(200 מילים)
כשאלוהי אומר לי בוא אני בא, כשהוא אומר לך אני הולך. כשאלוהי אומר לי חייה אני מתחייה, אם הוא אומר מות אני הולך לאחד המקומות ומת, בלי ויכוח, בלי מירמור. הוא אלוהי, אהובי, אלופי, לנצח נצחים ולעדי עד. ברצותו ייקח ממני אהבה, ברצותו ייתן לי, ברצותו ישביע אותי נחת, ברצותו יכה בי.
בית הוא נותן לי כולו חסד ויופי, עד אשר הוא אומר לי: לך לך מארצך וממולדתך, חוזה לך ברח, צא ממצרים. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע. לא אתלונן על אלוהי, לא אומר לו: "למה עשית איתי כך, למה אמרת לי ככה?" שבתך ומשענתך הם ינחמוני, כלומר, גם המקל שאתה נותן לי למשענת וגם המקל שאתה נותן בשביל להכותני מנחמים אותי, הם שניהם אתה.
לא אומר לך לא, לא אומר לך: לא עכשיו. בחסדך, לעולם לא אלך מעימך ולא אבגוד. נאמנותי שמורה לך בכל מצב בכל רגע, קשה או קל. שם אני בשבילך – באותה סיטואציה שהנחת אותי – שם אני לשרותך, עבדך הנאמן. אם תאמר לי לצעוד על פני המים, אצעד, גם אם אטבע. ברצונך תחזיקני, ברצונך תטביעני כדי להראות לי שהאמונה שלי לא מספיק חזקה והנאמנות שלי לא מספיק איתנה. החוק הוא אתה ואני הוא זה שהולך בדרכך, בחסדך בלבד אני הולך, באש ובמים, איתך.