(1640 מילים)
למה ניל יאנג הוציא להורג את האשה שאיתו? כדי לענות נתחיל בכך שהאדם הוא מכונה וככל מכונה הוא כפוף לתכנית שבנתה אותה ולחוקיה. האדם הוא לא רק מכונה, יחד עם זאת הוא המכונה המתוחכמת והמשוכללת ביותר שנבנתה על פני האדמה. זה שאוהב מכונאות והמהנדס שיודע לצלול לתוך נבכי המכונות שהוא מהנדס בוודאי יודעים להתענג על הניואנסים שמאחורי התבניות הגאוניות שבתכנית בנייתו של האדם. יש שם כמה חוקים כלליים אולם ברבות מהתבניות ישנו כיוונון עדין ואישי לגבי כל אדם ואדם, פירושים שונים ואישיים שכל פרט עושה ובכך תורם להבנת המכלול. זו לא סתם מכונה אלא מכונה שנבנית בעבודת יד, כל פריט הוא אחר, נבנה לפי תכנית ספציפית, אם כי כאמור ישנו גם מכנה משותף וחוקים אוניברסליים.
אישית, אני מאוד אוהב מכונות. בשנים האחרונות יש ברשותי אופנוע גדול של ימהה ואין כמו לחבוק בשתי ברכיים מנוע מתפרץ כשכל בורג וגלגל שיניים שם מכווננים בהרמוניה מלאה (ימהה TDM850 שנת 2001). מי שיצר את האופנוע הזה הוא גאון, הוא באמת אוהב מכונות והיכולת לבנות מכונה שעושה את מה שהיא עושה בצורה כל כך אלגנטית, אסתטית, עגולה ויחד עם זאת עוצמתית, זה דבר מעורר השראה. בעייני הנדסה ואומנות אלה שני דברים שנוגעים בעל טבעי.
אלוהים שיצר את האדם יכול להזדהות עם היפני שיצר את האופנוע הזה ולא הסכים לעשות פשרות. אלוהים באמת אוהב מכונות ולראיה, היכולות ההנדסיות שלו מגמדות את היכולות של בוני הטלפונים החכמים, כלי הטיס, התחבורה וכלי העבודה, כולם ביחד.
אחד הרעיונות הבסיסיים המופלאים והגאוניים בתכנית בניית האדם הוא הרעיון לבנות אותו בזוג, זכר ונקבה. לרעיון זה רבדים פילוסופיים רוחניים עמוקים כמו גם ישומים מעשיים ומורכבות מבנית רבת פנים שכולם יצרו מכשיר עוצמתי במיוחד, יעיל, הרמוני, עגול, מתוחכם פי כמה מהאופנוע היפני שלי. הזוגיות הזו שמוטמעת עמוק בתשתית התכנונית של האדם היא מכניזם אדיר. כל כך גאוני שאין מילים.
אחד החוקים הבסיסיים שעומדים בבסיס מכניקת הזוגיות הוא חוסר השוויון. הגבר הוא המוביל והמנהיג, ולעולם לא תהיה זוגיות הרמונית בלי שהגבר יידע להנהיג והאשה תדע להיות מונהגת. יתרה מכך, אין תקווה למוסד המשפחה, לחברה, לעם ולעולם במערכות זוגיות שבהן הגבר אינו יודע להנהיג והאשה להיות מונהגת. מדוע? מפני שככה תכננו ובנו את האופנוע הזה שקוראים לו אדם. בכל זאת, לאופנוע המתכת אין ברירה אלא לנהוג על פי טבעו, אך לאדם ניתנה בנוסף לטבעו המוכתב אפשרות בחירה ועליו בסופו של דבר ללמוד להיכנע לאופן בו נוצר (הכניעה היא הבחירה). גבריות ונשיות הם סמלים! האדם נועד להיות אשתו של אלוהים וככזה עליו לבחור באופן מודע להיות מונהג על ידי אלוהים, זאת בדיוק כפי שעל האשה לבחור במודע להיות מונהגת על יד הגבר שאותו בחרה לבן זוגה ועל הגבר לבחור להנהיג אותה נכון (כשה'נכון' ייתכן רק על פי הנהגת אלוהים).
האשה היא התכלית, הגבר הוא האמצעי, ניתן לראות זאת גם במישור הביולוגי שם האשה מביאה את הצאצאים שמעבירים הלאה את הגנים, והאיש מהבחינה הארצית ביולוגית הזו נוצר כדי לספק הגנה וכלכלה למשפחה. כך המעגל מושלם, כי הגבר לעולם לא יהיה שלם בלי האשה שהיא התכלית והאשה לא תגיע לתכליתה ללא הגבר אשר רק הוא נועד להוביל אותה לשם. היא אולי תוכל ללדת ילדים באופן טכני (היום יש כל מיני אמצעים), אולם בלי שהיא נכנעת להנהגתו היא הולכת לאיבוד ונופלת לתהום. הגבר נוצר כדי לשרת את האשה שלו, לחיות למענה, לאהוב אותה יותר מעצמו ובאופן הזה שום גבר לא יוכל להתנשא. הוא נועד להיות משרת אישתו, ובלי שיעשה זאת לא יממש את חייו באופן שלם. אך גם האשה לא יכולה להתנשא כי למרות שהיא התכלית עליה להיכנע להנהגת הגבר שלה, ללכת אחריו בכל הנסיבות ולציית לו אחרת תלך לאיבוד באגוצנטריות שלה ולא תצליח למצוא את עצמה ואת תכליתה.
