(525 מילים)
יש כלל אצבע פשוט לאושר ולאומללות, כלל ברור וקל ליישום. אם קיבלתי חכמה ואני משתמש בחכמתי בעיקר לטובתי האישית, אני משחית את חכמתי. במקום שתברך אותי היא תקלל ותקלקל. אם אשתמש בחכמתי לטובת אחרים ולמען אלוהים אתברך וחכמתי תגדל.
אם קיבלתי עושר חומרי, אם קיבלתי יופי, כריזמה, כישרון כזה או אחר, בכל אלה הכלל שלמעלה תופס: אם אשתמש בהם רק לטובתי אז במקום שהברכות האלה יברכו אותי, הם במשך הזמן – לא הרבה – יקללו ויקלקלו. כל מתנה שקיבלנו מאת הבורא נועדה בראש ובראשונה כדי שנשרת בה אחרים ונשרת את אלוהים. אם כך נעשה לא נפסיק להתברך!
לדוגמה: לעיתים, בעבר, אפשר היה עדיין להתמלא השראה למראה אישה יפה באמת – לא להתמלא תשוקה אלא בפירוש: השראה! כיום לא רואים יותר תופעות כאלה משום שהנשים שבורכו ביופי לומדות מגיל צעיר, ובעידוד הסביבה המתירנית שבה אנו חיים, להשתמש ביופי זה למטרות אנוכיות. נקל לראות כיצד גישה כזו משחיתה את היופי, מקללת ומקלקלת את נושאה. יופי כזה הופך יופי מתנשא, מתגרה, חסר עומק וזול. לעומת זאת שרה אימנו היתה עדיין כל כך יפה בגיל שישים פלוס שמלך מצרים, לא פחות, לקח אותה לארמונו כאילו שאין בכל ממלכת מצרים נשים צעירות ויפות. תופעה כזו איננה מתרחשת על פי הטבע ה'רגיל'.
אמנם, לעיתים קרובות נשים או גברים שבורכו ביופי, בכשרון, בכסף או כל דבר אחר שבני אדם מעריכים, לומדים להעמיד פני צנועים וחסודים. אך קל לחשוף את המסכה המצטנעת מעל פניהם ולראות כיצד האדם, בעומק מחשבתו, חושב ללא הרף על עצמו במקום להשתוקק להעניק מעצמו – מהמתנות שקיבל – בחינם ואפילו מבלי לבקש הכרה של תודה, לאחרים. (גם יופי אפשר להעניק באופן טהור ותמים, לא מדובר על פריצות). למעשה, בתרבות בה אנו חיים, כמעט בלתי אפשרי שלא ייעשה שימוש אנוכי שכזה כי הסביבה דוחפת לכך ללא הרף והאנשים לא מכירים דבר אחר.
זכור לי שחשבתי למשל לברך תיירים מאמינים שבאים לישראל על ידי כך שאארח אותם בביתי בחינם ואארגן להם סיורים אך אז ראיתי שאף אחד לא מעריך דבר שנותנים בחינם וגרוע מכך, אנשים פשוט נרתעו מההצעה שלי כי חשבו שיש בהצעתי איזו מלכודת נסתרת או חשבו שאני מוזר.
ואולם אם בני אדם מבינים זאת ואם לא, בכל מקרה מדובר בכלל בסיסי בבריאה הזו ועליו הכל בנוי. והכלל תקף לא רק אצל בני אדם, אלא בכל מקום ובכל מישורי הקיום. ארץ ישראל למשל נוצרה מראש כדי ללמד את יושביה בינה. בצפון יש לנו את הכינרת ונהר הירדן מזרים אליה מימיו. מדרום לכינרת ממשיך הירדן ויורד דרומה בואכה ים המלח (ירדן מלשון יורד). בים המלח, ים המוות, אין חיים אין דגים ואין צמחיה, אך הכינרת – (מלשון כינור) שעוצבה בידי הבורא בצורת לב אנושי – מלאת חיים, רעננה ותוססת.
זהו לקח הבא ישר מהטבע, מן הבריאה. הכינרת מעבירה את מימה הלאה, מה שהיא מקבלת היא גם נותנת ולכן מימיה נותרים חיים ומחיים. ים המלח רק מקבל ולא מוציא את מימיו לרווחת האחר, לכן מימיו מקוללים – זאת על פי הקללה שקוללו סדום ועמורה בזמנו.
כשיבוא משיח ישראל בשנית כדי למלוך על הארץ, איזור ים המלח יחזור להיות גן פורח, ירוק ומלא חיים (כך על פי נבואות התנ"ך, למשל ביחזקאל פרק מ"ז). התיקון הזה יבוא לא רק לארץ אלא גם לבני האדם באשר הם, וילמדו כיצד להעניק בחינם בשמחה ומתוך גישה של צניעות וטוהר את כל המתנות הטובות שקיבלו מהבורא.