וגם, כיצד הוא משתקף בגבר ובאשה.
(3900 מילים)
הקדמה 1: לעיתים אני חוזר מהעבודה, מכין קפה, מתיישב על הספה ומחשבות\תובנות שאין להן קשר ליומיום ולא אני יזמתי עולות בי. התובנות האלה מסקרנות אותי, לעיתים הן משונות בעיניי ואני שואל לגביהן שאלות. בדרך כלל אני לא מספיק לנסח את השאלה ומגיעה תשובה. תשובה מדויקת, מפתיעה. ואז שוב שואל, ושוב תשובה. כמובן שלאחר כל זאת יש בי דחף לרשום כדי שלא אשכח. הרשומה (פוסט) שלהלן היא עיבוד של תיעוד שכזה.
הקדמה 2: זוהי אבן דרך שלישית בהבנת מבנה האלוהים ומבנה הבריאה. את האבן הראשונה הנחתי לפני כמה פוסטים לאחור, כאן: 'מזרח-מערב, אפס-אחד, ממשי-פוטנציאלי, והתנועה המחיה בינהם'. ואת האבן השניה הנחתי כאן: 'על מקור התודעה ונוסחת הקיום – עד היכן שאפשר להסביר במילים'.
בעתיד אוסיף אבני דרך נוספות וביחד הם ירכיבו תמונה שלמה יותר של הדבר שאלוהים רוצה להנחיל לגבי השאלה מי הוא, מה טבעו, כיצד הוא בנוי ומה התכלית שלו.
לאורך אבני הדרך, בכל שלב, לא ידעתי שאקבל תובנות נוספות לאותו נושא, להיפך, בכל פעם היה נראה לי שהנושא מוצא בכל היבטיו, וגם כיום, שנים לאחר שכתבתי את הפוסט שלהלן ולאחר שהונחו עוד אבני דרך, אני לא יודע האם זה סוף פסוק או שיש עוד. אני מקווה שזה הסוף ומקווה שאוכל להפסיק לכתוב את הבלוג הזה ולחתום אותו. זאת משום שכבר שנים אני מרגיש שמה שקיבלתי הוא די והותר, מעל ומעבר לכל ציפיותיי וגם את זה, למעשה לא בדיוק ביקשתי. ביקשתי דברים אחרים, ותפילתי לאלוהים כבר שנים שאוכל לחיות כאחד האדם, ליהנות מהדברים הפשוטים וגם שאוכל לשרת את אחיי בני האדם בעזרת התובנות שקיבלתי.
נדמה לי שכל עוד אלוהים מחזיק אותי בתוך כור ההיתוך שלו בצורה אינטנסיבית על מנת להעביר לי את מסריו וגם לשנות אותי תוך כדי, אני לא יכול לקבל ממנו את מה שאני אישית רוצה לקבל ועלי לשאת למענו את העול המתמיד של דברו.
אני חש שדברו זה הוא כחומר נפץ חי – משבר הרים ומפרק סלעים, פורץ דרך. עלי להיות דרוך לקראתו, בשיא אוני, בשיא הריכוז והיכולת ואז לנסח את מחשבותיי בצורה הבהירה ביותר שאני יכול. יחד עם זאת יש בי נטיה תמידית לילל ולהתלונן, כמו ילד קטן ומפונק, על כובד המשימה והעול, ועל כך שהתובנות האלה לא ממש עוזרות לי בחיי היומיום. יחד עם זאת אני חייב להודות כי בזכות הזיכוך שאלוהים עושה כאשר הוא טוען לתוכי את דברו, האהבה שלי אליו גדלה, ואז אני גם נאלץ להודות שאין דבר, בשום מקום, לא בשמים ולא בארץ שישווה לתחושת החסד והאושר שיש באהבת אלוהים הזו.
הפוסט מנסה להעביר רעיונות חדשים, ומנסה לשלב את המערכת המורכבת שעל פיה בנויה האלוהות עם המערכת המורכבת של גוף האדם, עם המערכות בטבע, עם המורכבות של עקרונות הגבר והאשה – זאת מפני שכל המערכות האלה מצביעות ומסבירות האחת את רעותה וכולם נועדו לשקף את האלוהות עצמה. ניסיתי ככל יכולתי להסביר את הדברים באופן ברור, ייתכן שנכשלתי.
להלן הפוסט:
בתוך כל גבר יש אשה. האשה שבי היא זו שנשואה לאלוהים. אני יכול לדעת איך מרגישה אשה, מה היא מבקשת, מהם האתגרים שהיא עומדת בפניהם, הקשיים המובנים והסתירות הפנימיות בנפשה, פשוט, מפני שאני חווה זאת ביחסיי עם האלוהות. אשה\גבר הם עיקרון, לא רק מגדר. העיקרון הוא עיקרון בסיסי על פיו כל העולם נברא ועל פיו אלוהים עצמו בנוי.
