(1020 מילים)
להלן פסוקים שעזרו לי לצלוח מצבים קשים ואף כתבתי אותם על הקיר בסלון ביתי כך שאוכל לשבת מולם ולשנן:
"וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה, אָגִילָה בֵּאלוהֵי יִשְׁעִי. יְהוִה אֲדוֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי, לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (חבקוק ג18). הפסוקים הם הצהרת אמונה. המודה בדברים אלה בפיו ובלבבו יזכה להתגשמותם.
במשפט הראשון: "וַאֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה, אָגִילָה בֵּאלוהֵי יִשְׁעִי", הכוונה היא לשמוח באלוהים שמושיע אותי עוד לפני שאני רואה את זה קורה וגם כאשר אני במצב לא פשוט. זוהי הבנה והודאה בריבונותו המוחלטת על כל מצב, על כל אדם או ייצור. זו גם הבנה והודעה בכך שאלוהים טוב וטהור ובעל הבנה אינסופית ומשום כך ביכולתו להושיע אותי מכל מצב בלי יוצא מהכלל.
המשפט הבא מצהיר שהכוח שלי (החיל שלי) נמצא באלוהים, ולכן אני שם בו את מבטחי ועד כדי כך מאמין בזה שאני שמח עוד בעיצומו של הקושי (המשפט הראשון). אז רגלי הופכות קלות כרגלי איילות (אפילו אם אני חולה וזקן).
כדאי לשים לב כי בתחילת המשפט השני הפניה היא ל"יְהוִה אֲדוֹנָי". הפניה היא ליהוה (שם אלוהים) אֲדוֹנָי, כלומר יהוה האדונים שלי (ברבים), להזכירנו כי אלוהים הוא אל ברבים. גם המילה אלוהים משמעה אל ברבים והכוונה היא- אל אחד מרובה אישיויות.
אבל אלוהים לא סתם יושיע אותי ויעשה אותי קל כאיילה אלא גם ידריך אותי כלומר יראה לי את הדרך וכך יעשה אותי שותף לעשיה שלו וייתן לי הבנה של מעשיו. אך הוא לא סתם ידריכני אלא "עַל בָּמוֹתַי". במות החיים שלי הן המקום בו רצונותיי, רגשותיי, חלומותיי וכולי מוצגים/ פועלים. אלוהים ידריך אותי ולמען הגשמת כל מה שנכון טוב וראוי בעיניו וזה יהיה מוצג על הבמות של נפשי וחיי.
אלוהים הוא כמנצח בסינפוניית חיי (הוא גם מנצח מהמילה ניצחון), וכאן שוב, הוא לא סתם מנצח, הוא מנצח על המנגינות הספציפיות של נפשי ושל חיי ("לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי"). הוא מנצח בשיתוף כל מה שראוי טוב ונכון בשאיפות, חלומות, חזונות וכולי שיש לי.
מדהים לראות כמה רעיונות וכמה אינפורמציה הנביא חבקוק הצליח לדחוק במילים ספורות. כל ספרו הוא קצרצר אך מכיל הרבה. מעניין לעקוב ולראות כי הפסוקים האלה שחותמים את הספר הם המסקנה של הספר שמתחיל בתלונות וטענות שיש לנביא כלפי אלוהים, כאשר הוא מתאבל ונמצא במצב קשה מאוד (תחילת הספר): "עַד אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע: אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ. לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשׁוֹד וְחָמָס לְנֶגְדִּי, וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא" (חבקוק א 1).
חשוב מאוד להיות כנים כשבאים לפני אלוהים שכן הוא רואה הכל ולא יסבול צביעות וזיוף. בשלב הזה חבקוק עוד לא רואה את מה שהוא רואה בפסוק האחרון שמדבר על השמחה באלוהים. הקושי האנושי והמאוד מובן שלו הוא בגלל שאלוהים הראה לו שהוא עומד להשמיד את ממלכת ישראל על ידי הכשדים. יש להבין שבתקופה ההיא שמם של הכשדים נודע לשמצה בשל האכזריות הנוראה שבה הם משמידים כל מקום שאליו הם פולשים, רוצחים, אונסים, בוזזים ונוקטים שיטות אכזריות ביותר על מנת שכל מי שישמע את שמעם ירעד מפחד. אלוהים אף מאשר באוזני חבקוק שכל הדברים הנוראים הללו עומדים לקרות… בקרוב.
