אדון השבת

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
(890 מילים)

וביום השישי ברא אלוהים את האדם. האלוהים אשר כל תואר כבוד בשמים או בארץ לו הוא והוא האהבה השלמה ברא אדם בצלמו!

ויאמר לו: הנה הגן אשר עשיתי בעדן, לך יהיה לעובדו ולשומרו. והאדם הניד בראשו.

ויוסף אלוהים ויאמר: לא רק שומר הגן אעשך, הנה כל דגת הים ועוף השמים וכל הבהמה וכל הארץ לך יהיו, רד בהם וכבשם.

ויאמר האדם ופניו חתומות: תודה לך האלוהים הגדול.

ויאמר אלוהים: בסדר. אתה רואה את מעשה האהבה שלי? כיצד מתוך רוחי יצרתי את כל הדברים? כיצד קראתי לכל דבר בשמו? יהי אור אמרתי, ויהי אור. יהי כוכבים ושמשות ים ויבשת, ויהיו כוכבים ושמשות ים ויבשת. לכל מה ששלי קראתי בשם ויהי, כי אב אני. אתן גם לך לאהוב אהבת אב כמוני. קח, הענק שמות לכל החיות ויהיו שלך לאהוב.

והאדם הניד בראשו.

ויאמר לו האלוהים: בסדר, אתן לך מתנה נוספת. אעשה לך עזר כנגדו ותהיו משולש אהבה כמונו – אתה אשתך ואלוהים. והאדם סוף סוף שמח מאד, ויאמר: סוף סוף, זאת הפעם.

אך ככל שעבר הזמן  שוב לא היה בטוח שהוא מרוצה. הנחש ניצל את הלך רוחו, פיתה אותו לאכול מהעץ ואלוהים גרש אותו. האדם בנה מגדל גבוה ואלוהים פירק אותו. האדם כמעט הושמד במבול של מים, אבל כל זה לא שינה אותו, הוא עדיין לא היה מרוצה.

ויאמר אלוהים אל האדם, לאחד מתוכם שבחר לו, אברהם שמו: בסדר, אכרות אתך ברית לאהוב, ברית אשר אין קדושה ונשגבת ממנה. אז סוף סוף תדע כי אהבתיך, כי אגדלה שמך ואעשך לגוי גדול. ואברהם ניסה לאחוז בדבר ומעד, חיכה, המתין, נאבק, הביט לשמים

ויאמר: הו אדוני יהוה מה תיתן לי ואני הולך ערירי ואליעזר בן משק ביתי יורש אותי.

ויאמר: אני אל שדי, התהלך לפני והיה תמים.

ויצחק בן אברהם המשיך לקוות, לחפש ולהאבק, ויעקוב אחז בעקב אחיו וגנב ממנו את הברכות, עבד שבע שנים ועוד שבע ברחל אהובתו, נאבק עם אלוהים כל הלילה

ויאמר: ברכני! למד אותי לאהוב!

וגם יוסף בן יעקוב חיפש ולבסוף מצא את פני אלוהים וגם משה מצאם אך המשיך עוד לחפש ולשאול

ויאמר: אלוהים, את פניך אני רוצה, אם אין פניך הולכים עמדי אל תעלני מזה!

בסדר. אמר אלוהים, פני ילכו איתכם, ואת דבר החיים אכתוב לך על אבן, אל תסור מהם ולא אסור ממך, האם אתה מרוצה? הנה ציויתי בעבורך את האהבה לעולמי עולמים: ואהבת את יהוה אלוהך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ואהבת את רעך כמוך, והייתי איתך כל הימים! אל תרא ואל תחת כי אהבתיך וגם קראתי לך בשם. ומשה הניד בראשו.

ויאמר: אם באמת מצאתי חן בעינך הראני נא את כבודך.

ויספוק אלוהים את כפיו ויאמר: אוי לי, האם אתה יודע מה אתה מבקש? כי לא יראני האדם וחי

ומשה קרא: אלוהים אדירים!

