הכל צפוי והרשות נתונה

(2600 מילים)

הכל צפוי והרשות נתונה, מה זה אומר?

כשאנחנו, בני האדם רוצים לממש את רצונותנו, לעשות משהו, לפתור בעיה או תקלה אנחנו מחפשים את הדרך, אנחנו מחפשים את הכלי הנכון, את המידע, העיתוי והגישה שיובילו לפתרון. המחשבה שלנו מתובנתת כך שהיא מחפשת את הדרך מהבלתי ידוע לידוע, מהכואב אל הנעים, מהבעיה לפתרון.

אלוהים אינו פועל באופן הזה כי הוא חי את הכל בו זמנית ויודע הכל מראש. אין לו צורך לחפש דרכי פתרון או כלים מתאימים, לנסות להמיר כואב בנעים כי הכל, כל הזמן, נמצא לפניו בבהירות.

כשאנחנו מכילים את צורת המחשבה שלנו על אלוהים אנחנו לא מבינים אותו. אך אם ברצוננו ליצור איתו איזושהי מערכת יחסים ולא רק להתלונן שהוא לא עונה לציפיותנו, שהוא לא מובן או איננו, עלינו גם לנסות להבין איך הדברים נראים מהצד שלו.

אלוהים כבר יודע את אחרית האדם את אחרית העולם, כל בעיות האדם והעולם פתורות לו מראש, כל מה שיהיה והיה. לעיתים נראה כי הוא מצפה ומבקש את ליבנו וכי זו כביכול ה'בעיה' היחידה שלו שכן בעניין הלב הוא הניח לנו חופש בחירה. ובכל זאת, לפי דבריו, דרך הלב הנכונה תתממש בסופו של דבר ואחרית האדם והעולם תהיה טובה.

אולם כיצד הוא יכול להיות בטוח שהאדם (לא כולם אלא שארית מתוכם) יבחר בסופו של דבר בדבר הנכון ואחריתו תהיה טובה? אם יש באמת בחירה כיצד אפשר לדעת מראש מה ייבחר ומה תהיה התוצאה? ובכן, שני אלה, חופש הבחירה וריבונות אלוהים שעומדים כביכול בסתירה, אינם סותרים אלא תלויים בזווית הראיה. מזווית ראייתו של האדם ישנן דרכים רבות ובהגיעו לצומת זכותו ואף חובתו לבחור. אך מזווית ראייתו של אלוהים כל הבחירות ידועות מראש וכל הנסיבות ידועות בלי יוצא מן הכלל ולכן מנקודת מבטו הכל כבר נקבע. יתרה מכך, ידוע לאלוהים שיש רק פתרון אחד נכון ל'חיים' וכל שאר הפתרונות שגויים לכן אין באמת בחירה בין שתי דרכים מקבילות וכל מי שבחסד אלוהים נעשה מודע שיש רק דרך אחת נכונה וכל השאר מובילות לאבדון, בהכרח ילך רק בה כי אף ייצור לא יבחר במודע סבל נצחי ואבדון.

עניין הבחירה וזוויות הראיה השונות דומים לאב שמניח לבנו הפעוט לנסות נניח לפתוח בורג עם מפתח ברגים. הפעוט ינסה עם צד המפתח הלא נכון, ינסה לסובב בכיוון ההפוך, לא יחזיק את המפתח כהלכה, לא יפעיל מספיק כוח, וכל אותו זמן אביו יודע שיש רק דרך אחת שבה הבורג ייפתח והוא גם יודע שבנו בסופו של דבר ילמד את הדרך הזו וידבוק רק בה. האב יודע כל זאת ואין זה סותר את העובדה שהוא מניח לבן להתנסות ולבחור והבן משתמש בזכות הבחירה שלו כדי לנסות לפתוח את הבורג בכל הדרכים האפשריות.

