בית לאלוהים

(773מילים)

להלן רשומות שהועברו מבלוג ישן (משנת 2010). במקור זו היתה סדרה על הבית, המסגרת ועל המהות שבתוכם, שאיחדתי לרשומה אחת.

כל דבר בשמים ובארץ נברא בתוך מסגרת, ובתוך אותה מסגרת נוצק תוכן. התוכן שאלוהים יצק לתוך הבריאה שלו, אשר היא המסגרת הגדולה שיצר, הוא אהבה  – כלומר, הוא יצק לשם את עצמו. המסגרת שהיא הבריאה – שמים וארץ – עוטפת את המהות כמו שאריזה עוטפת מתנה יקרה, על מנת ליפות אותה, להדר אותה, לשמור עליה ולהגדיר אותה.

המהות או התוכן הוא מופשט, אינסופי, חובק כל, והמסגרת קובעת את החוקים, את ההקשרים, הנסיבות, המאפיינים, המגבלות וכיוצא באלה. היא קובעת את האופן בו התוכן בא לידי ביטוי או מתממש.

המסגרת היא מערכת החוקים המקיפה את המהות המופשטת ומפעילה אותה באופן מסויים. המסגרת היא הבית, תחום החיות, המקום הברור, תחום מנעד האפשרויות של כל דבר שנברא, בו הוא יכול לבטא את ייחודיותו הספציפית ולהיות. האהבה, שהיא המהות, מאפשרת באמצעות המסגרת לכל הדברים שנבראו להיות.

המסגרות להן נועד כל ייצור וכל דבר הם החוקים שאלוהים קבע. לא הטבע קבע אותם, לא האבולוציה, לא בני האדם, לא מחוללי הדתות. האדם ככל נברא, חי בתוך מסגרות מרגע שנוצר ברחם אימו, ובאופן ייחודי יש לו גם בחירה. אם הוא בוחר לא לשמור על המסגרות להן נועד על ידי הבורא הוא הולך לאיבוד ומת. הבחירה שניתנה לאדם היא בין חיים למוות.

הבודהיזם ותורות המזרח מטיפים להתאַיינות, כאילו שאותה התאיינות תוציא את האדם לחופשי מהמסגרת, מהבחירה שנכפתה עליו, ותותיר שם את התוכן\המהות. אך אין שום אפשרות לתוכן להיות ללא המסגרת. התוכן והמסגרת, הם דבר אחד שאותו לא ניתן להפריד, והאמת היא שאותה התאיינות היא סתם מוות שיש מאחוריו… כלום. (תורות המזרח מדברות לא מעט על הכלום הזה). זה לא מוציא לחופשי אלא להיפך. כי הבחירה בהתאיינות היא בחירה במוות, ובמקום שהמוות שולט, אין ולא תיתכן אהבה, ובלי אהבה אין ולא יתכן חופש.

כדי להיות חופשי להיות ולחיות, כדי להיות חופשי לדעת את המהות שהיא הטעם, הסיבה, התכלית, וגם המקור – מקור החיים – על האדם, כמו כל דבר בשמיים או בארץ, לשמור את עצמו בתוך המסגרות, בתוך ההגדרות שנקבעות על ידי הבורא. המסגרות אינן כלא או אשליה, אלא הבית האמיתי ומקום החיות. כל דבר ללא יוצא מן הכלל צריך בית, צריך הקשר, צריך מקום חיות.

ואולם יש כאן להיזהר, החוקים והמסגרות שעליהם מדובר אינם חוקים ומסגרות שבני אדם קובעים, לא מדובר בחוק יבש, באות מתה, או בסמכות אנושית. מדובר על החוקים והמסגרות של אלוהים אשר הם דבר חי ומוציא לחופשי.

המסגרת הראשונה שהאדם נברא לתוכה היא מערכת היחסים שלו עם האלוהות ("ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" – והיא המצווה הראשונה). בית המקדש או המִשכן התנ"כי הם סמל לאותה מסגרת של יחסים עם אלוהים. המקדש מסמל את הבית, את ההקשר הנכון, את מערכת החוקים האלוהית ואת המסגרת שבה אפשר ליצור קשר של שותפות עם אלוהים, ובתוך המקדש, בקודש הקודשים, שוכנת המהות.

המסגרת השניה שנוצרה בעבור האדם היא מסגרת העם או השבט. עם ישראל הוא אחד המסגרות האלה ובדומה לבית המקדש עם ישראל הוא סמל. הוא מסמל את המסגרת האנושית שאלוהים יצר, באמצעותה הוא יפיץ  ויממש את עקרונות מלכותו, ובאמצעותם מלכותו תבוא לידי ביטוי מעשי בעולם (המסגרות והכללים הם תמיד סמלים שמסמלים את המהות ומשקפים את המהות. אלה סמלים למרות שהם משקפים את המהות באופן מעשי! אלה הם סמלים פונקציונלים. (האין זה גאוני איך שאלוהים בנה את זה?)

בני ישראל לא שונים במהותם משאר העמים, הם שונים בכך שהם סמל ובכך שנועד להם תפקיד מעשי מכוח היותם סמל. כל העמים מוזמנים באופן חופשי (זה אמור להיות באופן חופשי ובכפוף לאמונה) לקחת חלק ולהיכנס אל הבית הזה, אל המסגרת הזו שהיא ישראל. ובתוך ישראל המקדש (מסגרת בתוך מסגרת בתוך מסגרת). שנאמר: "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

המעגל השלישי שאלוהים יצר בעבור האדם הוא מעגל המשפחה – הזוגית – זכר ונקבה שבהתאחדותם מביאים ילדים. גם שם מדובר על בית, על מסגרת ועל מערכת חוקים בתוכם המשפחה אמורה להתנהל. מהותו של האדם עשויה להיות מורכבת אם כך משלושת המעגלים האלה: אלוהים – עם או חברה -משפחה. אמנם אפשר להגדיר את המעגלים אחרת ואפשר להוסיף מעגלים. לא אני זה שמגדיר את המסגרות, אלוהים הוא שמגדיר ומפרסם את הגדרותיו על ידי דברו ששם בפי משרתיו ועל ידי רוחו.

מה שכתבתי כאן רק מצביע על כך שהמסגרות הן חלק בלתי נפרד מהאלוהות ומהחיים. אדם, משפחה, עם, ללא המסגרות של אלוהים, לא יודעים מי הם ולא מסוגלים לממש את עצמם ולהיות מאושרים בחלקם.

המעגל החשוב ביותר הוא הראשון שציינתי, בלעדיו כל השאר נוטה להתפרק. אך ללא המעגל השני האדם לא יכול לממש נכון את החיים שהוא מקבל מאת אלוהים בעולם הזה. בתוך המעגל השלישי הוא יכול לממש את החיים הפרטיים והאיכויות האישיות ביותר בנפשו. דרך החיבור הזה לנפשו הפרטית שנבראה בצלם הוא שוב מוצא גם את החיבור לאלוהים כי אלוהים הוא יוצר המעגלים והוא גם התוכן שבהם. התוכן (המהות) בכל המעגלים, הוא תמיד: אהבה. אלוהים הוא אהבה.

רשומה זו היא על המסגרת האלוהית אשר היא כבית. להשלמת המידע מוזמנים לקרוא רשומה על הצורך לפרוץ את המסגרת. כאן.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *