חוקים מעשיים לעולם הרוח – נושא השליטה

(2270 מילים)

על אלה שמעוניינים להיכנס לעולם הרוח ולפעול שם באופן בונה יש לקחת בחשבון כמה חוקים מעשיים שהם ענייני מפתח. והרי מי שמסתפק בתואר 'מאמין' או 'דתי' בלי להיות מסוגל לפעול בעולם הרוח מפספס את הסיבה לכך שהריבון הנחה אותו להאמין ונתן לו את תורתו.  הדבר דומה לכל תחום אחר שרוצים באמת לעסוק בו ולא רק ולא רק בתאוריה. גם בפיזי, למשל כשרוצים לסגור מעגל חשמלי כדי להפעיל נניח מנוע, גם שם ברור שיש לדעת ליישם את החוקים הקשורים בחשמל ומכניקה.

לגבי עולם הרוח, אחד החוקים המעשיים הבסיסיים שתלוי ועומד בכל ניסיון גישה לשם הוא החוק הקשור לנושא השליטה. לצד חוק השליטה, החוק המעשי הבסיסי השני שמאפשר גישה לעולם הרוח, הוא חוק האמונה, ואולם נושא האמונה נדון בלא מעט פורומים, לכן לא אדון בו במאמר זה. אך נושא השליטה, שהוא נושאו של המאמר, נזנח לרוב.

תשוקת האדם להיות בשליטה על כל עניין בחייו היא תשוקה בסיסית אשר  נשענת א. על החשש\פחד שמשהו ימנע, ישתבש או יגרע ממנו. שמשהו יכאיב, ייסר אותו וכולי. ב. על הרצון להתרחב ולקבל את הדברים שכל האדם מפרש כנחוצים להישרדותו, לסיפוק צרכיו ולסיפוק אושרו.

הבעיה שלנו כבני אדם, שמעוררת בנו ביתר שאת את התשוקה לשליטה, היא שבאופן בסיסי באנו לעולם בו לרוב אין לנו שליטה.

מהרגע שתינוק נולד הוא שרוי במציאות בה הוא לגמרי תלוי, בכל היבט, בגורמים חיצוניים. ככל שהוא גדל ומתבגר הוא שואף עוד ועוד לקנות לעצמו שליטה על כל אלה, והוא מפתח שליטה בגופו, בכלים ומכשירים שונים שהוא יכול להפעיל, בקניינים שהוא יכול להתייחס אליהם כשלו, שליטה באמצעות האינטלקט שלו, הכישרונות, היכולת לתמרן אחרים, באמצעות כוח פיזי, סמכות, השפעה, פיתוי וכולי.

כשמסתכלים לעומק על מצבו של תינוק בן יומו, רואים כי מלבד חוסר השליטה ואין האונים, הוא כמעט ולא עושה הפרדה בינו לבין העולם החיצון, אלא שרוי במעיין אחדות עם הכל. ואולם מיד אחר כך, כאשר הוא מגלה את האני שלו ומתחיל להיות מודע לאפשרות שיש לו לקנות שליטה על הדברים שבתוכו או מחוץ לו, אזי האחדות שבאופן בסיסי היתה לו עם הכל הולכת ומתפוררת עד שבשיאי הניכור, האדם הבוגר חש לעיתים זר אפילו לעצמו.

המעבר הפסיכולוגי ממצב של תלות מוחלטת למצב שבו מתעוררת השאיפה לרכוש שליטה כלשהי – מעבר זה נקרא בכתובים 'הנפילה מגן עדן' או 'החטא הקדמון' או 'אכילת פרי עץ הדעת טוב ורע'.

מנקודת הראות הרוחנית שמקורה באלוהי ישראל בורא השמים והארץ, תשוקה זו לשליטה היא זו שהביאה למרד בו, ובסופו של דבר הביאה לגירושם של מלאכים ובני אדם ממלכותו, והביאה להיותנו שרויים בעולם של מוות וקושי. בנוסף, מנקודת ראות אלוהית זו, המחשבה כי ניתן לנברא כלשהו באמת לקנות שליטה, היא למעשה אשליה.

