(1150 מילים)
"וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת".
לפני שהאדם אכל מעץ הדעת ידע רק טוב, ידע רק את אלוהים. אחרי שאכל עשה היכרות מכאיבה אם משהוא חדש. את הטוב הוא הכיר וידע, וכשאכל, עשה היכרות עם הרע שהוא הדבר שבאופן בסיסי מתנגד לאלוהים (עד שהוא מחליט, אם הוא מחליט לחזור בתשובה).
גם אלוהים – בדומה לאדם לאחר הנפילה – יודע את הרע. הוא יצר אותו: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. אני יהוה עושה כל אלה" (ישעיהו מ"ה). ההבדל בין אלוהים לאדם הוא שעל אלוהים הרע הזה אינו פועל לרעה. הוא מכונה 'קדוש', כלומר נפרד מהרע למרות שהוא יודע אותו. אלוהים יצר את הרע כי אין כל אפשרות אחרת. כי כשבוראים את הטוב צריך שיהיה לידו גם את הרע, וזאת כפי שכמתארים הר יש שם בהכרח את הפסגה ואת העמק (הפלוס והמינוס האור והצל תמיד יתקיימו זה לצד זה).
ואולם כאשר שני כוחות יסודיים אלה משתפים פעולה ועובדים יחד ניתן ליצור באמצעותם מציאות בונה, תומכת חיים. אז הרע כבר איננו באמת רע, הוא אמנם עדיין מייצג ומשקף את הקוטב השלילי אך זאת למען החיובי. זאת כמו שפושע שמכיר את כל נבכי העולם התחתון מחליט לשתף פעולה עם המשטרה. עולם הפשע הוא עדיין המומחיות שלו אך למען הבאת הפושעים לדין או למען מתן עדות ולא למען פרוק הסדר הטוב.
כך גם בסוללה. כשהיא תקינה שני הכוחות בה משתפים פעולה באופן הרמוני ואפשר להפעיל בעזרתה דברים רבים שיתמכו בחיים. ואולם הרע (המינוס) אינו נוטה מטבעו לשתף פעולה עם הטוב. הוא ישתף פעולה רק לאחר שיעשה את כל הדרך שבה מעשיו המזיקים יוכחו\יצאו לאור, כשיעמוד מול שוקת שבורה ועם הגב לקיר, יבין ויראה שאם ברצונו לחיות אין כל ברירה אלא להיכנע לטוב ולשתף איתו פעולה. זו בראשי תיבות, תכנית אלוהים לאדם והעולם.
אלוהים ידע כי בשלבי ההתפתחות הראשונים של האדם ידיעת הרע תהיה הרסנית. ידיעת הרע היא התנסות בו, אי אפשר לדעת רע בלי להתנסות וההתנסות הזו מביאה להפניית עורף לאלוהים והתרחקות ממנו ומביאה כאב ומוות. האדם בשלבי התפתחותו הראשונים ועד עצם היום הזה לא יכול לדעת את הרע ולהתנסות בו מבלי להיות מושפע ממנו לרעה.
תמיד בשלבי ההתפתחות הראשונים ידיעת הרע אינה רצויה. לגבי ילדים רכים למשל, יש דברים שטוב שלא ידעו ולא יתנסו. אין זאת אומרת שתמיד יישארו כך, יבוא זמן והתנאים יבשילו לעשות היכרות עם משהו רע, מעוות, מפתה, מעורר אימה וכולי בלי שזה יגרום להם נזק ארוך טווח. לילד שגדל נכון יהיו בבוא הזמן מספיק כוחות נפש להתמודד עם הדבר השלילי ולהכיל אותו מבלי שזה יזיק לו. אז ידיעת הרע דווקא עשוייה לסייע לו לשרת את הטוב ('דע את אוייבך זו' ססמא נכונה לאדם הבוגר שלא נופל בפיתוי).
זה לא אומר שתמיד צריך לחפש את החושך כדי לדעת איך הוא פועל, למה ואיך. אם זה לא בפירוש משרת את הטוב צריך להתרחק. השטן ינסה להציג את אי ידיעת הרע כמגבלה תמיד, כאילו אם לא תתנסה בדברים מסוימים תפסיד, אך לעיתים קרובות ההפך הוא הנכון, ידיעת הרע היא בורות מגבלה והפסד. לוקח זמן רב והשקעת מאמץ גדול כדי להגיע למצב שבו א. אפשר להיחשף לגורם שלילי בעל עוצמה בלי להינזק באופן בלתי הפיך. ב. להיות אז מסוגל לרתום את העוצמה שיש בגורם השלילי למען החיובי. ג. להתעלם אף מסקרנות תמימה כביכול כאשר אלוהים לא שולח אותי בפירוש למקום שלילי כדי לעשות בשבילו שם איזה שירות.