גם גוף האדם בנוי בתבנית אותו עקרון ומבנהו משקף באופן מיוחד את האלוהות ואת מלכותו בשמים. כמו אלוהים ומלכותו, גם האדם בנוי נדבכים, הגבר הוא הנדבך הראשון והאשה השני. הנדבכים בנויים באופן היררכי. הנדבך העליון הוא הראשון, הוא היה קודם, התחתון הוא אחרון (באלוהות, המונח 'קודם', לגבי הנדבכים, לא מתייחס ל'קודם' מבחינת זמן אלא מבחינת העקרון).
בשונה מתורת האבולוציה שם הכל מתחיל מלמטה מהאמבה, מהקוף, הנדבכים שאלוהים בונה נבנים מלמעלה, מהרוח אל החומר, מהדבר הגדול והמפותח אל המוגבל והפרימיטיבי יותר. גם גוף האדם בנוי כך, שם הנדבך העליון הוא הראש והוא מרכז התודעה. זאת כמו באלוהות שבה התודעה ההיולית של אלוהים היא הדבר הראשון, היא הראשונה בהיררכיה.
התודעה של האדם באופן ציורי או סמלי נמצאת מעל הראש או סביב לראש או שהיא 'ספוגה' בתוך ובין תאי המוח. התודעה באדם איננה בדיוק המחשבות אלא מעל המחשבות, לכן אני לא מצייר אותה בהשוואה ישירה לתאי המוח אלא מעבר להם. בראשו של האדם פועל החשמל שמלווה את פעולת המחשבות – החשמל פועל שם בשילוב עם כימיכלים שמומסים ונעים בתוך נוזלים ובשילוב חמצן שמומס בנוזלים. נראה בהמשך מדוע עובדה זו חשובה. בינתיים נאמר כי החשמל הוא מיסוד האש, החמצן מיסוד האויר, הנוזלים מיסוד המים והכימיכלים מיסוד האדמה. אש, אוויר, מים, אדמה הם עקרונות רוחניים כמו גבר ואשה והם מיצגים ומסמלים את מבנה האלוהות כמו כן. האש והאוויר מקבילים לגבר, המים והאדמה מקבילים לאשה.
כל החלקים בגוף האדם מקבילים וחופפים לחלקים באלוהות. גם באלוהות, האש, המים, האוויר, האדמה (שהם שמות סמליים למהויות שמרכיבות את האלוהות) כפופים ומשרתים את התודעה ההיולית שמכילה את הכל והיא החלק העליון של האלוהות. מתחת לה ממוקמים עקרונות האש והאויר שמהווים את הנדבך השני, ואחריהם האדמה עם המים שהם הנדבך השלישי. כל החלקים באלוהות הם גם אישויות בעלות תודעה (את ארבעת העקרונות הרוחניים הללו הנביא יחזקאל מתאר מתוך חזון שבו ראה את האלוהות על מרכיביה. פירוט ופירוש של חזון יחזקאל ופירוט והסבר נוסף על האישויות שמרכיבות את אלוהים ראה בפוסט: מבנה האלוהות מעיד על אופיו ותפקודו, כאן).
האש שמתחת לתודעה ההיולית באלוהות, היא זו שאוצרת בתוכה את כל הכוח, ההצדקה, היכולת. משם נוצר ונובע הכל. כוח זה שהוא אמת, טוהר, אור, מושלמות בכל מובן, יוצר את כל השאר. הוא נובע מהתודעה ההיולית (הראשונה בהיררכיה), ומחובר אליה חיבור שלם עוד לפני היות כל דבר. הוא מחובר לשם מאז ומעולם, עוד לפני היות הזמן. לישות זו שנובעת ומחוברת עם אלוהים אפשר לקרוא גם אור (רוחני) שכן כמו החשמל גם האור הוא ממין האש. מבלעדי אור זה, כל 'דבר', גם כל מחשבה, כוונה או תודעה נמצאים בחושך, לא מוגדרים, לא מובחנים, ולכן לא קיימים. כאמור, הראש באדם מייצג ומסמל את עיקרון האש, וגם השמש בטבע מסמלת זאת. מהשמש נובעים האור, החום והאנרגיה לכל הבריאה, בלעדיה שום דבר לא יכול לחיות ולהתקיים. האור או אש שבשמש, כמו בראש האנושי, מסמלים את הנדבך השני בהיררכיה האלוהית, אחרי התודעה ההיולית.
