(160 מילים)
כל אחד מאיתנו נמצא בנקודה כלשהי בתוך מסעו הפרטי והייחודי. מבחינה זו כולנו צודקים, כי זווית הראייה של כל אחד היא הנקודה בה הוא נמצא כרגע, זו האמת הפרטית שלו ואין לו אחרת.
מצד שני כולנו טועים משום שכולנו באמצע הדרך, עוד לא הגענו, אנו רחוקים מראיה כוללת ומבחינת נקודת הראות השלמה אנחנו שרויים בטעות.
כמו כן רוב רובן של נסיבות החיים אינן בידינו, ואף איננו יכולים בכוחנו, להביא לכך שמשהו מהותי יתרחש. אם אני עומד בכנות מול אמיתות ברורות אלה, אם אינני יכול להיות צודק או טועה, הנסיבות אינן בידי ואין ביכולתי לעשות שמשהו מהותי יתרחש, מה עוד נותר לי? מה באמת נותר בידי? רק אלוהים נותר לי (ותודה לו שבחסדו אני לפחות רואה את עובדת קיומו). הרי כל החשיבות המופרזת שאנחנו מייחסים לעצמנו – צודק, טועה, טוב, רע, מצליח, כושל – היא פתטית. אם אני באמת מבין את זה, לא רק כרעיון אלא כחוויה ברורה וחיה, אזי יש לי תקווה ושמחה אמיתית, נחמה אמיתית, ויורד מעלי עול כבד.