אך אלוהים הסכים גם לזאת, שם אותו בנקרת הצור וכיסה בכפו ומשה ראה את אחוריו. וגם שמואל שמע את קול אלוהים והרים את ידיו בתפילה וביקש והתחנן, ואלוהים נתן לו למשוח את דוד, אך דוד המשיך וביקש

ויאמר: אללי, יהוה אלוהים, כאיל העורג על אפיקי מים ככה תערוג אילך נפשי, צמאה נפשי אל אל חי. חנני אלוהים כי אומלל אני, רפאני כי נבהלו עצמיי, אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי.

ואלוהים אמר: בסדר בסדר. הנני ואשלח את עבדי צמח, את עצמי ובשרי. והוא ישפוך את הדם למענך במזבח, ומה עוד אוכל לתת? כיצד עוד אוכל לאהוב?  

משיח! קראו הנביאים. משיח! משיח! קראו המלכים והכוהנים והעם הגדול. משיח, משיח, משיח עזור!

וברוב צמאונם חפרו להם בורות נשברים. והלכו והטיחו את ראשם בקירות זרים, וניסו לשכוח וניסו למחוק וניסו לשנות את הכתוב וניסו לברוח ממנו ולא עלה בידם מאום. אז בא אלוהים השה ולפני שנטבח ריפא חולים וגירש שדים והקים מתים ותמך רצוצים והוציאם לחפשי.

ויאמרו לו: תן לנו אות!

ויאמר: אני הוא האות אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא.

ויאמרו: הראה לנו את האב ודי לנו.

ויאמר אני הוא האלוהים, וינידו בראש,

ויאמרו: שימנו מימינך ומשמאלך במלכותך אז אולי נהיה מרוצים.

ויאמר אלוהים: בסדר. הביאו לפני את השארית, את זו שאני משאיר לפליטה בכל דור ודור, את אלה הקוראים בשמי,

ויאמר להם: שמעו שמוע את שאני מצווה בשבילכם, עין לא ראתה ואוזן לא שמעה את שמכין יהוה ליראיו. הנה אני שולח אליכם את המנחם והוא ישכון בלבכם. אני עושה אתכם מישכני! היכל הקודש אתם, ואכתוב את תורתי על לבכם. כלתי אתם! הנה מביא המלך אתכם חדריו וידיו נוטפות מור, אצבעותיו מור עובר על כפות המנעול

ויאמר: וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בחסד וברחמים וידעת את יהוה.

וכל המאמינים הנידו בראשיהם, הלכו והקימו בתי כנסת וכנסיות והציבו כמרים ורבנים וסנהדריות וכתבו הררי פירושים ויצאו למלחמות קודש ונשאו קמעות ואיקונות וזרקו מים קדושים וכתבו רשימות תפילה ומכתבי חדשות (newsletters) חדשים לבקרים, ולא הפסיקו לקרא: אדונִי אדונִי! אך עדיין לא מצאו מרגוע לנפשותיהם, לא מצאו אהבה וניחומים.

ויאמר אלוהים ליוחנן השליח: כתוב! ויכתוב.

ויאמר: נילאתי נשוא את רוב מעלליכם ואת תלונותיכם הבלתי פוסקות. אמן אמן אני אומר לכם, הנה אני עושה את הכל חדש! הישנות עברו! ירושלים החדשה תרד מן השמים וירושלים היא אתם. חתונה מפוארת אני עושה והכלה היא אתם, ותהיו אחד כמונו, ואשימכם מעל מלאכי מרום. ואמחה כל דמעה וגם המוות לא יהיה עוד, ותמלכו איתי לנצח ותשבו איתי יחד על כסאות ומה שתתירו מותר ומה שתאסרו אסור יהיה, ונחיה באושר ועושר, מהיום הזה ולנצח נצחים! האם אתם מרוצים!!??

 

ורק שפחה אחת עם עבר מפוקפק, כרעה על פניה מולו ולא הפסיקה לבכות ולא הצליחה להשיב על דבריו מאומה. שפכה על רגליו כד בושם יקר מאד, ישבה וישבה ולא יכלה להעתיק את עינה, שתתה מילותיו, שתתה את אורו, הרטיבה רגליו בדמעותיה, ניגבה בשערות ראשה ורק הצליחה ללחוש:

 "אמן"…

וזהו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *