(1540 מילים)
כיצד לשלב אמונה והגיון מדעי בהליכה רוחנית
א: השוני בין הגיון מדעי ואמונה ונקודות החיבור בינהם.
כדי להניח בסיס לדיון נציב קודם כמה עקרונות והנחות יסוד:
- המדע מיצג את הדברים הפיזים המדידים כמו גם את חקר התחום הפסיכולוגי נפשי\רגשי. האמונה מייצגת את הרוח. המציאות הרוחנית שונה מהמציאות הנפשית כפי שהמציאות הנפשית שונה מהמציאות הפיזית, וגם הגמול הרוחני גדול מהגמול הנפשי כפי שהנפשי גדול מהפיזי.
- הכלים המדעיים כהגיון, איסוף אובייקטיבי של ממצאים מדידים, עריכת ניסויים ובניית תאוריות הם כלים של האדם הנפשי אך הם חשובים כעזר לרוח ולצורך השלמת החוויה הרוחנית, זאת כפי שחקר הפיזי חשוב להשלמת החוויה הנפשית רגשית.
- הישויות בעולם הרוח ובאופן ספציפי רוח אלוהי ישראל אשר הוא הרוח השלטת ובורא העולם, משתמשות גם בפיזי\נפשי וגם ברוחני כדי להנחות את האדם בדרך שלהן. לצורך כך הן עשויות לתת לאדם התגלות רוחנית או התגלות נפשית\פיזית. ההתגלות הרוחנית היא התגלות עדינה וקשה לאדם להיות מודע לקיומה כי הוא רגיל לעולם הנפשי\פיזי ולמסרים הגסים יותר שלו. כל אדם, גם האדם המאמין, מודע מעט להתגלות הרוחנית שהוא מקבל למרות שהתגלות זו היא המנוע המרכזי ומובילה את התפתחותו הרוחנית. מטרת הלימוד והתרגול הרוחני היא להתקרב ולהעשות יותר ויותר מודע להתגלות הרוחנית שהרוח רוצה להעניק לנו. ההתקרבות המודעת להתגלות הרוחנית היא התקרבות לאלוהי ישראל עצמו וכינון מערכת יחסים קרובה ואינטימית איתו כי כל ההתגלויות כלולות באישיותו של אלוהים.
יחד עם זאת, כאשר אדם מקבל התגלות שבה נניח מלאך מדבר אליו או שהוא שומע את קול אלוהים או שהוא רואה מראות בשמים, גם אז, התיאור הגרפי של המלאך, מלים שנאמרות, המראות, והרגשות שחווים, כל אלה נמצאים בתחום הנפשי\פיזי\חושי. ההתגלות הרוחנית עצמה איננה ניתנת לתיאור. התיאורים המילוליים הרגשיים או גרפיים שיכולים להתלוות להתגלות הם תרגום אשר הישות הרוחנית שמעבירה את ההתגלות עושה מהשפה הרוחנית לשפה נפשית\פיזית\חושית. התגלות רוחנית טהורה היא ממין אחר, היא איננה חושית, איננה נשענת על חוקי ההגיון או הרגש הארציים.
אלוהי ישראל לא מרבה להעניק למאמיניו התגלויות שבהן הוא מתרגם את השפה הרוחנית לשפה נפשית ולכן אין למאמינים הרבה התגלויות שבהן הם רואים מלאכים, מראות בשמים או שומעים מילים באופן מילולי. לעומת זאת אלהים מרבה מאוד להעניק למאמיניו התגלות רוחנית טהורה (לא מתורגמת). הסיבה לכך היא שאלהים מעוניין שהמאמין יפתח את יכולת הקליטה הרוחנית שלו ואילו כאשר הוא נותן למאמין התגלות מתורגמת הוא גורם למאמין לחשוב שההתגלות המתורגמת היא הרוח, המאמין נשאר מקובע בתפישה החושית רגשית ומצפה לקבל תמיד התגלות מתורגמת.