עקרונית רק אלוהים יודע להתנהל עם הרע. באופן ייחודי הוא יודע להוביל ולשלוט בעיקרון האפל גם כנגד רצונו (הוא יודע להפוך כל רע לטוב), וגם יודע להוביל את המינוס שבחר בו בדרך האור. הוא יוביל אותו כך שהאפל והמואר יוכלו לשתף פעולה באופן הרמוני (האדם באופן עקרוני הוא המינוס, ואלוהים הפלוס. הגדרת הטוב היא: האלוהים עצמו.) האדם רחוק מהיכולת להוציא את הטוב מהרע ואולם ברור לי שאלוהים כיום מוביל את האדם לעידן חדש שבו בני אדם מסויימים – אלה שנקראו ונבחרו לשרתו – יתמקצעו (בהדרכת אלוהים) בעבודת הסוללה, דהיינו, להיות במקום שבו הם מאפשרים לכוח החיובי האלוהי לרדת למטה, לאדמה, אל האדם, אל הקוטב השלילי כדי להכניע אותו אליו.
לא מדובר בעשיית רע אלא להסכים באופן מודע להיות מינוס (להיות אדמה, ארקה, כלי קיבול, כלי ריק, ארצי וחומרי למען אלוהים. להתרחק מהגדרת עצמי כקדוש או צדיק או אדם רוחני) וזאת בפירוש, במודע למען אלוהים – לחיות עם המינוס אך ורק למען אלוהים, לא למען עצמי.) סגירת המעגל החשמלי באופן הזה מזרימה כוח מלמעלה ואז דברים רבים בעולם מתחילים לנוע בשירות אלוהי ישראל. (על אנרגיה שבאה מלמעלה לעומת אנרגיה שבאה מלמטה ניתן לקרוא את המאמר: תשוקות נמוכות ותשוקות גבוהות – כאן).
באופן עקרוני, חשוב לזכור כי חופש הבחירה שאלוהים נותן לאדם אינו בין טוב לרע, כלומר, אינך יוצא לחירות כאשר הנך יודע את הרע ויודע את הטוב ובוחר ביניהם – השטן הוא זה שמציג זאת כך – האמת היא שאי אפשר 'לבחור בטוב' ו'לבטל את הרע'. את הרע או את הטוב כעקרונות בסיסיים אי אפשר לבטל, הם תמיד יעמדו זה מול זה. הדבר היחיד שאפשר לעשות אם רוצים שהרע לא יילחם ויהרוס את הטוב, הוא ללמד את מי שבחר בכך והוא חלק עקרוני מהרע (כל בני האדם הם חלק מהרע), לשרת את הטוב על ידי כניעה לו (לא להפוך לטוב כי זו אשליה) – ללמדו להכניע את הרע שבו כך שלא ישרת יותר את עצמו.
אלוהים ילמד את מי שרוצה ללמוד זאת וישנה אותו באופן הדרגתי ובצורה על טבעית עד להגשמה (אלוהים לא יוותר אם האדם לא יוותר והם יגשימו את האיחוד שבין הניגודים, דהיינו את האיחוד ביניהם). לכן יש צורך בהדרכת אלוהים הצמודה. לכן הבחירה איננה בין טוב לרע, הבחירה היא בין להקשיב לאלוהים וללכת אחריו או לנסות ללכת באינספור הדרכים של העולם – חלקן נראות על פניהן טובות וטהורות.
עיקרון החיבור בין הטוב לרע אמור להיות ברור לנו, כי גם בני האדם יכולים לעיתים, למשל לרתום את רגשות הכעס והתסכול שבהם לעשיה של משהו בונה (הם יכולים לעשות את זה גם בלי הדרכה צמודה של אלוהים). אולם גם במקרה הזה, שום אדם לא יודע לנתק את עצמו לחלוטין מאותן רגשות, מחשבות או רצונות שליליים. הגורמים הללו יפעלו בו תמיד ובסופו של דבר יהפכו שוב את הכל על פניו (הרע יותר חזק ויותר מתוחכם מהאדם). רק בזכות כניעה מלאה שתוביל לחיבור אמיתי עם אלוהים ההיפוך יימנע. זה יקרה בחסד – כלומר אלוהים עושה את זה בשיתוף האדם.
