(4900 מילים)
פרק א': הגיון ונס.
אלוהים יצר את הבריאה שלו בהתבסס על חוקי הגיון. גם בשמים, במימד הרוחני, הכל מבוסס על הגיון ולא על קסם או מיסטיקה. כמו כן נבואה או יכולות על טבעיות אחרות שניתנות לתלמידי אלוהי ישראל אינן מיסטיקה אלא דבר אחר כפי שנראה בהמשך. שורש הטעות לאמונה במיסטיקה הוא משום שאלוהים יכול לברוא יש מאיין באופן ספונטני על טבעי. הדבר הזה נראה לאדם ניסי ומסתורי והוא משייך את היכולת הזו גם לכל מיני תופעות שהוא לא מבין אך אינן בריאה של דבר יש מאין אלא נעשות במסגרת חוקי העולם. אז הוא גם משייך זאת לכל מיני רוחות ושדים למרות שגם פה הכל נעשה במסגרת חוקי הבריאה.
למעשה גם בריאת יש מאין (שהיא יכולת שיש לאלוהים בלבד) איננה מפירה שום חוק ואיננה בלתי הגיונית. אלוהים בורא את כל הדברים במסגרת חוקי ההגיון, שם אין סתירות ואת הכל אפשר להסביר בהגיון. גם תהליך הבריאה עצמו הוא פשוט יכולתה של ההכרה ליצור לעצמה מציאות. גם בני אדם עושים זאת אולם בקנה מידה קטן בהרבה. יכולת הבריאה של אלוהים היא ייחודית ובלתי מוגבלת משום שיכולת הניתוח וההבנה שלו את כל הפרטים ללא יוצא מן הכלל והיכולת שלו ליצור מציאות שאין בה שום טעות גם הקטנה ביותר היא פנומנלית ובלתי מוגבלת. (בריאה של יש מאין מתבצעת גם בעזרת האמונה – כלומר דעת בשילוב אמונה).
האדם כאשר בדומה לאלוהים יוצר את מציאות חייו בכוונה באמירה או במחשבה, אזי בגלל חולשת אמונתו, חולשת ידיעותיו, מגבלת יכולות התכנון והצפיה מראש, מגבלת יכולת עיבוד הנתונים וכולי –יכול רק להישען על התשתית שאלוהים כבר יצר בעבורו. אם נשים את האדם לבד, במנותק מאלוהים והתשתית שברא בעבורו, הוא ילך לאיבוד, יאבד את שפיות דעתו ולא יוכל ליצור לעצמו שום מציאות.
המדע היום כבר יודע להראות את העובדות האלה ולהוכיח אותם בניסויים. תאוריית המפץ הגדול למשל מסבירה כל כך הרבה דברים ותופעות שאיננה יכולה להיות לא נכונה. נכון שהתאוריה צריכה עוד התאמות וגילויים נוספים כדי שתוכל להסביר את כל התופעות כי ישנם שם עדיין דברים לא מוסברים. התאוריה יודעת לחשב ולהראות את כל מה שקרה החל משברירי השניה לאחר המפץ וזה מוכיח שהכל בבריאה של אלוהים ללא יוצא מן הכלל, החל משבריר שניה לאחר המפץ יכול להיות מוסבר באמצעות הגיון, וזה מראה לנו באמצעות המדע, שאלוהים בבריאתו לא עוסק במיסטיקה.
לגבי המפץ עצמו (אקט הבריאה עצמו) והשאלה כיצד הוא קורה מניין נובע יש למדע תשובות מוכחות כמו כן. במכניקת הקוונטים למשל, כבר הוכיחו שתוצאתו של ניסויי מסויים תהיה שונה מן הקצה לקצה כאשר המדען יבקש לבדוק ולדעת את פרטי הביצוע וכאשר לא יבדוק. (מדובר בניסויי שני החריצים וניתן לעקוב אחר הניסויי והקשר שלו לעולם הרוח במאמר שכאן). ובמילים אחרות, מה שהוכח הוא שההכרה שלנו והמודעות כאשר היא בודקת או מבינה דבר מסויים, היא משנה את המציאות בהתאם. אצל אלוהים כאמור מדובר באותו דבר אך בקנה מדה בלתי מוגבל ובלתי תלוי.
כאשר אלוהים עושה נס (או כאשר בני אדם מבקשים את הנס והדבר נעשה בתיווכם) אזי מדובר באותה יכולת ליצירת יש מאין ואולם כל הניסים משרתים כמו כן הגיון מסויים שהוא עקבי, נוצר והוצג מראש כחלק מהחוקים. מיסטיקה איננה תואמת להגדרות האלה ואלוהים לא עוסק במיסטיקה.
ומהו הגיון? הגיון הוא כאשר יש קשר סיבתי בין דבר לדבר ואין סתירה בין הסבר א' שנוגע לתופעה מסויימת לבין הסבר ב' שנוגע לתופעה אחרת, אלא כל ההסברים, כל הקשרים והסיבות משתלבים בהרמוניה למבנה אחד שכולו הגיוני, ניתן להבנה והסבר ונטול סתירות. ככל שישות כלשהי לומדת את חוקי ההגיון ואיך כל הדברים מחוברים באמצעותו יחד, כך היא מסוגלת טוב יותר לפעול ובמילים אחרות היא צוברת כוח, סמכות, יכולת. אלוהים עומד בראש הפרמידה כאשר הוא יודע את כל הסיבות את כל ההקשרים, את כל החוקים ואיך להפעיל אותם ללא יוצא מן הכלל. הידיעה הזו היא המאפשרת לו, להיות כל יכול ואין בכך שום דבר מיסטי. כאשר בן שבט פרימיטיבי רואה מטוס סילון הוא חושב שהאדם הלבן שמטיס את זה משתמש באיזה קסם ולחש, ואולם האמת הפשוטה היא שאותו אדם לבן פשוט חקר ולמד את החוקים ההגיוניים שמאפשרים הטסת כלים כבדים מהאוויר. כך גם אלוהים.