אלוהים ייתן התגלות מתורגמת, שכוללת מראות ומילים, דווקא למאמינים החלשים יותר, ורק אם יחשוב שזו הדרך היחידה להניע אותם לכיוון הרצוי. קבוצה נוספת שמקבלת התגלויות רוחנית מתורגמות הם נביאים. הנביאים מקבלים זאת לא לעצמם אלא כדי להעביר זאת הלאה לציבור הרחב, במידה ואלוהים חושב שהציבור זקוק להתגלות המתורגמת ואין דרך אחרת להניע אותם להיכן שהוא מעוניין שינועו. ברגיל, אלוהים מעדיף שבני אדם ילמדו להקשיב לרוח ולהבין את שפת הרוח. הרוח מדברת אל המאמין בשפה הרוחנית באופן יומיומי אך מעט מאמינים יודעים או רוצים להקשיב לזה. המון מאמינים מבקשים את ההתגלות הרוחנית המתורגמת אבל דווקא את זה אלוהים כמעט לא נותן להם.
את התרגום משפת הרוח לשפת העולם בני אדם צריכים לעשות, זה תפקידנו בעולם ואלוהים מעוניין שנעשה זאת. גם כאשר בני אדם עוסקים באומנות הם מתרגמים התגלות רוחנית לשפה החושית\רגשית\הגיונית ואלוהים מעוניין בפעילות הזו, במידה ואכן עושים את התרגום מהרוח שלו ולא עושים תרגום התגלויות של רוחות אחרות.
- לעומת שפת הרוח, השפה החושית רגשית היא כלי ששיך לעולם הארצי. כדי לא לכתוב בכל פעם כלים נפשיים\חושיים\רגשיים\פיזיים\הגיוניים, אכתוב 'מדע' וזה יסכם את הצד הארצי. אני משתמש במונח מדע כמייצג של כל עבודה, גם יומיומית, שעושים בעזרת הגיון, בדיקת החוויות החושיות והרגשיות שהם הממצאים המדידים, עריכת ניסויים בעזרת ההגיון והממצאים שאספנו ואז, באמצעות כל אלה בניה של מוצר או יצירה או בניית תאוריות ותובנות הנשענות על הנ"ל.
- כדי לזכות באמונה רוחנית וכדי להיות אזרח במלכות אלוהים השמימית אשר היא בראש ובראשונה מלכות רוחנית, יש צורך קודם כל בהתגלות הרוחנית הטהורה. ההתגלות הרוחנית היא תשתית האמונה. אדם יכול לבחור להיות מאמין רק לאחר שקיבל התגלות רוחנית. לאחר שהוא מקבל התגלות רוחנית ומסכים לה (כל אדם מקבל התגלויות רוחניות השאלה היא האם הוא בוחר לקבלן על עצמו), טוב שימצא להתגלות הזו ביטוי (תרגום) בכלים המדעיים שהוצגו לעיל. הדבר ישלים את אמונתו ויהווה לה עזר ותומך הכרחי.
- ההפרדה שאני עושה כאן בין גוף נפש ורוח היא הפרדה מלאכותית, רק לצורך ההסבר ההגיוני. במציאות האלוהית אשר היא המציאות האמיתית ונקודת הראות הגבוהה, אין הפרדה כזו. גוף נפש ורוח הם מערכת אחת. החלוקה שעושים נועדה לסייע להבנה ההגיונית אך יש בה גם סכנה. הסכנה היא שנוטים אחר כך להשתמש בחלוקה כדי לתרץ בנו כל מיני דברים לא רצויים ולהסיר מעלינו את האחריות – כאילו בעיה מסויימת היא בגוף או בנפש ולא 'אצלנו'. המחשבה הסכיזופרנית כאילו יש באדם שלוש אישויות, גוף נפש ורוח, וניתן להעביר את האחריות מהאחת לשניה איננה נכונה מנקודת הראות הרוחנית ויש להגביל את השימוש בה רק כמכשיר לצורך ההבנה ההגיונית\נפשית\מדעית. ההבנה ההגיונית היא הבנה מחלקת והיא מוגבלת לעולם המחלק, היא איננה יכולה לתפוס את ההבנה השייכת לעולם הרוח, אשר הוא עולם האחדות.
ברגיל אנחנו חושבים על מדע ואמונה כשני ניגודים, הם אמנם ניגודים אך ניגודים משלימים. במילים אחרות האמת המדעית שנשענת על הגיון וממצאים מדידים איננה שלמה אם לא מתווספת לה אמונה והאמונה איננה שלמה אם לא מוסיפים לה אמת פיזית, חושית, הגיונית, מדידה.
