וּמֵעֵץ הַדַּעַת לֹא תֹאכַל

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
(1150 מילים)

"וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת".

לפני שהאדם אכל מעץ הדעת ידע רק טוב, ידע רק את אלוהים. אחרי שאכל עשה היכרות מכאיבה אם משהוא חדש. את הטוב הוא הכיר וידע, וכשאכל עשה היכרות עם הרע שהוא הדבר שמחוץ לאלוהים.

גם אלוהים, בדומה לאדם כיום, יודע את הרע, הוא יצר אותו: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. אני יהוה עושה כל אלה" (ישעיהו מ"ה). אולם ההבדל בין אלוהים לאדם הוא שעל אלוהים הרע הזה אינו פועל לרעה ואילו אלוהים מכונה 'קדוש', כלומר נפרד מהרע למרות שהוא יודע אותו. אלוהים יצר את הרע כי אין כל אפשרות אחרת. כי כשבוראים את הטוב צריך שיהיה לידו גם את הרע, בדיוק כפי שכשמציירים גבעה יהיו שם בהכרח גם הפסגת הגבעה וגם תחתיתה (ההר והעמק, הפלוס והמינוס). אך כאשר שני כוחות יסודיים אלה משתפים פעולה ועובדים יחד ניתן ליצור באמצעותם דבר חיובי. בסוללה חשמלית הפלוס והמינוס הכרחיים כמו כן ומשתפים פעולה באופן הרמוני, אז אפשר להניע בעזרתם דברים רבים.

הרע מטבעו אינו נוטה לשתף פעולה עם הטוב, הגדרתו כרע משמעותה: זה שמתנגד ומורד בטוב והגדרת ה'טוב' היא: האלוהים עצמו. ה'רע' ישתף פעולה עם ה'טוב' רק לאחר שיעשה את כל הדרך שבה מעשיו הרעים יוכחו\יצאו לאור ואז יעמוד מול שוקת שבורה ועם הגב לקיר, יבין ויראה שאם ברצונו לחיות, אין כל ברירה אלא להיכנע לטוב ולשתף איתו פעולה. זו, בראשי תיבות, תכנית אלוהים לגבי האדם והעולם.

ואולם אלוהים ידע כי בשלבי ההתפתחות הראשונים ידיעת הרע תהיה הרסנית לאדם. ידיעת הרע היא התנסות בו, אי אפשר לדעת רע בלי להתנסות וההתנסות הזו היא התנסות בהפניית עורף לאלוהים והתרחקות ממנו המביאה כאב ומוות. האדם בשלבי התפתחותו הראשונים ועד עצם היום הזה לא יכול לדעת את הרע ולהתנסות בו מבלי להיות מושפע ממנו לרעה.

לכן בשלבי ההתפתחות הראשונים ידיעת הרע אינה רצויה. לגבי ילדים רכים למשל, יש דברים שטוב שלא יתנסו בהם. אין זאת אומרת שתמיד יישארו כך, יבוא זמן שהתנאים יבשילו לעשות היכרות עם משהו שלילי בלי שהדבר השלילי יגרום להם נזק בלתי הפיך. לילד שגדל נכון יש מספיק כוחות נפש להתמודד עם הדבר השלילי ולהכיל אותו מבלי שיזיק לו (לפחות לא באופן בלתי הפיך וארוך טווח).

השטן מנסה להציג תמיד את אי ידיעת הרע כמגבלה, כאילו אם לא תתנסה בדברים מסוימים תפסיד. אך לעיתים קרובות ההפך הוא הנכון, ידיעת הרע היא בורות מגבלה והפסד. לוקח זמן רב והשקעת מאמץ גדול כדי להגיע למצב שבו א. אפשר להיחשף לגורם שלילי בלי להינזק באופן בלתי הפיך. ב. להיות אז מסוגל לרתום את העוצמה שיש בגורם השלילי למען החיובי. עקרונית רק אלוהים יודע לעשות את שני הדברים הללו. באופן ייחודי הוא יודע לאלף ולשלוט בעיקרון האפל, להוביל אותו כך שהאפל והמואר יוכלו לעבוד בשיתוף פעולה הרמוני. האדם רחוק מיכולות אלו ואולם ברור לי שאלוהים כיום מוביל את האדם לעידן חדש שבו בני אדם מסויימים – אלה שנקראו ונבחרו לשרתו – יתמקצעו (בהדרכת אלוהים) בעבודת הסוללה, דהיינו, יצירת קשר עם הקוטב השלילי והזרמת כוח (שמתבטא במודעות עירות וידיעת האמת), כדי ליצור מעגל חשמלי שיהיה מסוגל להניע דברים רבים בעולם, בשירות אלוהי ישראל.

באופן עקרוני, חשוב לזכור כי חופש הבחירה שאלוהים נותן לאדם אינו בין טוב לרע, כלומר, אינך יוצא לחירות כאשר הנך יודע את הרע ויודע את הטוב ובוחר ביניהם – השטן הוא זה שמציג זאת כך – האמת היא שאי אפשר 'לבחור בטוב' ו'לבטל את הרע'. את הרע או את הטוב כעקרונות אי אפשר לבטל, הם תמיד יעמדו זה מול זה. הדבר היחיד שאפשר לעשות אם רוצים שהרע לא יילחם ויהרוס את הטוב הוא לאלף את הרע שישרת את הטוב ויכנע לו, אך רק אלוהים יודע לעשות את זה, לאדם אין מושג איך עושים את זה לכן יש צורך בהדרכת אלוהים הצמודה בתהליך.

