וכיצד אלוהים משתקף באדם – גבר/אשה – או בגוף האדם.
(3300 מילים)
הקדמה 1: לעיתים אני חוזר מהעבודה, מכין קפה, מתישב על הספה ומחשבות\תובנות שאין להן קשר ליומיום ולא אני יזמתי עולות בהכרתי. התובנות האלה מסקרנות אותי, לעיתים הן משונות בעיניי ואני שואל לגביהן שאלות. בדרך כלל אני לא מספיק לנסח את השאלה ומגיעה תשובה. תשובה מדוייקת, שוב מפתיעה. ואז שוב שואל, ושוב תשובה. כמובן שלאחר כל זאת יש בי דחף לרשום כדי שלא אשכח. הרשומה (פוסט) שלהלן היא עיבוד של תיעוד שכזה.
הקדמה 2: זוהי אבן דרך שלישית בהבנת מבנה האלוהים ומבנה הבריאה. את האבן הראשונה הנחתי לפני כמה פוסטים לאחור, כאן: 'מזרח-מערב, אפס-אחד, ממשי-פוטנציאלי, והתנועה המחיה בינהם'. ואת האבן השניה הנחתי כאן: 'על מקור התודעה ונוסחת הקיום – עד היכן שאפשר להסביר במילים'. בעתיד אוסיף אבני דרך נוספות וביחד הם ירכיבו תמונה שלמה יותר של הדבר שאלוהים רוצה להנחיל לגבי השאלה מי הוא, מה טבעו, כיצד הוא בנוי ומה התכלית שלו.
לאורך אבני הדרך, בכל שלב, לא ידעתי שאקבל תובנות נוספות לאותו נושא, להיפך, בכל פעם היה נראה לי שהנושא מוצא בכל היבטיו. לכן הקישור וההתייחסות לאבני הדרך הנוספות מובא רק בהקדמה (שנכתבת הרבה יותר מאוחר).
גם כיום, שנים רבות לאחר שכתבתי את הפוסט שלהלן ולאחר שהונחו עוד אבני דרך, אני לא יודע האם זה סוף פסוק או שיש עוד. אני מקווה שזה הסוף ומקווה שאוכל להפסיק לכתוב את הבלוג הזה ולחתום אותו סוף סוף. זאת משום שכבר שנים אני מרגיש שמה שקיבלתי הוא די והותר, מעל ומעבר לכל ציפיותיי וגם את זה, למעשה מעולם לא ביקשתי, ובכלל ביקשתי דברים אחרים. תפילתי לאלוהים כבר שנים רבות היא שאוכל לחיות כאחד האדם, ליהנות מהדברים הפשוטים וגם שאוכל לשרת את אחיי בני האדם בעזרת התובנות שקיבלתי.
נדמה לי שכל עוד אלוהים מחזיק אותי בתוך כור ההיתוך שלו בצורה אינטנסיבית על מנת להעביר לי את מסריו וגם לשנות אותי תוך כדי, אני לא יכול לקבל ממנו את מה שאני אישית רוצה לקבל ועלי לשאת למענו את העול המתמיד של דברו.
אני חש שדברו זה הוא כחומר נפץ חי – משבר הרים ומפרק סלעים, פורץ דרך. עלי להיות דרוך לקראתו, בשיא אוני, בשיא הריכוז והיכולת ואז לנסח את מחשבותיי בצורה הבהירה ביותר שאני יכול. יחד עם זאת יש בי נטיה תמידית לילל ולהתלונן, כמו ילד קטן ומפונק, על כובד המשימה והעול, ועל כך שהתובנות האלה לא ממש עוזרות לי בחיי היומיום. יחד עם זאת אני חייב להודות כי בזכות הזיכוך שאלוהים עושה כאשר הוא טוען לתוכי את דברו, האהבה שלי אליו גדלה יותר ויותר ואז אני גם נאלץ להודות שאין דבר, בשום מקום, לא בשמים ולא בארץ שישווה לתחושת החסד והאושר שיש באהבת אלוהים הזו.
להלן הפוסט:
בתוך כל גבר יש אשה. האשה שבי היא זו שנשואה לאלוהים. אני יכול לדעת איך אשה מרגישה, מה היא מבקשת, מהם האתגרים שהיא עומדת בפניהם, הקשיים המובנים והסתירות הפנימיות בנפשה, פשוט, מפני שאני חווה זאת ביחסיי עם האלוהות. אשה\גבר הם עיקרון, לא רק מגדר. העיקרון הוא עיקרון בסיסי על פיו כל העולם נברא ועל פיו אלוהים עצמו בנוי.
גם גוף האדם בנוי בתבנית אותו עקרון ומבנהו משקף באופן מיוחד את האלוהות ואת מלכותו בשמים. כמו אלוהים ומלכותו, גם האדם – גבר ואשה – בנוי נדבכים. הנדבכים בנויים באופן היררכי. הנדבך העליון הוא הראשון, הוא היה קודם, התחתון הוא אחרון (המונח 'קודם' לא מתייחס ל'קודם' מבחינת זמן אלא 'קודם' מבחינת העקרון).
בשונה מתורת האבולוציה שם הכל מתחיל מלמטה מהאמבה, מהקוף, הנדבכים שאלוהים בונה נבנים מלמעלה, מהרוח אל החומר, מהדבר הגדול והמפותח אל המוגבל והפרימיטיבי יותר. בגוף האדם הנדבך העליון ביותר הוא הראש שהוא מרכז התודעה. זאת כמו באלוהות, שם התודעה ההיולית של אלוהים היא הדבר הראשון, הראשונה בהררכיה.
בראשו של האדם פועל החשמל – החשמל פועל שם בשילוב עם כימיכלים שמומסים ונעים בתוך נוזלים ונראה בהמשך מדוע עובדה זו חשובה. בינתיים נאמר כי החשמל הוא מיסוד האש, הנוזלים הם מיסוד המים והכימיכלים הם מיסוד האדמה. אש, מים ואדמה הם עקרונות רוחניים כמו גבר ואשה והם מיצגים ומסמלים את העקרונות במימד הרוחני ואת מבנה המימד הרוחני. מימד רוחני זה נקרא גם מלכות אלוהים השמימית. כל העקרונות שהזכרנו משרתות את התודעה ההיולית אשר היא הראשונה בהיררכיה.
האש (שמתבטא כחשמל בראש שבגוף האדם) היא השניה בהיררכיה כי היא מניעה את הכל, משם נוצר ונובע הכל, זו האנרגיה שיוזמת ויוצרת את כל השאר. אנרגיה זו נובעת מהתודעה האלוהית (הראשונה בהיררכיה), והיא נובעת משם לפני היות כל דבר, מחוברת לשם מאז ומעולם, עוד לפני היות הזמן. ל'אנרגיה' זו שנובעת ומחוברת עם אלוהים אפשר לקרוא גם אור (רוחני) שכן כמו החשמל גם האור הוא ממין האש. מבלעדי אור זה, כל 'דבר', גם כל מחשבה, כוונה או תודעה נמצאים בחושך, לא מוגדרים, לא מובחנים, ולכן לא קיימים. מלבד הראש באדם, גם השמש מסמלת את האור ההיולי\רוחני הזה והיא אכן גם מקור האנרגיה שבזכותו מתקיים כל החי על פני כדור הארץ.
בגוף האדם העיניים הם החוש שממוקם הכי למעלה – מתחת למצח שבו האש של המחשבה והתודעה. העיניים מכניסות (ומוציאות) אל הגוף אור והנה גם כאן ניתן לראות את היות האור והאש הגבוהים ביותר בהיררכיה אחרי התודעה.