לבן ולאב שתי נקודות מבט שונות והשאלה: האם יש בחירה או אין בחירה תלויה בנקודת המבט. אפשר לצייר את שתי נקודות המבט במשל נוסף: אדם מעפיל לראש הר ויש רק שביל אחד צר שניתן דרכו להגיע לפסגה והמון דרכים אחרות שלא מובילות לשם. ובפסגה יש מצודה ובה מזון והגנה. המעפיל, אם לא יגיע למצודה ימצא את מותו ברעב בקור או בנפילה לתהום. הוא לא מכיר את ההר ואת דרכיו לכן מנקודת ראותו עליו לבחור את דרכו בקפידה והוא עושה בדרכו אינספור החלטות שכולן בידיו. ואולם נקודת הראות של בעל המצודה המכיר כל אבן וכל דרך ויושב בראש ההר עם משקפת וצופה בתנועותיו של המעפיל, שונה עקרונית.

ממקומו בפסגה אדון המצודה יודע מראש דברים רבים על המעפיל ועל הבחירות שיעשה בדרכו כי בחן למשל את הגישה בה נקט עוד לפני שהתחיל במסע, מה הכין למסע, באיזה הלך רוח הוא נמצא, האם קרא בעיון את ההנחיות הברורות הכתובות על שלט מאיר עיניים שהוצב למטה? האם הוא מבין ומיישם את ההנחיות שמסבירות איך למצוא את השביל האחד ואיך לא לטעות? האם התעדכן בתחזית? איזה הציוד הכין ואיזה ביגוד? האם דעתו מוסחת או שהוא ממוקד? היושב בראש ההר גם יודע על פי נתונים שמגיעים למשרדו האם צפוייה סערה או מזג אוויר נוח? האם צפוייה מפולת שלגים? האם הדרך חסומה וכולי.

לכן מבחינת השוכן בפסגה לאחר שהתבונן בכל אלה אין למעפיל בחירה. גורלו נחרץ לכאן או לכן וכל פרטי מסעו וההחלטות שיחליט בדרך ידועים לו מראש. זאת כפי שאדם מיומן יכול לצפות את מסלולה של אבן שנזרקה ומה יהיו תוצאות נפילתה על פי משקלה, המהירות שנהדפה הזווית וכולי. אמנם הנתונים המשפיעים על מסלול המעפיל על ההר רבים ומורכבים בהרבה ממסלולו הבליסטי של גוף כלשהו, אך כל ההבדל ביניהם הוא בכמות הנתונים, ואם היושב בפסגה יודע את כולם ללא יוצא מן הכלל, הוא יידע לצפות הכל באותה רמת דיוק.

שאלות וקשיים שנוצרים בגלל שתי זוויות הראיה הסותרות ופתרונם.

יבוא אם כן השואל וישאל: אם אלוהים יצר מראש את כל דרכי העולם וכולן ידועות לו ואם יש רק דרך אחת נכונה (רק דרך אחת להעפיל אל ההר) ואם ניתן לצפות מראש במדוייק את תוצאות תנועותיו של כל אדם, אזי למעשה אלוהים לא הציב בחירה אלא קבע מראש את הכל ובנוסף הוא עוד מאפשר לבני האדם ללכת לאיבוד באינספור דרכים שגויות עד שימצאו (אולי) את הדרך הנכונה, ובסופו של דבר הוא עוד שופט ומעניש את מי ששוגה. זאת במקום לתת באמת בחירה בין דרכים שונות או לפחות, אם הוא מתעקש על דרך אחת, להגביל בני אדם רק לה ולמנוע את הליכתם לאיבוד.

ובכן, זה לא שאלוהים יצר מראש את העולם עם פתרון אחד בלבד ואז מתעקש שילכו רק כך, אלא שיש פתרון אחד נכון, נקודה. גם אם יבוא אלוהים אחר וינסה ליצור יקומים מקבילים שונים לחלוטין עדיין אין פתרון אחר לקיום מלבד הפתרון של אלוהים – הפתרון שהוא מנסה להנחיל לאנושות כבר אלפי שנים. לכן אין פה מעשה שרירותי של אלוהים והסיבה שהוא מניח להם לטעות היא שרק כך יוכלו להבין לעומק את העניין.