הטענה שנשמעת לעיתים כאילו אלוהים לא זקוק להגיון ה'רגיל' כי הוא מעבר לזה, או הטענה שאין לערבב אמונה והגיון, איננה נכונה. כמו כן לא נכונה הסברה כאילו לצורך עבודה מדעית אין צורך באמונה. אלוהים מעוניין שבני האדם יאמינו כשם שהוא מעוניין שיבדקו את אמונתם בכלים מדעיים. כמו כן הוא מעוניין שלעוסקים במדע (או באמנות. כי גם אומנות כאמור, היא סוג של מדע) תהיה אמונה בנוסף לכלים מדעיים, אחרת המחקר שלהם יהיה חסר חיים, ובסופו של דבר גם חסר רלוונטיות מעשית.
במאמר זה אני מנסה לנתח אמונה, מדע ואת החיבור ביניהם בכלים הגיוניים ובכך להדגים את השילוב הזה. יחד עם זאת, יש להבין כי כאשר אני מנתח אמונה בהגיון אין זה אומר שבעזרת ההסבר או בעזרת חווית ההגיון\הרגש\החושים ניתן לקבל אמונה ולהיות מאמין. האמונה מקורה אחר. ואולם כאשר מוסיפים לאמונה את הכלים המדעיים, עושים את האמונה שלמה יותר ומממשים את מטרותיה. אנחנו מאמינים כי העולם נברא בידי אלוהים לתכלית מסוימת והתכלית היא בין השאר לחבר את השמים והארץ ואת האדם לאלוהים. האמונה מייצגת את השמים, ההגיון והמדע את הארץ. כאשר אני מנסה לנתח את האמונה בכלים מדעיים אני עושה עבודה רוחנית חשובה שאלוהים מעוניין לקדם, אני עושה למען קירוב השמים והארץ ולמען יצירת נקודות חיבור ושיתוף פעולה ביניהם.
ובכן כיצד נתאר אמונה בעזרת הגיון? ההגיון אומר שכדאי להשתיק את תלונות הגוף והחושים הפיזיים במצבים מסויימים, כאשר לא נוח להם, כדי לזכות בגמול בטווח הארוך יותר. הדבר מתרחש למשל כאשר אנחנו מתאמנים או עושים דיאטה. אז אנו מוותרים באופן זמני על נוחות גופנית כדי להביא על עצמינו דבר שאנו רואים כבעל ערך גדול יותר מהנוחות המיידית ויתגשם בעתיד. את הגמול הנפשי הזה קל לנו לראות באופן 'טבעי', באמצעות יכולת ההדמיה של הנפש, המחשבה ההגיונית וההקש של דבר מתוך דבר. כך באמצעות הנפש אנחנו יכולים לצפות דברים עתידיים שלגוף ולחושים בלבד הם לא ברורים. באופן גופני\חושי אנחנו רואים רק את ההווה אך הנפש מסוגלת לראות מעבר למה שמתרחש רק ברגע זה.
נפש האדם יודעת לעשות את זה בקלות יחסית כי העניינים הנפשיים ברורים לה. אז מסוגלים למשל לשבת שעה אצל הספר עטופים בבד ללא תזוזה למרות תלונות הגוף שלא נוח לו, ובלי שנוצר איזשהו משבר פנימי בשל ניגוד עניינים בין הגוף והנפש.
הפעלת ריבונות ה'נפש' על ה'גוף' בעזרת מה שאנחנו חושבים שישא פרי בעתיד, זו הפעלת אמונה. אותו מנגנון פועל במישור הרוחני, אלא שאז הרוח מפעילה את סמכותה על הנפש במקום שהנפש תפעיל את סמכותה על הגוף. הדבר קורה כאשר מתגלית לרוחנו מציאות רוחנית נעלה כלשהי. הסיפוק והגמול הרוחני גדולים מהנפשי כפי שהסיפוק והגמול הנפשי גדולים מהגופני. לכן התגלות רוחנית שמגלה את היתרון שברוח, יוצרת הצדקה ומוטיבציה להקרבה הנדרשת. אם לא תהיה התגלות שכזו, התהליך לא יתרחש או שלא יחזיק מעמד לאורך זמן.
