשים של עצמו או ההצדקה של עצמו). המאמין יכול להיות מנצח באופן עקרוני, בעזרת העיקרון שאומר כי השטן נוצח על ידי כך שישוע המשיח הקריב את עצמו מתוך ציות לאלוהים ואז אלוהים נתן לו את הנצחון. כאשר המאמין מקבל ללא ספק ומכריז את העיקרון הזה בפני השטן, אזי השטן יסתובב וילך משם כי אין לו מענה לדבר. ואולם על כל מאמין לזכור כי הנצחון העקרוני הזה עדיין לא התממש במלואו על הארץ ובנפשות בני האדם, אלא הוא מתממש בהדרגה בנפשות המאמינים שכובשים בעזרת אלוהים פיסה ועוד פיסה בנפשם ובגופם ומיטהרים מהחטא בהדרגה. גם בעולם הוא מתממש בהדרגה ולאלוהים יש עוד עבודה לעשות עד שימומש לחלוטין באחרית הימים. ואם כן, השטן בורח מפני המאמין האמיתי באופן עקרוני ומבחינה זו שאין לו מענה, אין לו מה לומר כנגד הצהרת המאמין. יחד עם זאת השטן ממשיך להתעקש ולפעול באותם תחומים שפתחנו בפניו את הדלת וההדברה של אלה היא תהליך שדורש עבודה ודורש זמן.
בגלל שהעבודה עוד לא הושלמה גם בעולם, גם בנפשו של שאול, אזי הוא מתלונן שיש דברים בחייו ובגופו שעדיין נשלטים על ידי החטא ועל ידי השטן. יחד עם זאת שאול מצהיר שבאופן עקרוני השטן לא שולט ולא ניצח אותו גם בתחומים אלה, כי שם שאול עושה את מה שהוא לא רוצה והרצון האמיתי שלו הוא לא לחטוא. שאול יודע שהנצחון המעשי הוא רק עניין של זמן והוא תהליך שעדיין לא הסתיים בעולם הזה ובגוף הבשר. עצם קיומו של החטא מצער אותו מאוד ומכאיב לו אבל אמונתו לא מתערערת כתוצאה מכך.
ש: האם יש הבדל בין הנצחון העקרוני שעל פי הברית החדשה לבין הנצחון על החטא שהמאמין בתקופת התנ"ך נקרא לה? והרי בתורה כתוב שהמאמין יכול לנצח את החטא ביומיום, באופן מעשי, על ידי קיום המצוות וזה עניין של בחירה, הכיצד?
ת: ובכן אין הבדל גם בעניין זה בין התנ"ך לבין הברית החדשה. גם בתנ"ך כתוב שאל למאמין להתיימר לנצח את השטן באופן סופי ומוחלט וכי היומרה הזו דווקא תפיל אותו בפח. הבחירה שמשה מעמיד בפני העם בספר דברים איננה האם לנצח את השטן והחטא באופן סופי ומוחלט אלא האם לבחור באופן עקרוני בתורת אלוהים ולפעול כל הזמן כדי לקיים אותה ככל הניתן. גם בתנ"ך כתוב שאלוהים רואה ללבב ושופט על פי הכוונה ולא על פי השאלה האם אדם מסויים קיים את הכל באופן מושלם. גם בתנ"ך לא מעט אנשי אמונה חטאו ונסלח להם כי ליבם היה במקום הנכון. גם בתנ"ך כמו בברית החדשה ניתן לנצח את השטן עקרונית על ידי הכוונה הכנה של הלב וניתן להתקדם לעבר הניצחון המעשי א. בשלבים. ב. בחסד אלוהים. ג. כאשר מיישמים את עקרון הקורבן שנותן למאמין טווח נשימה כדי להמשיך לחיות, להמשיך להיות מבורך בזמן שהוא בחברת אלוהים וכך יכול להתקדם ולהדביר את החטא שלב אחר שלב. את עיקרון הקורבן אפשר להשוות למצב שבו מוחלים לאדם על חובות שצבר, לא על מנת שימשיך בהתנהגות מקולקלת, אלא כדי שיתחיל להניע שינויים בחייו, שימנעו מהחובות להמשיך ולהצטבר בעתיד.
ניתן לקחת את אברהם כדוגמא לתהליך שהמאמין אמור לעבור. על פי התיאור בתנ"ך אברם שיצא מחרן היה אדם שונה מאוד מאברהם בערוב ימיו והשוני נובע מכך שזכה לנצחונות מעשיים על החטא והגישה הלא בוגרת לאורך חייו. הנצחונות הללו הם שלבים בהתבגרותו על פי ההנחיה והחסד של אלוהים.
גם על פי התנ"ך וגם הברית החדשה הכוונה שבלב היא החשובה והיא נמדדת במעשים! כוונה שבלב בלבד או אמונה בלבד בלא מעשים לא נחשבת. לכן על פי התורה ועל פי ספר דברים, יש לעשות מעשים שיעידו על האמונה ויעידו על הכוונה לנצח את החטא ואולם על פי שני הספרים אלוהים יודע שהאדם לא מסוגל לקיים את הכל בבת אחת, לכן גם ניתנה מערכת הקורבנות בתורה, לכפר על החטא כאשר הוא בכל זאת נעשה.
על פי שני הספרים, הכוונה האמיתית הכנה שבלב והמניע הוא: "ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך…" על פי שני הספרים זהו העקרון שממלא את מצוות התורה, משחרר את חסד אלוהים וגבורתו והוא שמאפשר למאמין גם לנצח באופן מעשי (במעשים בעולם). המאמין מטוהר באופן מעשי בהדרגה והשטן נסוג מחייו בהדרגה, וזאת למרות שהוא כעיקרון מוצדק על ידי אלוהים, כלומר מלכתחילה, בזכות הברית ובזכות הקורבן, הוא מוצדק ומטוהר באופן מלא על ידיו.
ש: מדוע אם כן בברית החדשה מובאת כביכול עובדה חדשה: כי ישוע ניצח את השטן ולכן גם המאמין יכול לנצח אותו בזכות זה? מה ההבדל בין נצחון המאמין בברית החדשה לבין הנצחון בברית הישנה?
ת: אין הבדל עקרוני בין הברית הישנה לחדשה בנוגע לנצחון שאלוהים משיג למען המאמין הכנה על השטן, כי אין הבדל בריבונות אלוהים על השטן בין תקופת התנ"ך לתקופת הברית החדשה. בשני הספרים אלוהים מתואר כריבון העליון כשהשטן עושה את מעשיו רק במידה ואלוהים מרשה לו. לכן אלוהים גם יכול להפוך את הרשעת הדין שבאה על האדם בגלל הפרת התורה, ובשני הספרים המחילה באה באמצעות חזרה בתשובה והעלאת קורבן בבית המקדש (בית המקדש הפיזי ובית המקדש הרוחני שבלב המאמין, בהתאמה). מתוך התנ"ך ניתן להביא דוגמא לכך, את סיפור דוד שחטא בבת שבע ונמחל לו לאחר שחזר בתשובה והביא קורבן.
יחד עם זאת ברור שאופן הבאת הקורבן שונה בין התנ"ך והברית החדשה. בעניין זה הברית החדשה מביאה שידרוג ומהפכה שכן הקורבן שנדרש על פי הברית החדשה יכול להיות מובא בכל זמן ובכל מקום על פני כדור הארץ (ועל ידי כל אחד). כמו כן הקורבן הוא נצחי וסופי (את קורבנות בעלי החיים בתקופת התנ"ך היה צריך להביא בכל שנה מחדש).
כמו כן יש בכל זאת הבדל בין נצחון אלוהים על השטן בתקופת התנ"ך לבין זה בתקופת הברית החדשה. ההבדל הוא במימוש הנצחון בעולם הזה. כאמור, הנצחון העקרוני היה גם בתקופת התנ"ך וגם שם הנביא יחזקאל הרי מצהיר בשם אלוהים "עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ", ואולם ישוע ניצח את השטן גם בעולם הזה כאשר בא בגוף של בשר כשהוא כפוף לחוקי הבשר. כאשר אלוהים ניצח את השטן גם על פני כדור הארץ וגם בגוף של בשר הוא פרץ את הדרך בצורה מעשית, גם בעולם הזה, בעבור כל אדם שיבחר בכך, בעבור כל עם, בכל מקום, זכר או נקבה, יהודי או גוי.
ש: ומה נותן למאמין היהודי מימוש מעשי זה שמימש ישוע כשניצח את השטן בגוף של בשר ובעולם הזה?
ת: בעבר המאמין היהודי היה יכול להצהיר את הנצחון העקרוני של אלוהים על השטן לאמור: אלוהים הוא הריבון גם על כל מעשי השטן ומשום שאני בן חסותו של אלוהים מכוח היותי יהודי ומאחר ויש לי איתו ברית חתומה ומאחר שהוא נתן לבני חסותו את האפשרות לחזור בתשובה ולקבל מחילה, הרי שבאופן עקרוני גם לי יש את הנצחון הזה ואת הריבונות על השטן. ואולם כיום, בעידן הברית החדשה, המאמין יכול לא רק להצהיר את הנצחון העקרוני על פי ריבונות אלוהים העקרונית אלא גם להצהיר את הנצחון על פי הנצחון המעשי של ישוע על השטן (בעולם הזה). וזה הבדל גדול.
מה שעכשיו נותר לעשות על מנת להשלים את הכל הוא להצהיר את הנצחון המעשי (שלי או של כל מאמין אחר) על החטא ועל השטן, מתוך המעשים שאני מצליח עכשיו לעשות כדי לנצח בחסד אלוהים, זאת לאחר שישוע הכריז את הנצחון המעשי שלו והנצחון הזה סלל ופתח לי את הנתיב המעשי ללכת בדרכיו.
יחד עם זאת, כפי שאמרנו והדגשנו למעלה, על המאמין לזכור כי א. הניצחון המעשי לא יושלם במהלך חייו. ב. באותם מקומות שהנצחון לא הושלם, הוא לא יכול לעמוד בעצמו מול השטן, ובמקומות אלה כל האזהרות והלקחים שאלוהים לימד את איוב תקפים לגביו. ג. על מנת להמשיך ולהשיג נצחונות נוספים גם בתחומים שבהם עדיין לא ניצח באופן מעשי, על המאמין לתת את חייו ואת הריבונות באופן מוחלט לאלוהים, לבקש את מחילת אלוהים לחטאים שהוא מבצע, דהיינו לחזור בתשובה, להביא באופן רוחני את הקורבן הנדרש, לזכור כי המחילה ניתנת בחסד ואז גם לבקש שאלוהים ימשיך לנצח בעבורו עוד ועוד שטחים בנשמתו ובחייו באופן מעשי. לאחר שביקש כל זאת על המאמין להיות קשוב ולהיות נכון להוציא לפועל ולבצע כל הנחיה שיקבל בזמן אמת מאלוהים. מאמין שלא יקשיב ולא יבצע את מה שאלוהים אומר לו בזמן אמיתי כדי לנצח באופן מעשי עוד תחום בחייו שהגיע זמנו להתממש, לא יכול להיחשב מנצח ובמקרים רבים הוא אף לא יכול להיחשב מאמין.
שים לב שכשעוברים על מצוות התורה – של הברית הישנה או החדשה – יש אפשרות לבקש מחילה, לחזור בתשובה ולהביא קורבן. ואולם כשעוברים על מצוות אלוהים שנאמרת למאמין בזמן אמיתי במהלך חייו, אזי אין מחילה כי אלוהים מנחה כל מאמין באופן אישי כאשר הוא מכיר ויודע כל פרט בחייו ויכול להתחשב במה שהמאמין יכול כרגע לעשות ובמה שאיננו יכול.
מצוות הברית הישנה ניתנו למשה על ידי אלוהים הבן וגם מצוות הברית החדשה ניתנו באופן ישיר על ידי אותו בן. המצוות שניתנות למאמין בזמן אמיתי ובאופן אישי ניתנות מאת רוח הקודש, ולכן גם ישוע אמר: "כָּל הַמְדַבֵּר דָבָר נֶגֶד בֶּן הָאָדָם יִסָּלַח לוֹ, אֲבָל כָּל הַמְדַבֵּר נֶגֶד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ". בן האדם הוא אלוהים הבן. המדבר נגד אלוהים הבן הוא זה שעושה הפוך ממה שציווה בברית החדשה או הישנה. אותו אדם יכול לחזור בתשובה ולהביא קורבן ויסלח לו. המדבר נגד רוח הקודש הוא זה שעושה הפוך ממה שהרוח מצווה אותו באופן אישי. למאמין הזה לא יסלח.
יש לזכור כי אצל המאמין האמיתי ישנה התקדמות מתמדת ואלוהים ממשיך ומנצח בעבורו עוד ועוד תחומים לכל אורך חייו. ה'מאמינים' שאצלם לא רואים את הפרי הזה אינם מאמינים אמיתיים אלא מזוייפים, הם לא באמת רוצים לנצח את החטא ואוהבים את החושך יותר מאשר הם אוהבים את האור. שכן ניתנה להם הדרכה תוך התחשבות מלאה במבנה האישי שלהם ובנסיבות והם בחרו להתעלם.
ש: מדוע אלוהים מנצח בעבורינו באופן מעשי את השטן והחטא רק בהדרגה ולא באופן סופי? אז עלינו לסבול לאורך כל חיינו מהחטא שתוצאתו מוות? והרי ישוע לא ניצח את החטא והשטן בהדרגה אלא בבת אחת ומדוע שלא ייתן גם לנו את הנצחון הזה כך?