בפרק ב', חבקוק מקבל תשובות לטענותיו ללמדנו שלהתלונן זה טבעי ואלוהים מקבל את זה, בתנאי, שהמאמין, כאשר הוא מקבל תשובות הוא מוכן גם להקשיב ולהפנים את התשובה וכך גם לכבד את המשיב. מי שמקשיב ומכבד לא יחזור שוב ושוב על אותה שאלה בתקוות שוא שאולי התשובה תשתנה (ע"ע בילעם). להלן תמצית התשובה שחבקוק מקבל:
"עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר, וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי. וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר כְּתֹב חָזוֹן וּבָאֵר עַל הַלּוּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ. כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בוֹא יָבוֹא לֹא יְאַחֵר. הִנֵּה עוּפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב' 1).
יש 'מאמינים' רבים ששואלים שאלות או מבקשים בקשות מאלוהים וממשיכים הלאה בחייהם כאילו לא שאלו. אלוהים לרוב לא עונה לאלה כי הם רוצים רק למלל דברים להתלונן ולהטיח, אבל לא להקשיב. הגישה של חבקוק היא הנכונה: הוא עומד על המשמר כמו צבא שהטיל מצור על עיר והוא ערני וצופה שאף אחד לא יחמוק מן העיר או אליה. חבקוק רוצה לוודא ששום פרט מתשובת אלוהים לא יחמוק ממנו והוא דרוך, ערני ומצפה. אלוהים מבהיר בתגובה שהתשובה שלו ברורה וקלה להבנה כך שאפשר לכתוב ולנסח אותה והכתוב כל כך ברור שהקורא ירוץ בקריאתו. אלוהים ממשיך ואומר כי לו יש את החזון, את הפתרון לכל המצוקות, את הישועה. צריך רק לחכות לזמן הנכון (הזמן של אלוהים).
לעיתים קרובות נראה למאמין שהפתרון מתמהמה אבל אלוהים אומר: חכה לו כי הוא יבוא בזמן ("אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בוֹא יָבוֹא לֹא יְאַחֵר").
מי שלא מאמין נמצא בערפל כי הוא לא שומע ולא יודע את החזון של אלוהים וכיצד הוא יושיע את הכל בזמנו. אדם כזה נפשו לא ישרה והיא מתלבטת ומתפתלת בדברים שאין לו פתרון בעבורם ("עוּפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ"), הצדיק לעומתו חי באמונה. ומהי אמונתו? אמונתו של הצדיק היא הפסוקים האחרונים והמסכמים של ספר חבקוק שציטטנו למעלה.
חשוב כאן להדגיש את ההקשר של הפסוק "צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה", שכן נהוג לטעות ולהציג זאת כאילו מדובר בכך שצדיק הוא כל אחד שחי באמונה כלשהי, או במילים אחרות כל אחד שיעשה מה שהוא מבין וזה בסדר לפי תורת אלוהי ישראל. והרי זהו היפוך (אופייני) של כוונת הפסוק.
חבקוק הוא המאמין האמיתי לכן הוא לא רק שאל את אלוהים שאלות קשות אלא גם ישב וציפה והקשיב רוב קשב לתשובות, ולאחר שניתנו התשובות הוא מבין אותן לעומק ומפנים את המסרים שלהן. את זה הוא עושה בתחילת הפרק האחרון להלן: "יְהוָה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי יְהוָה פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ, בְּרוֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה, כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ. וְנוֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ, וְשָׁם חֶבְיוֹן עוּזֹּה. לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו" (חבקוק ג'2).
חבקוק מבין (רואה באמצעות אמונתו, לאחר שאלוהים דיבר אליו) את הודו הדרו וריבונותו המוחלטת של אלוהים. סופר תהילים אומר "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה" (תהילים קי'א 10), וכאן תגובתו של חבקוק ("יָרֵאתִי יְהוָה פָּעָלְךָ") מעידה שהבין והחכים. ואולם יש לשים לב שיראת אלוהים היא ראשית החכמה, זאת אומרת שיש המשך לכך וההמשך הוא המסר שנכתב בסוף הפרק שהוא סוף הספר (3 פרקים סך הכל).
כלומר: אחרית החכמה שכל מאמין יכול לקבל מאלוהים – לאחר שהוא שואל באמת ומחכה באמת לתשובות, מעוניין ליישם ומקבל את התשובה שמביאה אותו לידי יראת אלוהים – היא: "אֲנִי בַּיהוָה אֶעְלוֹזָה: אָגִילָה בֵּאלוהֵי יִשְׁעִי. יְהוִה אֲדוֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי, לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי".