נתיב האהבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
(600 מילים)

אדם בשר ודם לא יכול לאהוב או להיות נאמן באמת, הוא לא יודע את נתיב האהבה ואפילו מה זאת אהבה הוא לא יודע. בשר ודם יודע לרדוף אחר דחפיו הבשריים והנפשיים, את אלה הוא יודע לזהות, להתמיד בהם,  לרצות ולעשות את הדרוש כדי לממשם.

אהבה או נאמנות הם פירותיה של הרוח. לכן בשר ודם יכול להתנסות בהם רק כשרוח האהבה או רוח הנאמנות שורה עליו ומעניקה לו את אלה בחסד. אך גם אם זכה באותו חסד, טבעו הבשרי מפריע לו להתמיד בהם, לכן עליו להמשיך ולהיעזר ברוח אלוהים כדי להצליח 'לעמוד'.

הדרך לאהבה עוברת בנאמנות, והדרך לנאמנות שהיא משורש 'אמונה' עוברת באהבה, אין אפשרות אחרת. רק כשיודעים להיות נאמנים עד הסוף, ללא כל תלות ברגש במחשבה או בנסיבות כאלה ואחרות אפשר לאהוב באמת. רק כאשר יודעים לאהוב יודעים להיות נאמנים באמת.

ואולם הדרך לנאמנות ואהבה, אשר הם כאמור פירותיה של רוח אלוהים, עוברת בברית. אי אפשר שתהיה אהבה או נאמנות בלי לכרות ברית, כי הברית היא הרכב (היא הרכב לאהבה בנישואים, בחברות, ביחסים עם אלוהים ובכל אהבה אמיתית אחרת). ואולם אלוהים הוא הבסיס האפשרי היחיד לכל ברית בכל תחום. הברית הבסיסית הראשונה היא עם אלוהים.

על פי התורה הברית בין האדם לאלוהים נכרתת באמצעות העלאת קורבן בבית המקדש בירושלים. אך כיום, מאחר ואין מקדש ואין קורבנות, אי אפשר להיטהר על מנת להתקרב לאלוהים, כדי לכרות איתו ברית, ולקבל את השכינה ששרתה במקדש בזמנו.  השכינה היא רוח אלוהים (נוכחות אלוהים), וכאמור רק כך  יכול אדם לקבל בחסד גישה לנאמנות או אהבה.

כיום, מאחר ואין מקדש פיזי יש צורך לכרות את הברית ולהעלות את הקורבן דרך המשיח אשר הוא המתווך (גם בבית המקדש בירושלים הוא היה המתווך שהביא את רוח השכינה. "משיח" היא עוד מילה שאם לא מבינים את משמעותה היא סתם מילה. ה"משיח" הוא הדמות הפרסונלית שאיתה משה נפגש "פנים אל פנים" ועמדה ביסוד המקדש.)

כיום עדיין אפשר לקבל גישה לברית, לשכינה, לאהבה ולנאמנות, דרך ה"משיח", וזאת גם בלי מקדש פיזי.

זוהי אם כן הדרך הפרקטית להשגת אהבת אמת ונאמנות אמיתית. זהו הנתיב בו יש ללכת ויש ובו ארבעה שלבים:

1. אלוהים – להבין מיהו, לקבל ולהאמין בו.

2. ברית – לכרות אותה באמצעות המשיח שרק בידו לטהר את האדם גם בלי בית מקדש  פיזי  בפני אותו אלוהים שלמדנו לקרוא בשמו. כאשר מתקרבים ובאים לפניו אפשר לכרות איתו את הברית.

3. שכינה – לאחר שכרתנו את הברית צריך לבקש ולקבל, יומיום, רגע רגע, את שכינת אלוהים שתשרה עלינו, כדי שהיא תוכל לכוון ולהדריך אותנו, בפועל, באופן מעשי, בדרכי אלוהים. הפעולה הזו נקראת בשפה תנ"כית להתהלך עם אלוהים תחת שכינתו

4. לאחר שיודעים להתהלך עם השכינה ניתן לבקש ולקבל אהבה ונאמנות שבהם צריך לעמוד. העמידה באהבה ובנאמנות יכולה להתאפשר שוב בזכות ההתהלכות היומיומית תחת שכינת אלוהים.

שים לב: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו: אֶת הָאֱלוֹהִים הִתְהַלֶּךְ נוֹחַ". (בראשית ו' 9)>. וגם: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלוֹהִים, וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלוֹהִים" (בראשית ה' 24). חנוך ונוח היו 'צדיקים' הווה אומר ידעו לאהוב ולהיות נאמנים כי "התהלכו את האלוהים". ה'ההתהלכות' הזו היא המעידה והחותמת את דרך ארבעת השלבים שתיארתי לעיל.

דרך זו 'עובדת' בכל תחום בחיים. גם בזוגיות זה הנתיב: מיהו אלוהים-ברית באמצעות המשיח – התהלכות יומיומית עם השכינה – נאמנות ואהבה.

מי שרוצה זוגיות אמיתית למשל שיש בה אהבה ונאמנות (אמון ואמונה) חייב לאמץ את דרך ארבעת השלבים. כך גם ביחסי חברים, אחים לאמונה ובכל עניין משמעותי אחר בחיים.

האהבה היא סופו של התהליך, היא הפרי (בהא הידיעה) שמושג בעמל. העמל – אשר הוא ה'התהלכות' – מעיד שהפרי הושג, עם, מאת ובשיתוף אלוהי ישראל ולא באמצעות איזה קיצור דרך שאיננו מאלוהים אלא דרך שמוצעת על ידי הנחש. בעולם הזה מנסים לקצר את הדרך, להשיג אהבה בלי שלושת השלבים הראשונים. אך זה בלתי אפשרי. זו אהבה מזוייפת.

זה כמו לרצות להיות שבע בלי לחרוש, לזרוע, לקצור ולאפות לחם. הראשונים שניסו לקצר כך את הדרך (בהשפעת הנחש) היו אדם וחווה. בעקבות זאת נאמר להם: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", ומטרת האמירה היא שיבינו על ידי התנסות, בדרך סמלית, מהו הנתיב הנכון.

מאז ועד היום הלחם הוא סמל רוחני מרכזי. הוא סמל לפרי שבאופן פיזי הוא לחם ובאופן רוחני הוא אהבה. אילו המאמינים היו מבינים את הנתיב ההכרחי הזה במערכות היחסים השונות, גם קהילותיהם היו מתפקדות לתפארת, גם משפחותיהם ויחסיהם הזוגיים, גם מדינותיהם, גם העסקים שלהם. ואפשר היה לומר כי הם מקיימים את מצוות אלוהים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.