מיסטיקה לעומת זאת היא פעולה שאיננה עוקבת אחר התהליך הלוגי שבמסגרתו הבריאה פועלת. הפעולה המיסטית יכולה ממש לסתור את ההגיון, או לציית לחוקי ההגיון אך לטשטש ולערפל את קיומם בעיניי הצופה, או, שיש אפשרות שלישית שבה טשטוש ההסבר ההגיוני הוא לא מכוון כדי להטעות אלא שנעשית פעולה מתוחכמת שהצופה מפרש כפעולה מיסטית רק משום שהוא לא מבין את ההסבר ההגיוני (כמו בדוגמא על האדם הלבן ומטוס הסילון).
אלוהים לעומת זאת, מבצע בעולם מליארדי פעולות כל הזמן וברגיל אף אחת מאלה איננה סותרת את חוקי הבריאה. לגבי הנסים– הוא יעשה אותם בדרך כלל כדי להדגים ולהראות שהוא אדון החוקים ועומד מעבר להם. חציית ים סוף, למשל, בזמן יציאת מצרים היתה פעולה נדירה שהפרה את החוקים הרגילים של הבריאה.
אלוהים יכול גם לרפא את הגוף הפיזי באופן ניסי או לבטל השפעות ונזקים מנטליים שאינם הפיכים על פי חוקי ההגיון. לדוגמא: ישוע הקים לתחיה אדם ששכב מת כמה ימים. ברור אז שהיה צריך לחדש את כל תאי גופו שכן ברגיל הם נהרסים זמן קצר אחרי שדם חדש מפסיק לזרום. ואולם יצירת יש מאין של מליארדי תאים באופן ספונטני ובו זמנית אינו חלק מחוקי הבריאה הרגילים. גם ריפוי נכות קבועה כלשהי דורשת יצירת תאים ואיברים חדשים יש מאין וללא תהליך טבעי הגיוני של בניית תאים לאורך זמן.
כאמור, נראה לי כי לשום ייצור אין יכולת לעשות פעולה שסותרת את חוקי הבריאה מלבד אלוהים. אני רואה זאת בכתובים, למשל בעובדה שישוע הכריז כי מלכות אלוהים הגיעה לעולם משום שהוא עושה בו מעשי ניסים וריפוי על טבעיים. משום שישוע קשר בין כינון המלכות לבין ביצוע המעשים ברור שאלה דברים שרק אלוהים יכול לעשות (או דברים שייעשו בשמו), כי אילו גם שדים או סתם אנשים היו יכולים לעשות מעשים כאלה זה לא היה יכול להיות סימן לביאת המלכות שכן אלה יכולים היו להעשות למען מטרות אחרות.
יכולת אלוהים לעשות נס הוגדרה מראש כחלק מהחוקים בבריאה הזו. יש הגיון בלקבוע כי יהיה ליוצר החוקים מפתח שבעזרתו הוא יכול לשנות מה שהוא רוצה במערכת. יש גם הגיון בכך שלנבראים אין את המפתח הזה כי בגלל קוצר הבנתם הם יכולים לקלקל וליצור כאוס. הדבר דומה למתכנת שיוצר מערכת ממוחשבת שלו גישה בלעדית ואפשרות לשנות כל דבר באופן זמני או קבוע. המתכנת יצר את המערכת למטרה מסויימת והוא לא ישתמש ביכולותיו המיוחדות כדי להרוס את מה שבנה בעמל, זאת לעומת דמות כלשהי בתוך המערכת שאין לה את ההבנה השלמה לגבי מטרות המערכת, כיצד היא בנויה ומה יכול לחבל בה.
אלוהים יכול להשתמש גם בבני אדם ובמלאכים ככלים לביצוע פעולה שמחוץ לכללים, כלומרלביצוע נס, ואולם צריך להבין שהאדם או המלאך לא באמת מבצעים את הנס והרי אין לאף אחד מאיתנו מושג איך לחצות את ים סוף באופן מיידי ובלי שום מכשיר או אמצעי. ואולם אלוהים בחר להשתמש במשה שיצווה על הים כדי לסמל את השותפות בין אלוהים לאדם. הרי ישנם דברים שיש לי הבנה טכנית לעשייתם, למשל להכין לעצמי כוס קפה. לגבי זה יש לי סמכות, כוח, יכולת, שנובעים מההבנה שלי לגבי פרטי הביצוע, לכן אין לי בהכרח צורך להתפלל לפני שאני מכין קפה, אני פשוט מכין כי זה בסמכותי. ואילו לגבי הנס אין לי הבנה ואין לי סמכות, כל מה שאני יכול זה לפנות לאלוהים ולבקש (או במילים תנ"כיות: להתפלל).
מיסטיקה לעומת זאת היא היומרה של בני אדם או שדים לעשות דבר בניגוד לחוקי הבריאה בלי שהסמכות באה מאלוהים, או לדעת משהו באופן על טבעי, לנבא את העתיד וכולי. לגזעים היברידיים למשל, שהם הכלאה של בני אדם עם שדים, יש הבנה טכנולוגית מתקדמת מאוד, אך הם משתמשים במיסטיקה כדי להטעות. כיום אנחנו קוראים להם חייזרים ובעבר הם נקראו אלים. גם כיום הם מבצעים לעינינו פעולות שנראות לנו סותרות את חוקי הפיזיקה (החייזרים רק מתחזים כאילו הם רוצים להסתתר ולהתגלות באקראי, האמת היא שכל פעולותיהם מתוכננות והם מעוניינים במסתוריות שסביבם ובדיסאינפורמציה), ואולם מדובר בטכנולוגיה מפותחת משלנו שיש להם ולא בהפרה של חוקים. בעבר, כאשר הם גילו עצמם בפני שבטים או לאומים שלא הכירו טכנולוגיות מתקדמות כלל, גם לא ברמה שאנחנו מכירים, הם הציגו את עצמם כאלים שבידם סמכות וכוח על טבעיים ולכן צריך לסגוד להם. זהו הבסיס לכל האמונות האליליות ושם מקור המיסטיקה.