היכולת של אלוהים לרתום את השלילי אל החיובי ובכך לנטרל את השפעת הרע באופן מוחלט איננה אומרת שהשלילי לא קיים. גם אלוהים כמו האדם מתנסה למשל בכעס ותסכול (אנחנו רואים ביטויים כאלה בתנ"ך) אך בניגוד לאדם הוא יודע להשתמש בעוצמה האדירה שיש בכעס בתסכול או בשנאה למען הטוב מבלי להיות מושפע מכל אלה באופן הרסני, אפילו במעט.
מבחינת האדם, כמובן שכל זמן שהוא לא נחשף למציאות הרע הוא עדיין חופשי ממנו, זאת בדומה לתינוק שנולד וחי בגן עדן של תמימים או בורים (כך היה בהתחלה עם אדם הראשון). אבל מהרגע שהתינוק נחשף (בהכרח הוא נחשף) אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. ואם הילד נחשף בלי שהתבגר ועבר הכנה, הרע הזה יענה וישעבד אותו באמצעות כעס, שנאה, רגשות אשמה, תסכול, רגשות נחיתות, רגשות עליונות וכולי שיגרמו לו לרצות לפגוע, להרוג, לגנוב, לנאוף ועוד.
ואולם גם אחרי שאדם בגן עדן נחשף, מוקדם הרבה יותר מידי, אל הרע, וגרם לכל העולם להתעוות וליפול עדיין היה אפשר, ועד היום זה אפשר, לבחור לתת לאלוהים את הריבונות והשליטה על נפשנו – לא כדי לחזור לגן העדן של התמימים אלא כדי להמשיך הלאה בדרך הלא פשוטה של חיבור הטוב והרע דרך כניעה. עלינו לוותר על השליטה על רכושנו, מאוויינו, רגשותנו – על הכול! ואז להקשיב לקולו, לציית ולפעול בהתאם להנחיותיו. מאחר והוא יודע להתמודד עם עץ הדעת טוב ורע, הוא יעשה בעבורנו את זה וילמד אותנו להשתנות באופן כזה שלא נהיה פגיעים כל כך. ובסופו של דבר הוא ינטרל בנו לחלוטין את השפעת הכוח המורד בעולם הבא.
לא תמיד אנחנו יודעים מדוע אנחנו נדרשים לציית בדבר מסוים, אולם בעזרת הציות אנו צועדים לקראת הפתרונות האלוהיים של שילוב הטוב עם הרע בצורה הבונה. בציות גלום העתיד ובו החיים והמפלט מהמוות. למה? שוב, כי רק אלוהים יודע כיצד לחבר בין שני ההפכים, כיצד למצוא שם שלום אמיתי, ולדעת כיצד להיות שלם בתוך מציאות של אבסורד כביכול. האדם ללא אלוהים, כאשר הוא מסתמך על חכמתו ויכולת ההבחנה שלו, מגיע בהכרח למבוי סתום ושם הוא מובס.
ללא אלוהים, האדם יכול אולי להגיע למקום שבו אין טוב ואין רע (גם את זה לא נראה לי שאפשר לעשות, אך תורת היוגה, הבודהיזם ותורות המזרח טוענים שאפשר, אז אני מוכן להניח שכן). בכל מקרה, אם אין במקום הזה טוב ואין שם רע, אין שחור, אין לבן או את כל הגוונים שבאמצע, אז אין שם דבר. ה'אין כלום' הזה של תורות המזרח הוא וואקום, ריק, מוות. אך להגיד שהשחור הריק והמוות האלה הם תכלית החיים הפתרון לקיום והמפתח לחיים זה אבסורד, זה טירוף הדעת מוחלט.
בניגוד לתורות המזרח אלוהים יודע להיות במקום שמעבר לטוב ולרע על ידי כך שהוא מחבר אותם, לא מבטל אותם! החופש אמיתי (מטוב או מרע) הוא לא לעשות מה שנראה לי, משום שאין באמת טוב ורע בעולמו של האדם. כי מלבד אלוהים הכל רע שמוביל לתהום ולוואקום – שם אני אלוהים לעצמי, כמו בתורות המזרח.
החופש האמיתי הוא להיות מסוגל, בעזרת הציות ובעזרת האהבה לאלוהים – שהיא אהבת הטוב וההבנה שאין 'טוב' מחוץ לו – ללכת אחריו, ללכת איתו בצמוד, צעד צעד, בטוב וברע. הוא יחבר בשבילך את כל הדברים באופן שישרתו את החרות. אלוהים עצמו הוא החרות הזו. זה לא קורה מיד וצריך סבלנות.
צריך פשוט לקום. ללכת. איתו. יומיום. (כמו שעשו נוח וחנוך).