(6150 מילים)
להלן המאמר השישי בנושא השטן החטא והמוות (תשיעי בסדרה הכללית על ה'אין').
הכוחות הרוחניים המורדים מובלים כולם בידי ישות רוחנית שנקראת הילל בן שחר (שמו המקורי של השטן). הפילוסופיה ודרך פעולתם מבוססים על עקרון ה'אין' שהוא עיקרון אוניברסלי.
לקיום על בסיס עיקרון ה'אין' יש כמה מאפיינים:
דבר ראשון, הישויות הנושאות את עיקרון ה'אין' (כולל האדם והרוחות המורדות) צריכות להתגבר על הסתירה הפנימית שבעצם ההגדרה: 'קיום על פי עיקרון האין'. והרי כל קיום הוא יש, ואם העיקרון שבבסיס קיומו של דבר הוא 'אין' אזי יש כאן סתירה.
סתירה זו משפיעה על צורת המחשבה של הישויות שנועדו לייצג את ה'אין' והיא בהכרח מסבכת אותן. אלוהים (התודעה הראשונית) טוען שהוא יכול ליישב את התסבוכת (הסתירה), אם הולכים בדרך הספציפית שהוא מוביל. ואולם הכוחות המורדים לא מקבלים את הדרך הזו, טוענים שהפתרון הוא לשים את ה'אין' (שהוא כאוס) כמנהיג (במקום את ה'יש' כמנהיג), וכך הם מאיינים את הפתרון ומבטלים אותו. מאחר וכך, הם גם מבטלים את חוקי הקיום המבוססים על הגיון, או על סדר כלשהו ומחליפים אותם באותו כאוס – אז אין חוקים אין הגיון והסתירות המהותיות כביכול לא מפריעות, כביכול נפתרות, כי בכאוס ההגיון לא משנה.
המאפיין הראשון אם כן של ה'אין' הוא שיש לו קושי עם מה שהוא רואה כסתירה פנימית מובנית בתוכו. המאפיין של הכוחות המורדים מבין ישויות ה'אין' (בני אדם מורדים או רוחות מורדות) הוא דבקות בכאוס כפתרון חלופי לפתרון של אלוהים לסתירה הזו.
ואולם כל קיום שאינו מבוסס על חוקי הגיון הוא קיום שלא יתכן. והרי גם הנסיון המעשי מראה כי בכל פעם שאנחנו עושים או יוצרים משהו שיש בו תועלת, אנחנו מפעילים שם איזשהו הגיון וסדר. כל דבר ש'עובד', עובד בעזרת סדר הגיוני ואילו כאוס מוחלט הוא שום דבר, כלום, הוא לא מתפקד ולכן מתאיין, חדל. ערימה של פלסטיק ומתכת שמסודרת בצורה כאוטית אקראית לעולם לא תהיה מכונת כביסה, גם עם יעברו עליה מליארדי שנים במהלכן הערימה תתערבב וישתנה הסדר הפנימי שבה שוב ושוב באופן אקראי. גם הפלסטיק והמתכת עצמם הם 'יש' ובתשתיתם סדר הגיוני וחוקים. ללא חוקי ההגיון שום דבר לא מתקיים.
מאפיין נוסף של ה'אין' המורד הוא שכדי להתגבר על חוסר ההיתכנות של קיום רק מתוך עקרון ה'אין', ומאחר שב'אין' אין שום דבר שניתן לצרוך או להישען עליו, הכוחות המורדים מנצלים ומשתמשים ביש הנברא לצורכיהם (אותו 'יש' שנברא תוך שימוש בחוקים והגיון, כי אין 'יש' אחר). ההנחה שלהם היא כי תמיד יהיה יש כלשהו שאפשר לנצל, לגנוב, לטרוף (להרוג), לשעבד וכולי. כל עוד מתקיימת בריאה, הכוחות המורדים ינצלו את היש שבה לצורכיהם, תוך כדי כך שהם מאיינים והורסים את היש הזה. זאת כטפיל שחי ומשגשג כל עוד הפונדקאי שלו חי.
כמובן שיש דרך אחרת לישויות ה'אין' (במידה ולא ימרדו) להתקיים מבלי לנצל ולהרוס את ה'יש' ודרך זו היא הדרך הייחודית של אלוהים לשיתוף ואיחוד בין ה'יש' וה'אין'. אך הילל בן שחר לא אוהב את הדרך האלוהית, מורד בה ומנסה להחליף אותה בתכנית אחרת. לתוכניתו יש גם היבט ארוך טווח שמקנה לתכנית יכולת קיום כביכול, מקור משיכה ויכולת שכנוע. התוכנית הזו היא הדבר שהילל מציג לעולם כאוטופיה שלו לאחרית הימים. אני לא עד הסוף יודע האם הוא עצמו מאמין לאוטופיה הזו, נראה לי שהוא לא מאמין לעצמו (משקר ביודעין), ואולם נראה גם שכל העניין סביב המונח 'מאמין' (אמון, אמונה), לחלוטין לא מעניין אותו והוא דוחה אותו על הסף, מסרב לבחון גם את עצמו בעזרת המונחים האלה ובעזרת הגיון.
הרעיון האוטופי שלו הוא לקיים מציאות שבה יש 'חופש' מוחלט לכל אחד לעשות כרצונו, אף אחד לא תלוי בחוקים, בבורא, באלוהים, אלא הוא האלוהים לעצמו. לשיטתו, העיקרון הקוסמי אומר שהדבר היחיד שקיים באמת הוא תודעה (כל השאר זה אשליה). התודעה הזו חופשית מטבעה, היא אחת עם כל שאר התודעות ואז הכל אחד. האוטופיה אם כן היא עולם שבו הכל אפשרי (חופש מוחלט מחוקים, מבריאה) ובו בזמן הכל מאוחד. האחדות השלום והאהבה לשיטתו, הם המובן מאיליו כי אף אחד לא כבול לדבר לכן לא מתעקש על דבר, לכן אין מאבקים ואין מלחמות. בעולם אוטופי זה אין גם תהליכים ולא צריך להיאבק ולעבור תהליך כדי להגיע לאנשהו, הכל כבר קיים כאן ועכשיו באופן 'טבעי', מכוח היות הכל אחד.
כדי ליישם את התכנית הילל רוצה לתפוס את מקומו של אלוהים כיוצר הבלבדי של 'יש' מ'אין', הווה אומר להפוך לבורא, לאדון הכל, שעל פי דרכו הכל מתנהל. אלא שכאשר הילל יהיה הבורא והאדון של הכל הוא לא יברא כלום באמת, הכל אמור להפוך רק למשחק לא מחייב של צבעים וצורות שאף אחד לא לוקח ברצינות. זה יקרה לאחר החורבן הסופי של העולם הזה ולאחר שאלוהים הבורא יובס וינושל ממעמדו. אלוהים יובס וינושל כאשר יוכח ללא ספק שיש עוד דרכים לברוא, למשול ולקיים מציאות, ואם מלבד דרכו של אלוהים יש עוד דרכים שיכולות ל'עבוד' אזי טענת אלוהים שצריך ללכת רק בדרכו לא נכונה והיא נאמרת רק בגלל שהוא עריץ שרוצה את כל השליטה לעצמו. אם לעומת זאת יוכח שדרכו החלופית של הילל לא עובדת ולא תיתכן וכי רק דרכו של אלוהים תיתכן, אלוהים ינצח.
ואולם יש בתכניתו של הילל כמה בעיות מהותיות.
את האג'נדה ה'אוטופית' חלופית שתוארה והילל רוצה לקיים, צריך הרי להשליט באיזה אופן. הרעיון שלא יהיה צריך להשליט זאת כי זה המובן מאיליו לא תופס, כי ברור שתמיד יהיה מישהו שחושב אחרת. הנסיון מראה (והילל יודע זאת היטב כי הוא עצמו כזה) שלכל דבר שקיים, בלי יוצא מן הכלל, יש את ההיפך ממנו.
ואם כן כיצד משליטים אג'נדה כלשהי על יצורים ברואים בעלי תודעה? אחת הדרכים היא לברוא את המציאות כך שתשקף את האג'נדה הרצויה ואת החוקים שבבסיס האג'נדה ואז מי שרוצה לחיות חייב להתיישר. דרך נוספת היא להראות על ידי הגיון אובייקטיבי ועל ידי נסיון חיים שיכול לגבות את אותו הגיון, שהאג'נדה שאני מציע היא היחידה האפשרית, שהיא צודקת, טובה לכולם, יכולה תמיד לעבוד, לעולם לא נכשלת וכולי. את שני אלה בדיוק אלוהים עשה כשברא את העולם והוא עושה כיום. ואולם את אלה הילל טוען שלא יעשה יותר אלא שכל אחד יברא בעצמו מציאות כרצונו. כאמור כאשר כל אחד בורא את המציאות לעצמו בהכרח יהיה שם גם מישהו שיבוא ויטען שהוא רוצה למשל לרצוח ולאנוס כל היום.
ואז מה? הילל הרי יצטרך להשליט עליו ועל דומיו את אג'נדת השלום והאחדות שלו כי אחרת, בגלל מורדים כמותו, לא תהיה אחדות ולא יהיה שלום לאף אחד בשום מקום – והנה חזרנו למה שאלוהים עושה, דהיינו, להשליט את האג'נדה שלו לאחר שהוכיח בהגיון (למי שמעוניין לחשוב בהגיון) שאין דרך אחרת. נראה אם כן שכל הרעיון של חופש שמבוסס על 'אין חוקים' איננו עובד.
כרגע הילל משליט את אג'נדת ה'אין חוקים' ו'אין בריאה' שלו על ידי כך שהוא יוצר שדה אנרגטי עוצמתי שמשפיע על הברואים באופן תת מודע, היפנוטי לחשוב בכיוון הזה. אין פה 'חופש' לאף אחד לברוא מציאות כרצונו, אין פה הזמנה לבחון את הדברים בהגיון, יש פה שליטה באמצעות שדות של אנרגיה רוחנית. זו הבעיה המהותית הראשונה.
ואולם מהו שדה אנרגטי רוחני? ובכן, זהו כוח תודעתי שמשפיע על החברה האנושית באופן כללי. זהו כוח דומה לזה שלמשל משפיע על ציפורים באופן קולקטיבי וגורם להן לדעת לאן לעוף על מנת לעבור את החורף. ואולם יש שדות כאלה שמכוונים ספציפית כדי להשפיע על בני אדם, וכיום, כל אדם יכול לחוש את המשיכה הרוחנית היפנוטית הזו לאג'נדה של הילל שמדברת על חופש, אחדות הכל, שלום, אהבה ופריקת יצרים בלי שיש כביכול חוקים מגבילים.
ניתן לראות זאת בהיסטוריה, לראות למשל את ההתפרצות האדירה של תרבות ההיפיס בשנות השבעים, התפרצות שלוותה ברגשות עזים, בדבקות דתית, אידאולוגית וכולי. מאז ועד היום האידאולוגיה הזו מחליפה גוונים וצורות, ואולם זה אותו שדה אנרגטי. ההיפים הפכו ליאפים ואז לניו אידג', לתרבות פרוגרסיבית ואז לוואק וכולי, ואולם לכולם מאפיינים זהים, וכולם ללא הרף מקודמים לא רק באמצעות כוח ההשפעה ההיפנוטי מגנטי אלא גם באמצעות התקשורת שמגוייסת לאג'נדה ודואגת לצייר את המציאות בהתאם, באמצעות רוב האמנים והאמנות בעולם שמשפיעים את אותה היפנוזה באמצעים אומנותיים, באמצעות מערכת החינוך, מערכת הבריאות, המערכת המוניטרית בנקאית, הפוליטיקאים, מערכות אכיפת החוק, המשפט ועוד.
כאמור, כיום ניתן לראות וניתן לחוש בבירור את ההשפעה הזו ואולם הפילוסופיה שבבסיס האג'נדה היא לא חדשה ובעבר ניתן היה לראות את אותו דבר בפולחנים האליליים ובבמות הפולחן כפי שזה מתואר למשל בתנ"ך. כמו כן ניתן היה לראות זאת (בלבוש אחר) בתרבות הרומית/הלניסטית, בבודהיזם בהינדואיזם ועוד.
ההבנה שקיים שדה אנרגטי רוחני שמשפיע על העולם איננו חידוש שלי (אני רק מגדיר זאת במילים אחרות שמתאימות לעידן המדעי טכנולוגי). בעבר, תרבויות שונות בכל רחבי הגלובוס ידעו לומר שמשפעים עלינו כוחות קוסמיים דרך אינסטלציות הכוכבים למשל. אלוהים הוא שברא את הכוכבים ואת ההשפעות שלהם ואולם מאז נפילת האדם בגן עדן, הילל השתלט על מוקדי השליטה הללו. מדובר כאמור על שדות אנרגטיים שמשפיעים באופן מסויים, למשל על תינוקות ברגע הלידה כדי לקבוע את הנטיות שלהם, משפיעים על האופי התרבותי בעידן מסויים ומשפיעים על התנהגות האנשים בכל רגע נתון. המערכת הזו של שדות אנרגטיים שידועה מהאסטרולוגיה פועלת במחזוריות ובאופן רנדומלי וזה מחזק ומקבע בעולם את עיקרון הכאוס הרנדומלי העיוור. ואולם יש שדות אנרגטיים רבים נוספים שמכוונים אנרגיה רוחנית לא באופן רנדומלי וכדי להשליט את הרעיון האוטופי שהזכרנו.
ואם כן, התמונה האוטופית שהילל מקדם רק משווקת כמציאות קוסמית 'טבעית' בלי שיש מאחוריה שליט שמושך בחוטים. בפועל, כל החברה האנושית כיום בנויה כך שתלך בכיוון הרצוי להילל. ומה יקרה בעולם ה'אוטופי' שלו למי שיסרב ל'התעורר' להבין את ה'אמת האחת' שהוא מקדם? מן הסתם יכריחו אותו להתיישר או שיושמד וזאת בדיוק כפי שיקרה כשאלוהים ישליט את האג'נדה שלו.
ובכל זאת מה ההבדל העקרוני בין האג'נדה של הילל לזו של אלוהים אם שניהם משליטים אותה בכוח? ובכן, האג'נדה של אלוהים מבוססת על הגיון (ועל חוקי הגיון) ואת אלה אפשר להדגים ולהסביר. ההגיון הזה הוא אובייקטיבי אוניברסלי (זה טבעו של הגיון בניגוד להיפנוזה או להפעלת 'שכנוע' בכוח). רק מי שיסרב בכל תוקף לבדוק את הדברים בהגיון לא משוחד, יכריחו אותו. באג'נדה של אלוהים האדם אמור להיות מסוגל לחקור ולבדוק את ההגיון שבחוקים ולאמת אותם לעצמו. באג'נדה של הילל אין את האפשרות הזו כי אין הגיון, אין בריאה שמבוססת על חוקי הגיון ומה שנשאר הוא הכוח (גם היפנוזה זה סוג של כוח שיוצר מניפולציה). מי שיותר חזק שולט והילל תמיד ישאר החזק ביותר בממלכה שלו כי כך הוא בונה אותה.
האפשרות של כל אדם, עכשיו ולנצח, לעקוב לבדוק ולוודא בעזרת הגיון כי מדובר בחוקים עקביים, שאין בתוכם סתירה, וכן לבדוק ולוודא שאי אפשר ליצור מערכת חוקים הגיונית מושלמת אחרת, וכי מדובר בחוקים הוגנים, מוסריים, צודקים וכולי, האפשרות הזו היא זו שבאמת נותנת לאדם את החופש.
החופש של האדם הוא אותו חופש שיש למלאכים ויש לאלוהים עצמו והוא החופש היחיד שקיים (שיכול להיות קיים) וזה החופש לראות באופן ברור ומוכח ובלי שום ספק שיש תהום חשוכה וכאוטית ומעל התהום יש דרך אחת שבה אפשר להמשיך ולנסוע, להמשיך ולהתקיים. לאחר שאדם מממש את החופש לחקור לבחון ולראות את המציאות הזו, יש לו גם את החופש לבחור, האם להמשיך ולישר את ההגה בהתאם לתוואי הדרך או להטות את ההגה לאחד הצדדים וליפול לתהום. התהום הוא הכאוס, הדרך שמעל הכאוס היא דרך ההגיון שמובילה לפתרון. אם החופש שלי מתבטא רק באפשרות לחשוב בהגיון ובהתאם לכך לבחור, הרי זה מה שנעשה במאמר זה (ובאופן כללי בכל המאמרים).
ההגיון מאפשר גם להוריד את הדברים לרמה המעשית, ואם כן, הבה נסתכל בהגיון ולא מתוך ההשפעה ההיפנוטית, על המציאות החלופית שהילל חושב להשליט לאחר תבוסת אלוהים. במציאות זו כאמור אין סדר הגיוני וחוקים עקביים, אלא רק ריק אינסופי שהוא כביכול חופש. זוהי המציאות של היוגים הגדולים שמתרגלים את תורת היוגה, ושם הם גם מאפשרים ל'יש' לצוץ באופן ספונטני. היש הזה הוא המחשבות שעולות בהכרתו של היוגי ועל פי תורת היוגה הוא מאפשר להם לעלות ולרדת כמו גלים בים, בלי שהוא מזדהה עם זה, בלי שהוא מייחס לזה חשיבות. זו האוטופיה של הילל וכך הוא רוצה שהכל יתנהל. ואולם אם נתבונן בזה נוכל לראות כי אין פה חופש. הכוחות שמשליטים את ה'אין' הם רק היוגים כרגע שעושים זאת על עצמם בהכרות שלהם, אבל אם הילל ינצח זאת תהיה המציאות ואז יהיה רק 'אין' שבתוכו גלים של 'יש' שעשויים לעלות ולרדת באופן ספונטני. במציאות הזו יתעלמו (ואני טוען שגם ישתמשו) באותו 'יש' שיעלה וירד כגלים. המחשבות הן כמובן אלה שיוצרות מציאות.
ראינו של'אין' יש בעיה כי הקיום שלו צריך איכשהו להיזון מה'יש' אחרת הוא, ובכן, איננו. לכן אותו 'יש' שיצוץ בתודעות השונות גם ינוצל, יטרף ואז יתאיין. תורת היוגה אומרת כי לאחר שגל מחשבה עולה בהכרתו של היוגי, על היוגי לנטוש אותו והוא מתאיין (ואז היוגי חווה נירוונה), בכך תורת היוגה מתייחסת לסוף התהליך, ואולם מה קורה לדברים בדרך לסוף הזה? בעולם האוטופי של הילל את אף אחד זה לא מעניין. הנחת היסוד שלו (שאותה הוא לא מגלה) היא שהיש ימשיך תמיד לצוץ בהכרה כי זה טבעו, ואז הוא, ייטרף, יתאיין ותוך כדי כך גם ישמש מזון ל'אין' הרעב.
תהליך זה הרי מתרחש גם במשטרים טוטליטריים אפלים, אותו תהליך בדיוק. שליטים אלה משתמשים בעמם על מנת לנצלו. העם מספק כוח עבודה, מיסים, נשים, חיילים לצבא וכיוצא באלה כאשר הנחת היסוד היא שלעולם לא יגמרו האנשים שאפשר לנצל. לאחר שהם מנוצלים, הם נזרקים ובני אדם חדשים נולדים. החדשים הם בני אדם בורים ותמימים, שיש להם תקוות לחיים יפים ומשאלות לב. תקוות ומשאלות של אנשים צעירים ותמימים הם כוח חיים, ואת הכוח הזה ניתן לשאוב ולנצל. השליט הדיקטטור הרי לא מייחס שום חשיבות לבני האדם שהוא מנצל, גם הוא, כמו ביוגה, אומר שכל אלה חסרי שום ערך באמת ולעומתם הוא והשכבה השלטת הם ה'אור' 'ה'אלים' ה'אמת'. מבחינתו כל העבדים שבאים והולכים הם שום דבר ותהליך הניצול הוא כלום ומאום – תהליך 'טבעי' שקורה מעצמו. השליט הדיקטטור ה'אלוהי', אין לגביו חוקים, אין לגביו מגבלות, הוא חופשי מהכל, מהטוב מהרע, מהמוסר מההגיון. הוא שרוי בנירוונה הקדושה הנצחית, בממלכת ה'אין', בזמן שכל ה'יש' שעשוי לעלות, יעלה וירד באופן 'טבעי', ובדרך אפשר גם לנצל אותו. למה לא? הרי הוא חסר כל חשיבות. התאולוגיה שהולידה את הבודהיזם ההינדואיזם ואז את הניו איידג', התנועה הפרוגרסיבית וכולי היא אותה אידאולוגיה וצורת מחשבה בדיוק. צורת מחשבה שמקדשת את האינדיבידואל, את האני ומבטלת כל דבר אחר.
דתות המזרח גם אומרות למשל שהאל שיווה הוא האל השליט. כאשר שיווה על פי אותן דתות הוא האל המכלה וההורס ששואב לקירבו את הכל. אז, לצד הזוועה הברורה הזו, תורות המזרח מציגות מציאות חלופית, שוב, באופן כביכול אידילי ובהשפעת השדה הרוחני האנרגטי השולט, שבה האדם הוא האלוהים, והוא מתקיים בתוך עיקרון ה'אין' שבתורות המזרח מתואר כ'רחם הגדול' או ה'ריק האינסופי', שם אין שום דבר מוגדר, אין חוק, אין טוב ורע, יש רק תודעה. והתודעה הזו מאפשרת לדברים לעלות ולרדת באופן ספונטני.