המילה מיסטיקה באה מיוונית ומשמעה 'סגור' או 'מוסתר' ואולם ואולם בפעולה המיסטית רק ההסבר ההגיוני שמאחוריה סגור או מוסתר למתבונן, בגלל קוצר ראייתו ולא משום שזה באמת 'מיסטי'. כיום, אמני חושים יודעים לגרום לצופה לחשוב שנעשה מולו משהו לא הגיוני או שלא ייתכן ואולם מדובר באיזשהו הסתר, מניפולציה, זריזות ידיים ויצירת אשליה – אם כי אמני חושים בדרך כלל לא מכחישים שיש הסבר הגיוני וטוענים שמעשיהם נעשים רק לשם השעשוע ולא כדי שנאמין במיסטיקה ונסגוד לקוסמים. בכל זאת גם כיום נעשה שימוש נרחב במיסטיקה על יד עובדי אלילים למיניהם, עובדי שטן ועל ידי כל הדתות הממוסדות: יהדות, נצרות, איסלם ודתות המזרח הרחוק.
היוצא מן הכלל היחיד לנאמר עד כה הוא השטן, שלו יכולת לעשות מעשים שחורגים מחוקי הבריאה (כך נראה לי, אם כי אין לי וודאות בנושא זה). זאת משום שהשטן בעברו היה חלק בלתי נפרד מהאלוהות (ועכשיו הוא מגורש משם). לשטן יכולת לעשות ניסים כפי שלרוח השכינה או למשיח אלוהים יש יכולת כזו (ובניגוד לשטן הם עדיין חלק בלתי נפרד מאלוהים). ואולם ידוע לנו שגם המשיח, גם השכינה ובוודאי הילל בן שחר יכולים לעשות את מעשיהם רק באישור אלוהים האב. לכן גם השטן, למרות שלו יכולת עקרונית גבוהה מכל ישות רוחנית אחרת, מוגבל באפשרות להשתמש בכוחו בפועל (כמובן שהמשיח והשכינה כחלק בלתי נפרד מהאלוהות חזקים ממנו). ואולם בימי אחרית הימים – בשבע השנים האחרונות, השטן ישתמש ביכולותיו אלה גם בלי אישור. אז יוטעו רבים לחשוב שהוא אלוהים או המשיח והמונים יעמדו נדהמים לנוכח מעשי הניסים שיעשה לעיניהם. ואולם מעשים פרועים אלה גם ימהרו להביא את קיצו מידי אלוהים.
אלוהים אוסר על שימוש במיסטיקה והוא מתייחס לכך בחומרה. לכן גם כאשר עומד בפניך אדם בור שבגלל בורותו נוטה לייחס לך יכולות על טבעיות, עליך לעשות כל מאמץ על מנת להבהיר לו שלא מדובר בפעולה על טבעית אלא יכולת טבעית שיש לך שעולה על היכולת שלו להבין. במקרה ששליח אלוהים מבקש מהריבון שתיעשה פעולה על טבעית, עליו להבהיר לצופים שהוא רק מבקש ומי שעושה את הפעולה זה אלוהים לבדו.
יחד עם כל הנאמר יש להבין כי אלוהים נתן סמכויות מגוונות לישויות רוחניות. ואולם כל הסמכויות וכל מה שנעשה הוא במסגרת חוקי הבריאה, אלא שלבני אדם לעיתים נדמה שמדובר בפעולה מיסטית על טבעית. לדוגמא, בספר התגלות כתוב: "אַחֲרֵי כֵן רָאִיתִי אַרְבָּעָה מַלְאָכִים עוֹמְדִים בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הָאָרֶץ, אוֹחֲזִים אֶת אַרְבַּע רוּחוֹת הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשֹּׁב רוּחַ לֹא עַל הָאָרֶץ וְלֹא עַל הַיָּם וְלֹא עַל כָּל עֵץ". למלאכים שכאן ניתנה מראש הסמכות (עוד בזמן הבריאה) על הרוחות הנושבות על הארץ, וזה חלק מהסמכויות השונות שניתנו מראש למלאכים על כוחות טבע, על תכונות ומאפיינים אצל בני אדם או במערכות שונות, על עמים, על אתרים. זאת כפי שהאדם קיבל מאלוהים סמכות על הטבע הפיזי והוא למשל סוכר נהרות בסכרים כדי לנצל את המים לייצור חשמל, כך המלאכים פועלים בתחומים שקיבלו סמכות עליהם והכל במסגרת חוקי הבריאה.
שים לב, מלאכים יכולים לעצור את הרוח הפיזית מלנשוב על ידי השפעה על התהליכים הטבעיים של זרימת הרוחות באטמוספירה, וזו אינדיקציה לעצירת הרוחות שאינן פיזיות, האדם יכול לעצור את זרימת מי הנהר. כל אלה סמכויות שפועלות בתוך המסגרת הטבעית והחוקים של הבריאה. לעומת זאת אלוהים יכול לחצות את מי הים ולהעמיד אותם נד מים מזה ומזה בניגוד לחוקי הטבע והבריאה הרגילים. כמו כן יש יצורים במימד הרוחני שמסוגלים לנתב ולהשפיע על הנטיות ואופי בני האדם, ולהשפיע על מעשיהם וזאת כפי שלאב יש סמכות לקבוע דברים בביתו, כפי שממשל מדיני מעניק סמכויות, לחינוך, לשיטור, למשפט, להענקת תמלוגים וכולי, כל זה במסגרת חוקי הבריאה. ואולם אלוהים היחיד שיכול למשל לבטל התמכרות שיש לאדם והשתרשה בו במשך שנים, ברגע אחד, שלא במסגרת איזשהו תהליך (נניח של חינוך ושיקום), ולהתמכרות לא ייוותר זכר, כאילו לא היתה מעולם.
יש לזכור שכיום מעשי השטן ושליחיו בקרב בני האדם וברחבי העולם הם בעיקרם לחבל ולהרוס, אך היכולת לחבל להרוס ולהרוג איננה על טבעית ולעולם לא הוגדרה כך. גם קין יכול היה לרצוח את הבל אחיו בלי שזה הוגדר כמעשה מיסטי (זאת למרות שרוצחים לעיתים קרובות חשים התעלות כאילו ביצעו משהו מיסטי אלוהי והכל בעידוד השדים). לכן כיום, כאשר השטן 'רק' רוצח והורס, אין זה עדיין שבירה של כל הכלים (אם כי גם כיום הוא מפר את חוקי המוסר האלוהיים ויהיו לכך השלכות קשות, עליו ועל ההולכים בדרכיו). כאשר נראה מעשים על טבעיים – ויהיה ברור שהם על טבעיים ולא רק מעשים שבמסגרת הסמכויות הרוחניות הטבעיות שיש לשדים – נעשים על ידי מישהו שבבירור לא מתהלך על פי תורת אלוהים, אזי נדע שהגיעו ימי אחרית הימים. (האירוע הספציפי שאנחנו צריכים לראות כדי לקבוע זאת הוא הופעת השיקוץ המשומם במקום קדוש, וזאת על פי נבואת דניאל לאחרית הימים). כאמור, נראה לי שרק לשטן עצמו יכולת כזו ואולם בדומה לאלוהים, הוא יאציל אותה על רוחות מטעמו באחרית הימים. אינני אומר שכיום השטן מציית לאלוהים ולא מפר את חוקיו, הוא מפר אותם כל הזמן, ואולם כיום הוא עדיין מתהלך על החבל הדק – עדיין לא קורע אותו.
פרק ב': ההגיון וחופש הבחירה
אמרנו שרק לאלוהים היכולת להפר את חוקי הבריאה ולעשות נס, זאת כפי שרק הסופר יכול לשנות כל דבר ללא יוצא מן הכלל בסיפור שלו. הסופר הוא הנמצא מחוץ לסיפור ולכן יש לו היכולת הזו. לעומת זאת, הדמויות שיצר יכולות לפעול רק במסגרת החוקים והנסיבות שקבע להם. אם הוא סופר טוב אזי ירקום סיפור עלילה שאין בו סתירות כי הסתירות פוגעות באמינות הסיפור והקוראים יאבדו בו עניין. הסיפור יכול להיות בדיוני, אפשר שם להמציא חוקים חדשים מאלה שבמציאות רק שלא יהיו בהם סתירות פנימיות.
אלוהים הוא היוצר המושלם ובעלילה הקוסמית שלו אין כל סתירות (אלוהים הוא גם דמות בעלילה של עצמו). והכוונה היא שאת הכל ניתן להסביר בהגיון שבני אדם מבינים (בשביל להבין לא צריך להיות ייצור עליון). לכן גם זהו האתגר שהצבתי לעצמי בכתיבת המאמרים השונים (והאתגר שאלוהים מלווה בי): לנסות הסביר בהגיון שקיבלתי ממנו, כל דבר ללא יוצא מן הכלל. עד היום אלוהים הסביר לי כל דבר ששאלתי. בכל זאת אינני טוען שאני יודע הרבה. האמת היא שאני יודע מעט מאוד וזאת כי האתגר האמיתי הוא לדעת לשאול. את התשובות אלוהים נותן (בדרך כלל נותן לי אותן באופן מיידי) אך הידיעה שלי מוגבלת כי אני לא מצליח לראות את השאלה הבאה בתר וזו שאחריה.
גדולתו של אלוהים לא מתבטאת בזה שהוא עושה נס ומפר את החוקים, אלא דווקא כאשר הכל מתנהל בדיוק על פי חוקי העלילה שקבע והכל שם מוסר את המסרים והלקחים שנקבעו על ידו בצורה קוהרנטית, מתוחכמת, גאונית, ניתנת להבנה, נטולת סתירות ומסתדרת עם ההגיון. היכולת הבלתי מוגבלת הזו נובעת מהעובדה שהוא יודע את טבעם של כל הדברים ללא יוצא מן הכלל ויודע לחשב בעזרת הגיון מה כל דבר יעשה, עכשיו ולתמיד, כיצד כל דבר וכל מקרה יתפתח וכיצד עליו לנתב אותו כדי שישיג את התוצאה שבחר (אלוהים יוצר את היצירה שלו כל הזמן, גם בזמן אמיתי ובאינטרקציה מתמדת עם הדמויות שברא).
היכולת לראות קדימה ואחורה ולהבין תהליכים איננה ייחודית לאלוהים, גם לאדם יכולת כזו. אנו עושים זאת למשל כאשר אנו חוזים את מזג האוויר לימים הקרובים, והדבר מתאפשר לא בעזרת מיסטיקה אלא בזכות יכולת חשיבה הגיונית מדעית. כל יכולת הקיום וההשרדות אצל בעלי החיים ובטבע, מושגת על ידי עקיבה מדוייקת אחר החוקים (אצל בעלי החיים), ואצל בני אדם, גם על ידי ניתוח הגיוני של החוקים. מחשבתם של עמי הקדם (שנפוצה גם כיום) כי האלים, דהיינו השדים והחייזרים, הם העומדים מאחורי השגשוג וההצלחה היא מוטעית. השדים עומדים מאחורי השגשוג כפי שהמפיה שגובה דמי פרוטקשן עומדת מאחורי שיגשוגו של עסק. והרי מדובר בסחיטה באיומים ולא באמת במנוע צמיחה. ובכן, הבנה בהגיון היא הדרך בה גם אלוהים פועל. אין כאן מיסטיקה. מיסטיקה היא הטעיה ושקר שנועדו לצורך סחיטה באיומים.
כאשר יורים כדור ברזל מתותח, אם יודעים את מהירות הכדור כשהוא יוצר מהלוע, את משקלו וההתנגדות שלו לאוויר, את הזווית, את כיווני הרוחות ואת הגובה מעל פני הים, אפשר לקבוע בדיוק את מסלול הכדור והיכן הוא ינחת. חישובים מסוג זה הם בתחום יכולתו של האדם וכל ההבדל בינו לבין אלוהים הוא יכולת אלוהים לדעת את כל המשתנים וכל הנתונים בכל קנה מידה (מהקטן ביותר לגדול), בכל טווח זמן, ללא יוצא מן הכלל לגבי כל אירוע ומצב. זה נותן לאלוהים את היכולת לחזות כל דבר שיקרה בעתיד ולהבין כל דבר שקורה בהווה או קרה בעבר, בכל מרחק. כאמור, גם בני אדם יכולים לחזות כך, אך עד גבול מסויים.
מלאכים או שדים וגם השטן יכולים לחזות עתיד יותר רחוק מבני אדם אך כאשר המורכבות של הדברים נעשית גדולה גם מיכולת החישוב שלהם וכאשר בהכרח ישנם עוד גורמים שאינם מודעים לקיומם, יכולתם נעצרת. לגבי הנביאים, אלוהים מגלה להם דברים נסתרים בהווה או בעתיד כי הוא יודע לחשב, אךהנביאים לא מחשבים דבר, אלא אומרים את מה שנאמר להם.
היכולת לחזות באופן מוחלט את השתלשלות כל דבר הוא אולי התכונה השניה הכי חשובה והכי ייחודית שעושה את אלוהים למי שהוא. התכונה הראשונה היא היכולת לברוא או ליצור יש מאין. השלישית היא הבחירה של אלוהים בטוב על פני הרע – בחירתו באור, אשר הוא המשיח. שלושת אלה מאפשרים לו להיות כל יכול ומושלם בכל דרכיו.
הדבר המאתגר ביותר לאלוהים לחזות ולחשב הוא את האדם כי שילב בחירה חופשית בחוקים שנוגעים לאדם. האתגר הוא לחזות מה יבחר בהנחה שבאמת ניתנה בחירה חופשית? (בני אדם רבים מתנהגים בצורה אוטומטית לחלוטין ולא מנצלים את זכות הבחירה שניתנה להם. לגביהם אין אתגר). הפתרון הוא בכך שהבחירה ניתנה בתוך מערכת הבריאה ולא מחוצה לה. האדם נמצא בתוך המערכת ושם הוא באמת בוחר. אלוהים לעומתו נמצא גם בפנים וגם מחוץ, ומנקודת תצפית זו הוא רואה גם את מה שהאדם (או כל ייצור אחר) יבחר.
אפשר להמשיל זאת לאדם שמטפס לפסגת הר בפעם הראשונה. המטפס צריך למתוח את כישוריו על מנת לשקול ולבחור בנתיב הנכון. הנתיב השגוי יוביל אותו לאין מוצא או למוות, הנתיב הנכון יוביל אותו לפסגה שם מחכה לו הצלה. בו בזמן ישנו כלי טיס שמרחף מעל ולו אמצעי ראיה מתקדמים שמאפשרים לראות את כל הנתיבים על ההר, את כל הפרטים, היכן אי אפשר והיכן אפשר לעבור. כשצוות המטוס עוקב אחר האדם המטפס, הוא יכול לראות ולדעת האם בחר נכון את הנתיב, את טכניקת הטיפוס, את הציוד וכולי וכך לדעת מה צפוי לו בהמשך. שים לב, אין שום דבר מסתורי או מיסטי בידיעה של צוות המטוס מה צפוי למטפס בהמשך, הוא פשוט משתמש באמצעי התצפית שלו ובהגיון, בעוד גורל המטפס מצוי בידי היכולת שלו לעשות בחירות נכונות בתוך מציאות לא ידועה ולא וודאית. (כבר כאן ניתן לראות את הקשר בין אי וודאות לבחירה וניגע בכך עוד בהמשך).
שים לב שעל פי המשל הזה ועל פי כל מה שאנחנו יודעים על בחירה מתוך הכתובים, בחירה חופשית איננה החופש לעשות ככל העולה על רוחי, אלא החופש לבחור בין הנתיב הנכון לשגוי (ולשאת בתוצאות הבחירה). הסיבה לכך שזוהי הבחירה ולא אחרת היא כי המציאות (גם המציאות של אלוהים עצמו) איננה מאפשרת לעשות ככל העולה ברוחך. המציאות מכתיבה דרך צרה וגם אלוהים על אף שהוא כל יכול ויודע הכל יכול לבחור בין הטוב, הנכון, האמת, האור, החיים, לבין הרע, המוטעה, השיקרי, החושך, המוות. אין שום אינדיקציה בכתובים כי אלוהים עושה איזושהי בחירה אחרת מלבד זו, ולכן גם לגבי האדם זה כך.
החופש לעשות ככל העולה על רוחי (בהיבט החיובי שלו) הוא אולי החופש להיות יצירתי ולהתבטא בחופשיות או החופש להיות מי שאני. אבל זהו עניין אחר ולא חופש הבחירה שעליו מדובר. את החופש להיות מי שאתה בחופשיות (בלי לפגוע בסדר שאלוהים מנהיג ובחוקים) אלוהים מאוד אוהב, מעריך ומאפשר את זה גם לבעלי חיים ולכל יישות שברא.
לעומת זאת בחירת המטפס במשל הוא בין נתיב שיביא לו מוות או יביא לו חיים, זאת בהתאם ליכולת שלו לראות, להבין ולעבד נכון את מה שמולו. לעיתים גם קורה שהמטפס כועס על מי שיצר את ההר ואת השבילים והמכשולים בו ובוחר להעניש את היוצר באמצעות בחירה בנתיב שגוי, כדי להכעיס. זאת זכותו, אך הוא יישא בתוצאות. צוות המטוס משול לאלוהים ומשול לסופר יוצר העלילה (נניח שהצוות בכלי הטיס גם יצר את ההר, את המטפס, את כל הנסיבות ואת כל החוקים שנוגעים). אם כי בניגוד לסופר או לצוות המטוס הדבר הייחודי שאלוהים עושה בבריאה שלו הוא לתת לדמויות מודעות עצמית (אמיתית, לא מדומייינת), ויכולת כלשהי לראות את הדברים כמוהו, מבחוץ. זהו הדבר המאתגר בבני האדם שגורם גם לאלוהים לעיתים לעמוד בתימהון למול מעשיהם (לחיוב ולשלילה). זה גם הדבר שמאפשר את הבחירה החופשית אמיתית (לא החופש לעשות ככל העולה על רוחי אלא החופש לבחור או לא לבחור בנתיב הנכון).
מידת היכולת לראות מבחוץ משתנה בין אדם למשנהו בהתאם לרמתו הרוחנית. יחד עם זאת לעולם, אף יישות או ייצור כולל האדם לא יראו את הדברים לגמרי מבחוץ באופן שאלוהים האב רואה. אפילו המשיח שהוא חלק בלתי נפרד מהאלוהות העיד על עצמו שאיננו יודע למשל את היום והשעה שבהם יסתיים שלטון השטן על הארץ וכי רק האב יודע את זה. הסיבה שהאב מונע את הידיעה השלמה מן הברואים ואפילו מונע משהו מהידיעה השלמה הזו ממי שהוא חלק בלתי נפרד מאלוהותו, היא כדי לאפשר חופש בחירה.
שים לב, שתי הקצוות מונעות את החופש לבחור, גם כאשר יודעים את הכל ללא יוצא מן הכלל והקיום הופך דטרמיניסטי באופן מוחלט, וגם כאשר מצויים בעיוורון גדול מדי ופועלים באופן אוטומטי לגמרי. למטפס על ההר ישנה בחירה כי החושים שלו חדים והמחשבה שלו ערה והוא רואה מספיק רחוק ולעומק כדי שתתאפשר הבחירה. אילו היה נשלח למשימה כשהוא עיוור ומסומם גורלו היה נחרץ ולא הייתה מתקיימת בחירה. לחילופין אילו היה מכיר ויודע כל נקיק ושביל על ההר באופן מוחלט, גם כן לא הייתה מתקיימת בחירה.
הענקת אפשרות בחירה היא ביסוד האהבה ואין אהבה בלעדיה. כאמור הבחירה היסודית של אלוהים האב היא הבחירה בטוב ובאור וזו גם בחירתו באהבה וההכשרה שהוא מכשיר את עצמו לאהבה (וזוהי גם הבחירה הייחודית שניתנה לאדם). לשם האהבה האב בחר להציב את עצמו בעמדה חלשה, כאשר הוא נותן לנברא שלו שהוא גם מושא אהבתו אפשרות לנטוש אותו, לבגוד בו, לפגוע בו. אלוהים האב יודע מי יבגוד ומי יהיה נאמן עד הסוף ואולם עצם האפשרות שאותו נברא אהוב יבגוד היא נטילת הדטרמיניזם המוחלט וכך על ידי החולשה והפגיעות הזו אלוהים מאפשר לעצמו לאהוב ומאפשר לעצמו חופש בחירה (אלוהים צריך ללא הרף לבחור לא לנטוש לגמרי את האדם למרות כל מה שהוא עושה לו וזו סיטואציה מאתגרת מאוד). אלוהים הוא מקור האהבה היוצר וההוגה של הרעיון הזה – לכן הוא גם הראשון שמיישם את זה ובצורה הכי מאתגרת שניתן להעלות על הדעת. אלוהים בחר לשים על עצמו מגבלה וחולשה על מנת לאהוב.
לגבי בני האדם, הוא הגביל למשל את יכולתם לצפות את מזג האוויר לטווח ארוך ולצפות את בואם של אסונות כדי לאפשר להם לבחור לבטוח בו – זוהי החולשה המובנית שבהם, המאפשרת להם לאהוב.
השטן ומשרתיו בחרו לא לאהוב וכך לא להיחשף לחולשה, כלומר למשהו שיסיט את תשומת הלב שלהם מעצמם. הם שואפים לקנות לעצמם את היכולות המלאה לצפות ולדעת כל דבר כמו גם ליצור יש מאין. כך תהיה להם שליטה מוחלטת בלי שיש שם סדק כלשהו לכניסה של אור או אהבה שבהכרח יכניסו לשם גם חולשה. כך גם בני האדם משרתי השטן מבקשים לעצמם שליטה מוחלטת על כל דבר וכל הנסיבות בלי לאפשר סדק שבו חולשה על מנת לאהוב.
לכן השדים, מעבר למראית העין של המיסטיקה, פועלים באופן מדעי קר (המיסטיקה היא העמדת פנים והטעיה). הם רואים יותר מבני אדם ולהם יכולת עיבוד וחישוב טובים יותר, לכן הטכנולוגיה שלהם טובה יותר והם יכולים להשתמש בה כדי להונות בני אדם להאמין שהם אלים ולהאמין שיש איזה 'קסם' בקיומם בעוד הם בסך הכל לוחשים לבני האדם שבחרו לתקשר איתם אמיתות שונות שהם יודעים ומעוותים. כמו כן הם מציגים לראווה יכולות טכנולוגיות שיש להם ומציגים זאת כדבר אפוף מיסתורין. מנקודת מבטו של הנברא הקסם היחיד שקיים הוא הקסם שבלבחור לברוא יש מאין וכך להוציא אור מתוך חושך, לבחור באור ולאהוב את האור. הקסם היחיד הקיים הוא האהבה ושם המשמעות, האמת והסיבה להכל. ואולם את הקסם הזה אי אפשר לממש ללא אלוהים.