הוא גם הודיע מראש מה הפתרון הנכון וכתב את הכל לפרטיו בשלט ברור. ואולם הוא יצר את האדם עם האפשרות לסרב ולהתנגד לפתרון שפרסם למרות שפרסם גם שאין בשום אופן פתרון אחר. האדם המאמין יעבד את האינפורמציה הזו יחד עם כך שיתנסה בדרכים שונות, יטעה, וישוב יחזור ויבחר בדרך הנכונה. זאת בדומה שלאותו ילד שהקשיב להסברים של אביו על הדרך הנכונה לפתוח את הבורג אך צריך גם להתנסות בעצמו, לטעות וללמוד מהנסיון. לאחר שיטעה הוא יחזור וייזכר במה שאביו אמר לו ומילותיו יעזרו להדריך אותו בדרך לפתרון הנכון.

האדם הלא מאמין לא יקשיב ואף יזלזל בנאמר, אך אלוהים יצר גם אותו לצרכיו. על ידי כך שאלוהים גם יצר בני אדם מזלזלים ושחצנים שטועים באינספור דרכים שוגות שלא יביאו אותם לשום מקום, אלוהים מוכיח באופן מעשי את טענתו שיש רק דרך אחת נכונה וההוכחות האלה (לקח חייהם המר של אינספור בני אדם) יהיו תלויות על לוחות המודעות בשמים לנצח וכל אחד יוכל לעיין ולהסיק את המסקנות.

אלוהים יודע שיש רק דרך אחת נכונה אך כל הנברא לא יודע, על מנת שהנברא יידע וימצא את הדרך עליו לקבל אפשרות בחירה. ללא הבחירה, הניסוי והטעיה, הוא לעולם לא ילמד את הדרך ולא יידע להעריך אותה כדרך היחידה. עליו להתאמץ, לחפש, לטעות, להסכים לסבול ולעבור תלאות מרובות ורק כך יבין באמת את מה שאלוהים יודע מראש.

יבוא שוב השואל ויאמר: אם אכן יש רק דרך אחת נכונה ואלוהים יצר את האדם כך שהוא גם מוגבל בהבנתו וגם מרדן ועליו לטעות אינספור פעמים עד שימצא את הדרך הנכונה, הרי שוב לא מדובר פה באמת בחופש בחירה אלא במשחק מרושע שאלוהים משחק בבריאתו.

ובכן, כפי שנאמר, זווית הראיה של אלוהים שונה עקרונית מזו של האדם ומזו של הנברא בלי יוצא מן הכלל. הנברא נקרא לממש את מה שאלוהים יודע כבר מראש וזה לא משחק מרושע כי אין דרך אחרת לנברא היפותטי כלשהו, אי אפשר לעשות זאת אחרת. אפשר אמנם לא לברוא בכלל או לברוא דברים ללא חופש בחירה (אלוהים ברא למשל מיני עצמים ללא חופש בחירה) אך אז אלוהים גם לא יכול לשתף אותם בכל הברכות שבאמתחתו, ואז האדם בדומה לדומם ישאר כלוא בחוסר הבחירה וכלוא בחוסר ההבנה או חוסר הידיעה שמגבילים את יכולתו גם לזכות בברכה, בעושר ובעומק שאלוהים יכול להציע ובזה הוא לא מעוניין.

אלוהים יודע שגם אם יסביר לנברא מהי הדרך הוא לא יבין אותה לעומקה. כדי להבין, כדי להפסיק לשגות ולמצוא את המקום בו אלוהים נמצא, כדי למצוא את אלוהים ואת מקומו הייחודי הנכון (פסגת ההר שבה כל הברכות), עליו להשתמש בחופש הבחירה שניתנה לו ביחד עם כוח הציות האמונה והאהבה ובעזרת כל אלה במשולב יתקדם אל המטרה.

