כיצד הבורא משתקף בבריאה

* המבנה הבסיסי של התרשים הוא משולש (תודעה – אור – אדמה). פירוט נוסף על מבנה המשולש וכתוצאה מכך מבנה המגן דוד (משולש ומשולש הפוך משולבים) ראה בפוסט 'מזרח – מערב, אפס – אחד, ממשי – פוטנציאלי, והתנועה המחיה בינהם' – כאן.

אמרנו שהרוח, גם הפיזית וגם הרוחנית מביאים את החיים מאת האש, בנוסף ניתן לתאר את פועלה של הרוח השמימית גם ככזו שמכילה ומוציאה לפועל את עיקרון האהבה. עיקרון האהבה בא לידי ביטוי בגשם/המים הרוחניים שמחיים את הכל באמצעות האדמה. שים לב שבתהליך המטרת הגשם בטבע יש הצבעה על תהליך זה, השמימי, של הנחלת האהבה. האהבה היא בראש ובראשונה האיכות והטבע של התודעה ההיולית – הראשונה בהיררכיה – והיא זו שהוגת ויוזמת אותה. האור והרוח – השניים בהיררכיה – מוציאים לפועל את היוזמה הזו, והם מוציאים אותה לפועל באמצעות האדמה והמים – השלישיים בהיררכיה. הרוח השמימית מייצגת אהבה אינסופית, בלתי מנוצחת, שהמוות לא יכול לה. היא נעה ללא הרף בכוח השמש\התודעה ההיולית, אשר בה החזון, התשוקה, החלום והכוח/אנרגיה. וכל אלה, כאמור, מקורם בתודעה האלוהית ההיולית שהגתה את הכל.

בגוף האדם, הרוח/אויר נכנס דרך הפתחים העליונים של הגוף. אך לא נכנס לשם רק אוויר פיזי אלא גם רוח שאינה פיזית. הרוח הזו מחייה – מביאה לנו חיים מלמעלה באמצעות האהבה. בהמשך נראה כיצד בנוסף לפתחים העליונים יש לאשה האנושית יכולת ייחודית לקבל לתוכה חיים מלמטה, מהאדמה.

יש לציין כי הרוח שאינה פיזית, נכנסת לתוך האדם בכל נשימה. אך רוח זו יכולה להיות מלבד הרוח שתוארה – זו שמשרתת את האור האלוהי – גם רוח טמאה שמשרתת אור או אש זרה. רוחות מסוג זה אינן מביאות חיים אלא מוות, לא אהבה אלא פירוד ושנאה והן אינן מביאות מים שמרווים את הצמא ומפרים את האדמה אלא מים מורעלים שגורמים לאדם להיות צמא עוד יותר וגורמים לאדמה שבו להפוך עקרה. ראינו שדבר דומה יכול לקרות במחשבות כאשר במקום מחשבות מאת רוח אלוהים, נכנסות מחשבות שמקורן ברוחות זרות. את ההבחנה בין הרוחות השונות והבחירה אל איזו רוח ברצוני  להתחבר, על כל אדם לעשות בעצמו.

אם כן, אברי הנשימה בגוף האדם מסמלים את הגורם שנמצא מבחינה היררכית מתחת לנדבך השני שהוא האש (שנמצאת במוח). ניתן לכן לומר כי הרוח היא הנדבך השלישי וניתן לומר (כפי שעשיתי כאן) כי היא חלק מהנדבך השני והיא מתחת לאש בהיררכיה הפנימית ביניהם.

מתחת לאברי הנשימה (האף, הפה, הצוואר והריאות) נמצא הלב. הלב הוא מרכז הדם, המים, שהם חלק מהנדבך השלישי. שם, בדם, נשמת האדם ונשמת כל חי (הנשמה נמצאת בדם כפי שהנשימה נמצאת בדם שכן האויר/החמצן מומס לתוך הדם בריאות). גם על פי התנ"ך הנשמה שוכנת בדם.

כבר אמרנו שהרוח הפיזית, שליחת האש\השמש, מעלה ומניעה את המים, כפי שהרוח הרוחנית שליחת אש התודעה ההיולית מביאה ומניעה אהבה. ואולם שים לב כי האש מביאה את הגשם על ידי כך שהיא מאדה ואז מעבה את המים. המים אשר הם הגורם הארצי שקשור לאדמה צריכים להתאדות, ואז באופן סמלי הם כבר לא ארציים\מחוברים לאדמה אלא פועלים בשירות האש והרוח. אדי המים דומים לרוח/אוויר ולכן, פעולת האש והרוח על המים היא להעביר אותם טרנספורמציה שבה הם מתעלים על טבעם הבסיסי הארצי. בתהליך זה הם מיטהרים ומזדככים (אדי מים הם מים מזוככים טהורים) ואז הם גם יכולים לרדת כגשם וטל שיביאו חיים. הגשם הרוחני כאמור הוא אהבה והלב האנושי הוא משכן לאהבה. לכן הנפש האנושית שנמצאת בדם\בלב היא הכלי (אמורה להיות) כדי להכיל את האהבה האלוהית. (המחשה ופירוט של רעיון זה דרך פרק ט"ז בספר יחזקאל ניתן למצוא בפוסט שכאן: 'בדמייך חיי, בדמייך חיי').

את האהבה צריך להזרים לכל פינה ולכל עבר, וזאת כפי שהדם חייב לזרום כדי להביא חיים לכל תא בגוף. את החמצן מהאוויר\הרוח-הפיזית הריאות מטמיעות בדם שהלב מזרים, וכך גם הרוח השמימית יורדת אל תוך המים ואל האדמה הפיזיים כדי להביא להם חיים. באותו אופן פועלת הרוח בנפש אשר היא בדם – הנפש חייבת לבוא במגע מתמיד עם רוח אלוהים והמגע הזה (תקשורת) צריך להתרחש להתחדש ולנוע ללא הרף. זה חייב לזרום, לנוע, להתחדש, להיטהר כל הזמן בכוח האש שמניעה את הרוח. כי מים עומדים הופכים מעופשים, דם שאינו זורם מת, דם שאינו בה במגע עם הרוח\חמצן (שליחי האש – שליחת התודעה ההיולית) מת כמו כן. לכן אדם שלא יודע ליצור קשר, תקשורת, מערכת יחסים מתמדת, יומיומית עם אלוהים שבשמים מת באופן עקרוני (רוחני), למרות שהוא עדיין, באופן זמני, נושם וגופו נע.

יסוד המים שבלב ובדם מסמל את הרגשות. הרגש הוא סוג של מימוש החזון (של האש). כי כשהאש חוזה חזיון והחזיון הופך לתנועה מוגדרת, בוראת, מסדרת, ותנועה זו שהיא אהבה נעה עם הרוח ומגיעה ליעדה על הארץ, מתממשת, אזי חווים תחושה של שמחה או סיפוק או הרמוניה וחיבור. לחילופין אפשר לחוות כעס ואכזבה אם וכאשר התנועה משתבשת והיעד\החזון איננו מושג. אלה הם מהות הרגשות (חוויה של סימפטיה/אנטיפטיה שמביאים שמחה או עצב).

צעד נוסף למימוש חזון האש ותנועת הרוח, מעבר לרגש (שמסומל ביסוד המים), הוא המימוש בחומר (המימוש ביסוד האדמה). המימוש בחומר הוא הפיכת החזון לממש. אזי המעגל מושלם והדבר נעשה למוחשי, מציאותי, ממשי, גשמי, מוגשם. החומר הוא הנס המופלא ביותר שאלוהים יצר. כיצד זה שרעיון, חזון, הגדרת עיקרון במילה, ברוח, בשאיפה ובתשוקה, יוצרים (בוראים יש מאין) דבר מוחשי, חומרי, מוכח, שאין ספק שהוא קיים?!

בגוף האדם, כדי להגיע לחומר (אדמה) שהוא הנדבך הבא, אנחנו יורדים אל מתחת ללב ושם מערכת העיכול. מערכת זו סופגת אל תוכה את החומר (מזון מוצק, מינרלים) ומטמיעה אותו בדם. הידיים הרגליים ואברי הרבייה הם השלוחות של הגוף לעולם הפיזי, בעזרתם אנחנו מממשים בחומר את רצונותינו ומאוויינו, בעזרתם אנחנו פועלים בכוח המזון שנספג במערכת העיכול, כדי ליצור לטפח ולפתח את העולם הממשי שבו אנחנו חיים.

שלוחות/איברים אלה מוזנים גם מבחינה 'אנרגטית' על ידי המרכז האנרגטי בגוף שנמצא בבטן. בכתובים מצוין כי אדם שיודע להיות בקשר מתמיד של אהבה עם אלוהים/התודעה ההיולית, נהרות של מים יזרמו מבטנו – זוהי זרימת ה'אנרגיה' של האהבה מהתודעה אל האש, אל הרוח, אל המים, אל האדמה, דרך המרכז האנרגטי שבבטן האדם. דבר זה מסמל את יכולת המימוש של התודעה ההיולית דרך החזון/האש הרוח והמים ועד לחומר – עד לזרועות ואצבעות הידיים והרגליים שמוציאים לפועל בחומר. אז למשל, אדם יכול להניח את אצבעות ידיו על איבר נגוע של אדם אחר ולרפא אותו.

יש לציין כי בתרשים ההררכיה ששירטטנו, העיקרון הרוחני שהמים מיצגים משרתים את עיקרון האדמה ולפיכך הם מתחתם בהיררכיה ואולם בגוף האדם מרכז הדם שבלב (המים) נמצא מעל למרכז האדמה (שבמערכת העיכול). הסיבה לכך היא כי עיקרון המים כפוף ומשרת לא רק את עיקרון האדמה אלא גם את עיקרון האש והרוח. ראינו זאת בתהליך יצירת הגשם ובחימצון הדם על ידי מערכת הנשימה. הדם אם כן משרת גם את מערכת העיכול וגם את מערכת הנשימה, גם את האדמה וגם את הרוח. לפיכך נכון למקם את עיקרון המים בין האדמה לבין הרוח (בין השמים לארץ) למרות שהם בעיקרון, מבחינה היררכית, מתחת לאדמה (מסומל בטבע על ידי מי תהום).

בעברית המילה שמים היא שם-מים, והיא באה להצביע על הקשר הרוחני המיוחד בין האש והרוח לבין המים, כאשר הקשר הזה בעיקרו הוא טיהור המים על ידי הפיכתם לרוח (אדים) וכדי שירדו כגשם (אהבה) על מנת לשרת את האדמה ולהביא לה חיים (אהבה) ועל מנת לטהר גם את האדמה. שים לב שמים משמשים למשל לרחצת הגוף, לשטיפה והסעת לכלוך באופן כללי וכולי.

מערכת העיכול שהיא מרכז האדמה בגוף, מאפשרת לכוחות הרוחניים העליונים להתממש, להתמצק, להתנסות ולחוות את עולם החומר דרך החושים וזרועות הגוף. זרועות הגוף הם במיוחד הידיים הרגליים ואברי המין, ובמידה מסויימת גם הלשון. ואולם הכוחות הרוחניים יכולים להתמצק באופנים רבים, לא רק דרך העולם הזה, החושים וגוף האדם. קיימים עולמות מקבילים בהם הרוחות השונות יוצרות בחומר, לובשות גוף חומרי, מממשות את מאווייהן. לכן זו טעות לחשוב שעולם הרוח זקוק לכדור הארץ הזה כדי להתממש בחומר, הוא יכול לעשות זאת גם בעולמות אחרים, בכוכבים אחרים – משם מגיעים גם שדים ורוחות, משם מגיעים גופים שמימיים לא מזוהים (עב"מים) וחייזרים. בכל זאת, יש לעולם הזה תפקיד וייעוד בלעדי וייחודי. לא אפרט כאן על הייחוד הזה כי תקצר היריעה.

פי הטבעת הוא המקום הנמוך ביותר בגוף, משם מפרישים את הפסולת החומרית. אולם פסולת זו שבה לאדמה, מטייבת אותה ובעזרתה, יחד עם כוח השמש האוויר והמים (ומיקרואורגניזמים אשר הם הפועלים החרוצים של האדמה למיחזור), האדמה מוציאה מתוכה חיים חדשים. כך נסגר המעגל, מאש החזון והרוח למים ועד לחומר בדרגתו הנמוכה ביותר שהיא פסולת, משם לאדמה ובחזרה. גם הגוף לאחר שהוא מסיים את תפקידו חוזר לאדמה, מטייב אותה והיא מעלה מתוכה חיים חדשים בכוח האש והרוח (קומפוסטיזציה צריכה חום וצריכה חמצן) שפועלים באמצעות המיקרואורגניזמים.

אולם המעגל נסגר לא רק על ידי הפסולת והמוות אלא גם על ידי ההפריה המינית. אברי המין קרובים מאוד לפי הטבעת וגם הם בתחתית הגוף האנושי. לאשה פתח ייחודי ויכולת ייחודית לקבל לתוכה פנימה את הזרע שיתפתח לחיים חדשים וכל זאת מלמטה, מתוך יסוד האדמה שקרוב לפי הטבעת. ראינו שהאדם מקבל לתוכו אור, אוויר, רוח, חומרי הזנה ומים דרך העיניים הפה והנחיריים – הפתחים העליונים של הגוף – והנה האשה מקבלת לתוכה את הזרע שמתניע בה חיים חדשים, מלמטה, מהאדמה. האשה מסמלת את האדמה והאדמה הזו עולה ופוגשת את הדם והמים (מחזור הווסת) ואז בתוך השליה, שגם שם מים, נוצרת אש חדשה, תודעה חדשה, מחשבות חדשות – חיים. כך נסגר המעגל מלמטה כלפי מעלה ולא רק מלמעלה כלפי מטה.