גם בני האדם יכולים לעיתים, למשל, לרתום את רגשות הכעס והתסכול שיש בהם לעשיה של משהו בונה (הם יכולים לעשות את זה גם בלי הדרכה צמודה של אלוהים). אולם גם במקרה הזה, האדם לא יידע לנתק את עצמו לחלוטין מהזדהות עם הכעס והתסכול ואז, משום שהגורמים הללו עדיין יפעלו בו, יהיה בהם את אותו היבט הרסני שבסופו של דבר יהפוך את הכל על פניו. המאמינים שאלוהים רוצה לקדם בהם את היכולת הזו יעשו זאת רק מכוח האהבה והדבקות בו ובדרכו (זו לא טכניקה שניתן ללמוד ולשנן).

בדומה לבני אדם גם אלוהים מתנסה בכעס ותסכול (אנחנו רואים ביטויים כאלה בתנ"ך) אך בניגוד לאדם הוא יודע להשתמש בעוצמה האדירה שיש בכעס בתסכול או בשנאה שבתוכו, למען הטוב (זאת אומרת למען מטרותיו) מבלי להיות מושפע מכל אלה באופן שלילי, אפילו במעט.

כמובן שכל זמן שהאדם לא נחשף למציאות העיקרון האפל הוא עדיין חופשי ממנו, זאת בדומה לתינוק שנולד וחי בגן עדן של תמימים או בורים. אבל מהרגע שהילד נחשף אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, הוא נחשף אל הרע והרע הזה יוכל תמיד לענות אותו עם רגשות אשמה, כעס, תסכול רגשות נחיתות, רגשות עליונות וכולי שיגרמו לו לרצות לפגוע, להרוג, לגנוב, לנאוף וכולי.

מה שאנחנו כן יכולים לעשות לאחר שנחשפנו אל הרע (עץ הדעת טוב ורע) היא לבחור לתת לאלוהים את הריבונות והשליטה על נפשנו, על רכושנו, על מאוויינו ורגשותנו – על הכול! לאחר שנתנו לו את הריבונות והשליטה עלינו לדעת להקשיב לקולו ואז לציית ולפעול בהתאם להנחיותיו. מאחר והוא יודע להתמודד עם עץ הדעת טוב ורע, הוא יעשה בעבורנו את ההתמודדות וילמד אותנו להשתנות באופן כזה שלא נהיה פגיעים כל כך.

לא תמיד אנחנו יודעים מדוע אנחנו נדרשים לציית בדבר מסוים, אולם בעזרת הציות אנו צועדים לקראת הפתרונות האלוהיים של שילוב הטוב עם הרע בצורה הבונה. בציות הזה גלום העתיד ובו החיים והמפלט מהמוות. למה? שוב, כי רק אלוהים יודע כיצד לחבר בין שני ההפכים, כיצד למצוא שם שלום אמיתי, כיצד להיות שלם בתוך מציאות של אבסורד כביכול. האדם ללא אלוהים, כאשר הוא מסתמך על חכמתו ויכולת ההבחנה שלו, מגיע בהכרח למבוי סתום ושם הוא מובס.

ללא אלוהים, האדם יכול אולי להגיע למקום שמעבר לטוב ולרע, למקום שבו אין טוב ואין רע (גם את זה לא נראה לי שאפשר לעשות, אך תורת היוגה, הבודהיזם ותורות המזרח טוענים שאפשר אז אני מוכן להניח לרגע שכן). בכל מקרה במקום הזה שאין בו טוב ורע אין כלום – אין שם טוב ואין שם רע אין שחור ואין לבן ואין את כל הגוונים שביניהם. ה'אין כלום' הזה של תורות המזרח הוא וואקום, ריק, מוות. בניגוד לתורות המזרח אלוהים יודע להיות במקום שמעבר לטוב ולרע על ידי כך שהוא מחבר אותם, מממש אותם, לא מבטל אותם! לכן גם על המאמין בשמו, בנוסף לעובדה שהוא מקיים בהכרתו את קיומו של הטוב (של אלוהים) עליו לקבל ולהכיר גם את קיומו של הרע, לא להתנגד או לבטל אותו אלא לדעת – כמו אלוהים – לחבר את הרע אל הטוב באופן בונה.

מצד שני, חופש אמיתי (מטוב או מרע) הוא לא לעשות מה שנראה לי, או להתרחק מכל מגבלה. זה שיעבוד במסווה של חופש. החופש האמיתי הוא להיות מסוגל, בעזרת הציות ובעזרת האהבה לאלוהים – שהיא אהבת הטוב והבנה שאין 'טוב' מחוץ לאלוהים עצמו – ללכת אחריו, ללכת איתו בצמוד, צעד צעד, בטוב וברע. הוא יחבר בשבילך את כל הדברים באופן שישרתו את החירות. אלוהים עצמו הוא החירות הזו.  זה לא קורה מיד, צריך סבלנות, וצריך פשוט לקום וללכת.

פשוט. ללכת. איתו. (לאחר שכרתת איתו ברית בדיוק באופן שהוא מבקש זאת, אחרת זה לא תופס).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.