בין אפס לאינסוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
(195 מילים)

האין (האפס) והאינסוף הם קצוות שנפגשים. כמוהם כקצוות קו ההיקף של כדור, ובתווך, בין הקצוות, נמצאים הדברים המוגדרים. גם במתמטיקה, האפס והאינסוף אינם מוגדרים אך ביניהם, בתווך, נמצאים המספרים הטבעיים. המספר ארבע למשל מייצג כמות סופית ומוגדרתוהוא נמצא בין ה'מספר' אפס לסימן האינסוף. אלוהים הוא היחיד שיכול ליצור בין אפס לאינסוף חיים מוגדרים, אישיים לכל פרט בנפרד ובאופן שונה מחברו.

כל דבר מוגדר שכזה נוגע או ניזון מתוך אינסוף כל היש מצד אחד, ומצד שני, רק על רקע האין (האפס, החלל, הכלום, התהום, החושך) הוא מובחן מתוך שאר הדברים. הנברא, המוגדר, כמוהו כעובר, החלל הריק נותן לו מקום, מאפשר לו לגדול וכמו כן מגדיר אותו על דרך השלילה.

מצד אחד הריק נותן לכל הנברא מקום ומצד שני אינסוף היש מזין אותו ללא הרף אחרת יתפוגג או יחדל. (כדי לקיים כל דבר יש להוסיף לו אנרגיה ללא הרף, יש להשקיע בו מאמץ, זה חוק פיזיקלי אוניברסלי). אלוהים הוא זה שיש לו חיים ויכול לתת קיום לבריאה המוגדרת. הוא זה שיכול לנוע כרצונו בין אפס לאינסוף וגם לממש את תנועתו דרך הבריאה שלו.

המציאות היא מוגדרת אך לא מתה. ללא אינסופיותו של אלוהים המציאות הופכת למתה. היא מתפרקת או נלכדת בתוך תנועה אינרטית קבועה, בלתי משתנה, או שהיא קופאת ומתאבנת. המציאות של אלוהים משתנה ומתפתחת, היא חיה, ולחייה ולהתפתחותה אין סוף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.