העיניים בגוף האדם הם האיבר הגבוה ביותר, והם חלק מהמצח שבו האש של המחשבות והתודעה. העיניים מכניסות (ומוציאות) אל הגוף אור, והנה גם כאן ניתן לראות את היות האור והאש הגבוהים בהיררכיה אחרי התודעה.
כדאי לציין כאן במאמר מוסגר כי האש הרוחנית שונה מהאש הפיזית. כשחוזים באש הרוחנית היא מסודרת, בהירה, לא נעה בצורה כאוטית כאש הפיזית. האש הזו חוזה חזיונות, יש בה את השאיפה ההיולית, את התשוקה, האמונה בצדקת דרכה, את החזון והחלום הראשון. מתוך החזון ההיולי נברא העולם ובתהליך הבריאה השאיפה והאמונה מתגשמים, התשוקה ממומשת, החזון נעשה למציאות. כאמור האש הזו (כמו שאר העקרונות הרוחניים שנזכיר) היא גם עיקרון רוחני בסיסי וגם ישות בעלת תודעה. הישות והעיקרון הם חלק בלתי נפרד, מאוחד בשלמות עם התודעה הראשונה ההיולית שיזמה אותם.
הבריאה נעשתה באמצעות הגדרות, הפרדות, חלוקות. בעקבות חזונה של התודעה ההיולית, עלתה מתוך הכאוס האינסופי ההגדרה המסדרת כדי לברוא. למשל: "וַיֹּאמֶר אֱלוֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלוֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן. וַיִּקְרָא אֱלוֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בוֹקֶר יוֹם שֵׁנִי"
(בראשית א' 6). כפי שמציין הטקסט, בריאת העולם נעשתה תוך שימוש במילים. האש הבוראת (בשירות התודעה ההיולית ובשיתוף איתה) משתמשת במילים כדי להגדיר ולהפריד בין מושג אחד לשני ובתהליך זה היא גם מאירה את המושג, את תכונותיו האישיות ספציפיות ואת הקשריו, וכך נוצרת מציאות מוגדרת. לכן ישות האש שמתוארת כאן היא גם ה'לוגוס' וגם הבורא.
הראש האנושי (מצח ועיניים) בהיותו מייצג של הנדבך השני בהיררכיה, מייצג כלפי האדם וכלפי העולם את העולמות העליונים, את מלכות אלוהים השמימית, לכן הוא מחובר תדיר לעולמות הרוחניים. המחשבות שנחשבות בראש הן שפה רוחנית שיורדת אל האדם ונובעת מהעולמות העליונים (לבני אדם לעיתים נדמה כי הם יוזמים את מחשבותיהם ולא כן הוא).
ואולם בעולמות העליונים כוחות רוחניים רבים ושונים. כוחות אלה יכולים להיות חיוביים או שליליים ובהתאם לכך מחשבות האדם יכולות להיות שליליות או חיוביות. לאדם ניתן לבחור את זהות הרוחות שמזינות אותו במחשבות, וכדי להימנע מחיבור עם כוחות רוחניים שליליים שישפיעו מחשבות שליליות באפשרותו לבחור לכרות ברית עם אלוהי ישראל, ראש הכוחות הרוחניים החיוביים, ולעמוד בתנאי הברית. אזי ישתנו מחשבותיו ובעקבות כך תשתנה מציאות חייו.
יש לציין לגבי המחשבות, כי אמנם רוב מחשבותינו נראות לנו כבאות מתוך 'המערכת הטבעית' של רצונות, תשוקות, רגשות, התניות, חינוך וכולי, ורובן אכן באות משם, ואולם עולם הרוח תמיד מפקח ומנטר את כולן. הכתובים מציינים שאלוהים יודע את כל מחשבות האדם וגם, שאלוהים שומר ומפקח על המאמין בכל פרט ואפילו שערות ראשו נספרות. כאשר האדם לא מקדיש עקרונית את חייו ומחשבותיו לאלוהים אזי הפיקוח הנ"ל עובר בחלקו או ברובו לידי רוחות זרות. הפיקוח שעליו מדובר איננו סתם פיקוח פאסיבי אלא אפשר לראות ברוחות השונות (רוח אלוהים או רוחות זרות) כגנרטור, מקור הכוח של המחשבות (ושאר כוחות הנפש כרגשות, רצונות וכולי). לכן, רוב המחשבות אכן נובעות מהמערכת הטבעית (המחשבות היחידות שלא קשורות למערכת הטבעית הן מחשבות בהשראת התגלות רוחנית ישירה ובלתי תלויה שזה אירוע נדיר), אך העולם הרוחני מעורב בתוך המערכת הטבעית וקשור אליה (מניע אותה). כשנאמר שאלוהים יודע את מחשבות האדם הכוונה היא שהוא יודע את כל הנטיות וההתניות המובנות בכל אחד, הוא גם יודע כיצד הרוחות הזרות יתחברו לכל הנטיות וינסו להשתמש בהן לענייניהן והוא גם יודע כיצד להשפיע וליזום תנועת מחשבות בכיוון שונה, שלא משועבד לגוף ולצרכיו כדי שהאדם יוכל לבחור בין האופן שאלוהים מניע את מחשבותיו לאופן שהרוחות הזרות מניעות אותן.
רוב בני האדם, וגם רוב המאמינים שכרתו ברית עם אלוהים מוטעים לחשוב שמכיוון שרוב המחשבות מקורן ב'מערכת הטבעית' של רצונות, חינוך וכולי, הם לא צריכים לעשות את העבודה המתמדת של בחירה ומסירה של כל מחשבה לאלוהים, הם חושבים שהמחשבות הנורמטיביות שלהם (אלה שאינן במובהק מחשבות של חטא), הן האופן הטבעי שאלוהים ברא אותם ואין צורך שם להתערב. ואולם שים לב, שגם כאשר אדם מנהל חיים נורמטיביים, נמנע בדרך כלל מהחטאים שבעשרת הדיברות, עדיין, המחשבות ה'טבעיות' 'נורמטיביות', שלא נראות במבט ראשון כמביאות משהו שלילי, בכל זאת, יביאו על האדם בסופו של דבר מוות חסר תכלית, ריק ומבזה. זאת משום שלאחר הנפילה מגן עדן המערכות ה'טבעיות' מסורות לנחש שהוא אדון הרוחות הזרות וכדי להעביר אותן לריבונות אלוהים יש צורך להעביר אליו כל מחשבה, רגש, מעשה וכולי באופן ספציפי.
בראש האנושי – בדומה לראש של היקום שהוא אלוהים-האש, בורא השמים והארץ – מתחוללות המחשבות שמשתמשות, כמו האש הבוראת, במילים שהן התבניות שמפרידות בין דבר לדבר ויוצרות (בוראות) את המציאות הפרטית של כל אדם. לכן בראש האנושי נמצא גם הפה המדבר, שמבטא וממלל את המחשבות ובהתאם לכך יוצר את עולמו.
האף בגוף האדם הוא שלוחה של מערכת הנשימה שהמרכז שלה נמצא בגרון ובריאות ועל אלה נדבר מאוחר יותר.
יחד עם זאת בראש האנושי כמו גם באלוהות נמצאים כבר כל הנדבכים מהגבוה לנמוך – מההכרה ההיולית דרך האור והאש שבמחשבות ובעיניים, דרך האף שדרכו נכנסת הרוח, ועד לפה שמלבד דיבור הוא אחראי על ההיבט החומרי ביותר שהוא האכילה. גם לגבי תאי המוח אמרנו ששם נמצאת התודעה וגם האש (בצורה של חשמל) והם מפעילים כימיכלים ונוזלים שהם מיסודות המים והאדמה. לכן, יש בראש האנושי כמו גם בתודעה ההיולית של אלוהים את כל הנדבכים, את כל החלקים עוד לפני שיורדים למטה במורד ההיררכיה האלוהית או במורד הגוף.
מתחת לראש נמצאים אברי הנשימה שמקבלים אויר מהאף והפה דרך קנה הנשימה לריאות. האוויר וחמצן שהם הרוח הפיזית מסמלים את הרוח שאינה פיזית וזאת כפי שהאור הפיזי מסמל את האור הרוחני וכפי שהאדמה הפיזית מסמלת את עיקרון האדמה שאינה פיזית.
הרוח משרתת\מזינה את האש ההיולית כפי שאשה מזינה את משפחתה, כפי שהאוויר מלבה את האש. הרוח הרוחנית הטהורה מאוחדת עם האש והיא המוציאה לפועל של רצונותיה (תחתיה בהיררכיה).
גם בגוף האדם, הפה שדרכו נכנסת הרוח, הוא המוציא לפועל של האש שנמצאת במחשבות ובמילים שהראש הוגה, דרך הדיבור. עובדה פיזית זו מסמלת ומייצגת את העובדה הרוחנית כי הרוח מוציאה לפועל את מחשבותיה ורצונותיה של האש. שים לב שהדיבור והשמעת הקול נעשים על ידי תנועת אויר/רוח דרך מיתרי הקול, הווה אומר, האש מוציאה לפועל את מחשבותיה בדיבור באמצעות הרוח.