לכן מנקודת ראות האדם הבחירה שניתנה לו היא אמיתית והיא הכרחית. המסע שלו באמת לא ידוע לו ולא יכול להיות ידוע מראש, לא משנה כמה אלוהים ינסה להסביר. לכן מבחינת האדם או נברא כלשהו, אין גם כל אפשרות אחרת אלא לעבור דרך מימד הזמן, לעבור דרך התהליך בזמן שיש בו בחירה והדבר הנדיב ביותר שאלוהים יכול לעשות בשבילו הוא לאפשר לו את הבחירה הזו.

באותו זמן,  מזווית הראיה של אלוהים, אין שום בחירה. הכל ידוע מראש והדרך היחידה הנכונה ידועה לו לפרטיה, זו שתיבחר בסופו של דבר וידבקו רק בה כי היא האפשרות היחידה לחיים. אלוהים שמתקיים מעבר למימד הזמן – במקום בו העבר ההווה והעתיד, כל האפשרויות ותוצאות כל הדברים ידועים לו מראש – תכנן מראש לפרטי פרטים את הכל, כולל כיצד הוא בורא כל דבר, כיצד ישתלשל גורלו של כל דבר בזמן, במה יבחר כשיגיע לצומת דרכים וכיצד בחירה זו תשפיע על כל הדברים שסביבו.

עתה ישאל השואל: אם כך, כיצד אלוהים, שמגדיר את עצמו צדיק ושופט צדק ואמת, יהין לשפוט את האדם באחרית הימים ויטיל עליו את האחריות לבחירתו כאשר מזווית הראיה של אלוהים אין לאדם בעצם בחירה?

התשובה היא פשוטה: מזווית הראיה של אלוהים אין בחירה אך אין גם משפט ואין שכר ועונש, מה שקורה הוא בדיוק מה שתוכנן מראש והוא זה שיקרה. אם אדם מסויים מגורש מממלכתו, זה מה שנקבע. מאחר ואלוהים ברא את הכל יש מאין הרי זכותו גם להחליט שנברא מסוים יזכה לברכה ונברא אחר לקללה. גם בני אדם כאשר הם מקימים למשל יקב יין, מתכננים ומיצרים מראש חביות שהיין יתישן בהן, ואז הם יודעים וקובעים מראש שהחביות הללו ישרתו את היקב כך וכך שנים ולאחר מכן ייזרקו לאשפה. האם מישהו יכפור בזכותו של היינן לעשות כך? כמו כן אלוהים.

ועדיין יכול השואל לבוא ולאמר: הרי מזווית ראייתו של האדם מתקיים משפט והוא זוכה לגמול או לעונש על מעשיו שנעשו מזווית ראייתו בבחירה חופשית, ואם כך, כיצד אלוהים – שמזווית הראיה שלו לא באמת מתקיים משפט, גמול ועונש – מצדיק קיומו של משפט בעיניי הנברא שלו? הרי מבחינת הנברא נעשה פה אי צדק כי ניתנה לו כביכול בחירה בעוד אין לו בחירה ואז הוא נענש על כך. לחביות היין אין חשיבה מודעת, אין בעיניהם בחירה ואין הם רואים צדק או אי צדק, לכן אצלן הבעיה המוסרית לא קיימת.

תשובות שאדם עשוי לקבל מאלוהים לטענה כי הוא לא שופט אותו בצדק, ובאיזו סיטואציה הוא עשוי למצא את עצמו אז?