אמנם לשטן עצמו יש כנראה כוחות על טבעיים, דהיינו, יש לו האפשרות לפעול מחוץ ובניגוד לחוקי הבריאה, ואולם מאחר וגורש מהשמים, אלוהים לא מאפשר לו להשתמש ביכולת הזו. בסופו של דבר הוא ינסה להתנגד באופן גורף לאיסור (כיום הוא עדיין מתהלך על חבל דק) ולהציג את עצמו כאלוהים כל יכול. אז יאסר יכבל וימנע ממנו לפעול בכלל.
פרק ג': רגש ואינטואיציה.
על רקע הדיון בפעולה על סמך הגיון לעומת פעולה על סמך אמונה במיסטיקה, חשוב לברר את מקומם ותפקידם של הרגש והאינטואיציה ואיך אלה מתחברים.
אינטואיציה היא יכולת האדם, של אלוהים או כל יצור שניחן בזה, לראות תמונה שלמה, מבחוץ, מעמדת התצפית. דיברנו על היכולת לנתח בהגיון מעמדת תצפית – שם ההסתכלות היא אמנם מבחוץ אך מתמקדת בפרטים, בפירוק הדבר. ההתבוננות מבחוץ בעזרת אינטואיציה היא הנסיון לקלוט בבת אחת את כל האירוע, האובייקט, התופעה וכולי. האינפורמציה המסכמת הכוללנית הזו חייבת לבוא בצורה של תחושה, רק כך אפשר לקלוט משהו שמסכם את הדבר. ההגיון ברגיל משתמש במילים כי ההתמקדות בפרטים מצריכה הגדרות והמילים או המספרים והנוסחאות הם הכלים להגדרה לפירוק ולהשוואת הפרטים. התחושה האינטיאיטיבית היא מעבר למילים ובמקום מילים היא משתמשת בתחושה או חוויה. לאדם יכולת אינטואיטיבית מוגבלת, לאלוהים אינטואיציה מוחלטת והיא המאפשרת לו להשתמש בהגיון המפרק בלי להרוג את הדבר.
החכמה היא לשלוט במנגנון המפרק הממית ולהשתמש בו רק בצורה מדודה ומחושבת היטב – כמו שמשתמשים בתרופה במינון המתאים ובנסיבות הנכונות בלי שהיא תהפוך לרעל. יש להגן על המכשיר החד ששמו הגיון בשכבה עבה של אינטואיציה. ואולם לאינטואיציה צריך להיות כיוון ברור אחרת היא הולכת לאיבוד כמו כן. אחד מתפקידי ההגיון הוא לשמור על הכיוון ולהתריע כאשר הכיוון הנבחר הוא לא הגיוני, שיש שם כשל, סתירה פנימית וכולי. אך אי אפשר להניח את שמירת הכיוון בידי ההגיון בלבד, שוב, כי הוא כלי מפרק וממית והשימוש בו צריך להיעשות במשורה ובזהירות. לכן יש כלי נוסף ממין האור (ממין ה'יש') לשמירת הכיוון ושמו מצפון. המצפון עוזר לשמור על הכיוון שנבחר ולא לסטות ממנו. אלוהים כאמור בחר באור ובאהבה ולכן יכוון רק לשם את כל פעולותיו בעזרת המצפון.
אלוהים אם כן משתמש ביכולת ההגיון המוחלט כדי לנתח, לפרק, לדעת כל דבר וכך לברוא את העולם ולשלוט בו. יחד עם זה הוא משתמש ביכולת איטואיטיבית מוחלטת שהיא היכולת לראות את הדבר השלם מעמדת התצפית וכדי לעבוד ביחד עם ההגיון ולשמור עליו, שכן הוא נוטה ללכת לאיבוד בפרטים, לפרק, להמית. ההגיון מצידו עוזר לאינטואיציה לא לשגות בדבר שהוא לא הגיוני, שיש בו סתירה אפילו בפרטים הקטנים ביותר. ואולם שמירת הכיוון באופן כללי מונחת בידי המצפון ששומר על הכיוון שנבחר מראש בבחירה חופשית ומבחינת אלוהים הוא לעבר האור או האהבה.
בני אדם פועלים או אמורים לפעול בדיוק באופן הזה כי הם נבראו בצלם אלוהים. ההבדל בינם לאלוהים הוא רק בקנה המידה.
לגבי האינטואיציה: אדם (או חיה) יכול לחוש שהוא מוקף סכנה או שהוא מוקף אהבה, או שמשודרת אליו הערצה, סלידה וכולי. אין בכך קשר למיסטיקה, האדם אז פשוט משתמש בסיכום הפרטים שונים שהוא קולט בחושים הרגילים, במחשבה, ביכולת לחוש סימפטיה או אנטיפטיה, וגם בזיכרון שמאפשר לו להעלות סיטואציות דומות מהעבר או הקשרים שונים לגבי הסיטואציה. אלה יהיו רמזים שיכולים להיות מאוד דקים וכאלה שלא עוברים במחשבה ובמודעות ההגיונית ואולם סיכום שלהם יגרום לתחושה מסויימת שהאדם יידע לפרש כסכנה, אהבה, תקווה וכולי. הרוחות השונות ישתמשו באינטואיציה המובנית באדם כדי לשתול שם את התחושות ואת הרמזים בהתאם לכיוון שהם רוצים לכוון אותו. האינטואיציה או הרגש, מראש, אינם אמורים להיות כלים למניפולציה אבל הם נהיו כאלה על ידי השטן.
רגש הוא כאשר אותו אדם לוקח את מגוון התחושות שמקורן באינטואיציה ומשתמש בהן כשפה. שפת הרגש מאפשרת תקשורת עם אחרים על בסיס היכולת האינטואיטיבית או מאפשרת תקשורת פנימית בין האדם לבין עצמו, ככלי להעשרת העולת הפנימי. אז הוא מחצין, מבטא את התחושות כדי להביע את עצמו (גם בדו שיח הפנימי), או שהוא קולט את אלה ממישהו אחר, ממצב מסויים, מיצירת אמנות וכולי. אז, היכולת לסיכום הדבר מעמדת התצפית כבר לא משרתת בהכרח את האינטואיציה לצורך השרדות, לצורך התמצאות או לצורך הבנה רוחנית אלא כדי לשרת את הנפש ברדיפתה אחר דברים נעימים (כאשר הרגש נעים), או כדי לגוון את הקיום, להתנסות בחוויות, או כדי להעמיק ולגוון את היכולת לתקשר, להבין את האחר וכולי.
קיומם של האינטואיציה והרגש עשוי להתערבב עם עניין המיסטיקה ולכן זה יכול לבלבל. הרגש והאינטואיציה אינם מפרקים את הדבר לפרטיו (אין זה הגיון) כי הם מעבירים תמונה כוללת. לכן, בגלל שאין שם את הפרטים ההגיוניים ניתן לחשוב שיש שם משהו מיסטורי שהוא מעבר לחוקי ההגיון. זהו הפיתוי וניסיון השכנוע של הרוחות המורדות לגרום לאדם להאמין בתקפותו של הכאוס, לדחות את הבריאה ההגיונית של אלוהים ולקבל את קיומה של מערכת חלופית מיסטית כאוטית מעורפלת, אבל זהו שקר. הרגש או האינאטאיציה וההגיון אינם עומדים בסתירה זה לזה.
לאלוהים כאמור אינטואיציה מושלמת ולכן גם יכולת רגשית מפותחת מאוד. הוא אוהב לתקשר דרך אינטואיציה ורגש, הוא מלא ברגש שבעזרתו מתקשר איתנו כדי לגוון את החיים, לחוות דברים נעימים, להנות מאמנות או מאסטתיקה. היכולת להנות מאמנות ואסטתיקה היא שוב הודות ליכולת האינטואיטיבית לראות את הדבר השלם מהצד, כך אנחנו קולטים וחווים הרמוניה (או דיסהרמוניה). אך מעבר לאלה אלוהים עושה שימוש ברגש ואינטואיציה לצורך המחשה והקניה של אמיתות רוחניות.
כדי לקבל מאלוהים את האמיתות האלה (כמו גם כדי לקבל ממנו רגש שמטרתו הנאה אסטתית, גיוון החיים וכולי) צריך לדעת להבחין ולהפריד בין תחושות אינטואיטיביות שמגיעות מהמערכת הנפשית ה'רגילה' לבין תחושות אינטואיטיביות שמגיעות משדים (הרבה פעמים בצורה של מיסטיקה אבל לא רק), לבין אלה שמגיעות מהישות הרוחנית ששמה רוח השכינה.
רוח השכינה היא חלק מאלוהים והיא יודעת להעביר תחושות אינטואיטיביות ורגש. השכינה יודעת גם לדבר אל תוך המחשבות ולשתול מחשבות שונות (במילים ובהגיון) במוחו של המאמין, שכן גם צורת תקשורת זו חביבה על אלוהים. אך גם כאן על המאמין לדעת להפריד בין מחשבות שבאות מהמערכת הנפשית הטבעית שלו, לבין אלה שבאות משדים לבין ומחשבות שבאות מהשכינה.
יש לזכור כי כל המחשבות, הרעיונות, כמו גם הרגשות, התחושות, האינטואיציה, הרצונות, התשוקות, שבאות מאלוהי ישראל, כולם ניתנים להסבר בהגיון וכל ההסברים חוברים יחד בריקמה הרמונית שאין בה סתירות. זהו המנגנון הראשון שבעזרתו מבחינים בין הרוחות ונזהרים. המנגנון השני הוא המצפון שצריך להיות מכוון תדיר לעבר האור והאהבה האלוהיים (גם כאן יש להיזהר כי יש אור ואהבה מזוייפים שמקורם ברוחות המורדות שרק מחקות את הדבר האמיתי על מנת להטעות).
הדבר שמאפיין את הרוחות המורדות הוא כי הכל שרוי שם בערפל וחוסר בהירות הגיונית. הם אמנם יפעילו כוח משיכה רגשי היפנוטי חזק מאוד שיכול לחקות ולהידמות לאור ולאהבה, אך אלה יתגלו בסופו של דבר כריקים מתוכן.
כל המנגנונים שהזכרנו – הגיון, אינטואיציה, רגש, מצפון – שפועלים אצל אלוהים בצורה מושלמת ומאפשרים לו לא לטעות – פועלים אצלנו בצורה מוגבלת מאוד ויש להיות ערים לעובדה זו. אלוהים מאוד רוצה שנפתח אותם, שנלמד על תפקודם ואיך להפעילם נכון, ואולם מרווח הטעות תמיד יימצא אצלינו. לכן אנחנו חייבים תמיד את עזרתו והדרכתו הצמודים. אנחנו צריכים לדבוק בו בנאמנות ולתקשר איתו אחרת נלך לאיבוד. אלוהים לא פועל בתוך ערפל ומיסטיקה. כל מה שמאלוהים ניתן להסבר בהגיון. אלוהים אמנם ישתמש בהטעיה ובאי וודאות כנגד האוייבים שלו ואולם מי שכרת איתו ברית תמיד יהיה באור.