לגבר ניתן החזון, ובאמצעות החזון הוא צריך להנהיג את אשתו, זאת בדומה לאופן שאלוהים הוא בעל החזון לגבי האדם. האדם הוא תכלית הבריאה כפי שהאשה היא תכלית המשפחה אך לאלוהים יש באופן בלבדי את החזון לגבי האדם והבריאה כפי שלגבר החזון לגבי אשתו ומשפחתו. כאשר החזון משתבש ואלוהים לא יכול לממש את תכנית הבריאה שלו דרך אדם מסויים או תרבות מסויימת, אזי הכעס, האכזבה והעלבון שלו גדולים. למה?
כי הבונה, המהנדס, איש החזון, צריך תמיד להאבק כדי לממש את התכנית שלו והמאבק הזה דורש להשקיע את כל מה שיש. ניתן לצייר זאת כחוק נוסף שעומד בתשתית הכל. נהוג לחשוב כי הגברים אלימים יותר וזה ברור, הרי אי אפשר להיות בעל חזון ולהיאבק כדי לממשו בפועל בלי שיש בך אלימות איזושהי. הרי מאחורי כל מוצר גאוני יש אינספור נסיונות וכישלונות, התעקשות אינסופית של החוזה עד שהוא מממש בפועל את מה שחזה בדמיונו. גם מהנדסי ימהה שיצרו את האופנוע שלי התעקשו בלי סוף, עשו ימים כלילות, הקריבו בדרך את עצמם, את חייהם האישיים וגם השמידו לא מעט פריטים שלא עלו יפה עד שיצאו לבסוף עם המוצר המוגמר שעליו הם מוכנים להיות חתומים. בתהליך הזה יש בהכרח גם כעס ותסכול שמתפרצים באיזשהו סוג של אלימות, והתסכול הזה הוא דלק מניע. בלי שכואב לך, בלי הזדהות עם מה שכואב, אין לך סיבה להשתוקק כל כך לתקן, להמשיך ולהתאמץ מעבר למה שחשבת שאתה מסוגל.
באותו אופן ניתן לראות את האכזבה והכעס העולים מתוך כשלונות גם אצל גברים שחשים כי האשה, הזוגיות, תכלית החיים שלהם אינה כפי שהיא אמורה להיות. אינני כאן להצדיק או לשפוט תחושת כעס כזו, רק לומר שזה חלק מהנדסת האדם וכל אחד שייקח את זה לאן שהוא מבין ובכפוף לתורת המוסר של אלוהים ששמה שם גבולות ברורים מאוד.
הנה כאן הקטע ההוא הנפלא של הזמר והיוצר ניל יאנג. קוראים ליצירה down by the river . שם, במורד הנחל הוא יורה למוות באשה שלו. ההוצאה להורג היא סמלית, הוא מוציא להורג את האשה שבתוכו ולא אשה פיזית כלשהיא (כל המאבק האלים המתואר כאן הוא פנימי ולא חיצוני), הוא שר על כך שהוא אוהב אותה כל כך ועד כמה היא יכולה לקחת אותו אל מעבר לקשת שבענן – היא התכלית שלו! אבל היא לא איתו ולכן הוא צריך להרוג אותה בתוכו כדי להתחיל מההתחלה. הקטע המוזיקלי הארוך שמלווה, רווי ברגש עדין שנובע מהמסע שהוא עושה עם עצמו. כמו הקאובוי על סוסו במרחבי המערב האמריקאי מעוררי ההירהורים. יחד עם זאת ובניגוד לזרימה הריתמית העדינה של תנועת הסוס במרחב הריק יש בקטע מתח רב ואלימות פנימית שמבוטאת בצלילי הגיטרות החשמליות ומעיד על התסכול והכעס. הקאובוי הזה, הגבר, לו החזון, והוא נאלץ שוב ושוב להוציא להורג את הדגם האחרון של האופנוע שיצר ואשר לא הצליח ולא מממש את התכלית שלשמה נוצר.
מוציא להורג אחר הוא היוצר מלהקת הג'ירפות הישראלית, ולקטע שלהלן קוראים "לכת". גם כאן האשה הפנימית מוצאת להורג, אם כי הנסיבות שונות והסיבות אחרות. "אין לי מה לתת לה, ואין לה מה לתת לי" שר גלעד כהנא המצוין, אבל הסיבה לא משנה, העיקרון דומה. גם כאן יש הרבה תסכול ומתח שמתפרץ מלמטה, מבפנים, אל פני השטח, וגם כאן הרקע הוא נוף שקט ופסטורלי. והרי הנוף השקט הזה שבחוץ מאפשר להירהורים עמוקים לעלות. אלה דברים קיומיים, נעוצים עמוק בתשתית התכנונית של האדם וקל יותר לבוא איתם במגע כשאתה לבד בחדר, באמצע הלילה או לבד במדבר, כששקט בחוץ. אז ניתן לצלול אל תוך הרי הגעש שבתהומות הנפש יורקי האש האלה ולבוא איתם חשבון. (שים לב. הגבר האמיתי לא בא עם האשה חשבון – זו פחדנות – הוא בא עם עצמו חשבון, מול ובשיתוף אלוהיו).
אם הזכרתי את ניל יאנג והג'רפות אזי אי אפשר שלא להוסיף את השיר האלמותי "היי ג'ו" שמבטא שוב את אותו עניין גברי שאין כמוהו היולי ועמוק. לשיר הזה ביצועים רבים והקישור שכאן מפנה אל הביצוע של Deep Purple שאותו אני אוהב במיוחד. גם כאן האשה, האהובה, מוצאת להורג והסיבה פה היא שהיא "הלכה להתעסק עם מישהו אחר". אולם גם להתעסק עם מישהו אחר זה עניין סמלי וזאת תמיד הסיבה להוצאה להורג. גם כאשר היפני משמיד את וורסיית האופנוע שלא עלתה יפה, זה רק משום שהאופנוע הזה לא עשה את מה שהיפני חזה בחזונו. לבונה היפני יש את החזון, ואם האופנוע שחזה "מחליט" לעשות משהו שלא תואם לחזונו אזי מבחינתו, הוא הלך להתעסק עם מישהו אחר וצריך לפרק אותו. מתוך הריסותיו יבנה היפני משהו טוב יותר. בקטע זה של Deep Purple מודגש במיוחד המתח הרב והתסכול יחד עם האלימות הגברית הבלתי מתפשרת, אך יש שם גם תקווה, מין תחושה פנימית שהוא עושה את הדבר הנכון, ואז במקסיקו, לשם הוא בורח, הוא יהיה שוב חופשי, חופשי מידי החוק אך בעיקר חופשי לבנות מחדש, לשוב ולנסות למצוא את התכלית, את החזון, את הדרך, התכלית אשר היא אשה.
אם עשינו הקבלה בין הגבר והאשה לבין האלוהים והאדם הרי שנוכל למצוא את אותן הוצאות להורג גם מידי אלוהים. השמדת האנושות במבול על פי התנ"ך הייתה אחת מהן. לאחר מכן אנו מוצאים את חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון והשני והגליית עם ישראל אשר מוצג בתנ"ך באופן ברור ככלתו של אלוהים, כלומר שוב הכלה\האשה מוצאת להורג. (לאלוהים מותר גם לבוא חשבון עם האשה פיזית – דהיינו עם בני האדם, ולא רק לעשות את החשבון בינו לבינו, כי הוא השופט).
יחד עם זאת, ברבות הימים ואם התקדמות התכנית האלוהית והאבולוציה הרוחנית האנושית, מובא פתרון נוסף, פתרון משלים לבעיית האופנוע שלא עומד בצפיות וצריך להשמידו. בשלב החדש הזה אלוהים מראה שהאהבה מסוגלת לכסות על הכל, להתרצות אל הכל, להשלים את הכל. מדובר באהבה האלוהית אך בעזרת מרכיב האהבה הזה נסגר גם המעגל הנוגע לזוגיות.
גם בהיסטוריה של כלי הרכב הדו גלגליים או הארבע גלגליים ניתן למצוא לא מעט דגמים שהם רחוקים משלמות אולם לעיתים דווקא חוסר השלמות שלהם הביאה עימה משהו אחר שאי אפשר להסביר במילים, הביאה עימה אהבה גדולה. ישנם כלי רכב קלאסיים כאלה שהפכו לאגדה ומה שהביא אותם למדרגה הזו של אייקון תרבותי זו אהבה טהורה ולאו דווקא שלמות טכנולוגית, לעיתים קרובות זה היה אף רחוק משלמות.
בעידן המודרני, היום, זהו המסר: אל השלמות המוחלטת אי אפשר להגיע כי בכל דבר יימצאו פגמים. אם נסתכל על התכלית רק באופן שיפוטי, טכנולוגי, נצטרך להוציא להורג תמיד את הכל. יחד עם זאת אינני כופר בזכות היוצר להשמיד את מה שיצר במידה ואינו מוצא חן בעיניו, זוהי זכות בסיסת! המסר החדש על אהבה אינו בא במקום החוק הבסיסי שהזכרנו על זכותו של היוצר או בעל החזון, המסר החדש בא בתוספת אם כי תוספת קרדינלית: האהבה – רק האהבה – (אשר מוכרחה לבוא בתוספת למאמץ המעשי, טכנולוגי שיש בו תמיד אלימות), מסוגלת להביא עד שלמות את הכל. רק שם הפגום יהפוך שלם – כמו באורח נס. הגבר ימצא את תכליתו האשה תמצא את תכליתה והם יהיו לאחד, גם בינם וגם עם אלוהים אשר זהו חזונו וזוהי תכניתו הגאונית לבניית האדם.