יחד עם זאת, יש להדגיש שמטרת אלוהי ישראל איננה להחזיר את האדם לילדות ואיננה אף להחזיר אותו למצב שהיה בגן העדן הקדמון (זו תפישה מאפיינת תורות זרות ולא את אלוהי ישראל), מטרתו להביא את האדם למצב של אחדות ושלום קודם כל ומעל לכל אתו – עם אלוהי השמים. מטרתו להביא את האדם לוותר על הרדיפה האובססיבית אחר שליטה, אך לא כתינוק שלא יודע דבר אחר, אלא מתוך מודעות אהבה ובחירה להעניק את השליטה הזו לאלוהים.

יש גם להדגיש, כי הנפילה מגן עדן ואשליית השליטה שעליהם מדובר, הם בתחום הרוחני, דהיינו במערכת היחסים שלנו עם הרוח, כלומר עם אלוהים. לעומת זאת כשהאדם מפתח יכולת שליטה בגופו, בחפצים סביבו, שליטה ביכולת שלו לנווט את התקשורת ושיתופי הפעולה עם בני אדם אחרים, זה דבר טבעי, רצוי, ולא על זה מדובר.

העניין הוא שכל דבר בחיינו, גם הדברים החומריים והגופניים שעליהם אנחנו בצדק מבקשים שליטה, יש להם קשר אל הרוח, דהיינו, אל מערכת היחסים עם אלוהים. כל שליטה שאנחנו רוצים לרכוש לעצמינו, בכל עניין, הוא נושא שמועלה בדו שיח הפנימי, הרוחני, שכל אדם עושה כל הזמן מול עולם הרוח. והרי גם האפיקורס הגדול ביותר מנהל דו שיח כזה ללא הרף, גם אם איננו מבין שכאשר הוא חושב על עניינים אלה ודן בהם 'עם עצמו', הוא למעשה מנהל דו שיח עם עולם הרוח (המחשבות הן 'חומר' רוחני ושייכות לעולם הרוח).

כאשר אנחנו מבקשים לעצמינו למשל, רכוש כלשהו, זוגיות מסוימת, חיים חברתיים, בריאות וכולי (אשר כאמור הם עניינים שטוב וטבעי לרצות כאשר מבקשים אותם בתוך המסגרות שאלוהי השמים התיר), אזי, באופן אוטומטי, במחשבותינו, יחד עם הדברים עצמם שאנחנו מבקשים, אנחנו גם מבקשים איזושהי  שליטה עליהם (אחרת לא נוכל להשתמש בהם לתועלתנו). ואולם משום שבאופן בסיסי\עקרוני\רוחני אין לנו באמת שליטה על שום דבר, אזי, כאשר אנחנו מבקשים את אלה, אנחנו מבקשים זאת ממי שכן יש לו את השליטה, דהיינו מישות כלשהי בעולם הרוח.

כמובן שאנחנו לא תמיד מבקשים. לעיתים קרובות אנו דורשים, לעיתים מתחננים, מאיימים, נכנסים למשא ומתן על התנאים, טוענים שמגיע לנו וכולי. 

כאמור, דו השיח הפנימי הזה, שכל אדם מקיים, מתקיים תמיד מול עולם הרוח! אבל בעולם הרוח יש רוחות שונות.

אצל המאמין באלוהי ישראל דו השיח  לגבי ענייני השליטה, בכל תחום של החיים, אמור להתקיים א. מול אלוהי ישראל. לא לחשוב למשל: אם יהיה לי מזל אז אקבל כך וכך, כי אלוהי ישראל לא עוסק ב'מזל', וכאשר משתמשים בטרמינולוגיה שלא שייכת לו הדבר מפעיל באופן אוטומטי רוח אחרת. ב. אצל המאמין באלוהי ישראל כל דו שיח כזה צריך להיות מודע (כך האדם המאמין אמור להיכנס במודע לעולם הרוח) ואז עליו לשים לב ולעשות עבודה בלתי פוסקת: כדי לנקות את דו השיח מכל ניסיון, במעשה במחשבה או ברגש, לקנות את השליטה בכל נושא ללא יוצא מן הכלל, במקום אלוהים. במקרים רבים אלוהים יעניק לאדם שליטה בתחום מסוים אך המאמין צריך לזכור תמיד שכל שליטה שניתנה לו בחסד, בכל עניין, ניתנה לו מטעמו של אלוהים ולו המילה האחרונה. כמו כן אלוהים רשאי לקחת את השליטה שנתן בכל רגע שיחפוץ.