אך את ההבנה של היתרון הרוחני על פני זה הנפשי, הבנה שנשענת על ההתגלות הרוחנית, אין לנו באופן 'טבעי', אנחנו צריכים ליזום ולבקש את זה. ההתגלות הרוחנית הטהורה איננה ניתנת לתיאור ואיננה ניתנת להעברה מאדם לאדם. רק כוחות רוחניים יכולים לתת אותה. (בהמשך נראה כי אפשר לבקש התגלות רוחנית משני מחנות שונים ומנוגדים של כוחות רוחניים). משום כך אין לדעתי הרבה טעם לנסות לשכנע מישהו ללכת בדרך רוחנית או להסביר לו את הדברים בהגיון, כי ניתוח העניין הרוחני בהגיון, הבאת ראיות (הוכחות), הצגת תאוריות וכולי לא יכולים להביא להתגלות רוחנית.
כאמור, לאחר שמבקשים ומקבלים התגלות רוחנית, ההתגלות תהיה שלמה אם יתווספו לה הכלים המדעיים. הכלים המדעיים הם כלי עזר וכלים משלימים להתגלות הרוחנית, אך ההשלמה הזו הכרחית.
כדי להשתמש בכלים מדעיים יש לדעת לאסוף ממצאים אובייקטיביים, לבנות תאוריה המבוססת על הגיון, בלי שיהיו בתאוריה כשלים הגיוניים ולדעת לערוך ניסוי, גם אם הניסוי פשוט או 'מובן מאיליו' (הניסוי מבוסס על ממצאים פיזיים, התנהגותיים, רגשיים, חוויתיים. למעשה על ממצאים כלשהם, לכן גם יצירת אומנות היא עריכת ניסוי). במדע יש שני סוגי ניסויים, האחד נקרא ניסוי מחשבתי והשני ניסוי מעשי. שני סוגי הניסוי חשובים ואי אפשר לעסוק במדע בלעדיהם. כך גם כאשר רוצים להשלים את ההתגלות הרוחנית בהתגלות מדעית, יש צורך לדעת לבצע את שני סוגי הניסוי. שניהם נועדו לקבע ולאמת את ההתגלות הרוחנית אשר היא קשה יותר לזיהוי ולאימות ולמעשה, עקרונית, בלתי ניתנת לקיבוע. בכל זאת אנחנו נדרשים לעשות את האימות והקיבוע האלה כי כך אנחנו פועלים למען אחדות השמים והארץ.
אמנם ישנה גם מציאות רוחנית עתידית והבטחות למאמין שאמורות להתממש במלכות אלוהים העתידית ואת אלה אי אפשר לבדוק ולאמת עכשיו בדרך הניסוי המדעי אך יש גם לא מעט דברים רוחניים שכן אמורים להתממש בעולם הזה ואותם אפשר לבדוק ולאמת. ההגיון המדעי אמור להיות משוחרר מדיעות קדומות, פחדים, הונאה עצמית או Wishful thinking ובזה כוחו. אם נעשה כך את כל הבחינות והניסויים נפיק מכך תועלת רוחנית אמיתית, אם נתרשל בביצוע הבחינות והניסויים, נתעצל לעשות אותם ביסודיות, או לא נעשה אותם באוביקטיביות, נישאר בתחום ההונאות והשקרים גם במישור הרוחני.
יחד עם זאת, את הגמול המתקבל מההליכה בדרך הרוחנית אין לבדוק רק בעיניים הפיזיות\מדעיות אלא גם ובעיקר בעיניים הרוחניות. זאת כפי שאת הגמול הנפשי שמקבלים כשמקריבים משהו פיזי, מקבלים לא רק במישור הפיזי אלא בעיקר במישור הנפשי והרגשי ובודקים אותו לא רק בכלים הפיזיים אלא גם ובעיקר בכלים הנפשיים. הגמול על ישיבה אצל הספר אמנם ניתנת למדידה באופן פיזי (שינויי האורך, הצבע או צורת השיער), ואולם עיקר השינוי או הגמול הוא הסיפוק הרגשי שהאדם מקבל בתוכו ומסביבתו בעקבות התספורת ואלה מדדים שונים לחלוטין מהמדדים הפיזיים היבשים כאורך וצבע.
בכל זאת הבדיקה הפיזית חשובה במקרה של גמול נפשי, כי אם נשים לב לפרטים הפיזיים החוויה הנפשית תהפוך לעשירה ועמוקה יותר וכן הבדיקה הפיזית של אורך השיער, צבעו וצורתו יכולה לתת לנו אינדיקציה אובייקטיבית חשובה למה שהושג בישיבה אצל הספר ולהדליק נורה אדומה במידה והבדיקה מעלה שאולי מדובר בהונאה עצמית (הספר למעשה לא עשה שום עבודה ממשית). אך יחד עם חשיבות הבדיקה הפיזית, הבדיקה המהותית יותר למה שהושג אצל הספר היא הבדיקה הנפשית, שהיא בדיקת השאלה האם הושגה אותה הרגשה טובה נפשית שהיא בעצם הסיבה המרכזית שבגינה הלכנו לספר.
ממש באותו אופן אמור להתנהל העניין הרוחני. מצד אחד המשוב והגמול המהותיים שנקבל הם בתחום הרוחני, ואלה מדדים אחרים לחלוטין מאלה הפיזיים או הנפשיים. מצד שני הבדיקה הפיזית והנפשית כתוספת תומכת להתגלות הרוחנית חשובה והכרחית.
אולם איך מקבלים התגלות רוחנית טהורה, מכוננת, שתפעיל את האמונה ותיתן לה משוב מהותי? זה פשוט. האיבר הרוחני שמאפשר התגלות רוחנית כבר נמצא בתוכינו וצריך רק לרצות ולבקש את ההתגלות הזו.
כפי שיכולת החשיבה בהגיון מובנית כבר באדם מגיל מסויים (אצל תינוק למשל המנגנונים הנפשיים שמאפשרים הדמייה וניתוח בהגיון, עדיין לא מפותחים לכן אי אפשר למשל לגרום לתינוק לשבת שעה אצל ספר בלי לזוז, הוא אף לא מסוגל להבין את הצורך בזה ולא מסוגל לחוש את הגמול הנפשי שהדבר עשוי להביא), כך גם המנגנון הרוחני שמאפשר לבקש גמול רוחני, לזהות, ללכת בדרך רוחנית ולקבל התגלות או אמת רוחנית, כל אלה מובנים כבר בתוכנו, צריך רק 'לגדול' לתוכם.
כאמור ההתגלות הרוחנית עדינה מאוד וההכרה בדרך כלל לא מזהה אותה כי היא לא ניתנת לה בצורות שהיא רגילה. אך הבעיה בדרך כלל לא נעוצה בזה, מי שבאמת רוצה את ההתגלות הזו מוצא את הדרך לזהות אותה ומלמעלה יעזרו לו. הבעיה הגדולה יותר היא שלא באמת רוצים. לא רוצים כי הנפש מתמרדת. והרי גם לחשוב בהגיון, לחשב צעדים קדימה ולהכפיף את הגוף לנפש כדי לזכות בגמול נפשי, לעיתים לא רוצים. לא רוצים, לא כי לא מסוגלים, אלא כי לא נוח לעמוד מול אמת נפשית הגיונית מסויימת שאומרת שזה עדיף אך מצריכה הקרבה כלשהי, לכן מתנתקים מההגיון הזה ונצמדים לנוחות הגופנית קצרת הטווח.
האדם הגופני לא מצליח לראות מעבר לצרכיו הגופניים ולכן לא מצליח להחיל את סמכות הנפש על הגוף ולזכות בגמול נפשי עמוק וארוך טווח יותר. האדם הנפשי לא מצליח לראות את המחוזות הרוניים שמעבר לנפש והאדם הרוחני חופשי לראות ולחוות את הכל. הוא חופשי והוא משרת של הרוח המנחה אותו בו זמנית.
ב: את מי או את מה האדם משרת? מה הם שני המחנות הרוחניים?
אדם תמיד משרת משהו, או שהוא משרת את הגוף, או את הנפש, או את הרוח. כאשר הוא מעוניין לשרת את הרוח (כדי לקבל גמול רוחני כאמור) השאלה שעליו לשאול היא איזה רוח הוא רוצה לשרת? בהתאם לסוג הרוח כך יהיה סוג הגמול הרוחני. כאשר אדם מבקש התגלות רוחנית כלשהי הוא מיד יוצר קשר עם איזו רוח, כי עצם הבקשה היא חדירה לעולם הרוח והכוונה שעומדת מאחורי הבקשה (הרוח הפנימית שמאחורי הבקשה) היא זו שקובעת איזו רוח תיענה לה.
הדבר דומה לאינטרקציה המתמדת שמתרחשת בין חומרים בתוך גוף האדם לבין החומרים שסביבו – חומרים שהוא נושם, אוכל, אלה שעוברים דרך העור וכולי. הצרכים הגופניים של האדם, הנטיות שלו, הבחירות שהוא עושה, הנסיבות שלו, כל אלה יקבעו אילו חומרים יכנסו לגופו ויצרו אינטראקציה. כפי שבעולם החומר יש המון חומרים כך יש בעולם הרוח רוחות רבות ושונות מאוד זו מזו. כל הרוחות ללא יוצא מן הכלל מחולקות לשני מחנות. מחנה אלוהי ישראל והמחנה של כל השאר שלא השכילו להיות חלק ממחנה אלוהי ישראל, ואפשר לקרוא לו מחנה המורדים.
בעולם הרוח אינספור רוחות שיובילו את האדם לאבדון במסווה של הבטחות ומצגות שווא. זאת בדיוק כמו שבעולם האנושי אינספור שרלטנים, גנבים או סתם מצבים שלא מתאימים למטרות שהצבנו לעצמינו ויוליכו אותנו סחור סחור, וכמו שבעולם החומרי אינספור חומרים שרבים מהם לא מתאימים או לא רצויים.
מי שבוחר במודע במחנה המורדים, זו בחירתו ולא לו מיועד המאמר הזה. אך רבים הם המזמנים לעצמם התגלות רוחנית והשפעות שונות מטעם מחנה המורדים בלי שהם מבינים מיהי הרוח שהם מפעילים, מה היא מייצגת ולאיזה פרי היא תוביל. כאן נכנסת ההמלצה לבדיקה יסודית בכלים מדעיים של כל הערכים שלנו, התאוריות, האמונות, הבחירות, המחשבות, הכוונות – כל מה שיש לו נגיעה לרוח. אמרנו אמנם שכל אדם עוד לפני שהוא מבקש לעצמו התגלות רוחנית, לפני שהוא יוצר אינטרקציה עם רוח כלשהי, הוא כבר מזמן לעצמו את ההתגלות או את הרוח בהתאם לכוונה שבליבו. ובכל זאת ההמלצה לבדוק ללא הרף את כל הנ"ל בכלים מדעיים, עודנה עומדת. כפי שעל האדם לברר עם אילו חומרים גופו יוצר איטראקציות, מה תוצאות אנטראקציה כזו או אחרת, כך מבחינה רוחנית צריך לעשות אותו דבר.
כל בני האדם יוצרים אינטראקציות עם רוחות כל הזמן. כל אדם משרת איזושהי רוח גם אם איננו מבקש ליצור קשר עם העולם הרוחני. ההבדל הוא, שכאשר הוא עושה זאת במודע, יש לו אפשרות לבחור את הרצוי לו. גם בפיזי, האינטראקציה בין החומרים שבפנים ובחוץ נעשית בכל מקרה, אך כשהדבר נעשה במודע, בכלים מדעיים, ניתן לבחור: להימנע מהבלתי רצוי, לבקש את הרצוי.
את הבירור לגבי סוגי הרוחות והתנאים שבהם הם עובדים יש לעשות בכלים הרוחניים מצד אחד אך גם בכלי ההגיון – על ידי בחינה, ניתוח, השוואה וקטלוג של ממצאים מדידים, ברורים והגיוניים.
בדיקה כזו איננה סותרת או מתנגדת ל'רוחניות', לאמונה ולכלים הרוחניים הנוספים שיש להפעיל, להיפך, היא משלימה את התהליך הרוחני ומשמשת לו בסיס ארצי חשוב ביותר. הצלחת התהליך הרוחני תלויה בין השאר ביכולת לשלב ולחבר, להביא שלום, הרמוניה ושיתוף פעולה מפרה בין הכלים המדעיים לכלים של הרוח.