ובכן, אלוהים יאמר בתגובה כי אין אי צדק גם בעניינו של אדם כלשהו כפי שאין אי צדק במקרה של עצמים כמו חביות יין. כי  כפי שהצדק בעניינם של חביות היין נקבע על פי זווית הראיה שלהן ומשום שאין להם תודעה ולא בחירה אין בעניינם בעיה של צדק, כך הצדק לגבי כל אדם ייקבע על פי זווית הראיה האישית שלו. אם האדם במהלך חייו מבין באמת ולעומק את זווית הראיה של אלוהים שלפיה אין בחירה, הכל נקבע מראש כי לאלוהים הריבונות המוחלטת, אזי כתוצאה מהבנה זו הוא ייתן לאלוהים ריבונות וסמכות מלאה על כל נסיבות חייו, והתוצאה תהיה שאותו אדם, מאחר וקיבל עקרונית זכות בחירה אבל הבין באמצעות הבחירה שאין לו למעשה בחירה ואז הותיר את כל הבחירות לאלוהים, ייענה על ידיי אלוהים וחייו ינותבו לעשות את רצונו וביום המשפט לא יהיו לאלוהים טענות כלפיו.

ואולם האדם שבמהלך חייו לא מבין כי מנקודת הראות של אלוהים הוא ריבון על כל הדברים ללא יוצא מן הכלל, כאשר יבוא יום המשפט יאמר לו: מנקודת ראותך ההחלטות היו בידך, מהזווית שלך אינך סתם חבית יין אלא יש לך הבנה ואפשרות בחירה (יש להבין כי ללא הבנה אין בחירה. אדם שלא רואה את מה שלפניו איך הוא יכול לבחור בין אפשרויות שונות?), ואם יש לך הבנה ובחירה למה לא החלטת ללכת בדרך הנכונה? למה עשית את הטעויות א' ב' וג' ולא השתמשת בהבנה ובבחירה שלך כדי לחזור מהן בתשובה? מאחר ולא תיקנת את טעויותך אזי ברור שלא היתה לך הבנה ולא בחירה ולכן אתה כחבית יין שאין לה הבנה ובחירה ואפשר להשליך אותה לאשפה.

לחילופין, יכול אדם לבוא ביום הדין ולומר כי הקביעה מה טוב ומה רע היא שלו בלבד ורק הוא זה שמחליט, לא איזה אלוהים שאותו אדם לא מקבל את סמכותו. אותו אדם אז יוסיף ויאמר כי על פי שיפוטו האישי הוא בחר בטוב. אזי יאמר לו כך: אם כן נכבד את החלטתך ובחירתך, ואתה תלך למקום שבו אין אלהים (כי את האלוהים הזה אתה לא מקבל), תלך למקום שאין בו בריאה, אין בו דבר מלבד חושך אינסופי וריק.

המקום שאין בו אלוהים חשוך וקר, אין בו חמצן, מזון, מים, אור וכולי, ולא מתקיימות שם מערכות יחסים כלשהן ולכן אין בו אהבה. אם אדם כלשהו יבוא לשם מתוך מחשבה שביכולתו ובסמכותו לברוא לעצמו אור, חמצן, מערכות יחסים, בבקשה, יתנו לו לנסות – מהר מאוד יגלה שאין לו מושג קלוש איך לעשות זאת, ומה שיקרה מיד לאחר מכן הוא שאותו אדם (או נברא כלשהו. יש גם מלאכים שעומדים בפני אותה סיטואציה) יגלה שהוא חסר אונים לחלוטין ונשאר לגמרי לבד. אז הוא מאוד יבהל, כי לפתע יבין עד כמה הוא מבודד. אז, באופן טבעי יתחיל לפחד, ובעקבות הפחד ינסה להתנגד למצב, להיאבק בקושי ולנסות למצוא את דרכו בתוך הנסיבות הבלתי אפשריות (שום נברא – אדם, מלאך, שד – ויהיו אלה בדרגה התפתחותית גבוהה ככל שיהיו לא יכולים להימנע מהבהלה למראה הריק והחושך המוחלט שכן הם נוצרו עם כוח חיים בתוכם, וכוח החיים לא יכול שלא להיבהל למראה חושך כזה).