כדאי לציין במאמר מוסגר כי האש הרוחנית שונה מהאש הפיזית. כשחוזים באש הרוחנית היא מסודרת, בהירה, לא נעה בצורה כאוטית כאש הפיזית. האש הזו חוזה חזיונות, יש בה את השאיפה ההיולית, את התשוקה, את החזון והחלום הראשון. מתוך החזון נברא העולם ובתהליך הבריאה השאיפה מתגשמת, התשוקה ממומשת, החזון נעשה למציאות. כדאי גם לציין שהאש הזו (כמו שאר העקרונות הרוחניים שנזכיר) היא גם עיקרון רוחני בסיסי וגם ישות בעלת תודעה. הישות והעיקרון הם חלק בלתי נפרד, מאוחד בשלמות עם התודעה הראשונית ההיולית שיזמה אותם.
הבריאה נעשתה באמצעות הגדרות, הפרדות, חלוקות. בעקבות חזונה של התודעה ההיולית, עלתה מתוך הכאוס האינסופי ההגדרה המסדרת כדי לברוא. למשל: "וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלוֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן. וַיִּקְרָא אֱלוֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בוֹקֶר יוֹם שֵׁנִי" (בראשית א' 6). כפי שמציין הטקסט, בריאת העולם נעשתה תוך שימוש במילים. האש הבוראת (בשירות התודעה ההיולית ובשיתוף איתה) משתמשת במילים כדי להגדיר ולהפריד בין מושג אחד לשני ובתהליך זה היא גם מאירה את המושג, את תכונותיו האישיות ספציפיות ואת הקשריו, וכך נוצרת מציאות.
הראש האנושי בהיותו מייצג את הנדבך הראשון והשני בהיררכיה (התודעה והאש/חשמל/אור, מייצג של העולמות העליונים, את מלכות אלוהים השמימית, לכן הוא מחובר תדיר לעולמות הרוחניים. המחשבות שנחשבות בראש הם שפה רוחנית שיורדת אל האדם ונובעת מהעולמות העליונים (לבני אדם לעיתים נדמה כי הם יוזמים ושולטים במחשבותיהם ולא כן הוא).
בעולמות העליונים כוחות רוחניים רבים ושונים. כוחות אלה יכולים להיות חיוביים או שליליים ובהתאם לכך מחשבות האדם יכולות להיות שליליות או חיוביות. לאדם ניתן לבחור את זהות הרוחות שמזינות אותו במחשבות. על מנת שימנע מחיבור עם כוחות רוחניים שליליים שיכתיבו מחשבות שליליות באפשרותו לבחור לכרות ברית עם אלוהי ישראל, ראש הכוחות הרוחניים החיוביים, ולעמוד בתנאי הברית. אז מחשבותיו ישתנו ובעקבות כך תשתנה מציאות חייו.
בראש האנושי – בדומה לראש של היקום שהוא אלוהים בורא השמים והארץ – מתחוללות המחשבות שמשתמשות, כמו האש הבוראת, במילים שהן התבניות שמפרידות בין דבר לדבר ויוצרות (בוראות) את המציאות הפרטית של כל אדם. גם באלוהות כמו בראש האנושי נמצאים כבר כל שאר הנדבכים. כאמור הנדבך השני הוא האש והשלישי אדמה, ואמרנו שבראש האנושים התודעה והאש (חשמל) מפעילים כימיכלים ונוזלים שהם יסודות המים והאדמה. לכן מים ואדמה מהווים את הנדבך השלישי בהיררכיה. התודעה מפעילה את האש, האש מפעילה את האדמה והמים.
גם בעולמות העליונים עיקרון האור או האש מפעיל את עיקרון המים והאדמה. אני אומר עיקרון האש או עיקרון האדמה כי בעולמות העליונים לא מדובר באש או אדמה פיזיים אלא בעיקרון שעליו האש או האדמה מצביעים.
מתחת לראש נמצאים אברי הנשימה שמקבלים אויר מהאף והפה דרך קנה הנשימה לריאות. האוויר וחמצן שהם הרוח הפיזית מסמלים את הרוח שאינה פיזית וזאת כפי שהאור הפיזי מסמל את האור הרוחני וכפי שהאדמה הפיזית מסמלת את עיקרון האדמה שאינה פיזת, וכל אלה כאמור הן גם ישויות בעלות תודעה.
הרוח משרתת\מזינה את האש ההיולית כפי שאשה מזינה את משפחתה, כפי שהאוויר מלבה את האש. הרוח הרוחנית הטהורה מאוחדת עם האש והיא המוציאה לפועל של רצונותיה.
גם בגוף האדם, הפה שדרכו נכנסת הרוח, הוא המוציא לפועל של האש שנמצאת במחשבות ובמילים שהראש הוגה, דרך הדיבור. עובדה פיזית זו מסמלת ומייצגת את העובדה הרוחנית כי הרוח מוציאה לפועל את מחשבותיה ורצונותיה של האש. שים לב גם שהדיבור והשמעת הקול נעשים על ידי תנועת אויר/רוח דרך מיתרי הקול, הווה אומר, האש מוציאה לפועל את מחשבותיה בדיבור באמצעות הרוח.
עולם הטבע הוא תבנית\מראה, של העולם הרוחני כמו שגוף האדם הוא מראה שכזו, וכפי שגבר או אשה הם מראה של אותו דבר עצמו. לכן גם בטבע אנחנו מבחינים כי השמש מחממת את האוויר ובשל הפרש הטמפרטורה בין אוויר קר לאוויר חם הוא נע ונוצרת רוח (פיזית). הרוח מזיזה את חום האש ומפזרת אותו לפה או לשם. כך היא מאדה מים לעננים, מניעה את העננים כדי להביא גשם\חיים לאן שהיא חפצה, כך היא קובעת את מזג האוויר, חושפת דברים, שוחקת מניעה סלעים אדמה וכולי. לכן הרוח גם בפיזי וגם ברוחני נוצרת על ידי האש והיא כוחה ופועלה של האש, היא המשרתת אותה. לכן אנחנו מצרפים את הרוח לאש או לאור ואלה מהווים יחד את הנדבך השני בהיררכיה. בתוך הנדבך השני מתקיימת היררכיה כמו כן כאשר הרוח היא הכפופה לאש. דבר דומה מתרחש בנדבך השלישי בהיררכיה, שם המים הם משרתי האדמה וכפופים לה בהיררכיה.
ניתן אם כן לשרטט באופן סכמטי את ההיררכיה באלוהות, בגוף האדם או בטבע/בבריאה כך:
* המבנה הבסיסי של התרשים הזה הוא משולש (תודעה – אור – אדמה). פירוט נוסף על מבנה המשולש וכתוצאה מכך מבנה המגן דוד (משולש ומשולש הפוך משולבים) ראה בפוסט 'מזרח – מערב, אפס – אחד, ממשי – פוטנציאלי, והתנועה המחיה בינהם' – כאן.
הרוח השמימית בעולמות העליונים מכילה ומוציאה לפועל את עיקרון האהבה. עיקרון זה הוא הגשם/המים הרוחניים שמחיים את הכל באמצעות האדמה. שים לב שבתהליך המטרת הגשם בטבע יש הצבעה על התהליך זה, השמימי, של הנחלת האהבה. האהבה היא בראש ובראשונה האיכות והטבע של התודעה ההיולית – הראשונה בהיררכיה – והיא זו שהוגת ויוזמת אותה. האור והרוח – השניים בהיררכיה – מוציאים לפועל את היוזמה הזו, והם מוציאים אותה לפועל באמצעות האדמה והמים – השלישיים בהיררכיה. הרוח השמימית מיצגת אהבה אינסופית, בלתי מנוצחת, שהמוות לא יכול לה. היא נעה ללא הרף בכוח השמש\התודעה ההיולית, אשר בה החזון, התשוקה, החלום והכוח/אנרגיה. וכל אלה מקורם בתודעה האלוהית ההיולית שהגתה את הכל.
בגוף האדם, הרוח/אויר נכנס דרך הפתחים העליונים של הגוף. אך לא נכנס לשם רק אוויר פיזי אלא גם רוח שאינה פיזית. הרוח הזו מחייה – מביאה לנו חיים מלמעלה. בהמשך נראה כיצד בנוסף לפתחים העליונים יש לאשה האנושית יכולת ייחודית לקבל לתוכה חיים מלמטה, מהאדמה.
יש לציין כי הרוח שאינה פיזית שנכנסת לתוך האדם בכל נשימה יכולה להיות מלבד הרוח שתוארה – זו שמשרתת את האור האלוהי – גם רוח טמאה שמשרתת אור או אש זרה. רוחות מסוג זה אינן מביאות חיים אלא מוות, ואינן מביאות מים שמרווים את הצמא ומפרים את האדמה אלא מים מורעלים שגורמים לאדם להיות צמא עוד יותר וגורמים לאדמה להפוך עקרה. ראינו את אותו דבר שיכול לקרות גם במחשבות. את ההבחנה בין הרוחות השונות והבחירה אל איזו רוח ברצוני להתחבר, על כל אדם לעשות לעצמו.
אם כן, אברי הנשימה בגוף האדם מסמלים את הגורם שנמצא מבחינה היררכית מתחת לנדבך השני שהוא האש. ניתן לכן לומר כי הרוח היא הנדבך השלישי וניתן לומר (כפי שעשיתי כאן) כי היא חלק מהנדבך השני והיא מתחת לאש בהיררכיה הפנימית ביניהם.
מתחת לאברי הנשימה נמצא הלב. הלב הוא מרכז הדם, המים, הנדבך השלישי, ושם, נשמת האדם ונשמת כל חי (כפי שהנשימה נמצאת בדם בכך שהאויר/חמצן מומס לתוכו בריאות). גם על פי התנ"ך הנשמה שוכנת בדם.
כבר אמרנו שהרוח הפיזית, שליחת האש\השמש, מניעה את המים, כפי שהרוח הטהורה שליחת אש התודעה ההיולית מביאה ומניעה אהבה. ואולם שים לב כי האש מביאה את הגשם על ידי כך שהיא מאדה ואז מעבה את המים. המים אשר הם הגורם הארצי שקשור לאדמה צריכים להתאדות, ואז באופן סמלי הם כבר לא ארציים\מחוברים-לאדמה אלא פועלים בשירות האש והרוח. אדי המים דומים לרוח/אוויר ולכן, פעולת האש והרוח על המים היא להעביר אותם טרנספורמציה שבה הם מתעלים על טבעם הבסיסי הארצי. בתהליך זה הם מטהרים ומזדככים (אדי מים הם מים טהורים) ואז הם גם יכולים לרדת כגשם וטל שיביאו חיים.
הגשם הרוחני כאמור הוא אהבה והלב האנושי הוא משכן לאהבה. לכן הנפש האנושית שנמצאת בדם\בלב היא הכלי (אמורה להיות) כדי להכיל את האהבה האלוהית. (המחשה ופירוט של רעיון זה דרך פרק ט"ז בספר יחזקאל ניתן למצוא בפוסט שכאן). את האהבה צריך להזרים לכל פינה ולכל עבר, וזאת כפי שהדם חייב לזרום כדי להביא חיים לכל תא ותא בגוף. את החמצן מהאוויר\הרוח-הפיזית הריאות מטמיעות בדם שהלב מזרים, כך הרוח השמימית יורדת אל תוך המים ואל האדמה, כדי להביא להם חיים. באותו אופן פועלת הרוח בנפש אשר היא בדם – הנפש חייבת לבוא במגע מתמיד עם רוח אלוהים והמגע הזה (תקשורת) צריך להתרחש להתחדש ולנוע ללא הרף. זה חייב לזרום, לנוע, להתחדש, להיטהר כל הזמן בכוח האש שמניעה את הרוח. כי מים עומדים הופכים מעופשים, דם שאינו זורם מת, דם שאינו בה במגע עם הרוח\חמצן (שליחי האש – שליחת התודעה ההיולית) מת כמו כן. לכן אדם שלא יודע ליצור קשר, תקשורת, מערכת יחסים מתמדת, יומיומית עם אלוהים שבשמים מת באופן עקרוני (רוחני), למרות שהוא עדיין, באופן זמני, נושם וגופו נע.
יסוד המים שבלב ובדם מסמל את הרגשות. הרגש הוא סוג של מימוש החזון (של האש). כי כשהאש חוזה חזיון והחזיון הופך לתנועה מוגדרת, בוראת, מסדרת, ותנועה זו שהיא אהבה נעה עם הרוח ומגיעה ליעדה, מתממשת, אזי חווים תחושה של שמחה או סיפוק או הרמוניה וחיבור. לחילופין אפשר לחוות כעס ואכזבה אם וכאשר התנועה משתבשת והיעד\החזון איננו מושג. אלה הם מהות הרגשות (חוויה של סימפטיה/אנטיפטיה שמביאים שמחה או עצב).
צעד נוסף למימוש חזון האש ותנועת הרוח, מעבר לרגש (שמסומל ביסוד המים), הוא המימוש בחומר (המימוש ביסוד האדמה). המימוש בחומר הוא הפיכת החזון לממש. אזי המעגל מושלם והדבר נעשה למוחשי, מציאותי, ממשי, גשמי, מוגשם. החומר הוא הנס המופלא ביותר שאלוהים יצר. כיצד זה שרעיון, חזון, הגדרת עיקרון במילה, ברוח, בשאיפה ובתשוקה, יוצרים (בוראים יש מאין) דבר מוחשי, חומרי, מוכח, שאין ספק שהוא קיים?!
בגוף האדם, כדי להגיע לחומר (אדמה) שהוא הנדבך הבא, אנחנו יורדים אל מתחת ללב ושם מערכת העיכול. מערכת זו סופגת אל קירבה את החומר (מזון מוצק, מינרלים) ומטמיעה אותו בדם. הידיים הרגליים ואברי הרבייה הם השלוחות של הגוף לעולם הפיזי, בעזרתם אנחנו מממשים בחומר את רצונותינו ומאוויינו, בעזרתם אנחנו פועלים בכוח המזון שנספג במערכת העיכול, כדי ליצור לטפח ולפתח את העולם הממשי שבו אנחנו חיים.
שלוחות/איברים אלה מוזנים גם מבחינה 'אנרגטית' על ידי המרכז האנרגטי בגוף האדם שנמצא בבטן. בכתובים מצויין כי האדם שיודע להיות בקשר מתמיד של אהבה עם אלוהים/התודעה ההיולית, נהרות של מים יזרמו מבטנו – זוהי זרימת ה'אנרגיה' של האהבה מהתודעה אל האש, אל הרוח, אל המים, אל האדמה, דרך המרכז האנרגטי שבבטן האדם. דבר זה מסמל את יכולת המימוש של התודעה ההיולית דרך החזון/האש הרוח והמים ועד לחומר – עד לזרועות ואצבעות הידיים והרגליים שמוציאים לפועל בחומר. אז למשל, אדם יכול להניח את אצבעות ידיו על איבר נגוע של אדם אחר ולרפא אותו.
יש לציין כי בתרשים ההררכיה ששירטטנו, העיקרון הרוחני שהמים מיצגים משרתים את עיקרון האדמה ולפיכך הם מתחתם בהיררכיה ואולם בגוף האדם מרכז הדם שבלב (המים) נמצא מעל למרכז האדמה (שבמערכת העיכול). הסיבה לכך היא כי עיקרון המים כפוף ומשרת לא רק את עיקרון האדמה אלא גם את עיקרון האש והרוח. ראינו זאת בתהליך יצירת הגשם ובחימצון הדם על ידי מערכת הנשימה. הדם אם כן משרת גם את מערכת העיכול וגם את מערכת הנשימה, גם את האדמה וגם את הרוח. לפיכך נכון למקם את עיקרון המים בין האדמה לבין הרוח (בין השמים לארץ) למרות שהם בעיקרון, מבחינה היררכית, מתחת לאדמה (מסומל בטבע על ידי מי תהום).
