(900 מילים)
על פי המחקר המדעי היקום החל בפיצוץ נקודה ומשם הכל התרחב והלך, מאז ועד היום. מהתיאור הזה ניתן לחשוב שתנועת היקום אינרטית בלבד שכן מאז ה'פיצוץ' הכל מתגלגל הלאה מכוח האינרציה. אולם אם תנועת היקום מאז היבראו היא אינרטית בלבד הרי שכל הקיום גם הפסיכולוגי צריך להיות אינרטי שכן יש תאימות גבוהה בין החוקים הפיזיים לחוקים שבעולם הנפש והרוח. תנועה אינרטית היא תנועה צפויה, יתרה מכך, ככל שעובר יותר זמן מהתנועה הראשונית היזומה, גם אם זו תנועה אינרטית מורכבת, היא נעשית יותר צפויה, שכן באיזשהו שלב היא מתחילה לחזור על עצמה. תנועה אינרטית נעשית יותר ויותר כאוטית מצד אחד, כמו אבן שנזרקת לבריכה ויוצרת גלים והחזרי גלים שמתחילים להתנגש ולהסתכסך עד שאי אפשר להבחין עוד בתבנית ברורה איזושהי, מצד שני היא נעשית רוטינית יותר ויותר עד שאי אפשר להבחין עוד בשום דבר חדש.
במשך שנים התלבטו מדענים האם לאחר ההתפשטות שהביא ה'מפץ' הכל באיזשהו שלב יתחיל להתכווץ ואולי יחזור לנקודת ההתחלה, שוב יתפוצץ וחוזר חלילה, או שההתפשטות תימשך לנצח. בכל מקרה, בשתי האפשרויות, היקום נופל לתבנית אינרטית כך שבסופו של דבר הוא אמור לאבד את חיותו. אולם מה שגילו שקורה בפועל הוא כי היקום לא יחזור ויתכווץ אף לא ימשיך להתפשט באופן אינרטי, הם גילו דבר שאף אחד לא ציפה, כי היקום מאיץ קדימה, כלומר מתווספת לו אנרגיה חדשה כל הזמן. לגילוי הזה משמעות עמוקה שכן הוכח שהיקום והקיום אינם תנועה אינרטית!
אולם מהו הדבר שמוסיף ליקום אנרגיה חדשה כל הזמן? הדבר סותר את החוק הפיזיקלי הבסיסי של שימור האנרגיה, ומאין כל האנרגיה החדשה הזו באה? מלבד זאת, מניין הגיעה האנרגיה לפיצוץ הגדול מלכתחילה?
לשאלות אלה אין למדע תשובות, אולם ניתן לעשות הקבלה בין חוקי היקום והטבע לתובנות הנובעות מהתבוננות בנפש האדם ופסיכולוגיה המניעה אותו ולמצוא שם רמזים מפתיעים לשאלות הפיסיקאים. גם בעולם הנפשי\פסיכולוגי ניתן לראות כי רבות מהתנועות, מההתנהגויות, הן תנועות אינרטיות שנובעות מחינוך, דחפים, אינסטינקטים וכיוצא באלה, אך יש גם תנועות\התנהגויות יזומות אשר נוצרות כמו יש מאין. מה שמניע תנועה יזומה בעולם פסיכולוגי הוא חזון וחזון תמיד מקורו בעולם הרוח. היוזמה באה תמיד מהרוח ואז היא נקלטת במערכת הנפשית של אדם כלשהו – אדם שבדרך כלל נבחר לכך על מנת להגשים בעולם את הדבר.
בחזון אמיתי יש תמיד מרכיב חדש שאינו נשען על הדבר הישן, רוח אמיתית היא תמיד חדשה. משום שיש בחזון מרכיב חדש שלא נשען על שום דבר שקיים כבר, ניתן להגשים חזון רק באמונה. לאחר הגשמת החזון באמונה הדבר שוב נראה לכולם מובן מאיליו, הוא הופך לכוח האינרטי החדש. אך לפני ההגשמה הדבר נראה לא הגיוני או בלתי אפשרי, חסר ממשות, טיפשי, מטורף, דבר גידוף או כפירה וכיוצא באלה. לכן חזון ואמונה תמיד הולכים יד ביד. חזון ואמונה באים לידי ביטוי בנפש האדם ולכן גם בעולם הנפשי\פסיכולוגי ישנו מרכיב שאינו אינרטי אלא מוסיף כל הזמן תוכן חדש כמו יש מאין.
מניין הגיעה האנרגיה למפץ הגדול? מניין מגיעה האנרגיה שמתווספת ליקום כל הזמן? מניין מגיעים החזון והאמונה לנפש האדם? מהו עולם הרוח ומה מקורו? אני סבור שמקור כל אלה הוא ישות (על טבעית, כלומר שלא ממין הבריאה) שאפשר לקרוא לה אלוהים. אין שום דבר אחר, לא במחקר או במחשבה המדעית, הפסיכולוגית, הרוחנית, אין שום הצעה חלופית שבכוחה להסביר מניין צץ לו היש מאין הזה. גם המאמר הזה כאן שבו אני מנסה לתאר ולהסביר את הדבר, מקורו אחר. יש כאן שימוש בהגיון, התבוננות בטבע הדברים, בהיסטוריה, במדע ולכן אפשר להסתכל עליו כתֶּמָה פילוסופית ואולם המאמר הזה לא יכול להישאר תֶּמָה פילוסופית ולשרוד.
תחום הפילוסופיה בעולם מת, מיצא את עצמו והוא לא רלוונטי יותר. גם עידן הדת הסתיים בעולם, הוא לא רלוונטי כמו כן. אמנם תמיד יהיו אלה שיעדיפו את הכוח האינרטי שהולך ונעשה לא רלוונטי עם הזמן, אולם הבעיה היא כי מאחר והפילוסופיה והדת מתו כבר אין עוד מי שייתן לבני האדם תשובות מוכנות לשאלותיהם. נכון שלתקופת מה הוכתר המדע כאוטוריטה החדשה שלאורה בני אדם מנסים ללכת לאורה והוכתר ה'ניו איידג' כאוטוריטה הרוחנית המוסכמת, אבל גם המדע וגם ה'ני איידג' כבר מיצו את עצמם והשאלות בעידן הפוסט מודרני רק הולכות ונערמות, ותשובות אין בנמצא.
בני אדם שאין להם תשובות בנושאים עקרוניים משולים לספינה שאיבדה את ההגה (הכוונה לאיזושהי תשובה שמחזיקה מים. ברור שבני האדם ממהרים להמציא מיני תשובות שאין להן שום אחיזה רק כי הם נמצאים במצוקה קשה בתחום הזה ואולם לתשובות האלה בני האדם שטוענים אותם לא מאמינים בעצמם). ספינה כזו בהכרח תלך לאיבוד, תעלה על שירטון ותשקע במצולות. לכן אין לאדם המודרני ברירה אלא לא להסתפק בתובנה הפילוסופית שניתנת פה ולא להסתפק בשום תובנה פילוסופית, מדעית או דתית אלא לחפש ולמצוא את התשובות בעצמם ( הרחבה לגבי נושא זה ראה בפוסט הקודם שפורסם כאן: 'תולדות האדם והחזון לעתיד').
מי שימצא את התשובות בעצמו, יתחבר לחזון שהוא חדש כל הזמן ובכוח החזון והתשובות ימצא גם את האמונה, בעזרתה יוכל גם לנהל בעצמו דו שיח עם אותו מקור לחזון לאמת ולאמונה ואותו דו שיח (רק הוא) ייתן לו חיים חדשים והוא יפסיק סופסוף למות. רק אז הוא יראה באמת, מדוע אפילו המדע כבר גילה שהיקום איננו אינרטי אלא מתחדש כל הזמן. הבנה אישית וחווייתית זו, בכל מישורי הקיום ולא רק הפיזי, תחזיר לאדם הפוסט מודרני את תחושת הביטחון, את הגה חייו, כך שלא יעלה על שירטון וייפול למצולה.
העולם והאדם מעולם לא הסתפקו בקיום אינרטי בלבד. כיום, גם חזונות פוסט דתיים כמו חזון השלום הכלל עולמי או חזון האהבה והשוויון הניו איידג'י, כמו גם חזונות לעתיד שנשענים על טכנולוגיה (במקור מהמערב) או מימוש עצמי (במקור מהמזרח), הם רעיונות וחזונות שכבר נשחקו ואיבדו את אמינותם. אנו חיים בעולם פוסט מודרני שהולך ומשתנה במהירות רבה מאי פעם. החזון והאמונה יצטרכו מתישהו בקרוב להמציא את העולם מחדש, הם צריכים להמציא את האדם הפרטי מחדש. כדאי לשים לב: החזון והאמונה בחזון, הם הנותנים חיים לעולם ולאדם, בלעדיהם הוא נופל לתנועה אינרטית ממיתה. "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם" (משלי כט 18).