הנסיון הבלתי נמנע של אותו נברא להיאבק בחושך, להתמרד, לשנות את המצב, למלא את עצמו במשהו, יהיה המאבק הקשה ביותר שאותו נברא התנסה בו מימיו וכתוצאה מכך הוא יעלה באוב מיני דימויים ותמונות. המאבק ייצור בו תחושה של חום ושריפה למרות שבמקום ההוא אין באמת אש ואין באמת מאבק, זה מקום ריק לחלוטין. ואולם שום הכרה של שום ייצור (כולל זו של השטן) לא יכולה לסבול ריק מוחלט ולכן הם, בהגיעם לשם נאבקים מאבק נורא והוזים בדמיונם כבשני אש ומפלצות צמאות דם – מאבק שאין לו סוף, אין לו תכלית ואין לו תחתית, מאבק שאין בו שביב של תקווה, שום עתיד, שותפות או עזרה.

אבל אלוהים – ינסה אותו אדם לטעון לפני שיעבירו אותו למקום ההוא – רק היה נדמה לי שההחלטה בידי, והרי אתה הוא זה שתכננת אותי ויצרת אותי בדיוק ככה מראש, עכשיו אני מבין שההחלטה לא היתה באמת בידי ובגלל שההחלטה לא היתה בידי אין לך זכות מוסרית לשפוט אותי.

ישיב לו אלוהים: כל תובנה באדם עשויה להתרחש רק עד רגע מותו (כי רק עד רגע מותו הוא נמצא במימד הזמן ובתוך תהליכים שעשויים להתרחש בזמן), אם באמת ידעת שהריבונות לחלוטין בידי, היית מניח בידי את חייך ואז הייתי משנה אותך ואת חייך כרצוני. מאחר ולא עשית כך הרי שלא הבנת מעולם שהריבונות כולה בידי ואין דרך אחרת מלבד דרכי – אף אינך מבין זאת עכשיו. כל מה שאתה מנסה עכשיו לטעון הם תירוצים ששיננת כדי להימלט ממשפט ואולם אתה הוא זה ששופט את עצמך.

אבל אלוהים – יטען השואל – אתה יצרת אותי ככה, חסר הבנה שוגה ומרדן.

ישיב לו אלוהים: אם מראש יצרתי אותך חסר הבנה ומרדן ואם כל הריבונות ללא יוצא מן הכלל בידי ואם אין לך למעשה כל בחירה, אזי כמוך כחבית היין ויש לי זכות להשליך אותך מלפני. יצרתי אותך מראש על מנת שתושלך! אם, שלא כחבית, יש לך תודעה ויכולת הבנה ואתה מבין את העובדה שיצרתי הכל מראש כרצוני, מדוע לא הנחת לי לעשות בך כרצוני? אזי הייתי גואל אותך מגורלך. אך אם יש לך תודעה וחשבת שבעזרת התודעה הזו אתה מסוגל למצוא את הדרך הנכונה בעצמך מדוע לא מצאת אותה והלכת בה? ומדוע שלא תלך בה עכשיו?

בשאלות, ותשובות בדו שיח היפותטי זה בין האדם לאלוהים אני מנסה להראות שלאדם או לכל נברא אין כל אפשרות להיות צודק מאלוהים כי אלוהים הוא הצדיק המושלם. יחד עם זאת, סביר להניח שבתאור כזה או אחר של דו שיח לא אשכנע אף אחד, אבל אלוהים ביום המשפט יראה לכל אדם ואדם את הצדק שלו ואותו אדם יראה זאת ברור כקריסטל ולא יוכל להתווכח, כי בעת ההיא הזמן לוויכוחים תם.

ולסיכום השאלה: האם לאדם בחירה כן או לא?

תלוי את מי שואלים ומאיזו זווית ראיה. לכל זוויות הראיה יש תוקף (זו מהות הזכות לבחירה), וכל המעשים שבהתאם לאותן זוויות ראיה יישפטו בהתאם לאותן זוויות ראיה. והפסיקה תותיר את השואל חסר מענה כי מקורה בצדק המוחלט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *