(1320 מילים)
על יחסי גבר אשה.
כשאלוהים נתן לאדם את הסמכות למשול בארץ הוא נתן זאת לאדם ולחווה יחד: "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלוֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלוֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשׁוּהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ". (בראשית א`). והרי כתוב "ויברך אותם", "ויאמר להם", ברבים, כלומר הסמכות על הארץ ניתנה לשניהם כאחד. יחד עם זאת, לגבר ניתנה הסמכות להיות מנהיג אשתו ומנהיג המשפחה. כיצד אם כן הגבר והאשה מושלים יחד על הארץ כאשר יש הבדלי היררכיה ביניהם? האם לא נכון יותר לומר כי המושל על הארץ הוא הגבר והאשה היא 'רק' סגניתו?
לא! הם מושלים יחד כי יש ביניהם אחדות (אמורה להיות), אז אל מול העולם שמחוץ למשפחה הם גוף אחד שסמכותו על הארץ אחת.
האחדות ביניהם לא אמורה להיות סדוקה ומופרעת בגלל השוני בתפקידים, להיפך, כל עוד חיו באחדות והרמוניה (לפני החטא), תפקיד הגבר כמנהיג ושל האשה כמונהגת תמכו באחדות, ולכן בריבונות שניהם! על הארץ. והרי החלוקה לתפקידים והררכיות בכל גוף או אירגון מייעלים ומסדרים את העשיה ולפיכך תומכים במטרה המשותפת.
גם מבחינת חלוקת הקרדיט ותחושת הערך העצמי, כאשר הפרטים בתוך גוף או אירגון חשים כי הם גוף אחד אזי העשיה של כל אחד מהפרטים היא העשיה של הגוף כולו ותחושת הערך וחלוקת הקרדיט משותפים לכולםבלי קשר לתפקיד או ההררכיה.
בגוף האדם למשל, גם אם לעין לאוזן או ללב תפקידים שונים וחלוקה היררכית שונה, מה שהם עושים או חווים זו חוויית עשיית הגוף כולו ומשום כך, גם את הקרדיט או את הביקורת נותנים לגוף כולו ולא לאיברים בנפרד. העין לא תתנשא על היד ותאמר: 'אני זו שראיתי וזיהיתי, בלעדי את שרוייה בחושך', והיד לא תתנשא על העין ותאמר 'אני זו שעשיתי, מבלעדי המעשה לא היה נעשה'. גוף האדם באופן נורמלי לא עסוק במתן תארים, כיבודים ותחרות, אף לא בשאלה מי חשוב יותר או 'מי אשם' במקרה כישלון.
הגוף לא עסוק בשאלת ה'שוויון' או בשאלה מי מאיבריו 'מקופח'. אין שם 'שוביניזם', 'פמיניזם' ולא באים בטענות על כך שהעין למשל נישאת למעלה בראש הגוף, מוגנת בקנאות בתוך הגולגולת, לעומת כף הרגל שצריכה לספוג את המהמורות הקוצים והלכלוך. גוף האדם לא חושב בצורה כזו משום שהוא פועל בהרמוניה כיחידה אחת והוא בעל זהות אחת משותפת.
העיקרון הרוחני אומר שהמנהיג לא חשוב יותר מהמונהג. אלה בסך הכל תפקידים, לא מהות ולא מטרה. המהות והמטרה של בני הזוג היא כבוד אהבה ואחדות שדרכם מכבדים את אלוהים שככה ברא את העולם (לפני שנפל). והרי גם עסק שמתנהל בצורה נכונה לא מחשיב את המנהל יותר מאשר את העובד. להיפך, העובד הוא זה שמייצר שמהנדס שמשווק שמתחזק ובזכותם העסק משגשג לא פחות משבזכות המנהל. המנהל תפקידו בסך הכל לשרת! את העובדים בכך שהוא שומר על הסדר והארגון הנכונים במערכת, גם על הצדק. כמו כן תפקידו להביא את החזון, לעצב את הדרך ומטרות הארגון בטווח הארוך.
הנפילה בחטא גן העדן קילקלה את הכל, גם במשפחה, גם בעסקים, בכל מקום. לאחר החטא אלוהים אירר את האשה ואמר: "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית ג`). כלומר הצורך של האשה בגבר הופך להיות צורך ממניעים אנוכיים (תשוקה לכוח, תשוקה להכרה, צורך בהשרדות וכולי) ולא על מנת לשרת את האחדות שאמורה להיות גדולה וחשובה מהצרכים האישיים. ואולם בקללה זו אלוהים אירר גם את האיש כי מאז שאמר "והוא ימשול בך" הגבר מתקשה לאהוב את אשתו ומצליח להיות רק מושל ועריץ. בעמקי לבבו הוא משתוקק לאהוב ולהיות נאהב כי לזה נועד, אך החטא הקדמון מונע ממנו להגשים את ייעודו. והרי יש תהום והבדל מהותי בין מנהיג לעריץ.
כיום התדרדרנו עמוק אף יותר, שכן הגבר המודרני מתקשה לא רק לאהוב אלא אף למשול. זהו עיוות על עיוות, שכן העיוות הראשון (שנובע מהקללה) הוא כי הגבר "ימשול". למרות שבמקור לא צריך "למשול" באשה (זה לא עניין של כוח ושררה) אלא להנהיג אותה. העיוות השני, המודרני, הוא בזה שהגבר אף לא מסוגל למשול שלא לדבר על להנהיג באהבה והרמוניה. נהוג לומר כי ישנם שלושה סוגי מנהיגים: המנהיג הטוב ביותר הוא זה שאוהב ואוהבים אותו, הגרוע יותר הוא זה שמושל בעזרת כוח וטרור והגרוע מכל הוא זה שבזים לו. במשך אלפי שנות ההסטוריה הגבר היה מנהיג רודן במשפחה ובחברה (בהתאם לקללה המקורית). בעידן המודרני יש נפילה על גבי נפילה והגבר הפך לנשלט, מוכה, בזוי, מסורס, מתנצל, לא רלוונטי.
משיח ישראל בא והסתלק מן העולם כדי לבטל את השפעת החטא ולהחזיר את המאמין למעמד האדם הראשון (לפני החטא). לכן המאמין כיום יכול לשוב, בחסד עליון, למצב בו הוא ואשתו חיים בהרמוניה, תוך כבוד ושוויון. השוויון לא מבטל את התפקידים השונים שנועדו להם מראש. מראש תפקיד הגבר להיות המנהיג והאשה עזר כנגדו. אחד השקרים והעיוותים שהחטא מביא על ראשינו הוא כי המנהיג רשאי להשתמש בתפקידו לטובת עצמו. ואולם מנהיגות היא תפקיד שנועד לשרת את המונהג ולשים את טובתו מעל לעצמו. רק לצורך כך המנהיג קיבל כוח וסמכות, לא לשם שימוש אנוכי איזשהו. המניע לכל פעולה, דיבור, מחשבה או רגש של המנהיג ביחסיו עם המונהג – כלומר של הגבר ביחסיו עם אשתו – צריכים להיות אושרה, רווחתה, ביטחונה, כבודה, אם כי הסמכות להחליט מה טוב בשבילה ומה לא טוב נתונה לו. עם הסמכות באה גם אחריות, והאחריות היא לעשות ככל יכולתו לא רק לשרת אלא גם להבין, להקשיב לאשתו בתשומת לב, להרים על נס ולהתחשב בכל מה שיש לה להגיד.
באותה נשימה יש לומר כי על האשה לקבל את תפקידו וסמכותו של הגבר שלה ולא לערער על כך, עליה לכבד את הנהגתו ולתמוך בה בכל הנסיבות, גם כאשר זה לא נוח לה. אם מה שהוא אומר או עושה לא נראים לה עליה לדבר אל ליבו (בלי להתנשא מעליו), לנסות לשכנע, ואם הוא לא מקשיב שתתפלל (היא צריכה להתפלל בכל מקרה לגבי כל דבר שנוגע לגבר שלה). ייתכן שהוא טועה וייתכן שהיא טועה ואולם המנהיג של הגבר הוא אלוהים לא האשה, והוא זה שיפעיל את סמכותו עליו במידת הצורך. יש להבין, כי אלוהים מקשיב במיוחד לתפילות הנשים (והילדים) כי אלוהים תמיד מגן על הכלי החלש יותר. כאשר הגבר הוא איש אלוהים, אלוהים לא צריך להגן על אשתו מפניו – לאלוהים ולבעל אז אותו תפקיד, אותו אינטרס – אלא להגן על שניהם ובמיוחד על האשה מפני הגורם הרע שתמיד אורב שם לטרף לשניהם. בגלל זה על האשה תמיד להתפלל ותפילתה תישמע!