עניין השליטה הוא עניין מהותי שנוגע ביסוד הדברים. זהו הדבר המחלק את עולם הרוח לשני מחנות נפרדים. המחנה האחד בהנהגת אלוהי ישראל טוען כמו שאמרנו, שהתשוקה לשליטה היא זו שבסופו של דבר הובילה לנפילה מגן העדן ולהזמנת המוות לתוך מציאות חיינו. וטוען כי כדי לשוב מהחטא הקדמון ולשוב למעמד גן העדן (לא לשוב למצב בו היינו בגן עדן הקדמון, אלא למעמד שהיה לנו בגן עדן, דהיינו מעמד של בנים אהובים וקרובים לאביהם שבשמיים) עלינו להשיב באופן מלא את השליטה העקרונית לאלוהי ישראל גם כאשר ניתן לנו בחסד שליטה טכנית. עניין זה מצריך אמון (אמונה), אהבה, יכולת שליטה עצמית, ענווה, סבלנות, וכן, יראת הרוממות ("ראשית חכמה יראה השם"), הליכה בדרכיו ומילוי מצוותיו.

המחנה השני הוא המחנה בהובלת השטן – הנחש מגן העדן – אשר טוען כי על האדם הפרטי לקחת את מלא השליטה לעצמו. האדם הפרטי הוא האלוהים ואין כל סמכות מעליו שזכותה לקחת ממנו את השליטה הזו. את הפילוסופיה הזו שמענו מפי הנחש עוד בסיפור הנפילה מגן עדן (בדבריו לחוה) ואנחנו ממשיכים לשמוע אותה ללא הרף עד היום. כאמור כל אדם שומע זאת בתוכו, באמצעות מחשבותיו, כאשר הוא רוצה לקנות לעצמו שליטה כלשהי. הדבר קורה כביכול בצורה אוטומטית (בני העולם יגידו שזו 'דרך העולם').אך דרך הנטייה הארצית ה'טבעית' לבקש שליטה האדם (כל אדם) שומע את פילוסופיית הנחש שאומרת: 'קח לך את השליטה בלי להתחשב באף אחד ובשום דבר. זה מגיע לך. אתה האלוהים על עולמך".

זה כאילו שבכל יום כל אחד מאיתנו נמצא שוב בסיטואציית הפיתוי מגן עדן, כאשר הנחש הציע לחוה לקחת את השליטה מאלוהים – "וִהְיִיתֶם כֵּאלוהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" – ולהעניק אותה לעצמה. את הפילוסופיה הזו אנחנו גם שומעים ללא הרף מן הסביבה דרך ההשפעת התורות הזרות שחדרו לכל תחום ולכל מקום בעולם ללא יוצא מן הכלל, במיוחד הניואיידג' ותורות המזרח, אבל גם ההומניזם המודרני, הגישה שאליה מכוונים המדע והטכנולוגיה, הפמיניזם ועוד.

פילוסופית השטן שמתבטאת בחיינו דרך ערוצים אלה ואשר הוצגה כבר לחוה בגן עדן, היא כמובן מאוד אטרקטיבית, ואולם התנ"ך והניסיון האישי מראים כי השליטה שאנחנו כביכול קונים בדרך זו היא למעשה אשליה, והיא שקר מתוחכם, הונאה עצמית, וכי מהבחינה העקרונית אין באמת אפשרות לקנות כזו שליטה .

בתורות המזרח השקר הזה מתוחכם במיוחד, כאשר נטען שעליך למסור את השליטה לאיזה גורם רוחני קוסמי והגורם הזה הוא בעצם אתה עצמך. כלומר שוב חזרנו לאני הפרטי ולאשליה כי הוא יכול לקנות לעצמו שליטה. אך איזו מין שליטה זו כאשר היא יכולה להתהפך על פניה בכל רגע נתון – בכל תחום שבו נדמה לנו שיש לנו שליטה – על ידי גורם שאין לנו עליו שום שליטה? והרי כל רכוש, סמכות, כוח, מעמד, כישרון וכולי, יכולים להילקח מאיתנו בכל רגע נתון, כולל את חיינו עצמם.

האמת היא שהדבר עובד לגמרי הפוך. ככל שאנחנו משכילים לתת את האמון, השליטה, הריבונות, הסמכות, החכמה, הכוח, הכבוד, היכולת, וכיוצא באלה לאלוהים – באמת לאלוהים, בלי השכנוע העצמי כי אני אלוהים, או אלוהים בי, מדבר דרכי כי אני נבחרתי, או שאני גדול, כשרוני, כי מגיע לי, כי אני "רוחני", תלמיד של, הובטח לי וכולי – כך אנחנו מקבלים יותר שליטה, הבנה, חכמה, יכולת, כבוד, שמחה, בטחון, שלוות נפש וכולי, וככל שאנחנו מנסים לקנות את כל אלה לעצמינו בעצמינו, בלי לעשות את העבודה המתמדת של להחזיר מתוך בחירה מודעת את השליטה לאלוהים – כך אלה נגרעים מאיתנו.

אם כן, הבה ננסה לנסח את החוק היסודי הזה, חוק השליטה, כדי שנוכל להתקדם בהצלחה לתוך חיי הרוח. ואולם גם בזמן שאנחנו מנסחים זאת, אנחנו שמים לב שעצם הרצון לנסח חוק הוא רצון לקנות שליטה באותו נושא, כי הבנת החוק מאפשרת שליטה בנושא. לפיכך גם בזמן שאנחנו מנסחים את החוק אנחנו עומדים בתפילה בהודיה בענווה ובתחנונים לפני אדון הכל שהדבר יהיה על פי רצונו ושגם אם יבחר להעניק לנו הבנה אמיתית של החוק – הווה אומר יעניק לנו סוג מסוים של שליטה – עדיין אנחנו מוסרים גם את השליטה הזו, עקרונית לו, ומבקשים שישתמש בנו רק ככלי לרצונו וימשיך להנחות אותנו בהתאם לרצונו בכל עניין הנוגע לשימוש בחוק שיגלה לנו.

בתפילה זו אני רוצה להדגיש את המילים 'אם יבחר להעניק לנו', שכן למאמינים רבים נדמה שאם הם מתפללים, ועושים פעולות מסוימות ושומרים מצוות מסוימות, מכירים ומפעילים חוקים מסוימים, אזי אלוהים מחויב להיענות להם (…כי הוא התחייב, כי הוא טוב, כי הוא אוהב אותנו, כי אני מוכרח לקבל את זה ואלוהים יודע, כי עשיתי מה שהוא ביקש ועכשיו הוא צריך לעשות מה שאני מבקש וכולי). אך לא כן הוא!

פה נעוץ ההבדל העקרוני בין הפעלת מעגל חשמלי לאחר שלמדת ויישמת את כל החוקים בנושא לבין הפעלת הרוח. בעולם הרוח אפשר מקסימום לבקש, וצריכים לקחת בחשבון, בכל עניין, גם השולי והפעוט ביותר, שגם אם לדעתך מילאת את כל התנאים, גם אם זה לדעתך צודק או מגיע, עדיין הרוח מעניקה או לא מעניקה כל דבר על פי רצונה החופשי בלבד, על פי החסד הצדק וההגיון הייחודיים רק לה, ושאותם אתה (ואף אחד אחר) לא לגמרי יודע.

כדאי לשים לב כי כל אנשי הרוח המרכזיים בתנ"ך עברו הכשרה יסודית וממושכת בנושא השליטה. לאברהם למשל היו את כל הסיבות להניח שיזכה לפרי בטן. קודם כל זה דבר טבעי, שבדרך כלל רוב האנשים מקבלים בלי שום מאמץ ובאופן אוטומטי. אז למה זה לא מגיע לאברהם האמיץ החכם הרוחני, שנועד מבטן ומלידה להיות אב (כך מעיד שמו) והוא משתוקק ומוכשר לכך אולי יותר מכל אדם אחר? שנית הדבר הובטח לאברהם, על ידי אלוהים במפורש ובהזדמנויות רבות, שלישית הוא עשה את כל הפעולות שהתבקש לבצע על ידי אלוהים, גילה מסירות, נאמנות, אמונה, כרת ברית…

ובכל זאת, אלוהים מנסה ללמד את אברהם את אותו שיעור מרכזי שהוא נושאו של המאמר הזה: 'גם אם עשית הכל נכון (אם כי אף אחד לא עושה את הכל נכון), גם אם נועדת לזה, גם אם הובטח לך, גם אם כולם מקבלים, גם אם ביקשת בלי סוף – אתה לא אמור לקבע את הרוח בדרישה או בצפייה כזו או אחרת. אתה לא אמור לחשוב שהשליטה היא בידיך. גם כאשר אתה חושב למשל שדבר מסויים בצדק מגיע לך, אזי אתה משלה את עצמך שהשליטה בידך כי אתה מאמין שאתה יודע ויכול להחליט מה צודק ומה מגיע למי ומתי. מה שכן אפשר הוא להאמין, לקוות, לבקש, ואז למסור את ההנהגה ואת הריבונות באופן מוחלט לאלוהים.