האשה מסמלת את האדמה והמים, והאיש את האש והאוויר. ללא האשה האיש לא יכול להתממש, לסגור את המעגל, היא הכלי למימוש התכלית כי בה החלל שבו יווצרו חיים חדשים. אולם לאיש ניתן החזון, ומתוך אש החזון בא הכוח, האנרגיה וגם הטעם, הסיבה לחיים. לכן האיש הוא שמש, מקור חיים לאשה (אמור להיות), בלעדיו היא הולכת לאיבוד.

כמובן שמשום שאנו חיים בעולם שנפל, בעולם מקולקל, האשה, לעיתים קרובות, היא אדמה מקולקלת, מים מעופשים שמרד ומוות בהם, במקום חיים חדשים, והאיש הוא אש ואוויר מדומים, זרים, כלומר אש מחריבה והורסת או אש קרה, חסרת שאר רוח, פחדנית, שחצנית וחסרת אונים.

פתחתי את הפוסט ואמרתי שאני יודע את טבע האשה משום שאני אשתו של אלוהים. לומר שאני אשתו של אלוהים זה דיבור סימלי. הכוונה היא לומר כי נועדתי להיות במערכת יחסים של אהבה עם אלוהים כאשר הוא מעלי בהיררכיה. בהיותי תחתיו אני מְצֻוֶּה לציית לו ולכבד אותו, ובכך לשרתו. תפקידו של אלוהים כלפי (וזה התפקיד של כל מי שנמצא עליון בהיררכיה על פי התרשים שלמעלה) הוא לאהוב אותי, ובכך הוא משרת אותי. לכן תפקיד האשה כלפי הגבר שלה הוא לציית ולכבד אותו ותפקיד הגבר לאהוב את אשתו – הווה אומר לשרת אותה שלא מתוך כוונה אנוכית אלא מתוך כוונה מתמדת לפעול למען טובתה שלה, זו אהבה בצורתה הפרקטית.

בכל אשה יש גבר כי הגבר המקורי והאמתי הוא אלוהים, ואם אשה אנושית תמצא את האלוהים שישכון בתוכה תוכל לדעת ממנו איך האיש מרגיש, מה הוא מבקש, מהם חובותיו וזכויותיו כלפיה, מהם האתגרים שבפניהם הוא עומד, הקשיים המובנים והסתירות הפנימיות בנפשו. לאשה יכולת טבעית להִזְדַּהוּת והכלה וכך היא תוכל לדעת את טבע הגבר דרך אלוהים (שהוא הגבר האמיתי) ששוכן בתוכה ואחד איתה (במידה ותשכיל לבקש שישכון בה).

חשוב לאשה לחקור לעומק ולדעת את האיש מתוך התגלות רוחנית (משום מה נשים, גם מאמינות, כמעט לעולם לא עושות זאת) כפי שחשוב לאיש לדעת את האשה מתוך אותה התגלות, לא על מנת שיתחלפו בתפקידיהם, לא כדי שהאיש ינסה להיות אשה והאשה איש, אלא כדי שידעו שניהם את מפתחות הקיום. האיש והאישה מיצגים ומסמלים עקרונות רוחניים שבהבנתם ויישומם יודעים את מפתחות הקיום. כדאי גם לחקור ולדעת את גוף האדם וכיצד הוא משקף בדיוק, באופן מפתיע, את אותם הדברים. וכדאי לחקור את הטבע ואת חוקי הפיזיקה מאותן הסיבות.

מוזר, אבי האנושי, שבאמצעות זרעו נולדתי בבשר, מעולם לא לימד אותי איך להיות איש, ואימי האנושית מעולם לא לימדה אותי להיות אשה. כאלה היו הורי האנושיים, ומרבית חיי חשתי מצוקה כי באמת לא ידעתי והייתי זר אפילו לעצמי. והינה האוויר המים האדמה והאש מלמדים אותי – האוויר המים האש והאדמה אשר הם פניו השונים של אלוהים.