בתורות המזרח אומרים באופן נכון שהמחשבות יוצרות את המציאות ואולם בעולם שלהם ובניגוד מוחלט לדרכו של אלוהים, המחשבות עולות מעליהן, כמו גלים באוקיינוס והיוגי לא נצמד אליהן, לא מנסה להפוך אותן למציאות הגיונית מוכחת, ברורה, מוארת, עקבית, הוגנת, צודקת, מוסרית וכולי.
כיום, תודה לאל, היוגים יכולים רק ליצור לעצמם את המציאות הזו בתוך הכרתם הפרטית ואולם אם חזונו של הילל יתגשם והוא יהיה הבורא יש מאין (ואולי כל כל היוגים וכל התלמידים המצטיינים של תורתו יוכלו לברוא יש מאין כמו כן, כי הרי כולם בתורתו הם אלוהים) והבריאה של אלוהים מתבטלת, בני האדם מתבטלים, אז כל נברא חדש בהכרתו של הילל או בהכרות נוספות, יניחו לו לעלות ולרדת (דהיינו למות, להתאיין).
מערכת יחסים זו שבין בורא לנברא היא כשל טורף ונטרף. הבוראים במלכות הילל לא יוצרים לנברא שלהם שום תנאים הגיוניים לקיום, הם לא דואגים להם, הם לא קשורים אליהם, לא אוהבים אותם. הם עולים בהכרתם ללא כל הגיון חוק וסדר וזה יכול להיות הדבר הכי מעוות ושפל. הרי הבוראים האלה לא 'מזדהים' עם גלי הכרתם ולכן, מה זה משנה? מי בכלל בודק את זה? ואז לאחר שהברואים יעלו, אולי על מנת לענג את הבורא שלהם לרגע, לשעשע אותו, להפיג לו את השיעמום או השד יודע לצורך מה, הם נזנחים ונעלמים. ואז עולים חדשים – לשיטתם, כמו גלים באוקיינוס. הגלים חסרי חשיבות האוקיינוס הוא תודעה טהורה כביכול והוא המהות (תודעה טהורה הוא המונח שבו משתמשים בתורת היוגה).
ומה יקרה אם גלי החשיבה של אותו יוגי בורא, יתגשמו באיזשהו אופן ויקבלו תודעה פרטית? הרי בעולמו האוטופי של הילל לא אמורים להיות חוקים, ואז אלה יחליטו שלא מתחשק להם לעלות ולרדת, אז אותו נברא שהיוגי יעלה באופן ספונטני יחליט שהוא האדון ואילו היוגי שיצר אותו הוא סתם גל חשיבה שצריך לעלות ולרדת.
ומה יקרה כאשר ליוגי הזה הבורא, שיושב במדיטציה שלו, ימאס מגלי החשיבה של עצמו ומדגי הרקק שעולים שם ונכחדים כרצונו, ויתחשק לו להתעסק עם יוגי אחר בורא\טורף בעל עוצמה כמוהו? והרי לשיטתו, גם היוגי האחר הוא רק גל חשיבה שעלה בהכרה – הרי הגדרתו כיוגי אחר היא בכלל אשליה ומעבר לו האוקיינוס הגדול, ולכן גם היוגי האחר יכול לעלות ולרדת, ובדרך לשעשע קצת את היוגי המשועמם וגם להזין אותו בכוח חיים. (שים לב שבטבע, אוקיינוס בלי גלים ובלי זרמים הוא אוקיינוס מת שלא יתקיימו בו חיים. לכן כל הקונספט שמשווה תודעה לאוקיינוס, ואומר שאל לאוקיינוס להזדהות עם הגלים שבו, שהם המחשבות והדברים שנבראים, הוא שגוי. האוקיינוס בעולם האמיתי תלוי בגלים לקיומו, בלעדיהם הוא מת).
ואם כן, בתורה זו לא מדובר רק על תרבות כאוס טפילית של ניצול אלא גם מאבקי כוח בלתי פוסקים, מלחמת הכל בכל בדיוק כפי שהדבר מתרחש בעולמם של הדיקטטורים האפלים.
על פי תורתו של הילל, כל אחד יכול להגדיר את זולתו כגל חשיבה שעלה ועכשיו צריך לרדת, השאלה שם היא רק מיהו היותר בכיר בהיררכיה, למי יש יותר כוח, וכך, בסופו של דבר נותר רק הילל, הראשון בהיררכיה, את כל השאר ניתן למחזר.
במשך כעשרים שנה תרגלתי את תורות המזרח והאמנתי ב'אוטופיה' של השטן, אך בסופו של דבר ראיתי שם את אותן בעיות מהותיות שאני כאן מתאר ולא הצלחתי לפתור. ניסיתי לפתור, התעקשתי, כי חשבתי: אולי אלוהי ישראל מטעה אותי ואת העולם, והילל צודק. והרי אני מוכרח לפצח את זה בעצמי, בהגיון שלי, כי ברור שבחקירה הזו אף אחד לא יכול לעזור לי, עלי להגיע למסקנות שלי ורק שלי.
אז, מאחר ולא מצאתי תשובות מספקות בתורות המזרח שתרגלתי, פניתי להילל בן שחר עצמו ודרשתי לקבל הסברים. נערכו כמה סבבים של מעין דיונים ובסופו של דבר לא קיבלתי גם ממנו תשובות מספקות עד היום הזה. קשה לקרוא לסבבים עם הילל דיונים כי הוא לא בדיוק מדבר אלי, אני יודע שהוא שם אבל הוא בעיקר מתעלם מהשאלות, ואולם כיוון שהוא שם וכיוון שהוא מתעלם מדובר בסוג של תשובה לכל דבר ועניין, תשובה שאני רושם לעצמי ומשתמש כדי לגבש את מסקנתי.
עברו שנים מאז עלו השאלות לראשונה והן התפתחו והשתכללו עם השנים. השאלות שעליהן לא קיבלתי תשובות בתקופה שבה החלטתי להפסיק לתרגל את תורות המזרח ולפנות לאלוהי ישראל, שונות בלבוש שלהן מאלה של היום כי היום אני יודע יותר משידעתי אז ויכול לדייק את זה, אבל במהות ובעיקרון השאלות זהות. השאלות הספצפיות שהפניתי להילל מאז ועד היום הן אלה:
שאלה 1: מדוע ה'אין' עדיף על ה'יש'? על פי הבנתי גם ה'אין' וגם ה'יש' דרושים לקיום, לכל סוג של קיום, וגם היוגים הגדולים גם אם הם יושבים רוב הזמן במדיטציה ומתבוננים ב'אין', בסופו של דבר גם הם הופכים ל'מורים' ומחזיקים תלמידים ואוהדים, גם הם מתהדרים ביכולות על טבעיות כאלה או אחרות (כל תכונה או יכולת היא יש), ואפילו כאשר הם מתהדרים בכך שהם 'תודעה טהורה' בלבד, הם מתהדרים ביש מסויים (תודעה היא יש). ובכן, אם ה'יש' הוא הכרחי כפי שגם היוגים עצמם מראים, מדוע לא לסדר את היש הזה באופן הגיוני, בתוך בריאה מסודרת שמסדירה את החוקים ויכולה לבנות מערכות מורכבות, רבות משתתפים, שם המורכבות ביחד עם האחדות שנוצרת סביב בריאה אחת בעלת חוקים ברורים מגדילה את העניין, מאפשרת עומק ויכולת לקיים מערכות יחסים לאורך זמן. (אני לא נכנס כאן כרגע לעניין המוסרי הברור, שיוצר אי נוחות, לגבי השאלה מדוע לנצל את הנברא או להפקיר אותו בכאוס אינסופי שם הוא בהכרח הולך לאיבוד, אלא מתייחס להיבט התועלתי גרידא. אך לא רואה שאפילו בהיבט התועלתי יש הגיון בדרכך.)
תשובה: לשאלה זו אין שום תשובה הגיונית מסודרת מצידו של הילל, רק דברים כגון: אני לא חייב לרצות את ההגיון שלך ושל אף אחד. אני חופשי מהכל כולל מההגיון המומצא שלך ושל הבורא שאותו אתה ממהר לצטט. אני מצביע על האמת שעומדת מעל הכל והיא תודעה טהורה. התודעה הטהורה היא האמת שמעל כל הדברים המומצאים, חסרי הממשות באמת.
ובכן, התשובה הזו חוזרת על עניין התודעה שאמורה לשיטתו של הילל לא להיצמד לשום נברא אך איננו עונה לשאלה מדוע לא לסדר את הנברא (גם אם הילל מתעקש לקרוא לזה 'אשליה') באופן הגיוני ומסודר ולא עונה לשאלה מה קורה כאשר כל מיני נבראים מחליטים לא סתם לעלות ולרדת אלא לעשות בדיוק מה שהילל עושה לבורא שלו, דהיינו למרוד?
שאלה 2: מלבד עניין ה'תודעה הטהורה', גם היוגים הגדולים טוענים שהאהבה היא שורש מהותי ואולם 'אהבה' רק כמושג מופשט איננה מספקת, איננה יכולה לספק. אהבה להבנתי צריך להיות מיושמת וממומשת, ומי אי פעם הצליח לאורך זמן לאהוב רק בתאוריה בלי שיש שם אובייקט, או בלי שיש שם מימוש בממלכת היש? ואם אהבה זקוקה לאובייקט (זקוקה ליש) אזי היש הזה צריך להיבנות בתוך מסגרת הגיונית ויציבה כלשהי (שלא לדבר על הוגנת). יש צורך להחיל חוקים (ליצור מסגרות, להגדיר הגדרות) ואז להיות עקבי ולהיות נאמן להגיון הפנימי של ההגדרות האלה. חוק הנאמנות למשל, אני לא רואה שום דרך לא להגדיר אותו כי אחרת ה'אהבה' מהר מאוד מתפרקת. ואם כל זה נכון אזי הדיבורים בתורות המזרח על 'אהבה' כאשר היוגי מנתק עצמו מכל מערכת חוקים, מכל הגדרות של טוב ורע, זהו מסך עשן. ואולי אני לא מבין פה משהו ויש מין אהבה כזו (לא רק בתאוריה שלא עובדת אלא בפועל), אז אם יש בפועל כזו אהבה, תסביר לי אדון הילל איך זה עובד ואז אשקול את מסקנותי שוב.
תשובה: גם כאן אין תשובה, רק דיבור מתנשא על כך שאני לא מבין כלום כי אני מתעקש להיצמד לקונספט השגוי וכי האהבה הקוסמית שאינה תלויה בדבר היא מעבר להשגתי, מעבר לתפישות שלי שאני מתעקש להגביל בהגדרות.
שאלה 3: יש בתורות המזרח ובניו אידג' מן דיבור כללי, אם כי לא מספיק ברור, על כך שהטבע הבסיסי של העולם, של הקיום או של התודעה המשותפת הוא טבע של שלום אחדות ואהבה. אני נוטה להסכים עם הקביעה הזו שכן גם על פי כל הדברים שבדקתי בעצמי השלום האחדות והאהבה הם האמת, הם המקור לכל הדברים, בלעדיהם אין כלום. ואולם להיות באמת בשלום אחדות ואהבה ולממש את זה אני רואה שרק אלוהי ישראל יודע. תראה לי הילל שאתה יודע לעשות את זה באופן מעשי ואתחיל להאמין. ואולם המערכות שיצרת ואני רואה בעולם הזה שנתון לשליטתך, לא רק שהן מושחתות רעות וריקות מתוכן, אלא שגם רואים מתוך הנסיון המעשי – למרות הטענה שלך שכל אחד יכול להיות אלוהים ולממש לעצמו שלום האחדות והאהבה – שאף אחד לא יכול לעשות את זה, גם הגורואים הגדולים לא הראו דרך כזו שעובדת, אני בכל אופן עד היום לא מצאתי אדם אחד שמסוגל לזה, ולי נראה שרק אלוהים יכול, ובו עד היום, למרות שחיפשתי, לא מצאתי פגם כלשהו.
אם כן, אדון הילל, איך כל היצורים יתחברו לאותו שלום אחדות ואהבה מושלמים אם רואים שאפילו אחד מהם לא יכול להגיע לזה? ואיך לחילופין אתה תחבר את הכל באותה אהבה ושלום כאשר העולם שנתון להשפעתך ושליטתך מדגים שגם אתה לא יכול? אלוהים טוען שלפני שהשתלטת על העולם היה פה אחדות שלום ואהבה כאלה וגם טוען שבאחרית הימים, לאחר שיכבול אותך לאלף שנים, הוא ידגים כיצד כאשר העולם נתון לשליטתו, השלום האחדות והאהבה שוב ישגשגו. אני נוטה להאמין לדברו אחרי שהלכתי בדרך שלך שנים וראיתי שזה לא עובד. אבל אם תסביר לי במה אני טועה אשקול לחזור וללכת בדרך שלך.
תשובה: אין תשובה.
נראה שהילל מתחפר בתוך הקונספט שאומר שתודעה בלבד, כאשר היא מטוהרת ומשוחררת מכל רעיון, מכל יש, מיישמת באופן 'טבעי' את השלום האהבה וכולי. ואולם זה בדיוק מה שאני שואל, תראה לי, תסביר לי, איך זה מתיישם ב'אופן טבעי'? כי אני רואה שזה אף פעם לא עובד באופן טבעי, בדרך 'טבעית' כאשר אין חוקים ברורים ומפורטים, זה לא מתיישם, עולה התנהגות לא ראויה שיוצרת מתחים שמביאה לכאוס ולפירוק החברה שמנסה ליישם את זה. יש בדרך הזו גם כשלים לוגיים רבים שהוא לא מבהיר, וגם אם אקבל לרגע את הטענה ש'אני לא מבין', וכי אין פה עניין של להבין בהגיון אלא דבר גדול מההגיון שצריך לראות ולחוות, אז החוויה שאני מקבל, כתוצאה מהנסיון שלי רב השנים ליישם את הצעותיו היא של כוח תודעתי או קואליציית תודעות שמנסה למכור לי חוויה שנראית מאולצת. אז אם זהו הדבר שאני 'צריך לחוות' אז חוויתי את זה כבר וזה לא משכנע אותי. והרי אני לא מחפש שיטשטשו אותי, אני לא מחפש היפנוזה וחוויה רגשית מהונדסת שתיתן לי הרגשה פנתסטית (כל זה מזכיר לי באופן ברור חוויה של סמים). קודם אני רוצה להבין בהגיון לא משוחד איך זה עובד, ורק אחר כך אני מוכן לקבל חוויות.
ובכן, מאחר והשאלות האלה ודומות להן לעולם לא באמת נענו על ידי הילל או מישהו מטעמו לשביעות רצוני פניתי למחנה השני שמונהג בידי אלוהי ישראל ודרשתי גם ממנו תשובות לשאלות בנוגע לצורת הקיום שהוא מנהיג. בניגוד להילל, קיבלתי ממנו תמיד תשובות מלאות, לא כלליות ולא מתחמקות. לעולם הוא לא ניסה למכור לי 'חוויות' (ואפילו שביקשתי חוויות הוא לא נתן לי אלא הסביר שעוד יגיע הזמן לזה, כרגע הוא מאוד מעוניין שאשתמש בהגיון הבלתי משוחד שלי). התשובות שנתן לי נראות הגיוניות והתקבלו על דעתי. השאלות שהפניתי לבורא ותשובותיו הן:
שאלה 1: הבריאה המסודרת של אלוהי ישראל קבועה בחוקים. על כל הנברא לציית לחוקים הברורים אחרת יענש. האם בריאה כזו איננה גולשת לרודנות והגבלת חופש הפרט? כיצד ייתכן מימוש אופטימלי של ה'יש' בשלום ובהרמוניה כאשר אין חופש? כיצד תיתכן אהבה במציאות רודנית?
תשובה: אלוהי ישראל איננו רק 'יש', הוא ה'יש' וה'אין' יחד (המנהיג והמונהג, הבורא והנברא) והשילוב ההרמוני ביניהם. בניגוד לממלכת השטן (הילל בן שחר), ה'אין' בממלכתו של אלוהי השמים נמצא נמוך יותר בהיררכיה מה'יש'. ה'יש' הוא המנהיג ועל ה'אין' ללכת בדרכיו ולציית לו. מצד שני, על ה'יש' לאהוב, לשמור לדאוג ולספק את צרכיו של ה'אין' שנמצא איתו בברית (לא זה שמורד). כך נוצרת מערכת שלמה (מהמילה שלם) שהאנרגיה בה זורמת נכון והיא מסודרת ולא כאוטית. האינטרס של כל מערכת היא לשמר את ה'יש' ולא לאיין אותו כמו במערכת שמציע הילל. מצד שני המערכת פתוחה ויש בה חופש כי עיקרון ה'אין' עובד בשיתוף הרמוני עם ה'יש' (הבורא עם הנברא) כדי להמשיך ולהתרחב עד אינסוף. כך ניתן ליישם את האהבה הלכה למעשה, וכך גם יצרתי את עיקרון הפעולה של בני זוג אנושיים, איש ואישה – לפני שהילל פיתה אותם לסטות מהדרך הזו. זהו עיקרון הפעולה של כל דבר שנברא, והוא העיקרון שפועל במערכת היחסים בין אלוהים לאדם ואף בתוך האלוהות עצמה (קישור למאמר המסביר את מה שכאן אלוהים אומר יש כאן). מערכת כזו היא מסודרת אבל פתוחה ומאפשרת התרחבות אינסופית (שזה החופש האמיתי). היא מעוגנת בהיררכיה אך היא לא רודנית כי המנהיג מחוייב לפעול בראש ובראשונה למען טובתו אושרו ורווחתו של המונהג, לא למען טובת עצמו האנוכית.
שאלה 2: אם אלוהי השמים הוא מקור ה'יש' (אם כי הוא מכיל בתוכו גם את ה'אין') והאדם או כל נברא לעומתו הם 'אין' ולכן זקוקים לו כי לא יוכלו לעולם לברוא יש מאין. מדוע שאלוהים לא יאפשר לנבראים לברוא בעצמם יש מאין כמותו ובכך ישחרר אותם מהתלות בבורא? כך למעשה הוא יתן להם חופש אמיתי להיות מה שהם חפצים ולעשות מה שהם חפצים ולא רק כתלות בבורא.
תשובה: החופש האמיתי איננו לעשות או להיות כל מה שעולה בדעתך, זה לא חופש אלא עבדות לאנוכיות. הנוסחא האלוהית הייחודית לחופש, אשר הוא החופש אמיתי שלא מאכזב ולא מתנגש ומסתכסך במגבלות של עצמו, הוא החופש לדעת ולעשות את הדבר הנכון, את הדבר היחיד ש'עובד', דהיינו החופש שבא מתוך הבנה ואמונה אמיתית בצדקתה של הדרך הזו, לבחור להיות חלק ממערכת שמאחדת תחת כנפיה את הניגודים. הניגוד הבסיסי הוא הניגוד בין ה'יש' וה'אין'. אך אם האדם יהיה ל'יש' כמו שהבורא הוא 'יש', אזי אין ניגודים ואין את מה לאחד. בדומה לכך, אם האיש יהיה לאשה והאשה תהיה כמו האיש אזי אין זוגיות, אין חיבור ואין אהבה. מטרת השמירה על הגדרת האלוהים כאלוהים ועל הנברא כנברא, על הגבר כגבר ואשה כאשה, איננה להביא מערכת דיקטטורית שבה הגבוה בהיררכיה רודה בנמוך אלא מערכת שבה הגבוה בהיררכיה משרת את הנמוך באהבה, אם כי הנמוך חייב לציית לו. מערכת כזו היא היחידה שיכולה להביא לאחדות שבה הגבוה או הנמוך בהיררכיה משתחררים מההגדרות שלהם ויוצאים לחופשי באמת. והרי הדבר המאוחד, השלם, לא רואה את עצמו כגבוה או נמוך יותר.
יחד עם זאת, לצד אותו קסם על טבעי של אחדות שהוא המטרה העליונה של המערכת, יש צורך להמשיך ולשמור על המערכת והגדרותיה כדי שהאיחוד לא יהיה אירוע חד פעמי אלא אירוע מתמשך שאין לו סוף והוא רק עולה ועולה כספירלה – נפרד רק כדי להתאחד ומתאחד כדי לשמר באהבה את האינדיבידואלית הייחודית של כל אחד בתוכו. שימור האינדיבידואליות הייחודית הוא סוג של חופש כמו כן: החופש להיות (ולהישאר) מי שאתה בהיבט הפרטני. האפשרות להיפרד לפרטים, להתמחות בהיבט מסויים ולרדת שם לפרטי הפרטים, ההגדרות והחוקים. זוהי המערכת הפועמת של אלוהים שבה יש איחוד ושיחרור מהגדרות כדי לחגוג את השלם, ביחד עם שימור ההגדרות ודבקות בחוקים שבונים את הכל כדי ששום דבר לא ילך לאיבוד וכדי לכבד את האינדיבידואליות. המערכת הזו פועמת כשבעת ימי השבוע. במשך ששה ימים פועלים במסגרת הגדרות והחוקים, למען הפיתוח והשימור של הדברים, והשבת היא התכלית, מימוש האחדות שם ההגדרות מתפוגגות.
שאלה 3: אם אלוהי השמים חייב להישאר מקור ה'יש' הבלבדי והאדם או כל נברא יהיו לעומתו 'אין', כיצד יוכלו אי פעם לחוש שהם שלמים, שהגיע לשלמות ולמיצוי מלא? השבת שאתה מתאר לא ברורה לי, כי הרי תמיד יחושו חסרים מכוח הגדרתם כנבראים ומכוח העובדה שה'אין' פועל בהם ויביא להתפרקותם אלמלא חסדו המתמיד של הבורא? והרי קיום כזה ילווה כל הזמן בהכרח בתחושה של חוסר.
תשובה: כאמור, אני הוא אלוהי ישראל המכיל בתוכו את ה'יש' ואת ה'אין' והם מתקיימים בתוכי כישות אחת שלמה מאוחדת. הדרך הייחודית שלי לחבר בין הניגודים מביא לאחדות כזו שהשניים לא עוד חשים נפרדים, אז ל'אין' שבתוך האלוהות לא חסר 'יש' ול'יש' לא חסר 'אין'. כמו שאמרנו האחדות השלמה הזו מתקיימת ובו בזמן השונות נשמרת, כי כאמור, ללא שמירה על השונות האינדיבידואלית לצד האחדות, אין יותר ניגודים ואין את מה להמשיך ולחבר. קיום השונות האינדיבידואלית במקביל לקיום האחדות מאפשר גם את פריצת הגבולות ללא הרף כאשר השניים השונים, המנוגדים מוצאים עוד ועוד דרכים יצירתיות להתחבר. והרי כל מי שאי פעם חווה אהבה אמיתית יודע שהחיבור שעליו אני מדבר הוא דבר שניתן לביצוע, שיכול להתרחש ואכן ללא הרף מתרחש.
חיבור כזה מתרחש באופן מושלם באלוהות מקדמת דנא, מאז ומעולם, והראיה לכך היא הבריאה שאתה חווה מסביבך ובך. בריאה זו משמרת עד היום את הגאונות המקורית של מי שיצר אותה. לצערינו כיום השטן עיוות אותה כמעט ללא הכר ואולם במקורה היא היתה שלמה. בבריאה השלמה (זו שעוד אחזור ואתקן באחרית הימים) אין מנצל ואין מנוצל, אין טורף ונטרף, אין חוסר צדק. יש הגדרות שכל הברואים צריכים לכבד ואולם מעבר להגדרות, בחיבור השלם שכל אחד מוזמן לקחת בו חלק, יש חופש אמיתי וכולם יכולים לחוות את השלם שמעבר. אלוהות מושלמת זו קוראת גם לאדם (שמכולם קיבל גם חופש בחירה) ומזמין אותו להיות חלק מהאחדות הזו, לא רק באופן אוטומטי כמו בטבע אלא גם מבחירה. כי האהבה איננה שלמה אם אין בה בחירה ואלוהים הוא האהבה השלמה.
אומנם מדובר כאן בתהליך שדורש זמן ואורך רוח (הבחירה היא תהליך שדורש זמן כי צריך להבין ולדעת מה בוחרים, מה האפשרויות, איך בוחרים ואיך מתחברים), אבל מי שמצטרף לתהליך, הולך אחרי ועוקב אחר הנחיותי יגיע בסופו של דבר למצב השלם שבו מתוך בחירה חופשית הוא הולך בדרך שתהפוך אותו לאחד עם ה'יש' השלם ויחווה איתו את אותו השלם.
שאלה 4: כאשר אני בשלב הביניים, לומד להתמסר לאלוהי השמים וללכת בדרכיו כדי להשיג את השלמות שתוארה, אני נדרש להתכחש לעצמי, לוותר על הרצונות הפרטיים שלי ולהכפיף את הכל אליו. התהליך הזה יכול להיות מתואר כסוג של מוות או התאבדות (לאו דווקא פיזית אלא נפשית) וגם אלוהים עצמו מגדיר את ההליכה הזו כמין מסירה של עצמך למוות. אם המטרה היא חיים ('יש') כיצד האמצעי לכך הוא מוות ('אין')? ואם האמצעי הוא 'אין', מה ההבדל בינך לבין הילל שמקדש בגלוי את ה'אין' וטוען שזהו האמצעי המועדף? אתה אמנם טוען שהמוות הזה יביא לניצחון החיים (ה'יש') ולריבונות ה'יש' על ה'אין' אבל איך אני יכול להיות בטוח שאכן כך יהיה ושלא מדובר בהונאה נוסח ההונאות של הילל, כאשר הוא מבטיח חופש בעוד שבפועל הוא משעבד?
תשובה: אתה עצמך טוען שהבנת שלשים את עיקרון ה'אין' כמטרה סופית מביא לסתירות פנימיות ולבעיות שאי אפשר לישב. הילל מטיף להליכה בדרך ההתכחשות העצמית (בתורות המזרח) וגם לחיים של 'אכול ושתה' (בתרבות החילונית) ובשני המקרים הדרך שלו מובילה אל ה'אין'. אני מטיף באותה אופן, כלומר, גם להתכחשות עצמית וגם למימוש עצמי דרך עשיה ודרך כל דבר חיובי ובונה ובחיים, אולם בשונה מהילל, בשני המקרים, הדרך שלי מובילה אל ה'יש' (ה'אין' לעולם איננו המטרה אלא חלק מהאמצעים הנדרשים). אצל הילל הכוח המוביל והמנהיג של שני הניגודים הוא ה'אין' ולשם בסופו של דבר הוא מוביל. אצלי המוות תמיד מוביל לחיים חדשים. לכן כל אחד צריך לשאול את עצמו: מה בסופו של דבר אתה מעדיף? במה אתה בוחר? במוות או בחיים? שים לב, בכל תהליך, בכל התרחשות יש תמיד את שני המרכיבים, מוות וחיים, אי אפשר אחרת. השאלה היא את מי אלה משרתים את המוות או את החיים.
נכון, בדרך שלי יש צורך לאדם למסור את עצמו לאלוהים אך הרצון החופשי הוא הכוח שמוביל באדם שבוחר בתהליך הזה. האדם שבוחר בתהליך אמור לעשות זאת מתוך אהבה, אהבה לבורא, אהבה לדרכו ולמצוותיו, הבנה של מה שהוא עושה ולמה זה נחוץ.
בוודאי שמת לב לאורך השנים, שכאשר אני מוביל אותך בתהליך הזה, אני עושה זאת תמיד בהתאם ובכפוף למה שאתה מבקש, בהתאם לרצון החופשי שלך ובהתאם למה שאתה באמת אוהב ורוצה. אני רואה ללב כל אדם ולא כופה את עצמי. אדם שאוהב את החושך יקבל חושך, אדם שאוהב את האור יקבל אור. לכן הדרך שלי נראית נוקשה יותר בהתחלה, יש בה הרבה חוקים ברורים ובלתי מתפשרים אך היא מובילה אל האהבה והחופש שמעבר לחוקים. הדרך של הילל נראית חופשית יותר בהתחלה אך היא מובילה אל השיעבוד שבאנוכיות המוחלטת ומובילה לריקנות שבאין.
שאלה 5: ובכל זאת אתה מעניש את מי שלא הולך בדרכך ובאחרית הימים כולם יעמדו למשפט ויקבע גורלם, זאת אומרת שאין פה באמת חופש לבחור, בסוף זה אתה שתחליט.
תשובה: העונש שעליו מדובר נובע כולו מהתוצאה הבלתי נמנעת של הליכה בדרך שלא תיתכן. אם אתה נוהג ברכבך ומתעקש להסיט את ההגה למקום שיש בו תהום, וזאת במקום להמשיך לנסוע על הדרך הסלולה שרק עוברת על פי התהום אך לא נופלת לשם, אתה תישא בתוצאות קשות שנובעות כל כולן מהעובדה שהדרך שבה בחרת לנסוע לא תיתכן. והרי אי אפשר לנסוע לתוך תהום בלי להינזק באופן קשה.
שאלה 6: האם דרך התהום (או הכאוס) היא באמת דרך שלא תיתכן? אולי רק אתה הוא זה שמחליט וקובע שדרך מסויימת לא תיתכן ורק הדרך שלך תיתכן? הילל טוען שהכל יתכן, שהכל בראש (דהיינו במחשבות) וכאשר משתחררים מהמגבלות של הראש ושל חוקי הבריאה (אשר לדעתו הם אשליה וכבלים), הכל נהיה אפשרי.
תשובה: ומה אתה חושב? האם אתה חושב שניתן להגיע לאחדות בין עקרונות ה'יש' וה'אין', להגיע באופן מעשי למימוש האהבה וההרמוניה בין הכוחות הבסיסיים של הקיום על ידי החלת העיקרון הכאוטי?
כאשר אין חוקים, אזי הכל אפשרי ובלתי אפשרי באותו זמן. אך אפשרי ובלתי אפשרי בו זמנית זה צורת קיום שנשענת על אבסורד, אין בזה הגיון. האם בתוך מצב חסר הגיון ניתן לקיים דבר כלשהו? לכן הצהרת הילל שאומרת 'הכל הופך אפשרי' היא שקר, אחיזת עיניים ואשליה מתוחכמת.
תגובה לתשובה: לא, אני לא חושב שאפשרי לקיים משהו כשאין חוקי הגיון, כמוך זה נראה לי לא מעשי. ברור לי שהדרך שלך היא הדרך היחידה האפשרית, הדרך היחידה שמובילה לחיים כלומר ל'יש'. כל דרך אחרת מובילה לאין מוצא. אבל אתה אלוהים, אתה כל יכול. למה אתה לא יכול ליצור דרך במקום שנראה כבלתי אפשרי או לא הגיוני? והרי הדרך שלך קשה, לא רק פיזית ונפשית, לפעמים היא גם קשה להבנה, יש בה הרבה סבל והרבה אנשים נופלים בה והולכים לאיבוד, ממש לאיבוד. אם אתה כל יכול למה שלא תיצור דרך אחרת, קלה יותר, מלטפת יותר? במיוחד לבני האדם כמונו שכולנו חלשים כמו שאנחנו. אבא אלוהים, קשה לנו מאוד בדרך הזו ודומה שאתה אף מקשיח את ליבך כשאני מתחננים לעזרה ולא תמיד עוזר.
תשובה: אני אכן אלוהים כל יכול, אך המושג 'כל יכול' איננו אומר שאוביל דרך שאין בה הגיון. אני גם אלוהי האינסוף (אינסוף האפשרויות) וגם אלוהי ההגיון שמתווה דרך מעשית ספציפית שכפופה להגיון. בגלל שאני כל יכול אני מכיל בתוכי את שני העקרונות כאחד. אני הוא זה שמאחד את שני העקרונות, משכין שלום ביניהם ורותם את כוח שניהם למען החיים, אני אלוהי החיים. מי שהולך בדרכי והופך לאחד איתי מוצא את אינסוף האפשרויות ואת החופש להיות ולממש את הדברים המוגדרים. הדרך לשלם האינסופי שמעבר להגדרות עוברת דרך המוגדר, דרך ההגיון והסדר, דרך הבריאה המובנית והחוקים שהם מטבעם חדים ונוקשים. זו הסיבה שאתה חווה גם את הדברים הנוקשים והחדים בדרכך.
ואולם אני גם אלוהי החסד והרחמים וכל יצור שמתקשה וסובל יכול לבוא אלי ולקבל מרפא למכאוביו וכאביו, לקבל תקווה חדשה, לקבל טיהור וגאולה מהמוות שבו ולחדש את כוחותיו. אבל הוא צריך להיכנע לי ולדבוק בדרכי. אי אפשר למרוד, לדחות, ולקבל עזרה בו זמנית.
על ידי דבקות בשני העקרונות, האמת והחסד – כאשר החוק הוא זה שמשקף את האמת והרחמים משקפים את החסד – אני מממש את אחדות ה'אין' וה'יש', את אחדות הסופי והאינסופי, אחדות השמים והארץ, האלוהים והאדם.
הדרך הזו איננה קשה, יש בני אדם שעושים אותה קשה לעצמם כי הם רוצים גם וגם, הם פוסחים על שני הסעיפים. אך מי שהולך בדרכי בלי לסטות ממנה, מוצא דרך מיושרת קלה ומתגמלת. נכון, יש לאורך הדרך גם סבל ואולם אין שום דרך אפשרית אחרת, זו הדרך היחידה האפשרית. אני ישות נצחית שאין לה סוף ואין לה התחלה, ואני יודע בוודאות שמתוך הנסיון הנצחי שאין דרך אחרת. גם הילל הוא ישות נצחית ואולם הוא הפכפך בכל דרכיו. אני יצרתי אותו הפכפך על מנת שכל הנברא מעתה ועד עולם יוכל ללמוד מטעויותיו.
הילל הוא ישות נצחית כי יצרתי אותו לפני היות הזמן. משום שהוא נצחי שנוצר לפני היות הזמן יש בו עוצמה וחכמה הרבה מעבר לכל ישות שנוצרה בזמן (כמו האדם), ואולם ההפכפכנות והטבע המורד שבו הם נצחיים ובלתי ניתנים לשינוי כמו כן. העיקרון המורד והאנוכי הביאו גם את הייצור הזה שאין משל לעוצמתו וחכמתו לעיוורון. העיוורון הביא אותו לנסות לדבוק בדרך שלא תיתכן.
והינה אתה, אדם חלש, מוגבל וטועה, אדם שכל נסיון חייו מסתכם בכמה עשרות שנים (לעומת מליארדי מליארדים שנים שאין להן סוף במקרה של הילל), ובכל זאת אתה מצליח לראות את הדרך טוב ממנו. לאנשים כמוך אני אוריש את כל עוצמתו חכמתו ונסיון חייו של הילל, אהפוך אתכם לישויות נצחיות שמעולם לא היתה להם התחלה ולעולם לא יהיה להם סוף ואת הילל אשליך מפני למקום סופי שבו לעולם לא יוכל להזיק עוד.
האמן בתקווה זו, באמת ובצדק שיש מאחוריה, תדבק בהם ואל תרפה. המחכה בסבלנות עד עת קץ יזכה לחזות בנצחון האמת על השקר ויהיה חלק בלתי נפרד, מאוחד, עם מלכות האלוהים הנצחית. לא ירעב ולא יצמא עוד.