ובכן אם ננסה לתמצת ולנסח חוק מעשי זה לכניסה לעולם הרוח נאמר כי: אם ברצונך ליצור קשר\מערכת יחסים או להתקדם במדרג הרוחני אצל ועם אותו מחנה בעולם הרוח בהנהגת השטן, עליך במודע לבקש לעצמך שליטה בכל עניין ולבקש לשבור\לנטרל כל סמכות מעליך. במקרה זה האמצעים לא משנים, עליך להיות מוכן להשתמש בכל אמצעי ללא יוצא מן הכלל למען השגת מטרה זו. ככל שתשיג רמת שליטה גדולה יותר אזי המדרג או העמדה שלך במחנה רוחני זה יהיו גבוהים יותר.

לעומת זאת אם ברצונך ליצור קשר\מערכת יחסים או להתקדם במדרג הרוחני אצל ועם אותו מחנה בעולם הרוח בהנהגת אלוהי ישראל בורא שמים וארץ, עליך במודע להעביר את השליטה (המדומיינת שנדמה לך שיש לך) בכל עניין ללא יוצא מן הכלל לאלוהים, לתת לו לנהל הכל בשבילך, בלי להתמרמר, בלי להתמרד, בלי להתווכח (יחד עם זאת מותר ואף רצוי לשאול שאלות – גם שאלות נוקבות. מתוך ניסיוני האישי התשובות לשאלות אלה מגיעות מיד).

יש לציין ולהדגיש כי אין מצב ביניים. אי אפשר להיות ניטרלי, להיות במצב שבו כביכול 'אני לא יודע, לא מכיר או מתעלם מהחוקים', או להיות במצב שבו החלטתי במודע לא לשתף פעולה עם אף אחד מהמחנות. כי גם עולם הרוח מחולק לשני מחנות בלבד ואין שם מחנה ניטרלי.

למעשה מצב זה של ניטרליות לכאורה (מדומיינת) הוא המצב הגרוע ביותר, משום שאם אדם לא פועל באופן מעשי כדי לתת את השליטה לאלוהי השמים אזי הוא מוגדר באופן רשמי כשייך למחנה השני – מחנה המתנגדים והמורדים – והגדרה זו מביאה אותו לשם אם הוא רוצה ואם לא. ואולם בתוך מחנה המורדים הוא נמצא בתחתית ההיררכיה משום שהוא לא מקדם את עניינם ולא מבקש לעצמו באופן מודע ואקטיבי את השליטה בלי להתחשב באמצעים. אזי, מבחינת מחנה המתנגדים, הוא בעמדה שמותר לכל אחד שם להתעלל ולדרוך עליו, ואילו מן הצד של אלוהי השמים הוא לא זוכה להגנה כי באופן רשמי הדיר את עצמו משם.

מצד שלישי, לעיתים דווקא אלה הנמצאים במצב הירוד ביותר (זנב לשועלים) הם אלה שיש להם תקווה להתעשת ולהתחיל באופן אקטיבי לבקש את אלוהי השמים. אלה שהגיעו לעמדות בכירות בתוך מחנה המתנגדים נשארים שם בדרך כלל, כי נדמה להם שיש להם יותר מה להפסיד.

זוהי אם כן העבודה הרוחנית הבסיסית: להעביר יום יום, כל פעם עוד קצת, באופן עקבי, ללא הרף, את הסמכות והשליטה בכל עניין לאלוהי השמים. לעשות זאת בהתחלה מתוך יראה, אחר כך מתוך הבנה שאין כל דרך אחרת (שכל דרך אחרת היא אשליה והונאה עצמית) ולבסוף מתוך אהבה – הכרה מתוך ניסיון, שיחסי תלות ואמון מוחלטים אלא הם העומדים בתשתית גן העדן האבוד, הם המקום הבריא המאושר והמבורך ביותר שיש. זה המקום של האהבה השלמה.

• בלוג אחר (קצר) שנוגע לכיוונון מחשבות אפשר למצוא כאן.