נֶפֶשׁ הָאָדָם הִיא כְּמוֹ אִשָּׁה הִיא כְּתַּחֲנַת מִמְּסָר

צְלִיל עָבֶה וְאָז צְלִיל דַּק, מִתְחַשְׁמֵל אוֹ מִתְנַחְשֵׁל, מִתְרַפְרֵף

מִתְעַבֶּה מִתּוֹךְ בּוּעַה גְּדוֹלָה

זְרִיקוֹת שֶׁל צֶבַע

לְתוֹךְ הַוְרִיד, יָשָׁר

יֵשׁ מֵיתָר אָרֹךְ שֶׁל אַהֲבָה

מֵהַקָּדְקֹד לַבְּהוֹנוֹת

מַחֲזִיר צְלִילִים מֵעִם הָרוּחַ

מַפְרֶה אֶת הֶחָלָל

מֻפְרֶה.

הָעֹנֶג הַגָּדוֹל הוּא לִהְיוֹת אִשָּׁה

חָלָל עָגֹל לָבָן. פִּתְאֹם

הַכֹּל נִמְסַר, מֻפְקָד

מִתּוֹךְ נַפְשִׁי, הִיא תַּחֲנַת מִמְּסָר.