ת: ובכן ישוע הוא חלק בלתי נפרד מהאלוהות ומאחר ואלוהים מעולם לא חטא ומעולם לא היה משועבד לשטן אזי גם ישוע כחלק בלתי נפרד ממנו מעולם לא חטא ומעולם לא היה משועבד. אלוהים נולד בבשר בדמות ישוע על מנת להדגים ולבצע באופן מעשי (בעולם הזה) את הנצחון ואולם בני אדם נעשים מאמינים כאשר יש להם הסטוריה של חטא ושיעבוד לשטן ואת ההסטוריה הזו יש להדביר בשלבים אחרת הלקח של החטא לא יילמד באופן יסודי ותהיה סכנה כי בעתיד יצליח שוב להתגנב. יש לזכור כי השטן אף שהיה בעבר נקי מחטא בכל זאת הפך למורד וחוטא. אלוהים מבקש להעביר את העולם תהליך שימנע מדבר כזה לחזור בעתיד. (על התהליך וכיצד אלוהים מתכוון למנוע מהחטא לשוב ולהיכנס למלכותו ראה פוסט בנושא, כאן).
ש: בכל זאת, לא ברור, אם אלוהים הוא הריבון והאדון הבלתי מעורער על הכל כולל על השטן והחטא מדוע הוא לא מבטל את עיקרון החטא מן העולם? מדוע שלא ייצור עולם ללא חטא וללא סבל וכך יחסוך אלפי שנים ומיליוני אנשים שסובלים כל כך?
ת: ובכן, למען השאלה הזו כתבתי את כל ההקדמה שעד כאן. כי בנקודה זו אלוהים נתן לי תובנה והתגלות חדשה (כל השאר, עד כאן, ידוע ומוכר) ואולם לא יכולתי לקפוץ ישר לכאן בלי לסכם את השאר שמוביל לשאלה ולתשובה שניתנה לי.
יש להפריד בין עיקרון החושך או העיקרון הנגטיבי שבמסגרתו יש נטיה לחטא, לבין הישות שנקראת שטן. (פוסט מפורט שמסביר מהו עיקרון החושך לעומת עיקרון האור והיכן אלוהים נמצא במערך הזה ניתן למצוא כאן). אומנם השטן כיום הוא ישות שכביכול מייצגת את עיקרון החושך כי ישנה חפיפה בין השטן לבין החטא – השטן הוא אבי החטא. ואולם בעתיד השטן יילקח מהעולם וייעלם לגמרי מהנוף אך עיקרון החושך לא ייעלם כי אין קיום לעיקרון האור ללא עיקרון החושך לצידו.
ואולם לא רק השטן יעלם מן העולם אלא גם החטא יעלם. עיקרון החושך יישאר אך בלי שיביא לחטא ולמוות (למרות שהנטיה לחטא תמשיך להתקיים). לאחר שהשטן יגורש האדם יקבל את תפקיד מייצג עקרון החושך בתוך המלכות. בהיותו המייצג העתידי של עיקרון החושך במלכות (ישוע ישב לימין האב והאדם לשמאלו), האדם ניצב כיום ויהיה ניצב גם בעתיד מול עיקרון החושך ומול התשוקה והנטיה לחטוא. בהיות האדם המייצג של עיקרון החושך אין ביכולתו להתגבר ולנצח את החושך (החושך כאמור הוא חלק הכרחי של הקיום ולכן אי אפשר ואין גם צורך לסלקו) ומאחר ואין ביכולתו לנצח את החושך הרי שאין ביכולתו של האדם היום או בעתיד לנצח את החטא לבדו! הסיבה שאלוהים מתיר לאדם להתנסות כל כך הרבה זמן בתוצאות המחרידות של החושך והחטא היא על מנת שיבין את מהותו ועל מנת שיפסיק לנסות להכחיש את זה (כמו ששאול הודה באומץ ולא התכחש לאמת לגבי עצמו). רק כשיבין ויסכים סופסוף להיכנע למהותו, למי שהוא, ולאחר שיבין מה המהות הזו מסוגלת לעולל לו, כמה סבל זה מביא עליו, רק אז יבין, מעכשיו ולנצח, שהוא יכול להתגבר על מהותו, לנצח את המוות והחושך שבו רק בזכות אלוהים ורק תוך כדי כניעה מתמדת לו והליכה עקשנית בדרכו.