עולם הטבע הוא תבנית\מראה, של העולם הרוחני, כמו שגוף האדם הוא מראה שכזו, לכן גם בטבע אנחנו מבחינים כי השמש מחממת אוויר ובשל הפרש הטמפרטורה בין אוויר קר לאוויר חם הוא נע ונוצרת רוח (פיזית). הרוח מניעה את חום האש ומפזרת אותו לפה או לשם. החום שהרוח מביאה מביא חיים. שים לב שבחלל, היכן שאין אוויר ואין רוח, למרות שגם שם השמש זורחת, הטמפרטורה קרובה לאפס המוחלט. מדוע? משום שהרוח (גם הפיזית וגם הרוחנית) מביאים לידי ביטוי את כוח החיים שבאש ובלעדיה קר ואין חיים. באותו אופן הרוח מאדה מים לעננים, מניעה את העננים כדי להביא גשם\חיים לאן שהיא חפצה. כמו כן היא קובעת את מזג האוויר (את מצב ה'רוח'), חושפת דברים, שוחקת מניעה סלעים אדמה וכולי. לכן הרוח גם בפיזי וגם ברוחני נוצרת על ידי האש והיא כוחה ופועלה של האש, היא המשרתת אותה.
הרוח באלוהות היא כאמור ישות תודעתית ואולם אנחנו מצרפים את הרוח לאש כדי שאלה יהוו יחד את הנדבך השני בהיררכיה שאנחנו קוראים לו שמים. בתוך הנדבך השני מתקיימת היררכיה כמו כן כאשר הרוח היא הכפופה לאש. דבר דומה מתרחש בנדבך השלישי בהיררכיה, שם המים הם משרתי האדמה וכפופים לה בהיררכיה (ראה בתרשים להלן). את האדמה והמים אנחנו מכנים: ארץ.
ניתן אם כן לשרטט באופן סכמטי את ההיררכיה באלוהות, בגוף האדם או בטבע/בבריאה כך:
* המבנה הבסיסי של התרשים הוא משולש (תודעה – שמים – ארץ). פירוט נוסף על מבנה המשולש וכתוצאה מכך מבנה המגן דוד (משולש ומשולש הפוך משולבים) ראה בפוסט 'מזרח – מערב, אפס – אחד, ממשי – פוטנציאלי, והתנועה המחיה בינהם' – כאן.
"הקווים המחברים העבים שבתרשים מיצגים את הקשר החיבור והמבנה ההיררכי של העקרונות. מלבד החיבור המרכזי בין הגורמים באמצעות הקווים העבים יש גם קשר ואנטרקציה בין כל הגורמים באמצעות הקווים הדקים.
אמרנו שהרוח, גם הפיזית וגם הרוחנית מביאים בפועל את החיים מאת האש, לכן ניתן לתאר את פועלה של הרוח השמימית ככזו שמכילה ומוציאה לפועל את עיקרון האהבה. עיקרון האהבה בא לידי ביטוי בחום, באור ובגשם/מים שהיא מביאה וכך מחייה את הכל. שים לב שבתהליך המטרת הגשם בטבע יש הצבעה (סימליות) מפורטת וברורה של התהליך הזה, השמימי, של הנחלת האהבה. האהבה היא בראש ובראשונה איכות של התודעה ההיולית – הראשונה בהיררכיה – והיא זו שהוגה ויוזמת אותה. האש והרוח – השניים בהיררכיה – מוציאים לפועל את היוזמה הזו, והם מוציאים אותה לפועל על גבי האדמה והמים – השלישיים בהיררכיה.
באופן ספציפי, הרוח השמימית מייצגת אהבה אינסופית, בלתי מנוצחת, שהמוות לא יכול לה. היא נעה ללא הרף בכוח האש, שמקורה בתודעה האלוהית ההיולית שהגתה את הכל. בגוף האדם, הרוח הזו נכנסת דרך הפתחים העליונים של הגוף. משם לא רק אוויר פיזי נכנס אלא גם רוח שאינה פיזית. הרוח הזו מחייה – מביאה לנו חיים מלמעלה באמצעות האהבה. בהמשך נראה כיצד בנוסף לפתחים העליונים יש לאשה האנושית יכולת ייחודית לקבל לתוכה חיים מלמטה, מהאדמה.
יש לציין כי הרוח שאינה פיזית, נכנסת לאדם בכל נשימה, אך מלבד הרוח שתוארה – זו שמשרתת את האור האלוהי – היא יכולה להיות גם רוח טמאה שמשרתת אור או אש זרה. רוחות זרות אינן מביאות חיים אלא מוות, לא אהבה אלא פירוד ושנאה, לא מים שמרווים את הצמא ומפרים את האדמה אלא מים מורעלים שמביאים, צמא גדול יותר לאדם הצמא וגורמים לאדמה שבו להפוך עקרה. ראינו שדבר דומה יכול לקרות במחשבות כאשר במקום מחשבות מאת רוח אלוהים, נכנסות מחשבות שמקורן ברוחות זרות, אך את ההבחנה בין הרוחות והבחירה אל איזו רוח ברצוני להתחבר, על כל אדם לעשות בעצמו.
אברי הנשימה בצוואר ובריאות מסמלים את הגורם שנמצא מבחינה היררכית מתחת לאש (שנמצא בראש) לכן ניתן לומר כי הרוח היא הנדבך השלישי וניתן לומר (כפי שעשיתי כאן) כי היא חלק מהנדבך השני, שקראנו לו 'שמים', והיא מתחת לאש בהיררכיה הפנימית ביניהם.
מתחת לאברי הנשימה נמצא הלב. הלב הוא מרכז הדם, והוא המים – חלק מהנדבך השלישי. שם, בדם, נשמת האדם ונשמת כל חי (הנשמה נמצאת בדם כפי שהנשימה שמסמלת את הרוח, נמצאת בדם שכן האויר/החמצן מומס לתוך הדם בריאות). גם על פי התנ"ך הנשמה שוכנת בדם.
אמרנו שהרוח הפיזית, שוכנת ומשתמשת במים כדי להביא את החיים שבה לכל תא בגוף. כך גם הרוח הרוחנית שליחת אש התודעה ההיולית מביאה ומניעה אהבה לכל מקום בגוף כי ללא אהבה שום דבר לא יחיה. גם הגשם הרוחני, כאמור, מביא את האהבה הזו, כמו הגשם הפיזי שמסמל זאת. לכן הנפש האנושית שנמצאת בדם\בלב, היא הכלי (אמורה להיות) כדי להכיל את האהבה האלוהית ולהניע אותה לא רק לכל רחבי הגוף הפרטי אלא ברחבי העולם. (כדאי לקרוא המחשה ופירוט של רעיון זה של הלב האנושי שאמור להוות כלי שיכיל את האהבה האלוהית ויפיץ אותה, בפוסט שכאן: 'בדמייך חיי, בדמייך חיי').
את האהבה צריך להזרים לכל פינה ולכל עבר, ולכן, כמו שהאוויר (חמצן) צריך לבוא במגע מתמיד עם הדם והדם צריך לזרום באופן מתמיד בכל הגוף, כך הנפש חייבת לבוא במגע מתמיד עם רוח אלוהים והמגע הזה (תקשורת) צריך להתרחש להתחדש ולנוע ללא הרף. מים עומדים הופכים מעופשים, דם שאינו זורם כדי לבוא במגע מתמיד עם החמצן, מת, נפש שאינה באה במגע עם רוח אלוהים מתה כמו כן. לכן אדם שלא יודע ליצור קשר, תקשורת, מערכת יחסים, יומיומית עם אלוהים, מת באופן עקרוני (רוחני), למרות שהוא עדיין, באופן זמני, נושם וגופו נע.
יסוד המים שבלב ובדם מסמל את הרגשות. הרגש הוא סוג של מימוש החזון (של האש). כי כשהאש חוזה חזיון והחזיון הופך לתנועה מוגדרת, בוראת, מסדרת, ותנועה זו שהיא אהבה נעה עם הרוח והמים ומגיעה ליעדה על הארץ ומתממשת, אזי חווים תחושה של שמחה או סיפוק או הרמוניה וחיבור. לחילופין אפשר לחוות כעס ואכזבה אם וכאשר התנועה משתבשת והיעד\החזון איננו מושג. אלה הם מהות הרגשות (חוויה של סימפטיה/אנטיפטיה שמביאים שמחה או עצב).
צעד נוסף למימוש חזון האש ותנועת הרוח, מעבר למימוש ברגש (כאשר הרגש מסומל ביסוד המים, בדם או בלב), הוא המימוש בחומר (מימוש באדמה). המימוש בחומר הוא הפיכת החזון לממש, אזי המעגל מושלם והדבר נעשה למוחשי, מציאותי, ממשי, גשמי, מוגשם. החומר הוא הנס המופלא ביותר שאלוהים יצר. שכן: כיצד זה שרעיון, חזון, הגדרת עיקרון במילה, ברוח, בשאיפה ובתשוקה, יוצרים (בוראים יש מאין) דבר מוחשי, חומרי, מוכח, שאין ספק שהוא קיים? זהו נס גלוי שכל אדם יכול לחוות, ואז להודות לבורא ולשמוח איתו בדבר המופלא הזה.
החומר (אדמה) הוא אם כן הנדבך הבא גם בגוף האדם, ולשם כך אנחנו יורדים אל מתחת ללב אל מערכת העיכול. מערכת העיכול סופגת לתוכה את החומר (מזון מוצק, מינרלים) ומטמיעה אותו בדם. בנוסף, גם הידיים הרגליים אברי הרבייה ובמידה מסויימת הלשון, מסמלים את האדמה והם שלוחות הגוף לעולם הפיזי. בעזרתם אנחנו מממשים בחומר את רצונותינו ומאוויינו, בעזרתם אנחנו פועלים בכוח המזון שנספג במערכת העיכול, כדי ליצור לטפח ולפתח את העולם הפיזי שבו אנחנו חיים.
שלוחות/איברים אלה מוזנים גם מבחינה 'אנרגטית' על ידי המרכז האנרגטי בגוף שנמצא בבטן (שם, לא רק המזון הפיזי מעובד אלא גם המזון שאינו פיזי). בכתובים מצוין כי אדם שיודע להיות בקשר מתמיד של אהבה עם אלוהים/התודעה ההיולית, נהרות של מים יזרמו מבטנו – זוהי זרימת 'אנרגית' האהבה מהתודעה אל האש, אל הרוח, אל המים, עד לאדמה, (דהיינו, אל העולם הפיזי שסביבנו: בני אדם, בעלי חיים, צמחים ודומם). תנועה זו מסמלת את יכולת המימוש של התודעה ההיולית דרך החזון/האש הרוח והמים ועד לחומר – עד לזרועות ואצבעות הידיים והרגליים שמוציאים לפועל את החזון, את האמונה ואת האהבה. אז למשל, אדם יכול להניח את אצבעות ידיו על איבר פיזי נגוע של אדם אחר ולרפא אותו.
יש לציין כי בתרשים ההררכיה ששירטטנו, העיקרון הרוחני שהמים מיצגים משרתים את עיקרון האדמה ולפיכך הם מתחתם בהיררכיה ואולם בגוף האדם מרכז הדם שבלב (המים) נמצא מעל למרכז האדמה (שבמערכת העיכול). הסיבה לכך היא כי עיקרון המים כפוף ומשרת לא רק את עיקרון האדמה אלא גם את עיקרון האש והרוח. ראינו זאת בתהליך יצירת הגשם ובחימצון הדם על ידי מערכת הנשימה. הדם אם כן נמצא באינטרקציה קרובה גם עם מערכת העיכול וגם עם מערכת הנשימה, משרת גם את האדמה וגם את הרוח. לפיכך נכון למקם את עיקרון המים בין האדמה לבין הרוח (בין השמים לארץ) למרות שהם בעיקרון, מבחינה היררכית, מתחת לאדמה (מסומל בטבע על ידי מי תהום).
בעברית המילה שמים היא שם-מים, והיא באה להצביע על הקשר הרוחני המיוחד בין האש והרוח לבין המים, כאשר הקשר הזה בעיקרו הוא טיהור המים על ידי הפיכתם לרוח (אדים) וכדי שירדו כגשם (אהבה) על מנת לשרת את האדמה ולהביא לה חיים (אהבה) וגם על מנת לטהר את האדמה. מערכת העיכול שהיא מרכז האדמה בגוף, מאפשרת לכוחות הרוחניים העליונים להתממש, להתמצק, להתנסות ולחוות את עולם החומר דרך החושים וזרועות הגוף.
פי הטבעת הוא המקום הנמוך ביותר בגוף, משם מפרישים את הפסולת החומרית. אולם פסולת זו שבה לאדמה, מטייבת אותה ובעזרתה, יחד עם כוח השמש האוויר והמים (ומיקרואורגניזמים אשר הם הפועלים החרוצים של האדמה למיחזור), האדמה מוציאה מתוכה חיים חדשים. כך נסגר המעגל, מאש החזון והרוח למים ועד לחומר בדרגתו הנמוכה ביותר שהיא פסולת, משם לאדמה ובחזרה. גם הגוף לאחר שהוא מסיים את תפקידו, חוזר לאדמה, מטייב אותה בכוח האש והרוח בשיתוף המיקרואורגניזמים (קומפוסטיזציה צריכה חום וצריכה חמצן) ואז היא יכולה להעלות מתוכה חיים חדשים.
אולם המעגל נסגר לא רק על ידי הפסולת והמוות אלא גם על ידי ההפריה המינית. אברי המין קרובים מאוד לפי הטבעת וגם הם בתחתית הגוף האנושי. לאשה פתח ייחודי ויכולת ייחודית לקבל לתוכה פנימה את הזרע שיתפתח לחיים חדשים וכל זאת מלמטה, מתוך יסוד האדמה שקרוב לפי הטבעת. ראינו שהאדם מקבל לתוכו אור, אוויר, רוח, חומרי הזנה ומים דרך העיניים הפה והנחיריים – הפתחים העליונים של הגוף – והנה האשה מקבלת לתוכה את הזרע שמתניע בה חיים חדשים, מלמטה, מהאדמה. האשה מסמלת את האדמה והאדמה הזו עולה ופוגשת את הדם והמים (מחזור הווסת) ואז בתוך השליה, שגם שם מים, נוצרת אש חדשה, תודעה חדשה, מחשבות חדשות – חיים. כך נסגר המעגל מלמטה כלפי מעלה ולא רק מלמעלה כלפי מטה.