אם שני הצדדים יעשו כך את תפקידיהם (בלי להתנות את עשיית התפקיד שלי בכך שהצד השני יעשה את התפקיד שלו) אזי הגוף המאוחד ששמו אדם יחזור לתפקד ולמלא את ייעודו. אזי החטא הקדמון מגן עדן יתבטל, הקללות יתבטלו וכל הברכות והשמחות שכוונו מראש אל הזוגיות יתגשמו.
בקרב הזוגיות גבר\אשה הבורא יצר סמל נוסף כדי להמחיש את טבע הזוגיות שהוא גם טבע הבריאה כולה וטבע אלוהים עצמו. סמל זה מתבטא ביחסים הגופניים. ביחסים אלה האיש חודר והאשה נחדרת. כל הדינמיקה הפסיכולוגית שמובילה את בני הזוג לשיא ביחסי המין, שונה בין הגבר לבין האשה. הדינמיקה הפסיכולוגית השונה המובילה לאורגזמה מעידה ומותאמת לתפקידיהם השונים. כאשר יחסי המין טובים, כל אחד עושה את תפקידו השונה בדרך שבונה את השיא המשותף, את הסיפוק שבאחדות. האורגזמה היא סמל לתכלית, סמל להתאחדות השלמה (זה סמל לתכלית ולא התכלית!). אך ברגע שכל צד עושה את תפקידו השונה בדיוק נמרץ, אז, ברגע האורגזמה, הכל מתבטל, הכל מתאיין, אין שם יותר גבר, אין אשה, התפקידים השונים מתבטלים, הפסיכולוגיה השונה כבר לא רלוונטית, ישנה אחדות, ישנו אחד.
הסמל הזה הוא סמל מהותי. הוא מעיד כי אין כל הבדל עקרוני\מהותי בין שני בני הזוג מלבד הבדל טכני תפקודי פונקציונאלי. התפקידים השונים אמורים לשרת את אחדותם, את הדרך של שניהם, אל האחד. האחד הוא התכלית ולידו השאר משני לגמרי. התפקיד (שהוא חלק מהאני או האגו) הוא כלי, אמצעי להשגת מטרה. המטרה גדולה וחשובה מהאמצעי. המטרה היא אהבה (האחדות הגופנית מסמלת את האחדות הרוחנית שהיא באהבה). אלוהים הוא האהבה, אלוהים הוא האחד. לכן יחסים זוגיים נכונים הם יחסים בשלושה, גבר-אשה-אלוהים, ורק כך הם יכולים להצליח.
אלוהים מנהיג את האדם לאחדות איתו, ואם האדם נענה לכך ומשתף פעולה אזי האחדות גואלת את האדם מהאדמה שבו, ומחברת את האדמה לשמים. הגבר אמור להנהיג את אישתו לאחדות ביניהם באמצעות האהבה, לאחדות המשפחה ולאחדות עם אלוהים. נשים צריכות להיזהר ולהתרחק מגברים שלא יודעים באופן ברור מה תפקידם, מה המטרה ואיך לבצע את התפקיד למען המטרה, גברים כאלה יובילו את שניהם לאומללות.
כאשר הגבר עושה את תפקידו, כאשר האשה יודעת להיענות לשתף פעולה איתו ולתרום את חלקה הייחודי שאין לו תחליף ואין חשוב ממנו, כאשר יחד הם מחברים את אחדותם לאלוהי השמים בנאמנות ואמונה, אזי היא נגאלת מהאשה שבה, הוא נגאל מהאיש שבו ושניהם הופכים לפלא המאוחד הנקרא אדם.