בעברית המילה שמים היא שם-מים, והיא באה להצביע על הקשר הרוחני המיוחד בין האש והרוח לבין המים, כאשר הקשר הזה בעיקרו הוא טיהור המים על ידי הפיכתם לרוח (אדים) וכדי שירדו כגשם (אהבה) על מנת לשרת את האדמה ולהביא לה חיים (אהבה) ועל מנת לטהר גם אותה. שים לב שמים משמשים גם לטיהור האדמה, לרחצת הגוף, לשטיפה והסעת לכלוך וכולי, ועל מנת לעשות זאת עליהם לזרום מלמעלה למטה.
מערכת העיכול שהיא מרכז האדמה בגוף, מאפשרת לכוחות הרוחניים העליונים להתממש, להתמצק, להתנסות ולחוות את עולם החומר דרך החושים וזרועות הגוף. זרועות הגוף הם במיוחד הידיים הרגליים ואברי המין, ובמידה מסויימת גם הלשון. ואולם הכוחות הרוחניים יכולים להתמצק באופנים רבים, לא רק דרך העולם הזה, החושים וגוף האדם. קיימים עולמות מקבילים בהם הרוחות השונות יוצרות בחומר, לובשות גוף חומרי, מממשות את מאווייהן. לכן זו טעות לחשוב שעולם הרוח זקוק לכדור הארץ הזה כדי להתממש בחומר, הוא יכול לעשות זאת גם בעולמות המקבילים – משם מגיעים גם שדים ורוחות, משם מגיעים גופים שמימיים לא מזוהים (עב"מים) וחייזרים. בכל זאת, יש לעולם הזה תפקיד וייעוד בלעדי וייחודי. לא אפרט כאן על הייחוד הזה כי תקצר היריעה.
פי הטבעת הוא המקום הנמוך ביותר בגוף, משם מפרישים את הפסולת החומרית. אולם פסולת זו שבה לאדמה, מטייבת אותה ובעזרתה, יחד עם כוח השמש האוויר והמים (ומיקרואורגניזמים אשר הם הפועלים החרוצים של האדמה למיחזור), האדמה מוציאה מתוכה חיים חדשים. כך נסגר המעגל, מאש החזון והרוח למים ועד לחומר בדרגתו הנמוכה ביותר שהיא פסולת, ומשם לאדמה ובחזרה. גם הגוף לאחר שהוא מסיים את תפקידו חוזר לאדמה, מטייב אותה והיא מעלה מתוכה חיים חדשים בכוח האש והרוח (קומפוסטיזציה צריכה חום וצריכה חמצן) שפועלים באמצעות המיקרואורגניזמים.
אולם המעגל נסגר לא רק על ידי הפסולת והמוות אלא גם על ידי ההפריה המינית. אברי המין קרובים מאוד לפי הטבעת וגם הם בתחתית הגוף האנושי. לאשה פתח ייחודי ויכולת ייחודית לקבל לתוכה פנימה את הזרע שיתפתח לחיים חדשים וכל זאת מלמטה, מתוך יסוד האדמה שקרוב לפי הטבעת. ראינו שהאדם מקבל לתוכו אור, אוויר, רוח, חומרי הזנה ומים דרך העיניים הפה והנחיריים – הפתחים העליונים של הגוף – והנה האשה מקבלת לתוכה את הזרע שמתניע בה חיים חדשים, מלמטה, מהאדמה. האשה מסמלת את האדמה והאדמה הזו עולה ופוגשת את הדם והמים (מחזור הווסת) ואז בתוך השליה, שגם שם מים, נוצרת אש חדשה, תודעה חדשה, מחשבות חדשות – חיים. כך נסגר המעגל מלמטה כלפי מעלה ולא רק מלמעלה כלפי מטה.
האשה מסמלת את האדמה והמים, והאיש את האש והאוויר. ללא האשה האיש לא יכול להתממש, לסגור את המעגל, היא הכלי למימוש התכלית כי בה החלל שבו יווצרו חיים חדשים. אולם לאיש ניתן החזון, ומתוך אש החזון בא הכוח, האנרגיה וגם הטעם, הסיבה לחיים. לכן האיש הוא שמש, מקור חיים לאשה (אמור להיות), בלעדיו היא הולכת לאיבוד.
כמובן שמשום שאנו חיים בעולם שנפל, בעולם מקולקל, האשה, לעיתים קרובות, היא אדמה מקולקלת, מים מעופשים שמרד ומוות בהם, במקום חיים חדשים, והאיש הוא אש ואוויר מדומים, זרים, כלומר אש מחריבה והורסת או אש קרה, חסרת שאר רוח, פחדנית, שחצנית וחסרת אונים.
פתחתי את הפוסט ואמרתי שאני יודע את טבע האשה משום שאני אשתו של אלוהים. לומר שאני אשתו של אלוהים זה דיבור סימלי. הכוונה היא לומר כי נועדתי להיות במערכת יחסים של אהבה עם אלוהים כאשר הוא מעלי בהיררכיה. בהיותי תחתיו אני מְצֻוֶּה לציית לו ולכבד אותו, ובכך לשרתו. תפקידו של אלוהים כלפי (וזה התפקיד של כל מי שנמצא עליון בהיררכיה על פי התרשים שלמעלה) הוא לאהוב אותי, ובכך הוא משרת אותי. לכן תפקיד האשה כלפי הגבר שלה הוא לציית ולכבד אותו ותפקיד הגבר לאהוב את אשתו – הווה אומר לשרת אותה שלא מתוך כוונה אנוכית אלא מתוך כוונה מתמדת לפעול למען טובתה שלה, זו אהבה בצורתה הפרקטית.
בכל אשה יש גבר כי הגבר המקורי והאמתי הוא אלוהים, ואם אשה אנושית תמצא את האלוהים שישכון בתוכה תוכל לדעת ממנו איך האיש מרגיש, מה הוא מבקש, מהם חובותיו וזכויותיו כלפיה, מהם האתגרים שבפניהם הוא עומד, הקשיים המובנים והסתירות הפנימיות בנפשו. לאשה יכולת טבעית להִזְדַּהוּת והכלה וכך היא תוכל לדעת את טבע הגבר דרך אלוהים (שהוא הגבר האמיתי) ששוכן בתוכה ואחד איתה (במידה ותשכיל להתאחד איתו).
חשוב לאשה לחקור לעומק ולדעת את האיש מתוך התגלות רוחנית (משום מה נשים, גם מאמינות, כמעט לעולם לא עושות זאת) כפי שחשוב לאיש לדעת את האשה מתוך אותה התגלות, לא על מנת שיתחלפו בתפקידיהם, לא כדי שהאיש ינסה להיות אשה והאשה איש, אלא כדי שידעו שניהם את מפתחות הקיום. האיש והאישה מיצגים ומסמלים עקרונות רוחניים שבהבנתם ויישומם יודעים את מפתחות הקיום. כדאי גם לחקור ולדעת את גוף האדם וכיצד הוא משקף בדיוק, באופן מפתיע, את אותם הדברים. וחדאי לחקור את הטבע ואת חוקי הפיזיקה מאותן הסיבות.
מוזר, אבי האנושי, שבעמצעות זרעו נולדתי בבשר, מעולם לא לימד אותי איך להיות איש ואימי האנושית מעולם לא לימדה אותי להיות אשה. כאלה היו הורי האנושיים, ומרבית חיי חשתי מצוקה כי באמת לא ידעתי ואף לא התחלתי לדעת. והינה האוויר המים האדמה והאש מלמדים אותי – האוויר המים האש והאדמה אשר הם פניו השונים של אלוהים.