האשה מסמלת את האדמה והמים, והאיש את האש והאוויר. ללא האשה האיש לא יכול להתממש ולסגור את המעגל, היא הכלי למימוש התכלית הארצית כי בה החלל שבו יווצרו חיים חדשים. אולם לאיש ניתן החזון, ומתוך אש החזון בא הכוח, האנרגיה וגם הטעם, הסיבה לחיים. לכן האיש הוא שמש, מקור חיים לאשה (אמור להיות), בלעדיו היא הולכת לאיבוד.
כמובן שמשום שאנו חיים בעולם שנפל, בעולם מקולקל, האשה, לעיתים קרובות, היא אדמה מקולקלת, מים מעופשים שמרד ומוות בהם במקום חיים חדשים, והאיש הוא אש ואוויר מדומים, זרים, כלומר אש מחריבה והורסת או אש קרה, חסרת שאר רוח, פחדנית, שחצנית וחסרת אונים. לכן עדיף לאשה לחיות ללא איש אם איננה מוצאת איש אלוהים אמיתי, כי איש שבו רוח זרה יהרוס אותה ולא יבנה.
פתחתי את הפוסט ואמרתי שאני יודע את טבע האשה משום שאני אשתו של אלוהים. לומר שאני אשתו של אלוהים זה דיבור סימלי. הכוונה היא שנועדתי להיות במערכת יחסים של אהבה עם אלוהים כאשר הוא מעלי בהיררכיה. בהיותי תחתיו אני מְצֻוֶּה לציית לו ולכבד אותו, ובכך לשרתו. תפקידו של אלוהים כלפי (וזה התפקיד של כל מי שנמצא עליון בהיררכיה על פי התרשים שלמעלה) הוא לאהוב אותי, ובכך הוא משרת אותי. לכן תפקיד האשה כלפי הגבר שלה הוא לציית ולכבד אותו ותפקיד הגבר לאהוב את אשתו – הווה אומר לשרת אותה שלא מתוך כוונה אנוכית אלא מתוך כוונה מתמדת לפעול למען טובתה שלה, זו אהבה בצורתה הפרקטית.
בכל אשה יש גבר כי הגבר המקורי והאמתי הוא אלוהים, ואם אשה אנושית תמצא את האלוהים שישכון בתוכה תוכל לדעת ממנו איך האיש מרגיש, מה הוא מבקש, מהם חובותיו וזכויותיו כלפיה, מהם האתגרים שבפניהם הוא עומד, הקשיים המובנים והסתירות הפנימיות בנפשו. לאשה יכולת טבעית להִזְדַּהוּת והכלה וכך היא תוכל לדעת את טבע הגבר דרך אלוהים (שהוא הגבר המקורי) ששוכן בתוכה ואחד איתה (במידה ותשכיל לבקש שישכון בה).
חשוב לאשה לחקור לעומק ולדעת את האיש מתוך התגלות רוחנית (משום מה נשים, גם מאמינות, כמעט לעולם לא עושות זאת) כפי שחשוב לאיש לדעת את האשה מתוך אותה התגלות, לא על מנת שיתחלפו בתפקידיהם, לא כדי שהאיש ינסה להיות אשה והאשה איש, אלא כדי שידעו שניהם את מפתחות הקיום. האיש והאישה מיצגים ומסמלים עקרונות רוחניים שבהבנתם ויישומם יודעים את מפתחות הקיום. כדאי גם לחקור ולדעת את גוף האדם וכיצד הוא משקף בדיוק, באופן מפתיע, את אותם הדברים. וכדאי לחקור את הטבע ואת חוקי הפיזיקה מאותן הסיבות.
מוזר, אבי האנושי, שבאמצעות זרעו נולדתי בבשר, מעולם לא לימד אותי איך להיות איש, ואימי האנושית מעולם לא לימדה אותי להבין אשה. כאלה היו הורי האנושיים, ומרבית חיי חשתי מצוקה כי באמת לא ידעתי ולכן הייתי זר אפילו לעצמי. והינה האוויר המים האדמה והאש מלמדים אותי – האוויר המים האש והאדמה הרוחניים אשר הם פניו השונים של אלוהים.
(כדי להרחיב ולהבין כיצד האוויר המים האש והאדמה הם פני אלוהים מומלץ לקרוא את 3 החלקים של הפוסט: מבנה האלוהות מעיד על אופיו ותפקודו: כאן).
תגובה אחת