זהו הנסיון האישי שלי והמסר שקיבלתי לאחר שנים של מאבקים ללא הרף ולאחר שפניתי לאלוהים אינספור פעמים בבקשה: אנא קח ממני את החושך והחטא (לגמרי) כי הם מביאים עלי סבל כבד, אנא אלוהים, אתה הרי כל יכול וריבון עליון על הכול, ברגע אחד אתה יכול לשנות אותי כך שלא ארצה לחטוא יותר. ואולם אלוהים מעולם לא נענה לבקשתי זו אלא רק נענה לה בשלבים באופן הדרגתי כפי שתואר למעלה, כאשר תמיד נשאר בי איזה חטא שלא מוגר והחטא כמוהו כחמץ – מספיק קצת ממנו ובזמן קצר כל הבצק נעשה נגוע ותופח.
במשך שנים לא הייתי מסוגל לקבל את המסר הזה, והרי אלוהים כולו אור ואלוהים בעדי וגם ברור מתוך הכתובים שאלוהים לא אוהב את החטא אז איך ייתכן שהוא מניח לחטא ולחושך להמשיך לפעול בי? (ולא רק בי אלא בכל העולם ובאופן מחריד). לעיתים חשבתי שהתשובה לכך היא שעלי לעשות עוד כך וכך, להיות יותר טהור, יותר 'טוב', והתשובה הזו נכונה באופן חלקי. כי בדברים מסויימים אני אכן נקרא לעשות (ולנצח בחסדו) ואולם בדברים אחרים אני פשוט לא מסוגל והוא משאיר אותי בתוך אין האונים הזה.
ובכן, אין האונים הוא על מנת שאבין סוף סוף שזהו הטבע העקרוני שלי, זה מי שאני, כך נוצרתי. אני בשר שנוצר מבוץ ולתוך הבוץ הזה, המזוהם, הארצי, המת, הוא נשף רוח חיים. ואולם רוח החיים מורכבת על גבי הבשר, על גבי החושך ואין ביכולתי לשנות את העובדה הזו.
עלי להבין כי רוח החיים שאלוהים נשף שייכת לו עקרונית והבוץ המזוהם והחשוך שייכים לי עקרונית, ושוב, אין ביכולתי לשנות את העובדה הזו. ואולם כפי שהוא נשף בי רוח חיים כאשר יצר אותי כך הוא ממשיך וימשיך לנשוף בי את הרוח המחיה שלו ורק בעזרת הרוח המחיה הזו ורק בחסדו אוכל להתגבר ולהתעלות מעל החושך והמוות ולחיות. שים לב שכאן אני אומר להתגבר מעל החושך למרות שאמרנו שאי אפשר ואין גם צורך לסלק אותו. ההתגברות היא בזכות העיקרון המחבר של אלוהים, עיקרון שבאמצעותו הוא יחבר את החושך אל האור, את השמים לארץ וכדומה. אלוהים אם כן לא יסלק את החושך אלא יחבר אותו עם האור ובעקבות כך הכל ישתנה.
אני לעולם לא אוכל לעשות זאת ולעולם יהיה בי חלק שיעמוד נוכח החושך החטא והמוות כי זה מי שאני. ואולם בעתיד (לאחר אחרית הימים ולאחר שהשטן יגורש מהעולם) הוא יתן לי את האפשרות בחסדו לא לחטוא בכלל יותר, על ידי כך שאדע להישען עליו לחלוטין, ולא רק להישען אלא להיות מחובר, כפי שאשה המאוהבת בבעלה בכל תא ותא בגופה מחוברת אליו ואז, היא לא אשה יותר והגבר שלה הוא כבר לא גבר יותר, שניהם נגאלים מהחד צדדיות שיש בכל מגדר וחווים את האחד השלם.
ואולם שוב, יש לשים לב (זהו הלקח שאלוהים מלמד אותי בעולם הזה), גם כאשר הוא ייתן לי את המסוגלות להישען עליו לחלוטין וכך להפסיק לחטוא, וכך להפוך להיות איתו לאחד השלם, עדיין, עיקרון החושך יהיה נוכח בי כי אני הוא עיקרון החושך עצמו, ועם החושך באה הנטיה לחטוא ובעקבות החטא הסבל והמוות. כל אלה יהיו בי באופן עקרוני פוטנציאלי תמיד ותמיד אצטרך למצוא דרך להתמודד ולהתגבר. לאחר אחרית הימים אלוהים ייתן לי את האפשרות והחסד תמיד להתגבר אלא שלא לבד אני מתגבר, אלא שהוא זה שפותח למעני את הדלת ופורץ למעני את הדרך.
למה אלוהים זקוק לעיקרון החושך לצד עיקרון האור ולמה אי אפשר לשנות את העיקרון הזה? פירוט בנושא הזה אפשר למצוא בפוסט הזה שכאן.