(1400 מילים)
היקום שלנו, כולו, בנוי בצורה היררכית, לכן עיקרון ההיררכיה הוא עקרון מפתח בהבנת הקיום. גוף האדם בנוי בצורה היררכית, הטבע בנוי בצורה היררכית – מהגבוה לנמוך בשרשרת המזון – כל מכשיר, תוכנת מחשב, כל ארגון ממשלתי או אחר, כל מנגנון, חברה, מפעל, הכל בנוי בצורה היררכית. אלוהים עצמו הוא ריבוי מאוחד (אלוהים – אל ברבים אשר הם אחד!) וגם הוא בנוי בצורה היררכית.
אולם אחת הטעויות הנפוצות היא לבלבל בין היררכיה לערך, כלומר לחשוב שלגבוה בהיררכיה יש יותר ערך מאשר לנמוך. לא קל לשרש תחושה מוטעית זו ומי ששוגה בה יתקשה להבין את דבריי. שני פוסטים לפני הפוסט הזה כתבתי על סיפור אדם וחוה ובין השאר ציינתי שיש ביניהם היררכיה, שהגבר אמור להיות המנהיג. נשים רבות חשות פגועות כשאומרים זאת, כאילו פוגעים בכבודן וממעיטים מערכן, אולם אין קשר בין היררכיה לערך! בהיררכיה מדובר על הפונקציה, התפקיד, המסגרת, בה דברים אמורים להיות מסודרים ולא על ערכו של הדבר.
האם מבחינה מהותית ראש הממשלה חשוב משואב המים? לא! כמובן שבלי ראש ממשלה החברה תדרדר לכאוס, אולם ללא שואבי מים לא יהיו מים. ללא בעלי החיים התחתונים בשרשרת המזון לא יהיה מזון לעליונים וללא העליונים התחתונים יתרבו ללא בקרה וישתלטו על המרחב עד שבסופו של דבר יהרסו אותו. מלך ללא נתינים איננו מלך, עצם ההגדרה שלו כמלך נובעת מהעובדה שיש לו ממלכה ויש לו נתינים, לכן הם חשובים באותה מידה. בדוגמאות אלה מומחשת העובדה שלהיררכיה אין קשר לערך אולם אדם צריך לעשות עבודת פנימית עקשנית ומקיפה כדי לשרש את השקר המקובל כאילו יש ערך רב יותר לגבוה בהיררכיה.
אחד הדברים שיכולים להטעות היא העובדה שברבים מהמקרים (לא בכולם), הגבוה בהיררכיה מכיל פחות פרטים. יש מלך אחד ונתינים רבים, פחות טורפים מנטרפים וכולי. עובדה זו עשויה לבלבל שכן אם המלך לא יתפקד כל הממלכה עשויה להתדרדר לכאוס בעוד שנתין אחד או שניים מתוך מיליונים לא משנים דבר למערכת ככלל. ואולם עובדה זו קיימת, שוב, מסיבה פונקציונלית ולא ערכית. בטבע צריך פחות טורפים מנטרפים כדי לשמור על איזון, בראש הארגון עדיף שיעמוד אדם אחד כדי למנוע מלחמות פנימיות וכולי. העובדה שהמנהל חשוב יותר לתפקוד הפונקציונלי של הארגון מאשר העובד הזוטר איננה אומרת כלל שהמנהל חשוב יותר עקרונית.
יחד עם הנאמר, לאלוהים ערך רב יותר מאשר לכל נברא, לא משום שהוא הגבוה ביותר בהיררכיה אלא משום שהוא היחיד הקיים באמת, הוא הצדיק שמעל ומעבר לכל טעות או זוהמה, הוא הנצחי האמיתי שעומד מעבר לכל הזמני המוגבל והחלקי ולכן בו הערך הרב ביותר וזה לא קשור להיררכיה.
היקום לעומת אלוהים מתנהל בתוך תהליכים, הקיום שלו מתבטא בתנועה והתנועה שבתוך הסדר ההיררכי שבו יוצרת אותו ללא הרף מחדש. תנועת התהליך בתוך ההיררכיה היא תנועתה של רוח אלוהים בתוך המערכת ההיררכית ובתוך הזמן כאשר היא עצמה מעל ומעבר לזמן ולהיררכיה. תנועתה בתוך היקום היא תמיד תנועה מהעבר לעתיד ולא להיפך. מסעות בזמן אל העבר לעולם לא יהיו אפשריים משום שהדברים נעים מהסיבה לתוצאה ואי אפשר לחזור לאחור לאחר שהתוצאה כבר התרחשה כדי לשנות את הסיבה, הדבר ייצור סתירות שאי אפשר ליישב וסתירות אלה יחריבו את העולם.
כיוון התנועה אם כן הוא ברור וכיוון התנועה קשור להיררכיה. כיוון התנועה הינו תמיד מהגבוה לנמוך בהיררכיה. כיוון התנועה וייזום התנועה הם למעשה מהות ההיררכיה. אם אמרנו שכל הדברים נעים בתוך תהליכים אזי הגבוה בהיררכיה תפקידו ליזום ולהניע את התנועה והנמוך תפקידו לקבל ולהמשיך את התנועה (כאשר גם הגבוה בהיררכיה מקבל את התנועה מרוח אלוהים או מרוח אחרת שמורדת באלוהים. בכל מקרה כיוון התנועה הוא מהרוח אל המנהיגים אל הנתינים). תנועה היא אנרגיה וכשהאנרגיה נעה באופן מסודר בכיוון מוגדר היא יכולה להניע תהליך: לידה למשל, גדילה, התבגרות, חיי אדם. כל תהליך צריך שיהיה לו כיוון והכיוון נקבע על ידי ההיררכיה.
בסוללה למשל יש צד שקוראים לו + ויש צד שקוראים לו -. כשמחברים ביניהם זורמת אנרגיה חשמלית בכיוון מוגדר ובעזרת האנרגיה אפשר להניע דברים וליצור תהליכים. כיוון הזרימה הוא מה+ אל ה-. לכן יוזם התנועה הוא ה+ שממנו האלקטרונים מתחילים לנוע, אולם ללא ה- לא יהיה לאן להזרים את האלקטרונים והתנועה לא תתאפשר. גם בדוגמא זו אנו רואים שלתת ערך עודף ל+ על פני ה- זו טעות. ה+ נמצא ראשון בהיררכיה רק משום שהתנועה זורמת ממנו ולא אליו. חשוב מאוד לשמור על כיוון הזרימה הנכון מטעמים פונקציונלים (ככה העולם בנוי ואי אפשר להתווכח עם זה) אולם הערך של הסוללה לא קשור לפונקציות הפלוס והמינוס ולהבדלי התפקיד ביניהם, הערך של הסוללה נמדד בתהליך שהיא יכולה להניע, האם היא מסוגלת בכלל ליצור אנרגיה ולהניע תהליך? האם זה תהליך בונה? אם אין אנרגיה ואין תהליך או שהתהליך הרסני סימן שהפלוס או המינוס או שניהם אינם מתפקדים. לכן הערך של ה+ וה- והערך של הסוללה כמערכת טמון בשאלה האם הם מתפקדים, דהיינו האם כל צד ממלא נכון את תפקידו שנקבע לו בהתאם למקומו בהיררכיה.
הערך אם כן נמצא בחיים שהתהליכים השונים עשויים לתת, דהיינו בפרי שלהם. הידיעה הזו או החוויה של תהליך שנותן חיים נמצאת בתודעה, וגם התודעה מתקיימת מעבר לזמן. כאן יש טעות תפישתית נוספת שגם אותה לא קל לשרש וצריך לא מעט תרגול והכוונה כדי להשתחרר מהתפישה השקרית והכובלת כאילו לזמן כשלעצמו יש ערך. לזמן כמו להיררכיה יש ערך פונקציונלי בלבד, שניהם כלים שמלווים את התהליכים, כלים שמשתמשים בהם וזורקים, הם חולפים ונעלמים ואין להם חשיבות כשלעצמם. לעומת זאת, את משמעויות התהליך, את הערך הנצחי שלו, ואת ופירותיו אנחנו חווים בתודעה אשר היא נצחית. לכן אין זה משנה עקרונית אם עברו 20 שנה מאז נולדתי או 70. אין זה משנה אם התהליך לוקח יום או שנה העיקר שהוא משיג את מטרותיו.
עקרונית ניתן לחוות או לדעת דברים גם בלי זמן או תהליך. אמרנו שאי אפשר לערוך מסעות בזמן אל העבר (אל העתיד זה אפשרי, אינשטיין כבר הראה זאת בתורת היחסות), אולם ניתן לקרוא ספר על מאורע שהיה בעבר ולחוות את המאורע בתודעה, לכן התודעה אינה תלויה בזמן או בתהליך. אמנם גם קריאת ספר היא תהליך שלוקח זמן אולם ניתן גם לדעת דברים בהרף עין, בלי קשר לזמן. ואם כן, מדוע אלוהים לא נותן לנו לדעת הכל ולתקן את הכל בהרף עין? התשובה היא כי הוא יכול אבל מעדיף שנעבור זאת במסגרת זמן ותהליכים בזמן. הסיבה לכך היא שלנצח (במלכות הנצח שהוא יקים) בני אדם או מלאכים יוכלו לעקוב אחרי כל התהליכים שכל בני האדם עברו במשך כל ההיסטוריה ולהוכיח כך לעצמם שאין דרך אחרת מלבד זו של אלוהים – עובדה, במשך אלפי שנים מליארדי בני אדם ניסו את הכל ולא הצליחו, מלבד אלה שהלכו בדרכו.
ישנה תאוריה שנעשית יותר ויותר מקובלת במדע והיא שכל המידע שקיים נמצא במעיין הולוגרמה שעוטפת את היקום ושם, מעבר לגבולות היקום, המידע קיים ללא קשר לזמן או למרחב. התאוריה הזו לקוחה מתיאור חור שחור שגם שם, יש מדענים שמראים, כי לאחר שעצם כלשהו נבלע בתוכו ומפסיק להתקיים, כל המידע של העצם נשמר במעין הולוגרמה שכאילו קורנת על אופק האירועים של החור השחור. בתיאור מדעי זה יש חיזוק למה שאנחנו יודעים ברוח, והוא כי יש הפרדה מהותית בין התהליך – בין הזמן והמרחב – לבין המידע והיודע, ובמילים אחרות יש הפרדה בין היקום ההיררכי שמתנהל בתוך תהליכים בזמן לבין התודעה אשר היא על זמנית. הערך (המהות) של הדברים הוא במה שהתודעה יודעת וחווה, הערך הוא בחיים שיש בהכרה ולא בכלים שבהם היא משתמשת כזמן, כיוון תנועה, מבנה היררכי וכולי. אמנם התודעה, כל תודעה, מאוד מחבבת תהליכים שמתרחשים בזמן ובמרחב, וגם בתנ"ך מצויין שהבורא – התודעה הראשית – משתעשע ומתענג על היקום שברא ובתהליכים שמתרחשים בו.
כל דבר ניתן לשינוי, כל דבר ניתן לריפוי, כל דבר יכול להתחדש ולהמשיך לחיות, כל דבר יכול למצוא את ערכו הגדול יום יום מחדש, למצוא את אושרו ואת התכלית שלו, את המהות הנשגבת שלו. כל דבר יכול שוב לאהוב, ממש לאהוב, כל דבר יכול להיוולד חדש, יכול שוב לגדול, להיות. כל זאת בהתאם לרצונו של הריבון העליון אך בשיתוף עם האדם. הריבון כך מוכן להתכופף אל הנברא והשוות את ערך עצמו לערך הנברא כדי להרים אותו עד אליו.
אולם כדי שהברואים יוכלו לקבל את החופש שהריבון רוצה לתת להם מעבר לזמן ולהיררכיה, עליהם לדעת לקבל, להיכנע ולנוע בתוך התהליכים שלו, רק כך מתקיים הסדר הנכון כי אלוהים הוא הראשון בהיררכיה ואין מה לעשות ללא ההליכה בדרך שלו לא נוכל לקבל את הערך שנמצא מעבר לתהליך, לזמן ולהיררכיה. ללא הסדר בסוללה החשמלית, לא נוכל לקבל את הערך והתועלת שהיא עשויה לתת.
למשל: הריבון העליון אומר שבכל יום, עד רדת השמש יש להתרצות ולקבל, לסלוח ולהשלים, גם עם בני אדם גם עם אלוהים. ואז, לאחר שאנחנו במקום שבו אנחנו מקבלים את החוקים שנקבעו מלמעלה ומיישמים אותם, הכל נפתח והכל אפשרי. הדרך שלו היא צרה ומתחילה בהבנה וכניעה לחוקיו, לתהליכים הנכונים, (אלה לא חוקי בני אדם אלא חוקי הריבון) ומשם הדרך נפתחת לאינסוף. הזמן, ההיררכיה, התהליך, הם כלי עבודה חשובים שיכולים להוביל אותנו לתכלית, אך זאת בתנאי שלא ניתן ערך מיותר להיררכיה או לזמן ולא נחליף בין כלי עבודה לתכלית.